דברי נחמיה יורה דעה רעג

ביניהם דאע"פ דכאן לא הזכיר הרמב"ם ענין מותר שליש (לפי הנ"ל דלא גרסי' שלישו אלא עשיריתו בלחוד מעסק אחר הוא ובפי' מותר שליש מודה לפרש"י כו') מ"מ הזכירו (ברמז) רפ"ח וכללו בדבר מועט שכתב שם גבי הוי לי' בהמות אחרות כו' כנזכר בהשגות שם וכמ"ש הגד"ת (אלא עם שיש דוחק לפ"ז למה באמת לא הזכירו כאן וגם שם רק ברמיז' כו' וגם הטור לא הזכיר זה בפי' אלא כללו במ"ש לא בעי' באגרי' כולי האי כו'). וטעם מחלקותן לפה"נ דהרי"ף וסיעתו ס"ל דפלוגת' דרב ושמואל כיון דלפי הס"ד ותירוץ א' הוי ס"ל דמיירי בדלית לי' בהמה. ושניהם מודים דבדינר עכ"פ סגי לכן אף שבמסקנ' ואבע"א כו' מיירי רב בדאית לי' בהמה. וא"כ ודאי דשמואל החולק עליו היינו אף בכה"ג ודלא כמ"ש ריטב"א שבשט"מ בשם יש שפי' דלמסקנ' לא פליגי רב ושמואל כו'. דלא נרא' כן בגמ' כמ"ש ריטב"א שם. מ"מ היינו דשמואל לא ס"ל לחלק בכך אלא דבין כך ובין כך בעי' קציצת דינר דוקא ובהכי סגי כו' ורב פליג עלי' בדאית לי' בהמה להקל במותר שליש. ובדלית לי' שניהם מסכימי' דקוצץ דינר כו' וכמו להס"ד ותירוץ א'. ועוד יש ראי' לזה מהא דריש עיגלא דמהני לרב בדלית ני' בהמה ומסברא הרי זה כדינר כו' וכן משמע בגמ' דפרכי' ירב לית לי' שקוצץ דינר והאמר רב ריש עיגלא כו' משמע דשוין הן ומהיות לפ"ז קשה מ"ש ממתני' והרי זה דלא כר"מ ולא כר"ש (וגם לא כר"י דמיקל יותר). לכן ס"ל דע"כ לחלק בין חנווני לעסקים אלו (וגם דמש"ה נקטו בעסקים אלו וקאי אאין שמין עגלים כו' דמתני' וכן נרא' בסמ"ג. וכדלעיל אות י"ד. שכ"כ גם התוס' במתני' ד"ה אלא לחלק בכך). והרמב"ם (מהיות לא נרא' לן לחלק בין העסקים) ס"ל דהגם דלפי הס"ד ותירוץ א' צריך לחלק בין העסקים כנ"ל. מ"מ למסקנא דואבע"א כו' שוב י"ל דהפלוגת' היא רק בדאית לי' בהמה דגם שמואל אהא קאי ובהא הלכה כרב. וכ"ש דקוצץ דינר מהני כשמואל דרב מודה לי' כו'. ובדלית לי' בהמה לא איירו כלל ושניהם מודי דאף דינר לא מהני ובעי' כפ"ב כמתני'. והא דריש עיגלא דודאי משמע בגמ' דמיירי בדלית לי' בהמה ע"כ ס"ל לחלק ולומר דזה עדיף מדינר. וכדמשמע בהדיא בדבריו רפ"ח דאם א' לי' הראש והאליה (ר"ל או האלי' כמ"ש הלח"מ כאן פ"ו ה"ב) שלך דומה לכפ"ב ומותר אף בלית לי' בהמות כו'. ואולי הטעם דריש עיגלא הרי הוא עכ"פ מעגל אחד וכן מכל עגל ועגל. משא"כ דינר לכל ימי השותפות בכמה עסקים כו'. יזהו נ"כ דעת רי"ו במ"ש אבל כשאין לי עסק אחר נותן שכר עמלי ומזונו (ר"ל כפ"ב כו') או ראש עגל. והיינו כמשנת"ל (אות י"ח) שהבין בדברי הרי"ף ורא"ש ג"כ שמ"ש וה"מ בחנווני כי' אבל כו' כדאמרי' א' רב כו' היינו שהראי' היא רק מרב. ושלפ"ז אין כאן כ"א ב' דינים כו' ולפ"ז הך דריש עיגלא דמוקמי' בדלית לי' בהמה ע"כ היינו משום דזה חשיב' כמו כפ"ב כו' כנ"ל להרמב"ם (אלא דלרי"ו מיירי שם הכל אף בסתמ' כי' כדלעיל שם). אבל הסמ"ג שנת"ל (אות י"ז) דס"ל ג"כ להרי"ף שיש ג' דינים כו' (רק בשינו קצת כמש"ש) לכן מדמה בהדיא ריש עיגלא לדינר. והיינו בדין האמצעי כו' הוא כנ"ל להרי"ף דאף דינר מועיל גם בדלית לי' בהמה כו'. ועתה ראיתי שכן משמע ג"כ בנמ"י שכתב דלמסקנא היכ' דלית לי' בהמה צריך דינר כו' או נקצוץ לו ריש עיגלא (ולפ"ז ממילא ע"כ ג' דינין הן דדינר ודאי לא דמי לכפ"ב בכל יום כו' וראיית הרי"ף הוא מזה כנ"ל). כללו של דבר דהך דלית לי' בהמה שבגמ' לכ"ע הוא דוקא בכה"ג (מציאות דין הג' הנ"ל ודלא כב"י דבזה פליגי כו'). אלא דלהרמב"ם אין עוד חילוק אחר אלא דכל שאינו בכה"ג דינם שוה כפ"ב כו' ולהרי"ף וסיעתו יש עוד חילוק בין חנווני וכה"ג דבעי' כפ"ב לשאר עסקים דלא מתבטל עי"ז מאומנתו כי' דסגי בדינר כו' (אלא שגם בחילוק זה יש ב' משמעות שונות כו' כדלעיל אות י"ז להסמ"ג כו')

כד וע"ד מה שהצריך הרמב"ם בה"ג בסתמ' כו' ב' תילת' באגר ותילת' בהפסד למקבל. יש ג"כ מבוכה שהרי בגמ' בדברי רבא לא מצינו אלא אי פלגא באגר תילת' בהפסד או להיפוך. וכתב הכ"מ דס"ל דב' החלוקות דרבא שתיהן תק"ח. ובגד"ת תמה ע"ז מאד דהא הרמב"ם חתך הדין דתק"ח הוא דלעולם יטול תרי תילת' ותילת' כו'. ורבא א' אי פלגא כו' אי כו'. הרי דלפעמי' נוטל פלגא באגר כו' וגם לפעמי' פלגא בהפסד כו' וזה להרמב"ם א"א שיהי' מתק"ח כו'. ועוד תמה על הב"י שהשווה בזה דעת הרמב"ם עם הטור והטור כתב שיקח פלגא כו' או כו'. והי' נראה די"ל מ"ש הכ"מ דשתי החלוקות תק"ח ר"ל א' משתיהן או כך או כך (ולאפוקי מהסוברי' שמתק"ח הוא חלוקה א' בדיקא ולא השני' כו') והברירה למקבל. וכמ"ש בב"י דיד המקבל על העליונה. ושמש"ה כתב הטור שיקח כו' או כו' ר"ל שהברירה בידו בעת החלוקה. וכיון שמסתמ' כשיש ריוח בוחר בחלוקה דפלגא בהפסד וב' תילת' באגר. ונוטל עתה ב' תילת'. וכשיש הפסד בוחר בחלוקה הב' דפלגא באגרא וכו' ונוטל תילת' כו'. ממילא הרי זה כתרי תילת' באגר ותילת' בהפסד. לכן פסק כן הרמב"ם כו'. וכבר נתבאר (אות כ"ב) שכן פירש הריטב"א בהדיא דברי הרמב"ם שהוא רק מטעם דידו על העליונה כו' ושכן נרא' לרבו. ולפי"ז נרא' דהפי' בגמ' בהא דא' רבא אי פלגא כו' ואי כו'. ג"כ עד"ז בין התקנה בעלמ' בסתמ' יבין בשטר' דרב עיליש. ר"ל שכן הי' ידוע (בימיו) התקנה בנותן עסקא בסתם הדין שיברור המקבל בעת החלוקה אי פלגא באגרא ותילת' בהפסד (היינו כשיש הפסד) אי להיפוך (כשיש ריוח). ושמש"ה דן גם בשטר' דרב עיליש דכיון דגבר' רבא הוא ע"כ הפי' במ"ש בשטר ובהפסד ר"ל או בהפסד והיינו או פלגא באגרא ואז תילת' בהפסד או פלגא בהפסד ואז כו'. ושהברירה בזה לרב עיליש. ונמצא הרי זה כתקנה בסתמ' כו' (ודלא כהתוס' שהקשו וכי שוטה כו'. דכך הדין והתקנה). ולכאור' הרי זה ממש כאילו הי' התקנה ב' תילת' ותילת' כו' אך א"כ למה נקט בלשון זר ומשונה אי פלגא כו' ואי כי' כיון שהכוונה שיהי' הברירה למקבל והרי זה כתילת' וב' תילת'. למה לא נקט הכי כי' וכמ"כ בשטר' דרב עיליש למה לא כתב ב' תילת' באגר ותילת' בהפסד למקבל. אלא שצ"ל דבאמת יש נ"מ טובא. דאילו הי' התקנה ב' תילת' ותילת' הי' הדין כן גם כשיש בעסקא חדא פעם ריוח ופעם הפסד שנוטל מהריוח ב' תילת' ומההפסד תילת' (ויש לעיין בההיא דא' פ' המקבל רווח' לקרנא משתעבד ובדברי הפוסקי' גבי טרח ומליא שם). אבל עתה שבאמת התקנה או פלגא כו' או להיפוך. רק שהברירה למקבל. אינו יכול לברור פעם כך ופעם כך אלא אם כשהי' ריוח קיבל ב' חלקי' כשיהי' אח"כ הפסד צריך לקבל פלגא כו' (והברירה היא אפי' בעת החלוקה דפעם א' וכן הוא בריטב"א שם בהדיא. כן נרא' דעת הטור וזהו שלא כתוס' כו'). גם שלפ"ז נרא' דמדין איסור ליכא בכל צד מאלו רק שמדין ממון הברירה למקבל כו' וחליא ברצונו כו' כדלעיל (אות כ"ב)

כה אך א"כ הדבר קשה שיהי' הפי' ברמב"ם עד"ז שהרי הוא כתב בהחלט שתק"ח הוא ב' תילת' ותילת' כו' והריטב"א שכ"כ בפי' דברי הרמב"ם נרא' שהוא מצד הדוחק כדי למצוא מקור לדבריו בגמ' שלא נזכר כלל ב' תילת' ותילת' אלא אי פלגא כו' ואי כו'. אבל קשה להעמיס כן ברמב"ם. ובאמת נרא' שגם בגמ' זה דוחק). ועוד יש קוש' ע"ז שממ"ש הרמב"ם פ"ז הב' משמע בהדיא דמדין התקנה הי' ראוי שיטול גם בב' עסקי' שבא' הי' הפסד ובשני' הי' ריוח. תילת' בזה וב' תילת' בזה אלא רק דשם משום דטרח ומליא (ולא אודעי') משתנה הדין לחשוב ביחד באחרונה כו' ע"ש בכ"מ. (ואולי הי' בהיפוך שבפ"א הי' ריוח ובפ"ב הפסד דלא שייך הטעם שבגמ' דלהכי טרחית כו' משמע שהי' נוטל ב' תילת' ותילת' כו')