דברי נחמיה יורה דעה רעב

ג"כ (אות ט"ו) שלפה"נ הוא עצמו חשבו לדוחק ושמה שנוטה שם לתירוץ זה יותר הוא כדסיים בב"י מפני שהוא מסכים לדעת קצת פוסקים כו'. אבל לפמשנת"ל מה שי"ל בדברי הפוסקי' וכו' הי' נרא' דלענין הסתירה ברמב"ם צ"ל כתירוץ ב' דכ"מ וב"י (כמש"ש) (וכן משמע עוד ממ"ש בה"ד לרבותיו שאין תנאי זה מועיל אא"כ הוי לי' עסק אחר משמע דאף בהוי לי' עסק אחר תנאי מיהו בעי וע"ז לא פליגי. וה"ז כדרך הנ"ל דבה"ב מיירי בהותנה כו'). ובפרט לפ"מ שראיתי בריטב"א פ' א"נ (ע"ש ד' ל"ט ע"ג בספרו) שהעתיק דברי הרמב"ם ואף שיש שם הרבה ט"ס מ"מ נראה קצת שהי' גירסתו בענין הפלוגת' של הרמב"ם עם רבותיו שבה"ד להיפוך מגירסתנו. שרבותיו ס"ל להתיר בהותנה בפחות משתות יתר בריוח מבהפסד והוא כתב שלא יראה לו שאין התנאי זה מועיל אא"כ הוי לי' עסק אחר אבל כו' עד שזה דבר איסור הוא ואין התנאי מועיל בו ובאמת שגירס' זו מצד עצמ' יותר נכון דלגירסתנו הרי לדברי רבותיו ביאר טוב טעם שבדבר איסור מה מועיל תנאי. ולדעת עצמו לא נתן שום טעם. והוי לי' לבאר למה לא יראה לו זה כו'. משא"כ לגירס' הנ"ל אתי שפיר שלדעת עצמו ביאר בטוב טעם (שכן דרכו וכמו בה' ה'). ועוד יש סעד לגירס' זו מדברי הראב"ד בהשגות שכתב (אמ"ש הרמב"ם ולא יראה לי זה) ולי נראה שהוא מותר עם התנאי. ולגירס' שלנו ה"ז בא להסכים עם הרמב"ם ולא משמע כן לשונו אלא שבא להשיג וכדרכו בכל מקום. ולגירס' הנ"ל אתי שפיר. וא"כ אין כאן סתיר' כלל דלפ"ז מש"כ בה"ב הואיל ויש לו עסק אחר הוא כשיטתו בה"ד. אך עדיין הדבר צריך תלמוד גדול דהרמב"ם כתב בה"ב וכן אם א' לו כל הריוח יהי' לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל כו' וכבר תמה בגד"ת אף לפי דרך תירוץ א' דכ"מ וב"י דמיירי כאן בלא הותנה. תינח עשיריתו אבל שלישו דה"ז בס"ה תרי תילת' באגר למקבל ופלגא בהפסד וגם בדלית לי' עסק אחר סגי אף בלא הותנה. אלא שע"ז כבר תמה בס' מקור מ"ח על הגי"ת דהא להרמב"ם בלא הותנה בעי' ב' תילת' באגר' ותילת' בהפסד כמ"ש בה"ג (וע' לקמן בסמוך). אבל לפי הנ"ל עפ"י תירוץ ב' דאיירי בהותנה ודאי קשה טובא תינח עשיריתו אבל שלישו לפ"מ שפירשו דהיינו ב' תילת באגר' ופלגא בהפסד ודאי מהני לכ"ע בהותנה אף בלית לי' עסק אחר דעד כאן לא פליגי בה"ד אלא בפחות משתות כו' ותמיהני למה שתקו הג"ת ומקור מ"ח ולא דיברו כלל לפי תירוץ ב' דכ"מ וב"י). ולא עוד אלא שאף גם לפי דרך תירוץ א' הנ"ל נרא' (דאפשר) שהדין עם ג"ת בקושייתו לפמ"ש הב"י בטעם שהצריך הרמב"ם בה"ג בסתמ' ב' תילת' באגר' ותילת' בהפסד. הוא משום דיד המקבל על העליונה כו' דמשמע דזהו מכח ספק ב' צדדי דרבא אי פלגא באגר ותילת' בהפסד או להיפוך. וחשיב' לי' כספיק' דממונא ויד המוחזק על העליונה וכמש"ש הב"י בשם תלמידי הרשב"א ורא"ה. (וכן פי' בחידושי הריטב"א דברי הרמב"ם וכתב שכן נרא' לרבו ונראה דהוא הרא"ה). ולפ"ז משמע דרק מדין ממון נגעו בה אבל מדין איסור א"ר ליכא. ואם יתרצה המקבל לברור צד א' בעת החלוקה באופן שזה לא לטובתו אז כגון שש הפסד והוא בוחר בפלגא בהפסד וב' תילת' בריוח (או להיפוך כשיש ריוח כו') שרי. וכ"ש כשבוחר כן לטובתו כגון שההפסד הוא מעט. והוא משער שבמו"מ ב' יהי' ריוח הרבה כו' (ע' ריטב"א שם דלפירושו הנ"ל כתב בהדיא דכפי מה שבוחר המקבל במו"מ ראשון כן יהי' עפ"ז אח"כ. כגון שעתה יש ריוח ובותר ב' תילת' שוב ממילא אם אח"כ יהי' הפסד יתן פלגא. וא"כ משכחת לה ג"כ כשעתה יש הפסד מעט והוא משער שאח"כ יהי' ריוח יותר כנ"ל) יכול לברור שעתה יקבל פלגא בהפסד כדי שאח"כ יטול תרי תילת' בריוח כו'. (ומ"ש הרמב"ם בהחלט ב' תילת' באגר' ותילת' בהפסד הוא דמסתמ' רוצה המקבל כן ומדין ספק ממון בלבד כו' אבל גם אי יתרמי כנ"ל אין בו איסור כו'. ודוחק וע' לקמן אות כ"ד). והרי ממ"ש בה"ב בא' לי' כל הריוח יהי' לך שלישו כו' הואיל ויש לו עסק אחר ה"ז מותר משמע דבאין לו עסק אחר יש בו איסור כו'. וז"א לפי הנ"ל ובפרט שאף לפי תירוץ א' הנ"ל מיירי כאן קודם החשבון עכ"פ ואז ודאי שרי לפי הנ"ל ברצון המקבל כו'. ואולי זה ג"כ כוונת הגד"ת בתמיהתו. ואיך שיהי' לפי תירוץ הא' הנ"ל אבל לפמשנת"ל שלפע"ד הי' נרא' עיקר דמיירי בהותנה וצריך לתרץ הסתירה כתירוץ ב' הנ"ל (או אפי' אם כנרא' הגירס' בריטב"א כנ"ל). ודאי קשה טובא התינח עשיריתו אבל שלישו לא מיתרצו כלל בזה דע"כ לא פליגי בה"ד אלא בפחות משתות כו' כנ"ל. וכעת אינני יודע תירוץ לזה אם לא כמ"ש הגד"ת במסקנ' שבאמת העיקר כגירס' שבבעה"ת דל"ג שלישו אלא עשיריתו בלחוד. ולכאורה הי' נרא' דגם אי כגירס' שלנו מ"מ י"ל דהא דסיים ע"ז הואיל ויש לו עסק אחר לא קאי זה כ"א על עשיריתו דסמיך לי' כו'. אלא דמ"מ קשה למה לי' כלל להזכיר כאן שלישו כו'. אך אכתי צ"ע לפמ"ש הכ"מ (ושאר פוסקי') דהרמב"ם לקח זה מההיא דא"ר מותר שליש כו' וס"ל הפי' דבהמותר שהוא הריוח יהי' לך שלישו בשכרך. א"כ הרי בגמרא מבואר למסקנא דהך דרב הוא דוקא בדאית לי' בהמה כו' הרי דבדלית לי' אפי' שלישו לא מהני. וע"כ צ"ל דלגירסת בעה"ת באמת לא לקח הרמב"ם זה מההיא דרב שגם הוא ס"ל הפי' בזה כדפרש"י (או כהרי"ף בתשוב'). אלא דמסברא אתי עלה דכיון שבדינר סגי ביש לו עסק אחר (מההיא דשמואל דס"ל שג"כ מיירי בגוונא חדא עם רב כמ"ש הכ"מ וכשי"ת אות כ"ו) ה"ה דעפ"י דרך תקנתא דרבא לא בעי' דוקא כשיעור פלגא ותילתא. אלא גם בפחות משתות יותר בריוח מבהפסד וכגון עשיריתו כו' סגי. (או שמדמה הא דעשיריתו להך דמותר שליש אף לפי פרש"י כו') וע' בגד"ת שבתחילה האריך וכתב תירוץ אחר בדברי הרמב"ם (אף לגירס' שלנו) דמ"ש כל הריוח יהי' לך שלישו כו' בשכרך ר"ל דרך זה יהי' למקבל ומותרות כל הריוח יהי' לנותן. וכתב שכן משמע מלשון הרמב"ם דמש"ה לא סיים כאן שיחלקו בשוה אלא בהפסד משא"כ גבי דינר סיים ואם פחתו או הותירו יהי' לאמצע בשוה אלא שלבסוף כתב דאין מקום לזה ושאין להעלות על לב היתר זה דמה שלוקח הנותן בריוח יותר על פלגא דפקדון ה"ז רבית עבור חלק המלוה כו'. ולפע"ד באולי י"ל דכשאומר לו כל הריוח יהי' שלישו או עשיריתו בשכרך ר"ל בשכ"ט שלך בכל הממון. וכיון שזולת זה אין לו חלק בריוח אין כאן מלוה כלל אף שמקבל עליו מחצה הפסד שרי. ע' בהג"ה דס"א. וצ"ע בזה לדינא. גם הפי' דחוק דמאין לקח הרמב"ם זה ומה שייך זה לכאן כו'

כג ובענין מציאות ה"ל עסק אחר לפה"נ מחולק הרמב"ם עם הרי"ף וסיעתו. דלהרי"ף וסיעתו כבר נתבאר (אות י"ז) עפ"י תשו' הרי"ף שיש ג' דינים. היינו שגם במציאות ה"ל עסק אחר יש ב' חילוקים היינו דכשיש לו עסק אחר אף שלא ממין עסק זה כו' שהוא הדין האמצעי ג"כ סגי בדינר וכה"ג רק דמותר שליש לא מהני כ"א בדין הג' וכדאמרי' בגמ' דאית לי' בהמה כו'. ולהרמב"ם ליכא אלא ב' דינים. דכל העסקים שוים לחנווני ובעי' כפ"ב בכל יום ולכן לא הזכיר חנווני אלא כתב סתם תק"ת שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק כו' ועלה קאי מ"ש והאיך יעשו כו' כפ"ב כו' ובהוי ליה עסק אחר כתב להתעסק בו עם מעותיו של זה. ומעין זה הלשון רפ"ח הוי לי' בהמות אחרות שמפטם אותם עם כו' וכן בהוי לי' עגלים כו' מתעסק בשלו ובשל חבירו. ר"ל באופן שעסק אחד לשתיהם וכענין גביל לתורא כו' שבגמ' והוא הדין הג' שברי"ף (וזה שלא כב"י וש"ך סק"ו אלא כמ"ש הגד"ת שכן משמע מלשון הרמב"ם כנ"ל). ובזה אין מחלוקת