דברי נחמיה יורה דעה רעא

גם השכר וההפסד שמצד העסק ג"כ למחצה אלא שיהי' חלק השכר יותר למקבל כו' כדרבא וכמשי"ת בה"ג ואילך. אלא שאחז"כ כתב והאיך יעשו אם רוצה שיהי' כו' ר"ל שיהי' חלק ההפסד שמצד העסק ג"כ בשוה כו' יתן שכ"ט כו'. ומצאתי סעד גדול לזה מדברי הרי"ף בשערים (ש"ח) שנראה שמפרש באמת עד"ז. שאעפ"י שמתחילה כשהביא הך דנהרדעי כתב הכל לשון ריוח והפסד מ"מ מדכתב אח"כ סוף סוף אינו מתקיים שיתוף זה עד שיקבל עליו בעל הממון א' מג' תנאי' כו' והיינו ב' מהם הך דרבא אי פלגא באגרא כו'. הרי משמע שאין זה סתירה להך דנהרדעי וא"כ ע"כ משמע כנ"ל דהך דנהרדעי לאו לענין חלקי הפסד שע"י העסק מיירי כ"א כאונסין וכה"ג הבאים מצד אחר כו' והעיקר שכן נרא' מפורש בדבריו אח"כ ע"ש במ"ש והדין הב' הוא שיטעון שאירע כו' אונסין ישבע כו' ומשלם מחצית הממון שבתורת מלוה שאין הלוה פוטר א"ע בשום אונס כו' הדין הג' הוא שיטעון כו' הפסד כו' (ולא שיגנוב או אבד אלא) שנתעסק באותה מלאכה שהתנו ביניהם בלי שינוי ולא עלתה יפה ונפסדה כו' ע"ש מה שפוסק בדין זה הג' דאעפ"י שנרא' ודאי שיש ט"ס הרבה. אבל מ"מ נרא' מבואר דהחילוק בין דין הב' שפוסק שישלם מחצ' ואין חילוק בזה באיזה אופן הי' תנאי ההיתר אם עפ"י תקנ' א' דשכ"ט כפ"ב או עפ"י א' מב' צדדי' תקנתא דרבא. ומשא"כ בדין הג' מחלק בין אם הי' עפ"י תקנה דשכ"ט או עפ"י פלגא בהפסד וב' תילתא באגרא כו' דבב' אלו דינו שיהי' ההפסד למחצה לבין אם הי' עפ"י תקנה פלגא באגרא ותילתא בהפסד כו' (ע"ש דנראה מובן הט"ס או שיש בזה איזה פי' אבל מ"מ אינו שייך להנ"ל) דנראה מבואר דס"ל דהך דרבא בשינוי חלקי ההפסד היינו רק בהפסד הבא ע"י שנתעסק באותו מלאכה שהתנו ולא עלה יפה מ' ומשא"כ באונסין שמצד אחר הכל למחצה (ומסתמ') היינו מכח הך דנהרדעי פלגא מלוה כו' ולכאורה הי' נראה דאף בדברי הרי"ף פ' המקבל י"ל כן ומש"ה אסברה לה לההיא דפלגא מלוה לענין אונסין כמש"ש דאי איתניס כו' וכן הוא בפרש"י שם חצי האחריות אונסין עליו כו' (ואעפ"י שבמתני' דפ' א"נ כתב באונסין וזולא י"ל שהעיקר הוא מצד האונסין וכדמסיים גם שם הילכך ההיא פלגא כיון דמיחייב באונסין מלוה הוא כו'). ויהי' אתי שפיר עפ"ז מש"ש בפ' המקבל בההיא דחדא עיסקא דסתם עיסקא תילת' באגר' לבעה"ב כו' שאין זה סותר לההיא דפלגא מלוה כו' וכדמסיים שם גופ' דכיון דפלגא מלוה כו'. (אך ע' לקמן בסמוך) וכ"כ הרי"ף שם דמדינא שקיל מלוה תילתא באגר' כו'. אלא שבזה כבר נתבאר (אות י"ב) דבלא"ה א"ש אם כרמב"ן או כו' כמסקנ' שם אבל ברמב"ם ה"ג ד' דס"ל דבסתמ' נוטל המקבל תילת' בהפסד וב' תילת' באגר' ואפ"ה קרי לי' שם פלגא מלוה כו' לכאור' ע"כ צ"ל כנ"ל). וכן הי' נרא' מדברי רשב"ם בב"ב (ד' ע"ב) דאחר שפי' הא דפלגא מלוה (לענין אי נגנב או אבד כו' דס"ל כהרמב"ם דגם בגניבה ואביד' לחצאין ולא כהראב"ד בהשגות) ושוב כתב והילכך כיון דסתמ' דמילתא כן הוא דפלגא הוי מלוה גבי' צריך הנותן לקבל עליו תרי תילת' בהפסד כו' הרי דס"ל דגם בכה"ג אין זה סותר להא דא' פלגא מלוה כו' וה"ז כעין לשון השערים (והרמב"ם). וכן משמע לכאורה בסמ"ג שפי' תחי' ההיא דפלגא מלוה א אונסין כו' וכתב ג"כ לשון הרמב"ם דלפי תקנה זו א"א שיהא השכר או ההפסד כו' בשוה כו' ומה גם שסיים בלשון השערים לפיכך אין מתקיים שיתוף זה עד שיקבל עליו א' מג' תנאים כו' משמע שאין סותר זה לזה וכנ"ל דזה באונסין פלגא כו' וזה בהפסד דמצד העסק י"ל ב' תילת' לנותן כו'. אך כיון דכ"ז אינו מבואר בהדיא בכל הפוסקי' הנ"ל שבכולם אינו מבואר בהדיא שיש חילוק לדינא בעיסקא. בין ענין מלוה לאונסין לבין הפסד מצד העסק כו' זולת בשערי הרי"ף וגם שם יש ט"ס כו' ומדברי רמב"ן וסיעתו שבחידושי הרשב"א ונמ"י פ' המקבל מבואר להדיא דלא ס"ל הכי דא"כ לא הוי מקשה מידי תינח כו'. וכמ"ש שם בהדיא דכל שנוטל בהפסד רק תילת' לא הוי אלא תילת' מלוה שא"א שתקרא מלוה אלא במה שחייב באחריותו כו'. הרי דס"ל דהא בהא תליא והכל דבר א'. וקשה להמציא פלוגת' חדשה שלא נזכר בפוסקי' כלל. רק עפ"י משמעות לשונות הפוסקי' הנ"ל ובאמת ממ"ש הרי"ף ושאר פוסקי' בההיא דפלגא מלוה לשון אונסין. י"ל דאין ראי' כלל דנקטו הכי לאפוקי מדעת הרמב"ם שגם בגניבה ואבידה למחצה דבזה ס"ל כהראב"ד. והיינו טעמ' דסמ"ג שדלג גניבה ואביד' בהעתקתו בריש דבריו כלשון הרמב"ם ע"ש. וגם שבאמת מדברי רש"י גבי ההיא דרבא שכתב פלגא באגר תרי תילת' בהפסד דהשת' ליכא אלא תילת' מלוה דלא קיבל רב עיליש עלי' אלא תילת' באחריותו כו' הרי נרא' דס"ל כרמב"ן הנ"ל (אלא שאין ראי' כ"כ די"ל דר"ל תילת' רק באחריות ההפסד שמצד העסק כו'. ויש לקרותו תילת' מלוה וגם פלגא מלוה מצד אחריות אונסין. אלא שכאן אסברה לה בתילת' מלוה משום דס"ל דהשכ"ט צ"ל כשיש ריוח דוקא כו' ויתבאר אי"ה בזה ומ"מ יותר משמע כפשוטו כו'). וכן משמע בתוס' פ' המקבל דתרי תילת' בהפסד נקרא תרי תילת' פקדון כו' ע"ש. לכן הדבר צ"ע בפוסקי' אם יתקיים חילוק הנ"ל. אלא שמ"מ ברמב"ם הי' נרא' קצת לומר דס"ל עד"ז כדי לתקן לשונו שדרכו לדקדק וגם שבאמת הי' זה נכון בגמ' שהך דנהרדעי לא יסתור לדרבא כקוש' רמב"ן כו'. וגם שעכ"פ כן נראה דברי השערים וצ"ע ואין פנאי כעת

כב ובעיקר דברי הרמב"ם במ"ש והאיך יעשו אם רוצה להיות השכר כו' בשוה יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום כו'. ואם הוי' לי' עסק אחר כו' א"צ להעלות כו' אלא אפי' העלה לו דינר כו' וכן אם א' לו שלישו או עשיריתו בשכרך כו'. כבר נתבאר (אות ט"ו) דפשט' משמע דכ"ז ר"ל שצריך להתנות ולהעלות לו כן בתחילת העסק. (וכן משמע ממה שהחליט תחי' דלפי התקנה א"א שיהי' כו' לאמצע בשוה דמשמע דזה א"א כלל ולא מהני לזה אפי' שיתן שכ"ט. והיינו בדסתמו בתחי' כו'. ושוב כתב והאיך יעשו אם רוצה כו' להשמיענו כיצד יעשו בתחי' לתקן זה אם רוצה כו'). וכן משמע פשטות הלשונות דרפ"ח שם הנותן כו' צריך להעלות כו' העלה כו' אמר לו כו' הכל משמע דקאי אשעת נתינת העסק. וכדלעיל כמה פעמי' שכן משמע ודאי פשט' דמתני' (ורי"ף ושאר פוסקי') דאין מושיבין אא"כ נותן שכרו כו'. וכן הוא ג"כ לשון זה ברמב"ם פ"ה מה' מו"ל ה"ט (ואדרב' שם כתב אא"כ נתן כו' לשון עבר כו'). ולפ"ז מ"ש כאן הג' ועוד תק"ח כו' ופחתו או הותירו ולא רצו ליתן לו שכר עמלו בכל יום כו' שיהי' כו' שליש כו'. ע"כ אינו ר"ל שאחר שנודע שפחתו או הותירו לא רצה כו' ולומר שאז הברירה בידו כו' כמ"ש בח"ד וכן בגי"ת כו' ואף לא דקאי אשעה שבאו לעשות חשבון כמ"ש הכ"מ וב"י בתירוץ א'. אלא דר"ל שמכבר בתחילת העסק לא רצה כו'. ועם שזה דוחק קצת דלא משמע כן ממ"ש ופחתו והותירו ולא רצה כו' (ובאמת הך ופחתו או הותירו למותר לגמרי כו'). הרי גם לפי' הכ"מ וב"י הנ"ל יש דוחק זה (ויותר מכן דאי' הרמז לזמן זה כו'), ופי' הח"ד וגי"ת כבר נת"ל (אות ז' ח' ט') מה שיש לגמגם בזה הרבה. וגם אין הלשון משמעו כלל לשון ברירה וביותר לא משמע כן ממ"ש פ"ח ה"ב השם עגלים כו' ולא העלה לו שכר הרי דינו כדין העסק של מעות כו' שני שלישי השכר כו' והוא הוא עצמו הדין דכאן אלא דכאן מיירי במעות ושם בעגלים וכה"ג (ולמדו מכאן). ושם ודאי אינו לשין ברירה אלא דאם לא העלה כו' שוב הרי דינו כו' שני שליש כו' אף אם יעלה זה יותר מהשכ"ט. וא"כ ה"ה כאן ג"כ הכוונה עד"ז. וגם כבר נתבאר לעיל (סוף אות יו"ד) מה שיש לגמגם גם בתירוץ א' דכ"מ וב"י ונח"ל