דברי נחמיה יורה דעה רסז

וגם זה דוחק כו' כמובן (אלא שא' מדחוקים אלו צ"ל גם לפמשנת"ל בפי' דברי הרא"ש להטור). ועוד יש דוחק דאי איתא דמ"ש הרי"ף ורא"ש ואי בעי למיפסק כו' כדרבא. ר"ל כעין דרבא. וא"כ עיקר דברי רבא דע"כ מיירי בסתמא לפ"ז. לא נזכר כלל בדברי רי"ף ורא"ש. גם כיון דלפ"ז הב' תקנות הכל בסתמא איתמרו. והרי"ף ורא"ש אתו לאשמעינן דבהותנה מתחיל' א"צ כ"כ כ"א סגי בדבר מועט (בזה בדינר ובזה בפחות משתות) למה תקנה א' יביאו רק כמו שהיא עיקר דינה בסתמא ובתקנה ב' יביאו רק מה שחידשו בהותנה כו'. והכל בסתימות וברמזים (כעין דרבא כו'. והיפוך משמעות פשטות לשונם דמשמע דהכל מיירי בגוונא חדא בהותנה. וכ"ש במ"ש הרי"ף כדפסקו ומתנו כו') ומלבד שעפ"ז יש צ"ע למה יהי' היתר להתנות בפחות כיון דמסתמא השיעור הוא מדין איסור לא מדין ממון וכדלעיל אות י"ג לענין דינר כו'. וגם ממילא נולד לנו מבוכה איך שייך ב' תקנות בסתמא ואיך נדייני דיני כו' ולמי ניתן הברירה כו'. אשר מכל הנ"ל הי' נלפע"ד. דהרי"ף ורא"ש מיירי הכל בדהותנה מעיקרא. וכן מפרשי' מתני' וכל הסוגי' הכל בהותנה. וכפשטא דמתני' אין מושיבין כו' דמשמע שיש איסור להושיב בסתמא (משום דבין בסתמא לגמרי ובין במפרש רק השכר למחצה. הכל סתמא כפרושו דהשכר וההפסד שניהם למחצה כההיא דנהרדעי כו' וזה אסור) לכן צריך לפרש השכ"ט כפ"ב בכל יום כו' ומההיא דרבא שמעי' דגם שינוי החלקים פלגא ותילתא כו' מועלים להתיר כשכ"ט כפ"ב בכל יום. ומי שרוצה בכך צריך לפרש כן מתחי' ומותר. וזהו ג"כ דברי הרי"ף ורא"ש שתחי' הביאו דינא דמתני'. ופי' דכפ"ב בכל יום כו' (והיינו בהותנה כו' כפשטא כו' וכמפורש ברי"ף כדפסקו כו'). ואח"כ הביאו הך דרבא וז"ש ואי בעי כו' (וכך הם דברי הרא"ש ג"כ דמ"ש והוא שלא פסק תנאי כו' ר"ל שתנאי החלקים בשינוי השכר מההפסד לא פסק כו' כדלעיל שם אות ט"ו). והכל במפרש כן מתחי'. וכמ"כ הדינים דמותר שליש וריש עיקלא ודינר דרב ושמואל הכל מיירי בקוצץ ומפרש תחי' כפשטא (וטעם שהקילו בכך היינו משינוי העסקים דמתני' בחנוני וכה"ג וכן הך דרבא על כה"ג קאי בגמ'. ודרב ושמואל בפיטום בהמות וכה"ג (ואמתני' דאין שמין עגלים כו' קאי כדשמע בסמ"ג כו'). וגם בזה יש חילוק אי אית לי' בהמה לדידי' א"ל כו' (וכדלעיל הג' חילוקים שעפ"י תשובת הרי"ף). וכך הם דברי הרי"ף ורא"ש במ"ש וה"מ בחנווני כו'. וקאי על ב' התקנות שהזכירו דשניהם שקולים (שגם הך דרבא נחשב כדינא דכפ"ב בכל יום דמתני') וע"ז כתב דכ"ז דוקא בחנווני כו' אכל כו' סגי כדרב ושמואל כו' (ושגם בזה הלכה כרב דבדאית ליה בהמה כו' והוא דין הג' כו'). והכל מיירי במפרש ומתנה דלסתום יש איסור ולא מיירי במי שעבר אאיסורא בדיעבד כו'. (ולדינא באמת צ"ע ויתבאר אי ה). כן הי' נראה פשטא דגמרא וכמה ראשונים (אלא שרמב"ן וסיעתו נראה דס"ל שעפ"י תקנתא דרבא ומנהגא נתחדשה ההלכה לדון בסתמא פלגא בהפסד ותילתא באגרא. ושממילא סומכים ע"ז מסתמא בלי שכ"ט ומותר כו' כדלעיל אות י"א) ומ"ש הב"י ראיות לפירושו בדברי הרי"ף ורא"ש. הנה מ"ש שכ"כ סמ"ג שמ"ש הרי"ף וה"מ כו' קאי אשכ"ט כפ"ב דמתני': ומה בכך ודאי דעלה קאי (עיקרו) אבל הכל מיירי בדהותנה כו' (ובאמת בדברי הרי"ף ורא"ש אין הכרע אי סגי במי שיש לו עסק אחר. (שהוא דין הב') בשכ"ט דמיני' ובי' בפחות משתות. דאף אי קאי מ"ש וה"מ כו' על ב' התקנות כנ"ל. היינו לומר דאילו ביש לו עסק אחר לא בעי' כולי האי (דגם הך דרבא נשקל ונחשב כשכ"ט בכל יום כו'). אלא סגי בדינר וכה"ג. אבל מ"מ בהך דרבא כיון שהוא דבר מסופק י"ל דלא סגי בפחות מכשיעור (דהיינו שתות). רק בדאית ליה בהמה (שהוא דין הג') כיון דמותר שליש סגי שזהו ג"כ ענין מסופק נראה דגם ענין פחות משתות סגי וג"כ אינו מוכרח (אי מותר שליש דקא' דוקא שליש כו') דלא ראי זה כו': דהגם דבמותר שליש (לפרש"י וכן גם לפי' הרי"ף בתשובה עי"ש) יש חסרון שיכול להיות שיהי' שם ריוח (ויקבל הנותן מזה) ועכ"ז ילך המקבל לביתו ריקם בלי שכ"ט (שלא יהי' ריוח יותר משליש הקרן לפרש"י או יותר מכל הקרן לפי' הרי"ף) משא"כ בפחות משתות יותר בריוח מבהפסד כו'. אבל נגד זה במותר שליש יכול להיות שיהי' המותר הרבה משא"כ בפחות משתות (וכל שהוא כו') ומ"מ יותר נראה דלא גרע דגם בפחות משתות (וכ"ש כו') יכול להיות שיעלה זה להרבה (אך א"כ גם במותר שליש ראוי שיהי' לאו דוקא שליש כו' וצ"ע בזה). אבל כ"ז אינו שייך לדברי סמ"ג דאף אי נימא דמ"ש הרי"ף ורא"ש וה"מ כו' אבל כו' לא בעי' אגרי' כולי האי כדאמרי' כו' קאי על ב' התקנות ור"ל דגם בתקנה ב' סגי בפחות משתות דלא גרע ממותר שליש כו' (בדין הג') ואף אי לא גרע מדינר (בדין הב') כו'. מ"מ כיון דלא פורש כן בהדיא בדברי הרי"ף. אלא שממילא נשמע כו' דעיקר דינא דמתני' הוא שיתן שכ"ט כפ"ב בכל יום. והך דרבא היינו שנשקל זה ג"כ לכשיעור כפ"ב בכל יום וממילא בעסקים שא"צ לשיעור שכ"ט בכל יום גם בהך דרבא א"צ לשיעור פלגא ותילתא לכן גם סמ"ג תפס העיקר והטפל ממילא נשמע כו'. וכ"ז רק להתלמד לדינא בענין פחות משתות במי שיש לו עסק אחר כו'. אבל לענין הראי' מסמ"ג לפי' הב"י א"צ לכך. דעכ"פ אין ראי' דלא מיירי הרי"ף הכל בהותנה כו'). ומ"ש עוד שכן משמע בגמ' כו' ע"ש דנראה דר"ל להוכיח דמ"ש הרי"ף ורא"ש וה"מ כו' קאי רק אדינא דמתניתין. דבזה שפיר למדו לחלק כן מלישנא דמתני' דנקט חנווני. אבל בהך דרבא דסתמא נקט מנלן דקאי אחנווני דוקא הנה אף אם לו יהא כן ונאמר דבהך דרבא אף בשאר עסקים לא סגי בפחות ודברי הרי"ף ורא"ש לא קאי אלא אדינא דמתני' מ"מ מיירי הכל בדהותנה כו' גם (לקושטא דמילתא) י"ל דמשמע להו דהך דרבא קאי אמתני' וברייתא שבגמ' דמיירי בחנווני וכה"ג ועוד) דלאו מלישנא דחנווני קא דייקי לחלק. אלא כדמסקו עלה כדאמרי' כו' והיינו דקש' דבמתני' וגמ' משמע דדוקא כפ"ב בכל יום בעי' והך דרבא ג"כ היינו ששקלו זה כנגד זה. ובדרב ושמואל מצינו שהקילו בדינר וריש עיגלא (וגם במותר שליש כו'). ולמדו מזה דע"כ יש חילוק בין הנושאים (וממילא גם הך דרבא דמשמע ששקלו זה כשכ"ט דכפ"ב ג"כ ע"כ בכעין חנווני איירי). וכמבואר יותר בתשובת הרי"ף וכמ"ש ג"כ סמ"ג ומכאן פסק רב אלפס כו' ולא מכח לישנא דחנווני אתי עלה. ומ"ש עוד ועוד יש הוכחה מדאמרינן כו' ריש עיגלא כו'. ומשמע אפי' אין לו עסק אחר כו'. דבר זה נמשך לפה"נ ממה שלא ראה הב"י תשוב' הרי"ף הנ"ל והי' סבור שמ"ש הרי"ף ורא"ש כדאמרינן אמר רב כו' היינו רק מהא דאית לי' בהמה לדידי'. דמזה למדו למאן דאית ליה עסק אחר ואין כאן כ"א ב' דינים כו' וא"כ ההיא דריש עיגלא דודאי משמע בגמ' דמיירי בדלית ליה בהמה כו' (ע' ל"מ פ"ח ה"ב) והיינו לית ליה עסק אחר לפי הנ"ל. אבל לפ"מ שנת"ל עפ"י תשו' הרי"ף שיש ג' דינים כו'. והך דריש עיגלא הוא דין הב' כו' לא קשה מידי (וע' ג"כ לקמן אות כ"ג)

שוב התבוננתי עוד בדברי הב"י ולפה"נ יסוד והצעת דבריו עד"ז דזה תפס בפשיטות דגם בדברי הרי"ף מ"ש ואי בעי למיפסק כו' כוונתו ע"ד הלשון שכתב הרא"ש והוא שלא פסק כו' אבל אי בעי כו'. והיינו שבאו לחדש חילוק בין תחי' לסוף. ולומר דהא דבעי' כפ"ב בכל יום היינו דוקא בלא פסק תנאי כו' (ר"ל בסתם כו') אבל אי בעי למיפסק ולהתנות בתחי' סגי בפחות וז"ש פוסק כדרבא כו'. וס"ל דממילא נשמע לפ"ז דכיון דבהותנה מתחי' לא בעי' כפ"ב כו'. היינו דסגי בדינר וכה"ג. ולכן במה שהעתיק הב"י בריש דבריו דברי הרי"ף