דברי נחמיה יורה דעה רסו

דמשמע לכאור' הפי' ברי"ף ורא"ש שהראי' היא מדרב. וענין מאן דאית לי' עסק אחר היינו כענין אית לי' בהמה שבגמ' וז"ש ברי"ו כשמתעסק במלאכה אחרת או שיש לו שוורים. ר"ל דהכל מעין ענין א'. (ומש"ה שינה לשון הרא"ש בחילוק בין חנווני למאן דאית לי' עסק אחר. וכתב לשון החילוק בין מתבטל ממלאכתו א"ל כו'). ויש כאן לפ"ז רק ב' חלוקים לא ג' כדלעיל עפ"י תשוב' הרי"ף). ומ"ש עוד אבל כשאין לו עסק אחר נותן לו שכר עמלו. ר"ל כפ"ב בכל יום (דקאי אסתמ') ומש"ש או ריש עיגלא ע' לקמן אות כ"ג. וכן מ"ש וכ"כ הגאונים כו' נותן לו דבר קצוב כו' ר"ל כפ"ב בכל יום ולכן כ' פי' במתבטל כו' והלשון שכתב שם דכל שיש לו עסק אחר (כ"ה בב"י ובגי' לפנינו כתב עסק אחד) נרא' דע"כ הוא ט"ס וצ"ל שאין לו עסק אחר (או ר"ל שהי' לו ועתה ע"כ מתבטל) שהרי כתב ע"ז פי' במתבטל כו'. ועכ"פ היוצא לנד"ד דהא ודאי דס"ל לרי"ו לחלק בין תחי' לסוף לענין תקנה א' וכהטור שבתחי' בדינר סגי אבל לענין תקנת' דרבא נרא' דודאי ס"ל (דגם) בהותנה מתחי' איתמר דבעי' כשיעור פלגא ותילת' דוקא (וכדלעיל אות י"ד דזהו עיקר ראיית הרא"ש לפי פי' זה להקל בדינר בהותנה דס"ל דפלגא ותילת' לא עדיף מדינר (מפני הספק) ושלא הקילו בזה רק בהותנה כו'). ומ"ש הב"י לדקדק להיפוך מלשון כגון לא נרא' כלל. דבשלמא ברש"י שאחר שכתב פלגא באגר' כו' כתב יקבל ההפסד יותר ממחצית כגון ב' תילת' יש מקום דקדוק דבגוונא דמקבל פלגא באגרא. הרי מוכרח לקבל בהפסד ב' תילת' דוקא. ומאי כגון (מלבד הדקדוק ממ"ש יותר ממחצית כו'). אבל הרי"ו אחר שכתב סתם או בסחורה עצמה (שעדיין צריך פי' מ"ק. וכ"ש שעכ"פ עדיין הרי יש ב' אופני' אי פלגא באגר' וכו' או להיפוך) ודאי שייך וא"ש (לגמרי) לשון כגון שכתב ע"ז כמובן וכן נרא' בהדיא ממש"ש לקמן בסמוך ואין בע"ח כו' גובה הימנו כ"א מחצי הריוח כו' ואם הוסיף האחריות כו' מן השיעור שכתבתי אסור נ"ש דאע"ג דנרא' שיש שם קצת ט"ס אבל מ"מ נראה מבואר ום בהותנה צריך שיעור כו'. והגם שבנתיב כ"ז ח"א ממש"ש זם שם לו בהמה למחצית שכר ואינו נותן לו שכ"ט חולקין הריוח כמו שאמרנו במעות בדיני רבית כו'. משמע לכאור' דאשלא הותנה קאי גם כאן. אבל הרי יש עוד צ"ע שם דנרא' שם שנוטל המקבל ב"ח בריוח ותילת' בהפסד עי"ש. וכן משמע ממש"ש גבי טרח ומליא ולא הודיעו (ע"ש ד"ס ע"ב שכתב גבי הפסד ב"ח כדינר וגבי ריוח שליש כדינר). והרי כאן כתב פלגא ותילת' כו' ונרא' דצ"ל דחדא מיתרצא בחברתה. דכאן איירי בהותנה (והרי באמת למדו מזה לפי' דלעיל דסגי גם בדינר והיינו משום דבפלגא ותילת' יש ספק כו' דהשכר הוא רק מצד א' כו') ושם איירי בסתמ' (וכמו דלא סגי בדינר כן לא סגי בפלגא ותילת' דהשכר בספק מצד א' כו') ולכן בעי' תילת' וב' תילתא (וכדעת הרמב"ם) דאז יש שכר בין כשיש ריוח ובין הפסד כו'). כללו של דבר שדעת הרי"ו נלפע"ד בודאי דס"ל כנ"ל שלענין תקנה א' ס"ל שרק בסתמא איתמר דבעי' כפ"ב בכל יום כו'. ובהותנה סגי בדינר וכה"ג. ולענין תקנה ב' (להיפוך) בהותנה אתמר (ובסתמא בעי' תילתא ותילתא כו'. ולענין איך שייך ב' תקנות בסתמא לפ"ז. נראה מדבריו שבנתיב כ"ז הנ"ל. דר"ל דשכ"ט בכל יום צריך ליתן בכל יום בפ"מ. (או שצריך להגיד לו כו') ואם לא נתן אז חולקין כנ"ל או שמ"ש בנ"ח הוא מעיקר הדין ואח"כ עפ"י תקנה ב' ומנהגא נתחדשה הלכה כו'. או שר"ל שהברירה להנותן בעת שבאו לחשבון או גם בעת החלוקה והכל דחוק וכדלעיל באריכות) ומובן לפע"ד שיסודו בזה הוא מהרא"ש עפ"י דלעיל. ומזה יש חיזוק למשנת"ל (אות י"ד) שיש לדחוק גם בדברי הטור עד"ז ושניהם לדבר א' נתכוונו בפי' דברי הרא"ש כו'. ומ"ש הב"י אחר שביאר דברי רי"ו שנראה שגם הטור סובר כוותי'. לענין מי שיש לו עסק אחר דסגי בדינר אף בדלא פסק כו' צ"ע דלפמש"ל דמ"ש הטור וה"מ כו' בחנווני כו' ע"כ קאי על לא פסק דרישא. א"כ הרי הדבר מפורש בטור. ולמה כתב כאן שרק כן נראה ממ"ש או כיוצא בזה שנותן לו דינר כו'. ובגוף הדבר שכתב לפרש דברי הטור במ"ש או כיוצא כו' דמיירי ביש לו עסק אחר תמוה. דהא מיד סמוך לזה (תוך כ"ד) כתב הטור וה"מ כו' בחנווני כו'. ועיין ט"ז סק"ה בזה

יט ועתה אבוא לסוף דברי הב"י ז"ל במ"ש שכיון שלפ"מ שביאר כל הפוסקים שוים להתיר כל שריוח המקבל יותר (מעט) על הפסדו זולת רבותיו של הרמב"ם ושערי הרי"ף. ושכן דעת רי"ו והטור ג"כ כו'. ומדלא הזכירו שהרי"ף ורא"ש חולקים ע"ז יש לפרש גם דברי הרי"ף ורא"ש עפ"י דרך זה דמ"ש ואי בעי למיפסק כל יומי שותפות פוסק כדרבא כו' לאו כדרבא ממש קאמר אלא כעין ההיא דרבא כלומר דלישקיל מתעסק רווחא טפי מיהו אפי' בדינר סגי עכ"ל. ונראה מלשון זה דאף דעיקרו קאי בענין פחות משתות עפ"י תקנתא דרבא דבהא פליגי הרמב"ם ורבותיו. מ"מ כולל בזה ג"כ דעפ"י תקנה א' סגי בדינר קצוב מתחי' כו' וז"ש אפי' בדינר סגי וכדלעיל (סוף אות י"ז) שזה לשון מורכב מב' התקנות (אנדרוגינוס) ושנראה שדעתו נוטה דהא בהא תליא כו' וכדלעיל (סוף אות ט"ו) בענין החילוק שבין ב' התירוצים שכ' הב"י על הסתירה ברמב"ם שהוא בענין או סגי בדינר עפ"י תקנה א' ושלפי תירוץ הא' שנראה לו יותר ע"כ גם זה מותר לרמב"ם. וא"ש שאריכות דבריו הוא מסתמא לחזק דברי הטור דקאי עלי'. והרי איהו מתיר בזה בהדיא כו'. והנה כ"ז תמוה לפע"ד דכבר כתבתי (שם אות ט"ו) שלפה"נ גם הב"י תופס. דהרי"ף והרא"ש שניהם אמרו דבר אחד. וא"כ קשה בתרתי חדא דנהי דבמ"ש אי בעי למיפסק כו' כדרבא רוצה לתקן דר"ל כעין דרבא כו' מה יענה במ"ש הרי"ף גם גבי דינא דמתני'. כדפסקו ומתנו אהדדי כו'. דמשמע ודאי דגם דינא דמתני' דבעי' כפ"ב בכל יום כו' מיירי בדהותנה כו' כדלעיל שם. ועוד דגם מה שרוצה לתקן במ"ש הרי"ף ורא"ש אי בעי למיפסק כו' פוסק כדרבא. ר"ל כעין דרבא כו'. הוא דחוק ורחוק מאד. ומאין הידים ורגלים לזה. וכיון שגם הרא"ש לא בא לחדש דבר במה ששינה מלשון הרי"ף וכתב והוא שלא פסק תנאי כו' אבל כו' דשפיר יש לפרשו ע"ד דברי הרי"ף כדלעיל (שם) ואף הב"י תופס כן כנ"ל א כ מאין ילמד הטור לומר שיש חילוק כלל בין תחילה וסוף ולהוציא דברי הרי"ף ורא"ש מפשטן כ"כ. וכ"ש שאין הדבר מפורש כלל בדברי הטור לענין תקנתא דרבא. ובדברי הרי"ו נראה כמפורש להיפוך שגם בהותנה בעי' פלגא ותילתא כדלעיל. (וכבר הבאתי אות ט"ז לשון הראב"ד (שלפה"נ הם עפ"י דברי הרי"ף כו') ומבואר שצריך דוקא לפי ערך השיעור דפלגא ותילתא וגם כבר נתבאר מה שי"ל גם בדברי שאר פוסקים שהביא). ומ"ש לפרש לפ"ז מ"ש הרי"ף ורא"ש וה"מ בחנווני כו' דלא קאי אדסמיך לי' אלא רק למה שנזכר בתחילת דבריהם בדינא דמתני' דאיירי בלא פסק כו'. מלבד שזה דחוק כמובן. הא תינח בדברי הרא"ש את"ל שמ"ש. הוא שלא פסק תנאי כו' ר"ל שבא לחדש ולאוקומי מתני' בסתמ' שלא פסק שכ"ט כלל. (וכדלעיל אות י"ד שי"ל כן אליבא דהטור). אבל בדברי הרי"ף שעכ"פ לא נזכר בדבריו לומר שדינא במתניתי' איירי בסתמא (וכ"ש שנזכר בדבריו) להי כנ"ל אלא שזה צ"ל שהי' להב"י איזה פי' אחר בזה או אוני לא היה זה בגי' שלפניו או דאשתמיטתי' לפי שעה כו'). איך יהי' קאי מ"ש וה"מ כו' על לא פסק דוקא. גם מה שעפ"ז צ"ל דההיא דמותר שליש איירי כשבאו לחשבון כו' הוא דחוק ג"כ וכדמשמע שהב"י גופא לא נחה דעתו בזה דמש"ה כתב ואפילו אם נפרש דההיא דמותר שליש כשפסק כו' מ"מ שמעינן כו'