דברי נחמיה יורה דעה רסה

כדמשמע השט' כו') ומ"ש וגם מכאן ראיה שאין הלכה כר"י כו' וגם דלא כר"ש כו' אבל כר"מ יכולים לסבור שהוא אומר בין מרובה כו' בכל מה שיתן רק שיהי' ניכר שכר ודי בדינר או בריש עיגלא. ומפני כך לא שנה ר"מ בדבריו כפ"ב מאותה מלאכה דבטל ממנה לפי שבא לפסוק גם באדם שאין לו מלאכה אלא זו שמתנהג תמיד לגדל בהמות אחרות לחצי שכר וכה"ג. ומשמעינו מתוך לשונו שבכל מה שיתן בין רב ובין מעט כו' עכ"ל. הנה עם היות שיש לדקדק בדבריו אלה כמ"ש הב"י (וכמשי"ת בסמוך אי"ה) אבל כלל הכוונה נראה מובן עכ"פ שאינו ר"ל דעיקר דברי ר"מ מיירי בגוונא דסגי בדינר וכה"ג אלא שעיקר דבריו מיירי היכא שצריך ליתן כפ"ב מאותה מלאכה דבטל מינה כדפי' בגמרא ע"ז. רק שמתוך לשונו שלא אמר בהדיא כפ"ב מאותה מלאכה דבטל מינה כדפי' כן בגמ' אלא א' סתם בין מרובה כו' משמיענו בזה שכולל ג"כ היכא דסגי בדינר וכה"ג. ונראה דר"ל הב' דינים שברי"ף שיש חילוק בין חנווני וכה"ג לזולתם. אלא שמ"מ נראה דס"ל החילוק בענין אחר קצת. והוא דהכל תלוי אם בפ"מ גורם לו עסקא שמקבל ביטול עסק דקודם אם לאו. ונראה שתופס גם דברי הרי"ף בהלכות עד"ז (ואולי גם הוא לא ראה התשובה הנ"ל). וכן נראה ממ"ש הסמ"ג אח"כ שמכאן פוסק רב אלפס שמשנתנו כו' באומן שהיתה לו מלאכה אחרת ועכשיו כו' ובאמת כיון שפי' בין מרובה כו' להרי"ף היינו שתלוי לפי ערך המלאכה הקודמת. בעת הבטלה והזול עכ"פ כמ"ש בריש תשו' הרי"ף. וכ"ש לפמ"ש הב"י ושאר פוסקים אליבא דהרא"ש. דפי' כפ"ב מאותו מלאכה מינה שבגמ' ר"ל שאומדין כמה הי' רוצה כדי לבטל ממלאכה שעסק בה כו'. ומעין זה פירש הסמ"ג לעיל. ואם כן הרי עיקר השכר הוא עבור ביטול מלאכה הקודמת. לכן ס"ל לסמ"ג דהיינו כשיש כאן ביטול מלאכה קודמת בפ"מ. וכן משמע דעת הראב"ד שבשט"מ גבי הא דרב בתירוץ א' שלפה"נ זהו כהרי"ף וכו' באדם בטל כו' משמע עד"ז כו'. אלא דמש"ה לא א' כן ר"מ בהדיא בפ"ב מאותו מלאכה כו'. אלא א' סתם בין מרובה כו' לכלול ג"כ היכ' דלא הוי לי' מלאכה מקודם [ולפי שזה אינו מצוי דמה היתה פרנסתו כו' אסברה סמ"ג שמתנהג תמיד לגדל בהמות אחרות לחצי שכר כו' ומ"מ אינו ר"ל שגם עתה יש לו גם אחרות דא"כ ה"ז כדאית לי' בהמה לדידי' כו'. וגם אינו ר"ל דה"ל כעת וע"י שקיבל מזה הוצרך לבטל מהאחרות דא"כ ה"ז ג"כ כחנווני כו' אלא ר"ל שכן דרכו תמיד לקבל לפעמים מזה ולפעמי' מזה. באופן שעתה ע"י שקיבל מזה הוא צריך לטרוח בה אבל לא שייך לומר שעי"ז יש לו ביטול מלאכה קודמת דבעת שקיבל הי' פנוי כו']. סגי בכל מה שיקצוץ ולשון זה בין מרובה כו' כולל וסובל ב' פירושים ואופנים. דאם ה"ל עסק אחר ועתה מתבטל עי"ז. הפי' בין מרובה כו' לפי ערך המלאכה שנתבטל ממנה. ואם לא ה"ל כלל. ולא שייך לומר לפי ערך הביטול מהמלאכה דקודם כו' ממילא נכלל ג"כ במה שא' בין כו' לומר דגם במועט סגי בכה"ג כו'. והיינו בדינר ובריש עיגלא כו' משא"כ כשעי"ז מתבטל ממלאכה קודמת בעי' כפ"ב בכל יום כו' כדאי' בריש דברי הסמ"ג בתנאי הג'. והיינו כעין הב' חלוקים הראשוני' הנ"ל להרי"ף. ומ"ש אח"כ בד"א שצריך דינר כו' אבל יש לו בהמות כו' היינו החילוק הג' הנ"ל. אלא שבאמת עם כל הטורח הזה עדיין לא א"ש מ"ש אח"ז ומכאן פסק רב אלפס שמשנתנו כו' באומן שהיתה לו מלאכה כו' ועכשיו כשיושב בחנות כו' דלפה"נ בא להשמיענו הב' דיני' הראשוני' דהרי"ף וע"ד הנ"ל. וא"כ לא ה"ל לסיים אבל באדם שיש לו עסק משלו כיוצא בזה שנתנו לו א"צ כ"כ כמו שבארנו דברי רב. והרי זהו דין הג' דאפי' דינר א"צ אלא מותר שליש כו' ולפ"מ שהתחיל שמשנתנו שפוסק כפ"ב בד"א באומן כו' דלפה"נ זהו דין הא' דבעי' כפ"ב בכל יום דוקא ולא סגי בדינר ה"ל לסיים אבל באדם דלא ה"ל מלאכה כו' וכה"ג דהיינו דין הב' דבדינר סגי כו'. וזה אף להב"י קשה דגם לפירושו דין הא' היינו כפ"ב דוקא אלא בלא הותנה. ומ"מ קשה כו'. (ואולי י"ל בדוחק דמ"ש אבל כו' מופסק מלעילא כו' ור"ל דין הג' כו' או שיש איזה ט"ס). אבל מ"מ כלל דבריו נרא' ע"ד הנ"ל שיש ג' דינים ושהכל מיירי בהותנה כו' דלא כב"י. ובר מכל דין. אף את"ל דסמ"ג ס"ל דגם בחנווני סגי בדינר. הרי כ"כ בפי' ין מרובה בין מועט דר"מ ואין ראי' מזה לפ"מ דקי"ל בטוש"ע כהרי"ף ושאר פוסקי' דבעי' כפ"ב בכל יום שיהי' מ"מ חילוק בין תחי' וסוף כו' וכמש"ל לגבי סמ"ק (והר"ב) שבשט"מ. ועוד דכ"ז אינו אלא לענין תקנה א' דמתני'. אבל לענין תקנת' דרבא הרי לא דיבר בזה הסמ"ג אח"כ. זולת מ"ש בזה בריש דבריו כלשון השערים דודאי משמע דדוקא פלגא ותילת' בעי' (גם) בהותנה בתחי' וכדלעיל. ולשון הב"י שכתב דלכאורה משמע מדבריו שכל שריוח המתעסק יתר על הפסדו אפי' בדינר סגי דמשמע דר"ל לענין תקנה ב' פחות משתות דשיעור פלגא ותילת'. צ"ע דזו מנין בסמ"ג. ואיפכא נרא' מבואר בדבריו כנ"ל. ובאמת לשון זה שבב"י שכתב שכל שריוח כו' אפי' בדינר כו'. וכ"כ עוד בסמוך כמה פעמי' בענין זה הוא לשון מסופק ומורכב (כאנדרוגינוס) מב' התקנות. דלשון דינר שייך לתקנה א' בשכ"ט קצובה. ולשון ריוח המתעסק יתר על הפסדו שייך לתקנה ב' כמובן. וכאן איך שיהי' הפי' צ"ע דאם כוונתו ע"ד השייך לתקנה ב' קשה כנ"ל. ואי כוונתו ע"ד השייך לתקנה א' קשה מה דסיים ע"ז וכד' רבינו שכתב וה"מ כו'. ואי לענין דסגי בהותנה בדינר עפ"י תקנה א' מה שייך לדיוקים ה"ז מפורש בטור. וגם בגוף הענין כנרא' שיש הרבה עירוב פרשיות בדברי הב"י בזה. דלכאורה עיקר השקלא וטרי' שלו הוא רק בענין תקנה ב' אי סגי בפחות משתות כו'. כהרמב"ם נגד רבותיו. וכדלעיל (סוף אות ט"ו). וממש"ל גבי סמ"ק וכן כאן גבי סמ"ג ועוד לקמן כו' משמע דאיירי גם בענין דינר לפי תקנה א'. וכנרא' שדעתו נוטה שהם תלוים זב"ז. וצ"ע דלפעמי' לא משמע כן כמש"ל (שם) ובפרט ממה שהוצרך לדיוקים בדברי הטור כו'

יח ובגוף הדיוק מהטור. (לבד שהוא דקדוק חלוש). אינני מבין דאף אי ס"ל להטור כהרמב"ם מ"מ הרי (לפ"ז) כאן (ע"כ) איירי בסתמ' ומצריך כשיעור פלגא ותילת' בדוקא (או תילת' ותילת' לפמ"ש הב"י לקמן שהברירה למקבל). וג"כ נימא דהל"ל וה"מ דבעי תרי תילת' כו'. א"ו דפשיט דקאי אכולי מילתא דלעיל דהכל נקרא שכ"ט. (דתקנת' ב' ג"כ היינו ששקלו זה כשכ"ט דמתני' כו') א"כ גם אי ס"ל כרבותיו של הרמב"ם ג"כ י"ל כן. וצל"ע בכוונתו בזה. ומ"ש עוד והאריך בדברי רי"ו (נ"ח ח"ג) כיון שכתב שדבריו מגומגמי' כו' קשה להעמיד יסוד כ"כ ע"ז. ומ"מ עיינתי ברי"ו ולפע"ד אין בו גימגומי' כ"כ. וכלל דבריו הם כדברי הטור לפמשנת"ל (סוף אות י"ד) שי"ל בטור. והוא מיוסד ומסודר מעין דברי הרא"ש (רבו) ממש. לפי הפי' שנת"ל (שם) אליב' דהטור. והיינו דמ"ש והוא שהושיבו בסתם. זהו כמ"ש הרא"ש והוא שלא פסק כו' לפי פי' הנ"ל. וכן מ"ש ואם רצו לפסוק מתחי' כמה יתן לו פוסק. (ר"ל בכמה שירצו לכל ימי השותפות) זהו פי' למ"ש הרא"ש אבל אי בעי למיפסק כו' פוסק. (וכדלעיל שם שי"ל דהב' תיבות פוסק כדרבא שברא"ש אינם מחוברים דע"ז כו'). ומ"ש או בסחורה עצמה כגון כו' חצי כו' זהו מ"ש הרא"ש כדרבא אי פלגא באגר כו'. ומ"ש ע"ז וזה כשמתבטל במלאכתו כו' זהו כמ"ש הרא"ש ע"ז וה"מ בחנווני כו' וקאי לפי הנ"ל אנותן סתם כמ"ש ב"י או דגם כשפוסק יש חילוק לענין מותר שליש עכ"פ דזה לא מהני בחנווני כו' כמ"ש הב"י בזה. ומ"ש דינר כו' מותר שליש כו' היינו דרב ושמואל שברא"ש שם. וס"ל דזהו אפי' בסתמ' לפי הנ"ל. (ומובן דס"ל כמש"ל (אות י"ז)