דברי נחמיה יורה דעה רסד

הפנ"י עי"ש. אבל) אין להעמיד יסוד על דקדוקים קלים (נגד הרי"ף וכל הפוסקים גם אין ראי' כ"כ מרש"י שפי' בין מרובה כו' דר"מ כדפי' הרב כו' כנ"ל להלכה דקי"ל בהא כהרי"ף וסיעתו כו')

יז ומ"ש עוד הב"י שכן נראה מדברי סמ"ג כו' הנה הודה בעצמו שלפ"ז יש לדקדק במ"ש אח"כ ומפני כך לא שנה ר"מ דבריו כו' ושרק מ"מ לכאורה משמע כו'. ובאמת בלאה"נ תמיהני שהרי כבר כתב הב"י שמהרי"ף בשערים נרא' כרבותיו של הרמב"ם. והיינו ממש"ש סוף סוף אינו מתקיים שיתוף זה עד שיקבל בעל המעות עליו תחי' א' מג' תנאים כו' (וכדלעיל אית י"ב) והרי מעין זה ממש הוא ראשית ד' הסמ"ג וז"ל לפיכך אין מתקיים ש תוף זה עד שיקבל עליו בעל המעות א' מג' תנאים כו'. ואעפ"י שהשמיט תיבת תחי' שבשערים מ"מ מובן הלשון דמיירי הכל בתחילת העסק ע"ש בכל האריכות הג' תנאים כעין לשון השערים (שנלקח משם). ואי בכוונה השמיט תיבת תחילה היינו משום דאיהו כתב שם בתנאי הב' (שהוא פלגא בהפסד וב' תילתא בריוח למקבל) שנראה שתנאי זה הב' אף בלי שום תנאי כך דנין כו' והרי (אדרבא) מדבריו אלה גופא מובן דבתחילה איירי הכל בהותנה מעיקרא והשתא קאמר דתנאי זה הב' לאו דוקא בהותנה כך אלא אף בלי תנאי כו'. משא"כ הב' תנאים אחרים הם דוקא בהותנה כן. דאל"כ הרי בסתמא דנין כתנאי הב' דוקא. ומובן עכ"פ דגם בהותנה מעיקרא לא סגי בפחות מאחד מג' תנאים אלה. והיינו תנאי א' פלגא באגר ותילתא בהפסד. ב' להיפוך כו' ואילו הן מתקנת' דרבא והג' תקנתא דמתני' ופי' בזה בהדיא שכ"ט בכל יום כפ"ב כו' והביא שם דברי הרי"ף בפי' בין מרובה כו' דר"מ דמתני' אתיא כוותי' (ואף שהביא שם פי' הר"י בתוס' אין נ"מ מזה לדינא כ"א בפי' כפ"ב כדפליג בזה ג"כ הרא"ש על הרי"ף אבל לכ"ע בעי' עכ"פ שכ"ט בכל יום לכל מר כדאית לי' בפי' כפ"ב). ומ"ש הב"י בשמו ע"א הוא. ועם שבאמת יש בו גמגום ודקדוק כמ"ש הב"י אבל מ"מ נראה שכללות הכוונה יובן קצת בהקדם מ"ש הרי"ף בתשובה שבשט"מ ונראה דמהיות תשובה זו לא ראה הב"י זה גרם לו לפרש דברי הסמ"ג בע"א. וכמ"כ דין גרמא לו עוד מ"ש לקמן בשם הרי"ף ורא"ש בפי' מציאות ענין עסק אחר כו'. והוא דבאמת בדברי הרי"ף ורא"ש פ' א"נ יש קיצור (ויש מקום לטעות) במ"ש וה"מ בחנווני דלית ליה עסק אחר כדתניא כו' אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא כו' לא בעי' באגרא כולי האי כדאמרינן א' רב מותר שליש כו' ושמואל א' לא מצא כו' אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר ואקשינן וסבר רב כו' והא א' רב ריש עיגלא לפטומי כו' ופרקינן לא כו' ואב"א כי קאמר רב מותר שליש כו' כגון דאית לי' בהמה לדידי' דאמרי אינשי גביל לתורא כו' והלכתא כרב כו' עכ"ל. והנה לכאורה משמע שראייתו הוא מדברי רב בלבד ושע"כ סיים דקי"ל כוותי'. וכאבע"א דאית ליה בהמה כו'. ובאמת לפ"ז הי' קשה דהא ריש עיגלא מוקמי' בלית לי' בהמה והרי מ"מ גם לחנווני ל"ד. גם קשה הדמיין מי שיש לו איזה עסק אחר לההיא דאית ליה בהמה דאמרי אינשי כו' דהיינו שעסק א' סגי לא' לשנים כו' ומה דמות להעריך זה למי שיש לו שום עסק אחר דעכ"פ צריך לכאו"א לטרוח בפ"ע והכי מי שאין לו בהמה לדידי' מוכרח שיעסוק תמיד בבהמה זו שנתנו לו ולא יהי' לו עסק אחר כלל. הלא דין זה הוא רק בחנוני וכיוצא שע"ז הביא הרי"ף הא דחניא המושיב בחנות אם הי' אומן לא יעסוק באומנתו שאין עיניו על החנות כו' שודאי ז"א אלא בחנות וכה"ג דצריך שיהי' עיניו ע"ז תמיד אבל לא כגון המפטם בהמה (א') וכה"ג כו'. גם הרי באמת לפ"ז קשה טובא דמשמע דבדלית ליה תורא עכ"פ דיש עיגלא או דינר סגי וא"י איפא דינא דמתני' כפ"ב בכל יום וזוהי קוש' הראב"ד הנ"ל. (גם לפ"ז אריכות הרי"ף שהביא דברי שמואל הוא למותר והל"ל רק דקי"ל כרב כו' וכאבע"א כו' כדרכו לקצר בכה"ג)

אמנם הכוונה נראה מבוארת ממ"ש הרי"ף בתשו' הנ"ל (וד"ת עניים במק"א ועשירי' במק"א). דאחר שהביא ד' רב ושמואל לעסק אחר. כתב וז"ל ודע שראוי לדעת שרב אינו מתיר זה אלא כשיש למתעסק מלאכה כיוצא בה להתעסק בה לעצמו באופן שיתעסק בשניהם יחד בעת אחת. כמו שהקשו כו' והא א' רב כו' ומפרקי' כו' ואבע"א כו' והלכה בזה כרב דקי"ל הלכה כרב באיסורי. ע"כ מזה מבואר היטב דעתו דהא דרב הוא דוקא כשיש לו מלאכה לעצמו כיוצא בזו דוקא באופן שיתעסק בשניהם יחד כו' וכפשטי' דההיא בגביל לתורא כו' ושוב כתב עלה בידינו שרב ושמואל לא נחלקו אא"כ הי' העסק כאופן זה דאית לי' תורא ואם לא הי' באופן זה שניהם מסכימים שקוצץ לו דינר. וזה השכירות הוא בנושא שבזולת החנווני וכיוצא בו כפי הנראה מפשטן של דברים לפי שאינו לוקח שכירות אלא כפי שיעור בטלתו בקצת עתים ואינו יושב ומתעכב לעסקא זו כמו החווני וע"כ יספיק לו שכירות דינר בכל זמן עסקתו כו'. הנה נתבאר בתכלית הביאור מה שכבר הקדמנו (שם בתחילת התשובה) שאין חייב לקצוב שכירות לכל יום אלא לחנווני וכיוצא בו בלבד עכ"ל. ושם בתחילת התשובה כתב בכלל על דינא דמתני' דה"מ בחנוני כו' והביא התוספתא דאינו רשאי לעסוק באומנתו לפי שאין עיניו על החנות כו'. ומובן היטב דעתו. שיש ג' חלוקים א' בחווני וכה"ג בעי' כפ"ב בכל יום כו'. והיינו מתני' וכר"מ כו' ב' בעסקים שא"צ לבטל מאומנתו כ"א בקצת עתים. סגי בדינר כו' והיינו ההיא דרב ושמואל דשניהם מודים בדלית ליה תורא כו' שקוצץ דינר (או ריש עיגלא כו') והיינו ע"כ בעסקים כנ"ל (וכמ"ש הרי"ף שכן נראה מפשטן של דברים. ואולי זהו כהא דריש עיגלא דהיינו במפטם בהמה וכה"ג). ג' כשיש למקבל עסק כיוצא בזו באופן שיכול להתעסק בשניהם יחד בשעה א'. והיינו הא דאית ליה בהמה. דבהא פליגי רב ושמואל והלכה כרב דגם במותר שליש סגי. ומובן דודאי גם במ"ש בהלכות פ' א"נ יתפרש עד"ז. שבתחילה חילק בין חנוני וכה"ג דצריך לגמרי בגין זה לבטל מאומנתו כו' לבין שאר עסקים שא"צ לבטל כ"א בקצת עתים (וז"ש גבי חנווני דל"ל עסק אחר אלא הדין עיסק' ר"ל דע"כ א"א לעסוק בעסק אחר. ומ"ש אבל מאן דאית ליה עסק אחר ולא קא מבטיל מיני' היינו שהעיסקא שמקבל הוא בענין שא"צ להתבטל עי"ז מעסק אחר. ואז נראה דאף דבלא"ה אין לו עסק אחר אין נ"מ מזה וכן בחנווני אין נ"מ אם בפ"מ הוי לי' עסק אחר ועתה צריך להתבטל מזה או דלא הוי ליה כלל בלא"ה כו') וכתב ע"ז כדאמרי' א' רב כו' ושמואל א' כו' וכל הסוגיא. ור"ל שמדברי שניהם נשמע דעכ"פ בדינר (או ריש עיגלא) סגי אף בדל"ל בהמה לדידי' ולכאורה זה דלא כמאן בפלוגתא שעל מתני' כו'. וע"כ היינו משום דמתני' איירי בחנוני וכה"ג דוקא. וכאן איירי בעסקי' שזולת אלו כו' כנ"ל ומאי דסיים והלכתא כרב כו' היא מילתא בפ"ע שבא לפסוק הלכה במאי דפליגי רב ושמואל כדאית ליה בהמה כו' ונמצא שיש ג' חילוקים וכנ"ל ולפ"ז הרא"ש שהעתיק ג"כ כלשון הרי"ף אלו ג"כ יתפרש עד"ז. ומעתה נראה שגם דברי סמ"ג יתפרשו עד"ז שבתחילה כתב הג' תנאים. שתנאי הג' היינו דינא דמתני' דחנוני ופי' דצריך כפ"ב בכל יום כו'(והיינו בדהותנה כו') כדלעיל ושוב כתב שנינו פ' א"נ שאין שמין עגלים וסייחים כו' אא"כ נותן שכר. והיינו דס"ל דעסקי' אלו לא דמי לחנווני וכה"ג וכנ"ל ואשר מש"ה לא תנן הכא במתני' כפועל כו' אלא סתם שכר עמלו. וכ"כ ג"כ התוס' במתני' ד"ה אלא בהדוא ע"ש שמחלקי' ג"כ בין חנווני לעסקים אלו ע"ד שכתב הרי"ף ולכן הביא הסמ"ג ע"ז ההיא דרב ושמואל ללמדנו שע"כ הם מיירי בעסקי' כאלו. וז"ש ושוין רב ושמואל שצריך שיקצוץ דינר או ריש עיגלא והיינו בדל"ל בהמה כו' (והכל מיירי שקוצץ בתחילת העסק