דברי נחמיה יורה דעה רסג

דגם הוא מודה שתירוץ הב' א"ש יותר. (ואף שבכ"מ סתם וכתב שדרך הראשון נרא' יותר. י"ל למד סתום מן המפורש כו' אך עיין לקמן אות כ"ב). ובגוף הדבר מה שכתב שהוא מסכים לדעת קצת פוסקי' שיבאר. צ"ע אמאי קאי דאי לענין פחות משתות מלבד שקשה למה כתב לדעת קצת פוסקי' ולקמן מסיק דכל הפוסקי' ס"ל כן. הרי זה גם לתירוץ ב' הכי ס"ל להרמב"ם והוא מפורש בה"ד (לגי' שלפנינו כו'). שחולק בזה על רבותיו ומתיר. ואי לענין דינר (מלבד שהרי אינו מפורש בדבריו שיש חילוק בזה בין הב' דרכים). אינני יודע איזה הם הקצת פוסקי'. שלפה"נ כמעט כל הפוסקי' שהביא אח"כ לא הזכיר בשמם אלא בענין פחות משתות. שוב ראיתי שז"א דהסמ"ק וגם הסמ"ג (לשיטתו) מיירי לענין דינר וכן רי"ו ודאי מיירי בזה ג"כ עכ"פ. (והטור וגם הראב"ד ודאי שכן הוא דעתם בהדיא. עם שלא נזכר מזה בב"י). ומיהו יש עוד נ"מ בב' התירוצים לענין יש לו עסק אחר דלתירוץ א' מיקל בזה הרמב"ם אף בדלא הותנה כו' משא"כ לתירוץ ב'. והקצת פוסקי' לפ"ז הם הרי"ו וכן הטור וגם הרי"ף ורא"ש לפ"מ שיבואר דמ"ש וה"מ בחנווני כו' קאי אלא פסק דוקא

טז והנה בגוף הדבר שמאריך הב"י אח"כ להביא ולהוכיח שדעת (כל) הפוסקים הוא כהרמב"ם. אשר לפה"נ עיקרו הוא לענין תקנה ב' דגם פחות משתות מהני בהותנה מתחי' כו' ולאו דוקא פלגא ותילתא כו'. הנה מ"ש בשם סמ"ק צ"ע דהיינו בענין תקנה א' ולא איירי ולא הובא בסמ"ק תקנה ב' כלל. ובאמת לפה"נ צ"ע למה). ועוד דהוא לא חילק בין תחי' לסוף כלל. אלא כתב בלישנא דמתני' אין מושיבין כו' (ובגוונא שיתפרש מתניתין אם בהותנה אם לאו כן יתפרש דבריו). אלא ששינה בדין דמתני' שכרו כפועל. (וע"ז פירשו בברייתא ובגמ' בכפ"ב כו' וכל הסוגי'). והוא כתב שכרו שום דבר של קציצה. ומובן לפה"נ דהיינו שפוסק כר"מ דא' בין מרובה ובין מועט וס"ל הפי' כדפרש"י דבין שכר רב ובין מעט סגי רק שיספוק לשום שכר כו'. ואעפ"י שלפ"ז משמע דסתם מתניתי' אתי' כר"ש כדמשמע מפרש"י דאהא דר"ש א' שכרו משלם פי' כפ"ב וכמ"ש התוס' ורא"ש ושאר פוסקים. אפשר דאיהו לא ס"ל הכי אלא דכפ"ב סובל נמי כדס"ל לר"מ שהרי הביאו הפוסקים דבתוס' תניא בהדיא בדברי ר"מ כפ"ב כו'. ועוד דר"מ הוי מילתא מציעתא בין ר"י לר"ש. וה"ל רבים לגבי ר"ש לענין דלא בעינן שכרו משלם כו'. וכן הובא בשט"מ דעת ה"ר ברוך בס' החכמה שכתב וז"ל ושכרו כפועל (דמתני') לאו דוקא א א אפילו דבר מועט רק שלשם שכר יתן לו כדתניא כו' בין ר"מ לר"י אין ביניהם אלא לשם שכר כו'. וכיון דקיימי ר"מ ור"י בחדא שיטת' שא"צ שכר שלם ס"ל ר"ש יחיד כו'. ונראה שגם דברי הסמ"ק כך הם ממש. וכיון דבהא ודאי לא קי"ל הכי אלא כמ"ש הרי"ף וכל הפוסקים דלר"מ דקי"ל כוותיה בעינן כפ"ב בכל יום כו' לכל מר כדאית לי' (או דמתני' אתי כר"ש וקי"ל כוותי' כו') וכדפסקו גם הרמב"ם וטוש"ע. שוב אין לנו שום ראי' בסמ"ק לחלק בין תחילה לסוף ולהקל בהותנה מתחילה כו'. ומ"ש שכ"כ ג"כ בעה"ת בח"ב (צ"ל בח"ג סי' ה') בשם הראב"ד שאין קצבה כו' רק שיהי' חלק ההפסד גדול כו'. הנה גם הוא לא ביאר שם שיש חילוק בין תחי' לסוף. אלא כתב סתם שאין קצבה כו' (וכ"כ שם לענין תקנתא דמתני' דבדינר סגי). וא"כ י"ל ג"כ דס"ל שם כדס"ל להר"ב וסמ"ק הנ"ל ואין ראיה מזה לדידן כו' כנ"ל. ובפרט שכתב שם סס"ו שכיון שהרשות ביד בעל המעות להתנות כו' עכשיו שלא התנה מתחי' מתנה בסוף. א"כ הרי ס"ל דאין לחלק בין תחילה לסוף. והן אמת שלפ"מ שהובא דברי הראב"ד אלו יותר באריכות בשט"מ והגם שממ"ש שאין קצבה כו' וכן כו' דינר כו' וזה שא' בין מרובה בין מועט כלומר הכל לפ"מ שיפסוק עמו כו' מזה הי' נ"ל לכאורה דהיינו כנ"ל להרב וסמ"ק. אבל ממ"ש אח"כ נראה דס"ל דלא פליגי ר"מ ור"ש כלל אלא דר"ש איירי בסתם (וקאי אר"י דלא בעי' כלל לשם שכר כו') וגם מתני' איירי בהכי ואתי' כוותי' ור"מ איירי בדאתנו בתחילה כו'. הרי משמע דס"ל לדינא לחלק בין תחילה לסוף אבל ה"ז פי' חדש. ומבואר שם שבא לחלק בזה על הרי"ף בפי' בין מרובה כו' דר"מ ודס"ל דסתם מתני' כר"מ אתיא ושכן הלכה. והרי הרא"ש ורמב"ן ושאר פוסקים מסכימים לדברי הרי"ף בזה. ולא עוד אלא שגם הראב"ד הרי תחילת דבריו שם ובבעה"ת ס"ה נראה שהם כדעת הרי"ף ובפרט בענין תקנה ב' דרבא שהסביר שס הם דהתירו זה אעפ"י שפעמים שלא יארע הפסד כו' כיון דאי הוי מטי פסידא הוי שקיל תרי תילתא כו'. משמע דעכ"פ בעי ב' תילתא דוקא רק שאח"כ כתב א"נ גמרי' מהאי עובדא כו' לפי שאין קצבה כו'. הרי עכ"פ הדבר מספקא ליה. ואין ספיקו מוציא מידי ודאי של הרי"ף וכל סיעתו (ומה גם שבאמת אינו מובן כ"כ איך גמרי' הכי מהאי עובדא דרב עיליש (דלכאורה דלהיפוך משתמע דדוקא פלגא ותילתא כו') גם הפי' שכתב דמתני' ור"ש איירי בסתם ור"מ בהותנה לכאורה הוא דוחק גדול דבריי' דתניא כמה הוא שכרו בין מרובה כו' דר"מ. משמע דאמתני' קאי. ומה שהקשה שם להרי"ף מההיא דרב ריש עיגלא לפטומי ומקוצץ לו דינר דשמואל לא קשה מידי לפמ"ש הרי"ף בתשובה שבשט"מ שם ע' לקמן). וגם דממש"ש אח"כ דכיון שהרשות להתצות בתחי' עכשיו שלא התנה בתחילה מתנה בסוף משמע שחוזר בזה לשיטת הרי"ף. דלפי הא"נ הרי יש חילוק בין תחילה וסוף כו' ועוד דמדבריו שהביא בשט"מ בשמו פ' המקבל מבואר בהדיא דס"ל כהרי"ף וסיעתו שכתב אההיא דנהרדעי. ה"מ דיהיב לי' שכרו כפ"ב ואם לא יהיב ובעי למיפסק לכולי יומי דשותפות שקיל לוה תרי תילתא כו'. הרי דגם בדפסיק בתחי' בעי' תרי תילתא כו' או כפ"ב בכל יום כו'. וכן מסיק עוד שם וכן לכלהו תנאי דמתנו אהדדי לעולם לפ"מ שמקבל הלוה מן ההפסד יוסיף לו מן הריוח לזה החשבון. ומדקדק שם עוד במה שאין המדות שוות כו' ע"ש דמכ"ז הרי בהדיא. דס"ל דחשבון פלגא ותילתא הוא בדוקא גם בריש הסוגיא דפ' א"נ הביא בשט"מ בשם הראב"ד דפי' בין מרובה כו' דר"מ ופי' כפ"ב כהרי"ף וסיים שם והרב (הוא הרי"ף) פי' בה כל צרכו. משמע שמסכים עמו ואע"ג דסיים אלא דקשיא ליה כו' לא מפני זה יהי' כחולק עליו (ובאמת מה שהקשה מאי טעמ' דר"ש אינו מובן. ומה שהקשה למה אמרינן בשמעתין דת"ק דר' יוסי בר"י ס"ל כר"ש למה לא כר"מ דהלכתא כוותי' ע' פנ"י תירוץ ע"ז. והרמב"ן במלחמות כתב להיפוך דמשם סיוע להרי"ף והיינו מדאוקמי' לר"י בר"י בשטה כאבוה ולא כר"מ דהלכתא כוותי' כו') ומ"מ באמת גם זה אינו מכריע כ"כ די"ל דר"י בר"י משמע דלא בעי כלל לקצוב אלא דממילא ישאר לו נסיובי ותותרי וסגי בהכי ע' פנ"י וה"ז כאבוה דאילו ר"מ קציצה עכ"פ בעי לכ"ע. עכ"פ נראה דהראב"ד גופא נוטה יותר לדעת הרי"ף וסיעתו (וסמי חדא מקמי תרי ותלת כו'. שוב ראיתי שגם גבי הך דרב הביא שט"מ גשם הראב"ד ב' תירוצים אהא דרב ושמואל סגי בדינר וריש עיגלא א' דזהו באדם בטל ונראה דהיינו כהרי"ף וע"ד שתירץ להסמ"ג כו' עיי"ש והב' כתב א"נ כו' ע"ד הנ"ל לחלק בין סתם להותנה כו' גם ראיתי מ"ש בההיא דלעיל שכ"כ בה"ג כו' וראיתי בבה"ג שכתב ע"ד סמ"ק כו'). ושעכ"פ לפ"ז החשבון דפלגא ותילתא הוא בדוקא. אף בהותנה מעיקרא. וכמ"כ בתקנה א' דמתני' בעי' כפ"ב בכל יום דוקא גם בהותנה כו'. וכ"ש שאין להביא ראי' ממ"ש כמסתפק א"נ דגמרי' מהאי עובדא כו' שאין קצבה כו'. לענין הלכה אליבא דהרי"ף וכל הפוסקים דקי"ל כוותייהו (בפי' בין מרובה כו' דר"מ). ומה שכתב עוד הב"י שכן נראה מדברי רש"י (ע' פנ"י שתמה ע"ז אלא שבאמת לפה"נ גם הב"י ר"ל רק בהותנה כו' מעין מסקנ'