דברי נחמיה יורה דעה רנג

בו רבית הוא כו'. ומ"מ נראה דיותר י"ל דלא מחזקי' אינשי ברשיעי ומסתמא בכה"ג הי' דעתם שההפסד יהי' יותר לנותן כו'). כללו של דבר דלפ"ז יש לנו ב' יסודות. א' מתק"ח דפלגא מלוה לענין הפסד ניח"ל כו' והב' דמסתמא (הנהוג) שנוטל השכ"ט מיני' ובי'. וכל שאפשר לקיים שתיהן כגון בסתומה לגמרי וכן בדפירשו השכר לנותן תילתא או פחות. הכי דיינינן פלגא בהפסד ותילתא בשכר לנותן. וכל שא"א לקיים שתיהן אז היסוד דניח"ל בפלגא כו' חזק יותר (שזהו מתק"ח). ולכן בדפירשו השכר לנותן מתילת' עד פלגא דוחה יסוד זה ליסוד דמיני' ובי' והיינו דינא דמתניתין כו'. אבל אם פירשו השכר לנותן יותר ממחצה דאז ע"כ מתבטל הך דפלגא מלוה. י"ל דאז יש לקיים הך דמיני' ובי' כו'. (והא"ש לפי"ז ההיא דשטר כיס דיתומים דמיירי בסתומ' לגמרי (וכה"ג) דאז הדין פלגא בהפסד כו' וליכא שכר טירחא כו'

ה והנה אם הי' ברור שכן דעת רמב"ן וסיעתו הי' נראה (כדי למעט מחלוקת) שאף בדברי רש"י (ותוס') יש לדחוק ולהעמיס כן. דמ"ש במתניתין דאין מושיבין חנווני, (וכן בפ' המקבל) דטעמ' כו' פלגא מלוה כו'. דסתם המקבל פרגמטיא למחצית שכר מקבל חצי אחריות כו'. אין הכוונה לתלות זב"ז דוקא. ר"ל דכיון דהשכר למחצה מש"ה דנין דגם האחריות כן. אלא הא דדנין שהאחריות למחצה היא מצד עצמו אף אם התנו חלוקת השכר בענין אחר וכ"ש בסתימות. וזה שא' פלגא מלוה כו' לעולם כו'. ונקט למחצית שכר משום דבהכי איירי מתניתין. ודמש"ה צריך ליתן שכ"ט דוקא. וכנ"ל להרמב"ן. ומ"ש גבי ההיא דחדא עיסקא ותרי שטרי דסתם עיסקא תילת' באגרא ופלגא בהפסד. היינו בסתומ' לגמרי. וזש"ש דכיון דפלגא מלוה כו'. דההיא דנהרדעי פלגא מלוה לעולם קאמר מצד עצמו כו' וככל הנ"ל לרמב"ן וסיעתו. ודברי התוס' דפ' המקבל ודאי א"ש בפשיטות גם לדעת הרמב"ן עי"ש. ולכאורה הי' נרא' דגם בדברי הרי"ף יש להעמיס בדוחק כהנ"ל. ומ"ש גבי דניח"ל ללוה ולמלוה כו' ואי איכ' רווח' שקיל פלגא. לאו משום דסתמ' הכי דיינינן. אלא דאסבר' לה אהיכ' דפירשו השכר למחצה כו' ומש"ה כ' ג"כ דשקיל אגריה מיני' כו'. ואילו בסתומ' לגמרי דיינינן תילת' באגר' ופלגא בהפסד כמ"ש גבי ההיא בחדא עיסקא ותרי שטרי כו'. אבל ז"א דהא אסבר' לה לההיא דניח"ל כו' ואי איכ' רווח' שקיל פלגא. דאמרי' פקדון ברשות' דמרי' קאי וכמאן דאיעסק בי' איהו דמי. והרי זהו נתינת טעם לדון כן בסתומ'. דאילו בדהותנו בפירש השכר למחצה מאי צריך להאי טעמ'. וכן בדברי הרא"ש שכתב הנותן ממון כו' בסתם תק"ח שיהי' חציו מלוה ואחריותו כו' וגם הריוח שלו כו'. ודאי משמע בהדיא דאסתומ' לגמרי קאי וכדלעיל (אות א'). ובתשוב' הרי"ף שהובא בשט"מ פ' א"נ שם (ד' קכ"ג ב') ראיתי שכ' דהא דאמרה המשנה למחצית שכר אין הכוונה החצי בשוה אלא איזה חלק שיהי' ר"ל למחצה ולשליש ולרביע כו' והקשה דא"כ למה אמרי נהרדעי פלגא מלוה כו' (דוקא) ותירץ שלא רצו בזה שהעיסקא לא תהי' אלא פלגא כו' אבל רצו להודיענו שהשיעור שיקח המתעסק בשכר הוא מה שיהי' בתורת מלוה כו' ואם הסכימו על חצי בריוח אז יהי' החצי בתורת מלוה כו' ומי שאינו רוצה לתת מהריוח כ"א השליש או הרביע אין לו בתורת מלוה אלא שליש כו' עכ"ל (בשו"ק) והנה עם היות שזהו דלא כנ"ל בד' הרי"ף בהלכות דמיירי בסתומ' אלא דמיירי בדהותנו השכר למחצה. (ומשמע לכאור' דבסתומ' אין הדין כן דא"כ ה"ל לתרץ כן ר"ל להעמיד הך דנהרדעי בסתומה. ומ"מ אינו מוכרח די"ל דלפמש"ש ס"ל דאין דרך כלל ליתן בסתימות לגמרי). מ"מ כיון דמפורש בדבריו דהא דדנין פלגא מלוה לענין הפסד אינו מצד עצמו ע"ד הנ"ל לרמב"ן אלא שתלוי בחלקי השכר. ושלעולם דנין החלק בהפסד כהחלק בהשכר. הוא כמשנת"ל עפ"י משמעות פרש"י. א"כ שוב א"א לומר כנ"ל להרמב"ן דבסתומ' דנין פלגא בהפסד ותילת' באגרא שיהי' השכ"ט מיני' ובי'. וההיא דנותן שכ"ט היינו בדפירש השכר כו'. דקשה שא"כ הם דברים בלי טעם וככל הנ"ל אות ג' לפמשנת"ל עפ"י משמעות דברי רש"י ומאחר שמצינו שכן דעת הרי"ף בתשו' בהדיא שוב גם דעת רש י יותר י"ל ג"כ הכי. וכ"ש שלפ"מ דמשמע מהרי"ף בהלכות והרא"ש דהך דנהרדעי מיירי בסתומ' לגמרי ודנין בזה השכר וההפסד למחצה ונותן שכ"ט. א"כ מתי דנין ההיא דפלגא ותילת' כו' והדק"ל לדידהו

ו ובאמת אף לפי דעת רמב"ן. לפ"מ שראיתי כעת בשט"מ פ' א"נ (ד' קכב ע"ד) שהעתיק דבריו שם. הנה עם היות שגם שם נראה שהולך ע"ד הנ"ל דהאי דפלגא מלוה היינו דהכי דיינינן לענין הפסד מצד עצמו כו' דמש"ה כתב שם (סע"ד) דאם התנו שיטול המתעסק ג' חלקים בשכר או יותר אינו נוטל בהפסד אלא מחצה דסתם עסקא פלגא מלוה היא לעולם דהכי תיקנן כו' עכ"ל. והיינו ממש כנ"ל (אות ד') אליבי' בדהתנו פחות מתילת' בשכר לנותן כו'. (אלא דלפי המסקנא ברמב"ן שם דס"ל דבההיא דפלגא ותילתא אזלי לעולם בתר חלק המלוה ר"ל דכפי החלק שהתנו בשכר למקבל. אם יהי' שם הפסד יפסיד המקבל ב' שליש מחלק זה (שהוא ראוי להיות נחשב מלוה כו') וכן הוא ג"כ עפ"י דעת הרמב"ם דשם בזה. וא"כ גם בדהתנו שיהי' ג"ח בשכר למקבל. הרי אף עפ"י חשבון דפלגא ותילתא אינו מגיע לו הפסד יותר ממחצה וא"צ כאן להך סברא דלעולם דיינינן פלגא מלוה מצד עצמו כו'. אלא דלהכי נקט רמב"ן שם ג"ח בשכר או יותר. ור"ל דאף אם התנו שיטול המקבל יותר מג"ח בשכר. דאז הב' שליש מזה שיש לו להפסיד עפ"ח דפלגא ותילת' יעלה יותר מפלגא. מ"מ לא יפסיד יותר מפלגא מהא טעמא דלעולם דיינינן פלגא מלוה כו'. ושם ד' קכ"ג רע"א ביאר יותר הטעם בזה דאי לאו משום תקנתא כיון שלא קיבל עליו לשלם הי' פטור לגמרי כו' (וע"ש דנקט בלישנא בדהתנו שיטול המקבל ג' חלקים בשכר ולפי הנ"ל ע"כ ט"ס הוא וצ"ל יותר מג"ח דבג"ח בלאה"נ עולה רק מחצה בהפסד כנ"ל). ומשנת"ל דעפ"ח דפלגא ותילת' אם התנה תילתא בשכר לנותן ראוי להיות פלגא בהפסד. ואם התנו פחות מתילתא בשכר לנותן הי' עולה עפ"ח פחות ממחצה בהפסד לנותן אם לא דאתינן עלה מכח דלעולם ניח"ל בפלגא בהפסד כו' היינו לפ"מ שהי' נ"ל לכאורה דחשבון דפלגא ותילתא הוא כפשוטו ר"ל דכמו שאילו התנו פלגא בהפסד אז ודאי הדין תילתא לנותן בשכר כדאמרי' בגמ' אי פלגא בהפסד תרי תילתא באגרא למקבל כו'. ה"ה להיפוך אם התנו תילתא באגרא לנותן ראוי להיות פלגא בהפסד. אבל הרי כבר הקש' רמב"ן שם דהך דאי פלגא באגרא כו' ואי פלגא בהפסד כו' אין השיעורים שוין וכן הקשה הראב"ד שבשט"מ דפ' המקבל ולפמש"ש דאולי המנהג הי' כך נראה דלפי"ז באמת עולה כפ"מ שהי' נראה לי כנ"ל) ולתירוצם נראה הכוונה דיש חילוק בין כשפירש התנאי פלגא בהפסד דאז חשבי' שפלגא הי' ראוי להיות כמלוה לגמרי גם לשכר אלא שמקבל המקבל עודף באגרא משום שכ"ט ועודף זה היינו שליש מחלק המקבל (לרמב"ן או שליש מחלק הנותן להרמב"ם אלא כאן הכל שוה שעולה ב' תילת' כו'). ומשא"כ כשהתנאי הי' תילת' באגרא לנותן. דאז חשבי' שהך תילת' שהוזכר בתנאם ראוי היה להיות פקדון לגמרי גם לענין הפסד ומוסיף הנותן לשאת בהפסד משום שכ"ט והוספ' זו היא שליש מחלק המקבל כו' ובזה גם להרמב"ם הכי הוא). וא"כ יעלה פחות ממחצה הפסד למקבל כמובן. וכשהתנו חלק רביע בשכר לנותן וג"ח למקבל אז עולה בהפסד פלגא מכוון כו'. וכשהותנו יותר מג"ח בשכר למקבל אז הי' עולה לו עפ"ח יותר ממחצה בהפסד. וע"ז כתב דמ"מ אינו משלם יותר מטעם דלעולם דיינינן בדלא