דברי נחמיה יורה דעה רנב

לזה מההיא דשטר כיס היוצא על היתומים דקי"ל (ב"ב ע' ב') דנשבע וגובה מחצה דמלוה כו'. ואי איתא דסתמא תרי תילתא בהפסד לנותן לא הי' גובה אלא תילתא ובשארא נטעון ליתומים נאנסו כו'. ומעין זה צ"ל כוונת הנמ"י בשם רמב"ן וכ' שכן נראה דעת הרשב"א ור"ן. ומשמע שגם הוא מסכים לזה (וכ"ה דעת סמ"ג עשין פ"ב). ולפ"ז הא דאמרי' עבוד רבנן מילתא דניחא לי' ללוה ולמלוה ע"כ קאי ג"כ רק על ההפסד דאחריות זו ניחא להו שיהי' לחצאין. והוא כעין מ"ש בשט"מ בשם הר"ר יונתן ע"ש. ולפ"ז אם פירשו השכר למחצה או שפירשו לשליש ורביע לנותן (דאילו למקבל פשיטא דא"א שיהי' חלק ההפסד יותר מחלק הריוח לכ"ע ואפי' שכ"ט לא מהני ס') צ"ע מה דינו וית' אי"ה. אלא שתחי' יש לעיין גם בעיסקא סתומה כיון דהא דאמרי' פלגא מלוה כו' כולל ב' אופנים (עכ"פ) היינו אם בשנותן שכ"ט והרייח וההפסד שניהם לחצאין. או בשאינו נותן שכ"ט ופלגא בהפסד ותילתא באגרא לנותן. א"כ עדיין ספק איך נדייני' דינא אם כך או כך ולא ראיתי הכרע לזה בד' הפוסקים הנ"ל. ואף גם לפי' הרי"ף ורא"ש וכן לפרש"י ותוס' הגם דלפ"ז מימרא זו אינה כוללת כ"א אופן א' היינו שיהי' השכר וההפסד לחצאין ושיתן שכ"ט. מ"מ כיון שעל האמת יש לפנינו עוד שתי דרכים היינו פלגא באגרא ותילתא בהפסד או פלגא בהפסד ותילתא באגרא אשר לפה"נ לכאורה בפוסקים לכ"ע נלמד מההיא דרבא דפ' א"נ דמתק"ח או במנהג יש לדון כן בסתם עסקא (דאילו בדפירשו נראה דרוב הפוסקים ס"ל כהרמב"ם החולק על רבותיו וס"ל גם בחלק קטן יותר בריוח למקבל מבהפסד סגי). וגם הרי מהא דאמרי' כאן פ' המקבל בסמוך חדא עסקא ותרי שטרי כו' משמע דע"כ בסתמא דנין פלגא בהפסד ותילתא באגרא (או להיפוך) וכדפרש"י שם בהדיא וז"ל משום דסתם עיסק' תילתא באגר לבעה"ב כו' והרי בהך דפלגא מלוה כו' פרש"י ג"כ פ' א"נ במתני' (ד' ס"ח) וז"ל סתם המקבל כו' כדלעיל. וא"כ איך שייך ב' או ג' פסקי' שונים בסתמא ולמי ניתן הברירה כו'. וגם בההיא דשטר כיס דיתומי' הרי אף לפמ"ש הרמב"ן לעולם דיינינן פלגא בהפסד מ"מ כיון שיכלל בזה ג"כ אופן שיהי' גם השכר למחצה ושיתן שכ"ט א"כ למה גובה מחצה ינוכה השכ"ט עכ"פ וכ"ש לפ"מ דמשמע בש"פ דגם פלגא באגר ותילת' כו' והנה אם כי לע"ע לא מצאתי בזה דבר ברור ודרך סלולה ולפה"נ אין ד' הפוסקי' בזה עולים בקנה א' ויש גמגומים וספיקות (בכולם או) ברובם עכ"פ. עכ"ז אמרתי לעיין ולפטפט בזה כולי האי ואולי כו'

ג הנה לפרש"י לכאורה יש לומר שהרי יש ב' אופני עסקי סתמא כנ"ל א' סתומה לגמרי ב' שפירשו השכר למחצה (וכה"ג) ובהפסד סתמו (וכנהוג גם עתה כו' דלא אסקי אדעתייהו הפסד כו') וא"כ יש לומר דס"ל דמש"א פלגא מלוה כו' איירי בדפירשו השכר למחצה וכדפרש"י במתני' הנ"ל סתם המקבל פרקמטיא כו' למחצית שכר כו'. וכנזכר גם במשנה שם למחצית שכר כו' וכן בפ' המקבל פרש"י המקבל פרגמטי' כו' למחצה שכר כו'. וע"ז פסקי' דמסתמא ניחא להו שיהי' פלגא מלוה כו' ר"ל גם בהפסד וממילא צריך ליתן שכ"ט (וממילא ה"ה אם פירשו השכר לשליש ולרביע לנותן או למקבל דיינינן דגם חלק ההפסד יהי' כן ויתן שכ"ט). ומה שפרש"י בההיא דחדא עסק' ותרי שטרי כו' דסתם עסקא תילתא באגרא ובעה"ב כו' איירי בסתומא לגמרי דאז דייני' פלגא בהפסד לתילת' באגרא (וההיא דשטר כיס דיתומים יש לומר לפ"ז דאיירי בסתומה לגמרי כו'). אך לפ"ז הם דברים בלי טעם דכיון דבדפירשו השכר אמרי' דמסתמא ניחא להו שגם חלקי ההפסד יהי' שוה לחלקי השכר ושיתן שכ"ט למה לא נימא הכי גם בסתומה לגמרי דבהכי ניחא להו. וכמו"כ להיפוך אם בסתומה דינינן פלגא בהפסד ותילתא באגרא מה סתירה יש לזה במה שפירשו חלקי השכר הרי ג"כ יש לומר דדעתייהו בהפסד יופחת על המקבל לפ"ע פלגא ותילת' כו' (וכ"ש בשפירשו השכר שליש לנותן דודאי אין סתירה מזה לשיהי' פלגא בהפסד). ועוד דבאמת הא דפלגא ותילתא (לפה"נ) אין לזה רמז ויסוד בגמ' זולת ההיא דרבא גבי רב עיליש. והרי התם נזכר ב' צדדים בשוה. אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד כו'. מנלן לפסוק בסתו' פלגא בהפסד ותילת' באגר' ולא להיפוך. בשלמא לשיטת רמב"ן וסיעתו הנ"ל יש לומר דהיינו דקמ"ל הך מימרא דנהרדעי דלעולם פלגא מלוה לענין הפסד דאמדי' דעתייהו דבהכי ניחא להו לעולם מצ"ע (וכנ"ל כמ"ש השט"מ בשם הרר"י ולא תליא בחלקי השכר). ולכן היכא שאינו נותן שכ"ט ע"כ פלגא בהפסד ותילת' באגרא דיינינן ולא להיפוך. אבל לפי הנ"ל לפרש"י דהך דנהרדעי איירי בדפירשו השכר ואשר ע"כ אמרי' דניחא להו שיהי' גם חלקי ההפסד כן ושיתן שכ"ט. וא"כ מלבד שקשה למה לא נימא גם בסתמא כן שזוהי קוש' א' הנ"ל יותר קשה ג"כ דעכ"פ הרי אין ראיה מכאן לשנאמר בסתומה פלגא בהפסד ותילת' באגרא ולא להיפוך. ומלבד שבלא"ה לא א"ש שב' מימרו' סמוכי' ותכופין זל"ז ובשניהם נקטו לשון עיסקא סתם ונוקים להו בענייני' שונים וחלוקים בדיניהם והכל בסתימות כו'. גם לשון רש"י שכ' גבי ההיא דחדא עיסקא כו' וז"ל דסתם עיסקא תילת' באגר כו' דכיון דפלגא מלוה כו' לא א"ש לפי הנ"ל דההיא דפלגא מלוה איירי בדפירשו השכר וכאן איירי בסתימה. והרי הם ב' עניינים חלוקי' באופניהם ודיניהם לא ה"ל לתלותם זב"ז

ד אמנם לפי' רמב"ן וסיעתו לכאורה יתכן לומר ע"ד הנ"ל והוא דמאי שלדידהו הך דפלגא מלוה כולל ב' אופנים. בשנותן שכ"ט ובשאינו נותן שכ"ט כו' כנ"ל. הינו דבסתומ' לגמרי דיינינן פלגא בהפסד ותילתא באגרא. דסתם עיסקא מיני' ובי' שקיל (השכ"ט) והיינו הא דחדא עיסקא ותרי שטרי ע"ש בחידושי הר"ן בסופו וכדמשמע נמי מההיא דרב עיליש שכן הי' המנהג (ותק"ח) שיהי' השכ"ט מיני' ובי' עד"ז. ואף דשם איתא נמי להיפוך פלגא באגרא כו'. הרי זה נשמע מהך דנהרדעי דמסתמא ניחא להו בפלגא מלוה לענין ההפסד. וא"כ לא משכחת מיני' ובי' בסתומה אלא פלגא בהפסד ותילתא כו' ולא להיפוך. והיכא דפירשו השכר למחצה. והרי לענין ההפסד אמרי' דלעולם מסתמא ניח"ל בפלגא מלוה א"כ ע"כ נותן שכ"ט. והיינו מתני' דאין מושיבין כו' למחצית שכר אא"כ נותן שכרו כו'. ואם פירשו השכר בענין אחר. הנה אם פירשו פחות ממחצה לנותן. הנה בתילת' לכאורה נראה שדינו כסתמא פלגא בהפסד כו' דכיון דבסתומה לגמרי הכי דיינינן למה ישתנה הדין במה שפירש תילתא בשכר כו'. וה"ה אם התנו בשכר פחות מתילת' לנותן עדיין י"ל שבהפסד יהי' למחצה מאחר דאמרי' דבהכי ניח"ל מצד עצמו כו' ויהי' השכ"ט מיני' ובי' (אלא שיהי' יותר מכפי ערך פלגא ותילת' כו' ומה בכך). ואם פירשו השכר יותר מתילת' לנותן לכאורה נראה דעד מחצה הכל י"ל דההפסד יהי' למחצה דבהכי ניח"ל כו' ושיתן שכ"ט כיון שבכה"ג השכ"ט דמיניה ובי' פחות מכשיעור כו'. וכדחזינן בהתנו השכר למחצה לפי הנ"ל דמבטלינן אז הא דסתם עיסקא מיני' ובי' שקיל שכ"ט. כדי שיקום הך תק"ח דפלגא מלוה בהפסד ניח"ל כו' וה"ה והוא הטעם כאן. ולפ"ז כל כה"ג נכלל בדינא דמתניתין דלאו דוקא למחצית שכר אלא ה"ה פחות ממחצה לנותן עד תילתא כו'. ואם פירשו השכר יותר ממחצה לנותן לכאורה נראה כיון דאז ע"כ נתבטל הא דאמרינן מסתמא ניח"ל בפלגא מלוה לענין הפסד. (דא"כ אף שכ"ט לא מהני בזה). שוב י"ל דמסתמא מיני' ובי' שקיל שכ"ט והיינו שיהי' ההפסד יותר לנותן עד כדי ערך השיעור דפלגא ותילתא כו' אלא שקצת צ"ע אולי כיון דאמרינן דמסתמא ניח"ל בהפסד למחצה א"כ בשפירשו השכר יותר ממחצה לנותן נימ' דשטר שיש