דברי נחמיה יורה דעה רמט

כמה ספיקות וצ"ע בד' הטוש"ע כמו בענין יש לו ע"א וכה"ג אלא שאין להאריך. וכללו של דבר שלפע"ד קשה להתחכם ולעמוד על דינים אלו מתוך ד' הטוש"ע ואחרונים. לכן ההכרח לעיין מעט בגמ' וראשונים כו' האי ואולי כו'

ב הנה מקור דיני' אלו בפ' א"נ (ס"ח א') ממתני' אין מושיבין חנווני כו' עד עובדא דר' אליעזר מהגרוניא (ס"ט) ובפ' המקבל (ק"ד ב') אמרי נהרדעי האי עסקא פלגא מלוה כו' ע' כל הסוגי' שם ושם בגמ' ופוסקים (והגם שיש לפה"נ כמה דברים שם שצ"ע ודקדוק לא אכתוב אלא מה שנוגע לענייני' הנ"ל). והנה תחי' יש לראות באיזה מציאות מהג' מציאו' דלעיל איירי הסוגיות הנה מפרשי' במתני' הנ"ל ובהך דנהרדעי הנ"ל נראה מבואר דהכל מיירי במציאות ב' דלעיל דהיינו שמפרשים חלקי הריוח למחצה ובהפסד סתמו (וכן משמע פשטא דמתני' דקתני למחצית שכר). ואשמעי' דכיון שפירשו הריוח למחצה מסתמ' גם בהפסד שסתמו דעתם שיהי' למחצה והרי זה פלגא מלוה ולכן אסור בלא שכ"ט כו'. וכן משמע מד' התוס' דממ"ש בד' ס"ח סד"ה אבל מבואר דמתני' מיירי במציאות הנ"ל ע"ש. וממ"ש פ' המקבל שם מבואר דס"ל דשם מיירי בגוונא חדא עם מתני' מדהוצרכו לפרש מה חידשו נהרדעי יותר ממתני' (וגם בתירוצם משמע רשם פקדון ומלוה הנזכר בד' נהרדעי הוא רק לענין ההפסד כי') ולפ"ז שיעור הלשון בהך דנהרדעי האי עיסקא ר"ל שפירשו השכר למחצה ובהפסד סתמו (ואולי לפי שהי' הנהוג כן לכן נקרא זה עיסקא סתמא בגמ') הדין שיהי' פלגא מלוה כו' ר"ל גם לענין ההפסד יהי' למחצה. ומש"א שם בטעמ' דמילתא עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא לי' למלוה. נראה דר"ל דניחא להו שיהי' חלקי ההפסד כחלקי הריוח (ואמדי' דמסתמ' דעתם כן). וא"כ הא דהחליטו הדין פלגא מלוה כו' לענין ההפסד היינו דוקא בשהותנה בריוח כן (שכן הי' הנהוג כנ"ל) ושממילא נשמע להיכ' שהותנה הריוח בע"א לשליש ורביע כו' דינא הוא שגם חלקי ההפסד יהא כן. ועיקר הענין לפ"ז שבא להורות (שעשו תקנת' מילתא דניח' לי' ללוה וניח' לי' למלוה) שיהי' דין ההפסד שסתמו כדין הריוח שפירשו החלקים. (ומה שלכאור' קשה איך שייך להורות ולתקן כן הרי אדרבא דבר זה גורם איסור מצד רבית כמבואר במתני' ופרש"י שם נראה פשוט שיש לומר דבאמת ע"כ מיירי בשנותן לו שכ"ט כו' (וכנזכר ברי"ף ורא"ש). ומה שלא נזכר מה בגמ' ורש"י כאן היינו דלא איירינן הכא בפ' המקבל בדיני רבית כ"א בדיני ממון. וסמכו בזה אמתני' דפ' א"נ) ולפ"ז היכא שסתמו גם חלקי הריוח אלא נתן סתם בתו"ע כמציאו' ג' דלעיל לא נתבאר דינו. אמנם מד' הרי"ף ורא"ש פ' המקבל משמע דמיירי שם במציאות זה שסתמו לגמרי (והגם שודאי א"ל שנתן לו בשתיק' לגמרי דא"כ אמאי קרי לה עיסקא (ודילמא מתנה הוא ע' ח"מ סי') (יתיר אאמר"ו הגזצ"ל לא ציין איזו סי' הוא בח"מ. ונראה דכוונתו בסי' רל"ב סק"א כולם מתנה כו' ע"ש וסמ"ע הביא שם כ' בש"ג מי שהלוה לחבירו כו' דשמא מתנה כו' ע"ש. ולכאו' יש סתירה לזה מס"ס רמ"ו בהג"ה האומר לחבירו אכול עמי (סתם) כו' לא אמרי' מתנה קא יהיב ע"ש. ואולי י"ל דבסי' רמ"ו מיירי שזה תובע ע"כ) אלא ר"ל שנתן לו בתו"ע דהיינו שדיברו דברים שמשמען שיהי' המקבל מתעסק במעותיו של זה לטובת שניהם כו' ולא פירשו החלקים כלל). וזה נק' בגמ' עיסקא סתם (שאולי כן הי' הנהוג). וע"ז אמרי נהרדעי האי עסקא ר"ל סתומה כנ"ל דינא הוא פלגא מלוה כו' ר"ל הן הריוח והן ההפסד יהי' למחצה וע"ז א' עבוד רבנן מילתא דניחא לי' כו' ר"ל דמסתמ' ניחא לי' שיהי' הריוח וההפסד למחצה. וז"ש הרי"ף דעבוד רבנן כו' דאי איתניס כו' ואי איכא רווח' כו' הרי דתקנתא דרבנן הוא גם לענין הריוח וע"כ היינו בדלא פירשו הם. ויותר מפורש בד' הרא"ש שכתב הנותן כו' להתעסק בו בסתם תיקנו חכמים שיהי' חצי מלוה ואחריותו כו' וגם הריוח כו'. וכ"כ עוד עבוד רבנן כו' שחולקין ביחד הריוח וההפסד כו' הרי כנ"ל. (ולענין איסורא דרבית כתבו בהדיא שיתן שכ"ט כו'). ולפ"ז היכא דפירשו חלקי הריוח כמציאות ב' הנ"ל צ"ע מה דינו. והגם דאם פירשו הריוח למחצה ודאי ראוי שגם בהפסד יהי' כן דלא גרע מסתומה לגמרי. ועוד דעם היות שבהך דנהרדעי מיירי להרי"ף ורא"ש בסתומה לגמרי מ"מ במתני' דפ' א"נ (ששתקו) מסתמא גם לדידהו מיירי בדפירשו הריוח למחצה כדמשמע פשט' דקתני למחצית שכר כו' אבל אם פירשי חלקי הריוח בע"א לשליש ורביע צ"ע. דבשלמא אי גם הך דנהרדעי מיירי ג"כ בדפירשו חלקי הריוח למחצה שלפ"ז נראה מ"ש א' דעבוד רבנן מילתא דניחא להו כו' היינו דניחא להו שיהי' חלקי ההפסד כחלקו השכר כנ"ל לפרש"י ותוס' ממילא נשמע דה"ה בדפירשו חלקי הריוח בע"א גם בהפסד כן שתלוין זב"ז. אבל אי הך דנהרדעי מיירי בסתומה דלפ"ז נראה דהא דא' דניחא להו כו' היינו שגוף הדבר מצ"ע בין בריוח ובין בהפסד ניחא להו שיהי' למחצה וע' שט"מ פ' המקבל בשם הר"ר יונתן). א"כ לכאורה יש לומר דאף שפירשו חלקי הריוח בע"א. ההפסד כדקאי קאי דניחא להו למחצה (ולפי"ז אם פירשו הריוח תילתא אי פחות לניתן. יהי' הדין שא"צ שכ"ט כו'. ולהיפוך שפירשו פחות ממחצה ריוח למקבל לא יועיל בזה אפי' שיתן שכ"ט כו') ומ"מ אין זה מוכרח דיש לומר דאעפ"י דבסתומא אמרי' דניחא להו שיהי' הכל למחצה אבל בדפירשו חלקי הריוח בע"א גם בהפסד ניחא להי שיהי' כן ולכן לדינא הי' נראה דהיכא דפירשו חלקי הריוח לשליש ורביע וכה"ג וכ"ש למחצה. דיינינן שגם להפסד כן הם החלקים (ויתן שכ"ט כו'). שכ"ה לפרש"י ותוס' ומהרי"ף ורא"ש אין הכרע כו' כנ"ל. ובסתמא לגמרי דיינינן שהריוח וההפסד יהי' למחצה (ושיתן שכ"ט) שכ"ה להרי"ף ורא"ש ומפרש"י ותוס' אין ראי' להתיר. שוב ראיתי בתשו' הרי"ף שבשט"מ פ' א"נ ודקכ"ג ע"ב) שנראה שמפרש הך דנהרדעי ג"כ ע"ד פרש"י הנ"ל דמיירי שפירשו חלקי הריוח למחצה. וביאר בהדיא דל"ד למחצה אלא שהעיקר רצו להודיענו שהשיעור שיקח המתעסק בי השכר היא מה שיהי' בתורת מלוה כו' ואם הסכימו על חצי בריוח כי' ומי שאינו רוצה לתת מהריוח כ"א השליש או הרביע אין לו בתורת מלוה אלא שליש כו' עכ"ל. ונרא' דזהו ממש כנ"ל לפרש"י וכ' שם דגם במתני' דקתני למחצית שכר אין הכוונה החצי בשוה אלא איזה חלק שיהי' ר"ל למחצה ולשליש ורביע כו' ע"ש. וכן ראיתי שכ' (תשו' זו) בעיטור אות ק' (דל"ה ע"א) ואות כ' כים (דע"א ע"א). ומעין זה ברמב"ן (ד' צ"ט) וז"ל אותו חלק שחולק המקבל השכר במלוה גבי' כו'. ובשט"ז פי המקבל בשם רמ"ך ואי קבלי' כו' למשקל תילת' דרויחא א' פסיד נמי לא דארי אלא תילת' כו' יצריך נמי למיפסק לי' אגרא כו'. וכיון שכ"כ פוסקי' אלו הרי משנתבאר בדפירשו חלקי הריוח נרא' ודאי אמת נכון. אבל מה שנתבאר בסתומ' לכאור' כיון שהרי"ף בתשו' נראה דמפרש הך דנהרדעי כפרש"י ע"ש. דמשמע קצת דבסתומ' איני כן. דבתחי' פ' המשנה כנ"ל והקשה ע"ז דא"כ למה א' נהרדעי פלגא כו' ותירץ דלאו דוקא אלא רצו להודיענו כו' כנ"ל ואם אית' ה"ל לאוקמ' בסתימ' כו'. לכן עלה ע"ד אולי גם בד' הרי"ף בהלכו' מש"ש ואי איכ' רווח' כו' יש לדחוק דאינו ר"ל מכח תק"ח בסתומ'. אלא דאיירי בדפירשו חלקי הריוח וכ' זה דרך אגב להסביר הא דניח' לי' ללוה ומלוה. אבל ז"א דהא אסבר לה להא דאי איכ' רווחא כו' דאמרי' פקדון ברשות' דמרא קאי וכמאן דאיעסק בי' איהו דמי. ואי איירי בדפירשו הריוח מאי צורך לה"ט. והגם שלפי הגי' בנמ"י שסיים ולא מתחזי כרבית במאי דשקיל מיני'. לכאור' הי' נרא' דיש לומר דמ"ש דאמרי' פקדון ברשות' דמרי' כו' אלמטה קאי ליתן טעם דלא מיחזי כרבית מה דשקיל הריוח