דברי נחמיה יורה דעה רמה

לאחר ג"ש. ומ"מ אולי י"ל דס"ל לרמ"א דגם אחר ג"ש יש ליתן ע"ז תורת משכנתא ולא זביני והסברא בזה הוא דכיון דמתחילה מישכן לו בתורת משכנתא והיינו שלהאומר דא"ר הוא ס"ל שזה קנין גמור שהקנה לי' הגוף לפירות כו' כמ"ש הרמב"ם א"כ אעפ"י שבמה שא"ל שאם לא יפדה עד ג"ש והא כולו מכור לי' ה"ז אסמכתא ולא קנה הגוף לגמרי מ"מ קנין הגוף לפירות שהי' קנוי לו ע"ע במה ולמה יפקע כו'. ולפ"ז י"ל שהגם שהרמב"ם כתב דהוי ר"ק לאחר ג"ש עכ"פ אין ראי' שיחלוק ע"ז לדינא אלא דאיהו מיירי בשהלוה אכל הפירות עד ג"ש וכנ"ל. שא"כ מעולם לא הקנה לו הגוף לפירות. אלא שבאנו לדון מצד שהקנה לו גוף השדה אחר ג"ש אם לא יפדנה וה"ז אסמכתא כו' וחוזר להיות הלוואה ממש כשהיה ובהכי מיירי ר"נ וכל הסוגי' (ובמאי דמשני התם זביני הכא הלוואה ס"ל ע"ד פרש"י דהכא הלוואה והוי ר"ק ולא מטעם מחילה בטעות כו'). אבל אם אירע שהתנו מתחילה שהמלוה יאכל הפירות בתוך ג"ש מתורת משכנתא כו'. יכול להיות שגם הרמב"ם יודה לדינא שאז גם אחר ג"ש אינו כ"א א"ר מטעם הנ"ל. (אלא שלדידי' אף מכח מחילה בטעות נראה דא"צ להחזיר. ובזה ל"פ רמ"א כוותי' שהרי גם הרי"ף ס"ל בזה כהתו' ורא"ש לפי הנ"ל)

ד ומעתה לפ"ז יש מקום לו' דבההיא דרסי' קע"ד (ובכל זביני דאסמכתא שאינו דרך הלוואה במשכנתא) יודה לסתימת דברי הב"י בשו"ע דה"ז ר"ק. וכמשנ"ל (אלא שזה דלא כש"ך וצ"ע). ועיין ט"ז כאן סק"א משמע דס"ל בפשיטות דהכי קי"ל דהוי ר"ק. וגם בסי' ק"ע סק"ב כתב דברסי' קע"ד הלכה רווחת כו' ע"ש. אלא שלפ"ז צ"ע מה שבסק"ד כאן משמע דס"ל כשיטת הרא"ש להלכה דבההיא דאת ונוולא א"ר הוא ורבינא דאפיק פירי הוא מטעם מחילה בטעות וגם מה שבסי' ק"ע שם רוצה לתרץ ד' הטור בפשיטות דס"ל ג"כ בההיא דרסי' קע"ד דהוי ר"ק והרי הטור וודאי קיימא לי' כהרא"ש בההיא דאת ונוולא. מכ"ז משמע דס"ל להט"ז לחלק בין ההיא דרסי' קע"ד לכשיהי' לי מעות תחזיר לי כו'. לבין ההיא דאת ונוולא. ולכאו' מדברי כל הפוסקי' משמע דהיינו הך והא בהא תלי'. גם מ"ש הט"ז דהיינו מטעם צד א' בריבית דאורייתא כו'. והיינו אחר שנתברר אותו צד דריבית ע"ש בסי' ק"ע יש לעיין שמדברי השו"ע משמע דגם קודם שנתברר הוי ר"ק ויש לעיין בתשו' ב"א חיו"ד סי' מ"ב ואכמ"ל בזה

ה אך כ"ז לפלפולא בעלמא ולהתלמד במק"א. אבל לנ"ד אי זה מעלה ארוכה כלל. דאף אם לו יונח דקי"ל כהרי"ף וסיעתו בזביני דאסמכתא דהוי ר"ק. מ"מ כיון שלדעת התו' ורא"ש דס"ל דגם במסקנא הא דרבינא אפיק פירי הוא מט"א. אבל לענין איסור רבית לא נד ממאי דס"ל לרבה בר"ה דבין בזביני ובין במשכנתא אינו כ"א א"ר. וממילא בזביני נמצא ב' הסברות שזכר אביי היינו דגם זולת מה שהוא דרך מכירה ג"כ לא הוי כ"א א"ר מטעמא דלא קץ לי' כו'. וא"כ אי איתא לסברת הצ"צ עפ"י התו' הי' ראוי להתיר לגמרי בזביני. אע"כ דליתא להאי סברא (או שע"כ לחלק בין מיחזי כריבית שאינו כ"א מראית העין ולזה דוקא הוא דמהני דרך מכירה כ"ש כו'. משא"כ להיכא שיש בו משום ריבית ממש מדרבנן עכ"פ כו' כנ"ל). ומאחר שכן יש להוכיח עפ"י דעת התוס' ורא"ש אינו מועיל מה שלא קי"ל כוותייהו בגוף הדין. דלענין סברא זו אין ראי' שיחלקו עליהם גם הרי"ף וש"פ. ועוד (והוא העיקר) דגם לשיטת הרי"ף וש"פ גופא יש להוכיח עד"ז דליתא לסברת הצ"צ. ממאי דחזינן שסברת הגמרא אינו כן אליבא דרבר"ה ורבה ואביי. דא"כ הי' להם להתיר לגמרי בזביני כו' וכנ"ל וא"כ אף דלהרי"ף וש"פ לא קי"ל שם בגוף הדין אלא כרבינא וס"ל דבין בזביני ובין במשכנתא ר"ק הוא מ"מ בסברא זו דמשמע מדרבה ואביי דגם היכא דבלא"ה ליכא כ"א א"ר מ"מ אינו מועיל דרך מכירה כזו להתיר לגמרי לא מצינו חולק ע"ז כו' אמנם כן נלפע"ד דלק"מ. דיש להבין מה זה שקראו בגמ' להך זביני דאת ונוולא לא קץ לי' כו'. בשלמא גבי משכנתא י"ל דמיירי במשכנתא שלא פסק עמו כלל שיאכל הפירות אלא מישכן לו סתם והוא ירד ועשה ואכל כדמשמע מפירש"י לכאורה. אבל גבי זבינא דאת ונוולא ליכא למימר הכי דודאי כל זביני הוא אדעתא שהלוקח יאכל הפירות. וא"כ מה זה שנק' לא קץ. והי' נראה לכאורה דפי' לא קץ לי' היינו שלא קצץ עמו אכילת הפירו' בשביל שכר המתנת מעותיו בתורת רבית בפירוש (כ"א בתורת מכירה). אך לפ"ז דכוותי' במשכנתא יתפרש ג"כ עד"ז דאף שפסק עמו שיאכל הפירות אבל לא פי' בהדי' בשכר המתנת מעותיו. ועיין לח"מ שכתב דמשפירש"י במשכנתא שלא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית אולי ר"ל דאף שקץ עמו לאכול פירות אבל לא פי' בהדי' לשם ריבית זה מיקרי לא קץ. וא"כ לפ"מ דמסיק רבה דהתם טעמא משום דלא קץ וה"נ ל"ק. (ולא ס"ל דהתם זביני והכא הלוואה) משמע דגם בהלוואה אי לא פירש בהדי' לשם ריבית נק' לא קץ והוי רק א"ר. וק' ע"ז מהלויני ודור בחצירי שכ' הרי"ף והרא"ש (ס"ד) וש"פ וטוש"ע סי' קס"ו ס"ב דהוי ר"ק (אי קיימא לאגרא) ומשמע וודאי דהיינו אעפ"י שלא פירש בהדיא בשכר ההלוואה וכ"מ בהדיא ממ"ש רמ"א שם ודוקא בסתם כו' ע"ש. וכ"כ שם הש"ך סק"ד בהדיא דגם בשעה שמרחיב לו הזמ"פ אעפ"י שלא אמר לי' בשכר ההלוואה הוי ר"ק (להחולקי' על הרמב"ם וס"ל דל"ב בשעת מ"מ כו' וממילא אם בשעת מ"מ לכ"ע הוי ר"ק בכה"ג) אע"כ צ"ל דוודאי בהלוואה ממש אף שלא פירש בשכר ההלוואה הוי ר"ק (כיון שהדברים מוכיחים כן וסתמו כפירושו עיין בגד"ת שמ"ו ח"ג אות י"ט) ולכן בהלויני ודור בחצירי שהפי' הוא שלא מישכן לו החצר כלל דבהכי איירי שם במשנה וגמרא כמ"ש התוס' שם בשם ר"ת וכן הרא"ש בשם ר"ת וגם בשם ר"א ע"ש. (וכ"ה בבעה"ת שם) ע"כ כשא"ל דור בחצרי חנם אף שלא פי' בשכר ההלוואה ה"ז ר"ק לכ"ע. אלא כשמצטרף לזה שהוא דרך מכירה דאז מה שלא פי' שהפירות הוא בשכר מעותיו לשם ריבית מוציאו מידי קציצה לרבה בר"ה (שדומה שאוכל הפירות מתורת מכירה ושלו אוכל) וכדכוותי' במשכנתא שנק' ג"כ כעין מכירה במקצת כדאמרי' (ס"ב) אינהו בתורת זביני אתי לידי' עי"ש בפירש"י וכ"כ התו' דס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור דהוי כאלו השדה בידו בתורת מכר כל אותן השנים כו' (וכ"ה בד' הרז"ה שבתר"ה שהביא ב"י ח"מ ר"ז כנ"ל ובד' הרמב"ם כנ"ל) וכ"ש לענין זה היינו דליהני הא שלא פירש לשם ריבית לאפוקי מתורת קציצה שייך יותר הסברא זו לומר דאיהו סבר דדידי' אכל וה"ז דומה יותר למש"א אינהו בתורת זביני כו' כנ"ל. לכן כ"ז נק' לא קץ אליבא דרבה בר"ה. וכ"ת א"כ הרי הסברא דלא קץ נתלה במה שהוא זביני והכל א' ומה זה שפלגינהו אביי בתרתי ומהו ענין האיבעי' משכנתא מאי. י"ל דהכי קא מיבעי' התם טעמ' מאי משום דלא קץ פי' כיון שלא פירש לשם ריבית ויש לתלות בזביני ס"ל לרבר"ה זה נק' לא קץ וה"נ לא קץ דגם במשכנתא י"ל כן היינו כיון שלא פי' לשם ריבית ויש לתלות בקנין המשכון דסבר בדידי' אכל כנ"ל. או דלמא התם זביני הכא הלואה פי' א"ד אין הטעם דרבר"ה שמוציאו מידי קציצה כלל אלא ס"ל דזבינא כזו גרידא אלים להוציא מידי ר"ק דאורייתא ככל דרך מו"מ. משא"כ משכנתא ל"ש זה וה"ה כהלוואה לענין זה. א"נ י"ל דבמה שא' א"ד התם זביני לא נד לגמרי והסברא דלא קץ אלא ר"ל דילמא הא דחשיבא לי' לרבר"ה לא קץ מצד שלא פי' לשם ריבית ויש לתלות כו' היינו דוקא כשיש לתלות בזביני ממש ולא במשכנתא שהוא מ"מ יותר כהלוואה כו'. ושוב ראיתי בפ"י שפי' ג"כ עד"ז בשינוי קצת דהא גופא קמיבעי' לי' אי ס"י