דברי נחמיה יורה דעה רמ

ואף דמסיק שם שאין ספק זה כ"א לשינויא דקנסא ע"ש. היינו לפי שלא הביא שם כ"א דעת הר"ן דאי מטעם טוה"נ ממון אינו משלם כ"א כפי טוה"נ שבהם לא דמי כולו (ונראה שלא ראה דברי ריטב"א מדלא הביאו). אבל לשיטת הריטב"א יפול ספק זה גם לטעמ' דטוה"נ ממון. (אלא דלפ"ז לכאור' יש פשוט ספק זה דע"כ ל"א בכה"ג אין לכהן אלא משעת הרמ' אלא כיון דמשתרשי לי' צריך ליתן לכהן כו'. דאל"כ איך תלוי בפלוגת' אי טוה"נ ממון או לאו הרי גם אי טוה"נ אינה ממון מ"מ הרי כאן בגונב טבל גם גוף התרומ' של הבעלים. אך א"כ גם לשינויא דקנסא יש לומר עד"ז אם איתא דאמרי' בכה"ג אין לכהן אלא משעת הרמה גם למאן דלית לי' קנסא יחייב לשלם עבור כל הטבל כיון דגם התרומ' של הבעלים קודם הרמה. אע"כ הא פשיט' לי' להגאון ז"ל דלא שייך לומר דמצד שאין לכהן אלא משעת הרמה יחשב שגוף התרומ' היא של הבעלים ממש עד שיתחייב הגנב לשלם להם עבורה ממש שהרי באמת היו הבעלים מחוייבים להרים התרומ' וליתנה לכהן ונמצא דלאו דידהו ממש היתה אז ולא אפסיד הגנב להבעלים מאומה בזה (ומה שא' אין לכהן אלא משעת הרמה היינו דגם שלכהן אינו אז אבל גם לא של הבעלים אלא דאם אכלם פטור). ספיקו של הגאון ז"ל אינו אלא אחר שאנו מחי בים הגנב לשלם הכל לבעלים מאיזה טעם שיהי' כמו מקנסא או מצד דטוה"נ ממין אז חל הספק אי נימא כיון שאין לכהן אלא משעת הרמה אינו מחויב לשלם להכהן דמי תרומ' וממילא ישאר אצל הבעלים או כיון דמשתרשי לי' חייב כו'. שוב פקחתי עיני וראיתי שכ ה מפורש בדברי הגאון ז"ל לעיל בפי' הסוגי' דנדרים דלמסקנא שם אי אין טוה"נ ממון אין לחייב הגנב לשלם הכל לבעלים מצד שאין לכהן אלא משעת הרמה דמ"מ לא אפסידי' מידי כו' ע"ש). ומעתה לא קשה מידי קוש' הנ"ל. דמובן דהתועלת מהא דס"ל לרבי דטוה"נ ממון אינו כ"א שעי"ז נחשבים הבעלים תובעים גם על גוף התרומ' לשיטת ריטב"א הנ"ל. ולא יהי' כממון שאין להם תובעים. אלא שממילא אח"כ ישארו גוף דמי התרומ' להבעלים מצד שאין לכהן אלא משעת הרמה כו' או שבאמת ישלמו דמי התרומ' לכהן כספיקו של הגאון ז"ל. וע' פר"ח יו"ד סי' ס"א סקכ"ה דאחר שכתב להוכיח דהא דמזיק מתנות כהונה פטור ל"ש בין בעלים לאחרים (שהזיקו) כתב ומיהו מסתברא דהיינו דוקא למ"ד טוה"נ אינה ממון אבל למ"ד טוה"נ ממון הבעלים הוו תובעים והאוכלן חייב לשלם לבעלים מה דשויא ההיא טוה"נ והבעלים יתנו הדמים לכהן עכ"ל. והרי זה מעין הנ"ל אלא שמ"ש שמשלם מה דשויא ההיא טוה"נ משמע שזהו ע"ד פי' חידושי הרשב"א ור"ן הנ"ל אבל הוא תמוה דא"כ מה זה שסיים שהבעלים יתנו הדמים לכהן. הלא אותה טוה"נ של הבעלים היא ואינו שייך לכהן כלל וכבר תמה ע"ז הפליתי ע"ש. ולכאורה נראה דע"כ יש ט"ס ועיקר הכוונה שע"י אותה הטוה"נ הבעלים נעשים תובעים גם על הגוף והאוכלן משלם להם הכל והם יתנו לכהן וע"ד פי' הריטב"א. שוב ראיתי מ"ש בס' מקמ"ח ע"ש. (ושם לא שייך ספיקו של הגאון המקנה דאיירי במת"כ אחר שהורמו כו'). וכן משמע (לכאורה) בסקמ"ז שכתב דלמ"ד טוה"נ ממון אם קדם הכהן ונטל מוציאי' ממנו. ומשמע דמוציאי' גוף התרומ' כו' והיינו נמי שהבעלים נעשים תובעים על הגוף מצד הטוה"נ שלהם. והם יתנו לכהן שירצו. אלא שלפ"ז צ"ע במ"ש בסקל"ד בהשגתו על הר"ן שכתב שם בפ' הזרוע גבי הא דמספקי' לי' לרב אי לוים מיקרי עם כו' דכיון דספיק' הוא אפי' נטל הכהן יחזיר ללוי דהא מסקי' כו' ועוד כו' דכל שיש טוה"נ לבעלים בא כהן ונטל מוציאי' מידו כו' וכתב ע"ז הפר"ח דזה תליא בפלוגת' אי טוה"נ ממון דלמ"ד דאינה ממון כו' ולמ"ד ממון היינו לומר שיכול הבעלים ליתנו לכל כהן שירצה אפי' קדם כהן אחר ותפס. וה"נ כהן זה תפוס הוא וזכה לכהנים והכהן בעצמו יתנו לאותו כהן שירצה הלוי אבל אינו יכול להוציא מידו לגמרי שהרי אינו יכול לתבוע ממנו כ"א טוה"נ שיש לו בה עכ"ל. מזה משמע דס"ל בהא דטוה"נ ממון ע"ד פי' חידושי הרשב"א ור"ן. וכדמשמע ממ"ש סקכ"ה לפי הגי' שלפנינו כנ"ל וצ"ע. וקצת הי' נלע"ד דאולי ע"כ גם כאן יש ט"ס שהרי התחיל דזה תליא בפלוגת' דמשמע דלמ"ד טוה"נ ממון שפיר כתב הר"ן (אלא דר"ל דקי"ל כמ"ד אינה ממון). ומסיק דלכ"ע הכא גבי לוי אין נ"מ דלכ"ע) אין מוציאין לגמרי כו' גם הרי הר"ן בא מכח הראי' שהביאו בתוס' דכל שיש בה טוה"נ לבעלים ע"כ גם אי תפס הכהן מוציאי' (לכ"ע) ולמה לא כתב הפר"ח שום דיחוי לראייתם. לכן קצת הי' נראה דיש ט"ס ולהגי' באופן דמ"ש היינו לומר שיכול הבעלים כו' הכל קאי אליב' דמ"ד אינה ממון רק כתב זה לענין ראיית התוס' שכתב דכיון דגם בדבר שאין טוה"נ כלל לבעלים ע"כ היינו רק שאין מוציאי' אבל לכתחי' יכול לעכב כו' וא"כ בדבר שיש טוה"נ לבעלים ע"כ היינו שמוציאי' כו'. ע"ז כתב דאליב' דמ"ד שטוה"נ אינה ממון הא דמוציאי' היינו לומר שיכול הבעלים ליתנו לכל כהן כו' עד סוף דבריו. (והיינו דהא דס"ל למ"ד זה דטוה"נ אינו ממון י"ל דהיינו רק כשאינו בעין אין הטוה"נ חשובה לתבוע ממון עבור טוה"נ זו אבל כל שהתרומה בעין ביד הכהן לא נפקע זכות הבעלים שזיכהו תורה ליתנו לכל מי שירצה. ולהר"ן דנראה מדבריו דס"ל דגם למ"ד אינה ממון מוציאי' ממש. כדמשמע מדמסיים ולמ"ד טוה"נ ממון ודאי הכי הוא משמע דעד הכי איירי אליב' דכ"ע (ואינו מובן לי מ"ש ביש"ש שם דהר"ן הכל קאי לשיטתו דפסק כמ"ד טוה"נ ממון כו' דלא משמע כן כנ"ל) היינו נמי כשהתרומה בעין וס"ל דכל זמן שהי' בעין אין כח לכהן לזכות כלל שלא מדעת הבעלים אלא מחויב להחזיר לבעלים ממש דכיון שהיא בעין הרי זכות התורה שזכתה להבעלים הטוה"נ כדקאי קאי לכ"ע. והשתא אתי שפיר מ"ש הר"ן בסוף דבריו דלמ"ד טוה"נ ממון ודאי הכי הוא ולכאורה לפי שיטת הר"ן דנדרים הנ"ל גם למ"ד זה הי' די שישלם לו הכהן דמי הטוה"נ בלבד ולא יחזיר גוף התרומ'. אלא דהכא שאני שהתרומה בעין כנ"ל. אלא שמ"מ פשיט' לי' יותר אליב' דמ"ד זה מאליבא דמ"ד אינה ממון כיון דלמ"ד זה אלים לי' טובא הטוה"נ כו' ולהפר"ח למ"ד טוה"נ אינה ממון גם כשהתרומ' בעין אין מוציאין ממש אלא שהכהן יתן למי שירצו הבעלים. ולמ"ד טוה"נ ממון אף כשאינה בעין מוציאין ממש דחושבי' בעלים לתבוע הגוף כו'). ואכמ"ל בזה דעכ"פ מובן דשפיר יש מקום לומר דהא דלשיטת ריטב"א דקידושין למ"ד טוה"נ ממון משלם כל דמי הטבל ממש לבעלים היינו רק מצד דע"י כח הטוה"נ נחשבי' הם בעלים לתבוע גם גוף התרומה שבה (אעפ"י שאינה בעין כו') ואח"כ באמת נותן גוף התרומ' לכהן או שזוכים לעצמם אח"כ ממילא מצד שאין לכהן אלא משעת הרמה כו' כנ"ל ולפ"ז יש לומר דגם לריטב"א עיקר ענין הפלוגת' אי טוה"נ ממון אין הכוונה שנאמר שע"י הטוה"נ נחשב כאילו גוף הממון שלו ממש. אלא שהפלוגת' היא רק על אותה הטוה"נ מצד עצמ' אי חשיב' כמו ממון או לאו (כמו לשיטת הרשב"א ור"ן). אלא דלהריטב"א ממילא אמרי' דסברא הוא דלמ"ד טוה"נ ממון כיון דחל דין תביעה על אותה הטוה"נ (אף כשאין התרומ' בעין). והרי ענין הטוה"נ היינו מה שבידו ליתן גוף התרומה לכל כהן שירצה. ממילא נחשבי' הבעלים תובעים על גוף הממון. (והרי זה מעין הנתבאר לעיל להר"ן דכשגוף התרומה בעין לכ"ע מוציאי' בדבר שהטוה"נ לבעלים והיינו לפי שענין הטוה"נ הוא שיכול ליתן הגוף לכל כהן שירצה וזה לא נפקע כל זמן שהגוף בעין לכ"ע. כן ס"ל להריטב"א דלמ"ד טוה"נ ממון אף כשאין הגוף בעין כיון שמ"מ לאותו מ"ד חל דין תביעה על הטוה"נ לא נפקע זכות הבעלים מלתבוע הטוה"נ כמו שהיא היינו שיוחזר לו הגוף ליתן למי שירצה. ולהר"ן יש לומר דס"ל דיש לחלק בין כשהגוף בעין דאז לא נפקע זכות הטוה"נ כמו שהיא ממש.