דברי נחמיה יורה דעה רלט

הלשון שכתב למ"ד כו' ולא כתב דלמ"ד כו'. או ר"ל דכאן דומה לכהן ותלוי בפלוגת' דלמ"ד שם אינה ממון לא מפקינן וה"ה הכא וכן משמע ממה שסיים ה"נ הדירה אינה חשובה ממון כו' דמשמע דאעפ"י שיש טוה"נ מ"מ אינה חשוב' ממון והיינו לאותו מ"ד כו'. (ונמצא שמשמעות הלשון סותר מרישי' לסיפי'). בך כך ובין כך לכאורה קשה דאם הכוונה דכאן לכ"ע דומה לכהן לאותו מ"ד קשה אמאי הרי באמת ודאי נראה דגם כאן אף בדלא קיימא לאגרא מ"מ טוה"נ איכא במה שיכול ליתנה למי שירצה והרי הדירה ג"כ טובה רבה היא ורוב' דאינשי משכירים ושוכרים אלא שהוא אין רצונו להשכיר אבל מ"מ יכול לעשות טובה רבה למי שירצה (לקרוביו וכה"ג ובפרט לגבר' דעביד למיגר). ואם כוונתו דבאמת כאן דומה לטוה"נ דגבי כהן ותלוי בפלוגת' קשה הרי הרמב"ן החליט כאן בפשיטות דליכא רבית כלל. ואיך מביא הרא"ש דוגמ' וראי' לסתור שתלוי בפלוגת'. ודוחק לומר דהיינו לפי דהתם קי"ל כמ"ד דאינה ממון חדא דלא מצינו הכרעה ברורה בזה בגמ' ופוסקי' (וכדמשמע ברמ"א כאן) ועוד דא"כ הכי הל"ל ה"ז דומה לכהן כו' דלפ"מ דקי"ל כמ"ד כו'. ועוד הרי באמת הרא"ש פסק בספ"ב דקדושין כמ"ד דהוי ממון והריטב"א כתב שם שכן פסק גם רמב"ן וכן הוא בתשובת ריטב"א שבב"י ח"מ סי' ל"ז הובא ש"ך שם סי' ש"נ. וא"כ קשה טובא איך מביא ראי' אליב' דאותו מ"ד דלא קי"ל כוותי'. ואליב' דהלכת' ה"ז ראי' לסתור ממש. אמנם גם בעיקר פלוגת' זו שבגמ' ופוסקי' אי טוה"נ ממון או לאו יש להבין מה הכוונה בזה. א' אם אכל מיני הנאה שייך פלוגת' זו (וכדמשמע ממ"ש רס"א כאן וכן כל טוה"נ) או רק אטוה"נ דגבי תרומ' (וכן משמע ממה שלפה"נ לא נמצא בגמ' פלוגת' זו כ"א גבי תרומ"ע ובפוסקים גבי צדקה בח"מ סי' ל"ז ס"ט וסי' פ"ז סל"ה דהרי זה ג"כ דומה לתומ"ע) והב' אם הפלוגת' היא רק אי הוי כממון ממש (וגם בזה ספק אי רק אאותה טוה"נ שבה פליגי אי הוי כממון ממש אם לאו. או דלמ"ד דהוי ממון ר"ל דע"י הטוה"נ שיש לו בה חשיב' כגוף התרומ' שלו ע"ד הפלוגת' בדבר הגורם לממון ע' ש"ך ח"מ סי' שפ"ו סק"י בשם רמב"ן) אבל לכ"ע חשיב' הנא' עכ"פ. או דפליגי אי חשיב' הנאה כלל. ולכאור' פשט' דמילתא משמע דפליגי בכל טוה"נ אי יש חשיבות להנאה (כמו לממון). או דלא חשיב' כלום. אבל א"א לומר כן (דמלבד דא"כ למה לא מצינו פלוגת' זו בשאר הנאות עוד קשה טובא) שהרי מצינו כמה פעמי' בגמ' דחשיב' הנאה בכסף כמו בקידושין בההיא הנאה דמקבל מינ' מתנה כו' וכן בכמ' דוכתי ולשון הריטב"א שם פ"ק דקידושין גבי מדין ערב דהנאה בכל דוכת' חשיב' ככסף כו'. וכ"כ עוד לעיל ד"ו ב' גבי המקדש במלוה עי"ש ומעין זה בר"ן שם דכל שהוא מהנה אות' כו' דהא שחוק לפני רקוד לפני לא יהיב לה מידי ואעפ"כ מקודשת (למ"ד כו')

והנה עיקרא דפלוגת' זו נזכר בגמ' בספ"ב דקידושין ובפי"א דנדרים (פ"ד) לענין קידושין ונדרים וגניבה ע"ש. והנה בההיא דהגונב טיבלו של חבירו דלרבי משלם דמי טבלו כתב ריטב"א בקידושין דיש לפרשו בב' פירושים (לפי מאי דס"ד דפליגי אי טוה"נ הוי ממון). א' דמשלם דמי חולין שבו ודמי טוה"נ דתרו"מ בלבד. והב' דמשלם דמי כולו ממש דלמ"ד טוה"נ ממון היינו כאילו כולו שלו לגמרי. וכתב שהפי' הב' עיקר. וכן פי' בתוס' רי"ד שם (וכן נרא' פרש"י שם. וכן משמע מפרש"י והרא"ש בנדרים שם. אבל הר"ן שם סתם כפי' הא' הנ"ל וכן הוא בחידושי הרשב"א שם ושם. וכן נרא' דעת התוס' פ"ק דב"מ ד"ו רע"ב בתירוץ ב' ע"ש. ונרא' דכמ"כ גבי קידושין יש לפרשו ע"כ בב' פירושים אלו. היינו דלפי' הא' איירי הסוגי' דמקדשה בטוה"נ שבה לבד (ויש לעיין במ"ש הרשב"א בקידושין גבי אפר פרה כו'). וכן משמע מפרש"י ור"ן דקידושין ולפי' הב' איירינן במקדשה בגוף התרומ' וכן משמע מד' הרמב"ם שם פ"ה מה"א. וע' ריטב"א שהביא לראי' כפי' הב' הנ"ל דגבי גניבה מהך דישראל שקידש בתרומה דמשמע דומי' דכהן המקדש בתרומה הנזכר במשנה שודאי מקדש בגוף התרומ'. מזה מובן שדעת הריטב"א דהך דקידושין ודגניבה הא בהא תלי' בפירושם כנ"ל. (אלא דלפ"ז רש"י דקידושין ודנדרים אינו עולה בסגנון א' כו'. וגם יש לעיין במ"ש הרשב"א (והר"ן) בקידושין גבי מקדש באפר פרה ע"ש). (וקצת משמע בגמ' כפי' הב' בשניהם מהא דמסקינן דמתני' בטבלים שנפלו לו מאבי אמו כהן וכן גבי הגונב א' הכא בטבלים כו' או בדשמואל קא מיפלגי כו' והרי לפ"ז ודאי הפי' במתני' וכן בבריי' ע"ד פי' הב' הנ"ל א"כ משמע דגם לפי הס"ד דתלוי בהא דטוה"נ ממון ג"כ הפי' עד"ז). ונמצא לפ"ז (ולכאורה) יש בענין הפלוגת' אי טוה"נ ממון חילוקי דיעות. דלהרשב"א ור"ן הכוונה הוא לענין גוף אותה הטוה"נ בלבד אי חשיב' כמו ממון או לא חשיב' כלל ולהריטב"א (וסיעתו) הכוונה אי ע"י אותה הטוה"נ חשיב' כאילו גוף הממון שלו לגמרי או לאו. אבל עצם אותו טוה"נ מצד עצמו י"ל דלכ"ע חשיב (כממון). והנה לב' הדעות גם שניהם לכאור' הדבר צריך תלמוד. דלפי' הרשב"א ור"ן צ"ע איך ולמה יהי' מ"ד דאותה טוה"נ אינה חשוב' לכלום. ומ"ש משארי הנאות וכדלעיל ובפרט בקידושין דמצינו כמה פעמים דמתקדש' בההיא הנאה כו'. וע' תוס' גבי המקדש בחלקו (נ"ב) שהקשו מי גרע מהמקדש ע"מ שאדבר עליך לשלטון כו' ותירצו דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו כו' אבל הכא הטוה"נ אינו משלו דממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון כו'. וא"כ למה לא הקשו הכא כן ובזה לא שייך תירוצם. דהטוה"נ דתרומ' של ישראל הוא של הבעלים. וגם לכאור' יכול ליקח ממון עבור זה כדאי' בבכורות (כ"ז) דמותר לקבל סלע מישראל אחר עבור שיתן תרומותיו לבן בתו כהן. ועוד דבפ"ג דפסחים גבי פלוגת' דר"א ור"י כיצד מפרישין חלה בטומא' כו' (מ"ו) דאמרי' לימא בטוה"נ קמיפלגי כו' לכאור' משמע כפי' הב' הנ"ל דלפי הא אינו מובן דגם למ"ד דטוה"נ ממון מאי מהני זה לענין שיחשב גוף החלה כדידי' ויעבור עלי' בבל יראה כו'. וכן משמע לכאורה בההיא דפ"ק דב"מ (י"א). ולפי' הב' דריטב"א ג"כ לכאורה קשה טובא. א' איך ולמה יהי' מ"ד שע"י טוה"נ זו יחשב כאילו גוף הדבר שלו ממש. עד שיתחייב הגנב לשלם לו בעד כולו והרי על האמת הגוף אינו שלו. (וגם לשון משלם לו דמי טבלו לא משמע כן דודאי דמי טבל ודמי חולין מתוקנים אינם שוים. ולהריטב"א דמשלם כאילו הכל שלו ה"ז משלם כאילו הי' הכל חולין מתוקנים. ולא משמע כן). וכמ"כ לענין קידושין אי מקדש בגוף התרומ' האיך ולמה תהי' מקודשת למ"ד טוה"נ ממון הרי ודאי דהיא צריכ' ליתן גוף התרומ' לכהן והרי כאן אונא' גדולה ומאי מהני שנאמר דע"י הטוה"נ ה"ז כאילו הגוף שלו. כיון דסוף סוף ודאי על האמת הגוף אינו שלו ולא שלה דצריכי' ליתן לכהן כו'. ועוד קשה להיפוך גבי נדרים דלפי הנ"ל דלפי' זה לא פליגי כ"א לענין אי אמרי' דהרי זה כאילו הגוף שלו אבל אותה טוה"נ מצד עצמו לכ"ע חשיב' (כממון). א"כ גבי נדרים דודאי כל הנא' אסור ליתסר לכ"ע מצד שנהנים הכהני' מאותה טוה"נ מצד עצמ' כו'. גם גבי גניבה למה לריב"י אינו משלם כי"א דמי חולין שבו ישלם נמי דמי עצם טוה"נ עכ"פ. ולתרץ דבריהם. אקח מן הבא בידי (באין מוקדם ומאוחר). ע"ד הקוש' לשיטת הריטב"א איך למ"ד טוה"נ ממון ישלם כל דמי הטבל ממש והרי גוף התרומה ודאי אינו שלו באמת. יש לומר דבאמת יצטרכו הבעלים ליתן דמי התרומ' לכהן. אלא הא דאמרי' שע"י אותה הטוה"נ חשבי' כאילו הגוף שלו הוא רק לענין שיחשב ממון שיש לו תובעים כו'. דראיתי בס' המקנה מסתפק אליב' דרבי אם צריכי' הבעלים ליתן דמי תרומ' לכה או לאו משום דאמרי' דאין לכהן כ"א משעת הרמה, ואילך