דברי נחמיה יורה דעה רלה

לאגרא אע"פ שהלוה גברא דעביד למיגר דכיון שזה לא חסר אעפ"י שזה נהנה אין בו צד רבית כלל (דאין תרבית בלא נשך) (ובס' מחנה אפרים ה' רבית סי' ט' יש חקירה בזה ודבריו צ"ע לפי הנ"ל). אלא דמ"מ התם שהוא דבר של פרהסיא אסור לכתחילה (אפי' אם גם המלוה לא עביד למיגר). אבל בשאר דברים אפי ו לכתחילה מותר. וכ"ה בטוש"ע סי' קס"ו עי"ש בש"ך סק"א. והגם דלכאורה נראה דהיינו דוקא בשלא התנה מתחי' אבל כשהתנה מתחיל' הרי בהלויני ודור בחצירי קי"ל דהוי אבק רבית ממש לכ"ע גם בחצר דלא קיימי לאגרא. וא"כ הי' נראה דגם בכל דבר אסור בכה"ג (וכן משמע שם בתוס' ובפרט בתירוץ ב' עי"ש) מ"מ הרי דעת הט"ז נראה בהדיא ממ"ש ססי' ק"ס וסי' קע"ב סק"י דגם בהתנה מתחילה שרי בכה"ג (בהנאה בעלמא) כל שאין הלוה חסר כלום אעפ"י שהמלוה נהנה. וא"כ י"ל בפשיטות דהכא אם אינו אדם חשוב אעפ"י שהמלוה מסתמא נהנה דאל"כ למה נותן. אבל הלוה כיון שאינו אדם חשוב ודרכו לקבל מתנות לא חסר הוא כלום. אבל באדם חשוב ששונא מתנות חשוב חסרון לדידיה כשמקבל. ובאומר אמור לפלוני שיתן לך ד' דינרין אעפ"י שאינו אדם חשוב טורח האמירה חשיבא חסרון. וגם בהקדמת שלום ה"ז שפלות והעדר כבוד ללוה כיון שלא הי' רגיל להקדים לו וכמו"כ באומר הודיעני אם בא פלוני שבסי"ב ה"ז שפלות והכנעה ללוה להיות נשמע לצווי המלוה ונמצא כ"ז הוי זה נהנה וזה חסר. משא"כ כאן באומר ע"מ שתקבל ממני מתנה אם אין הלוה אדם חשוב לא חסר הוא כלום עם שזה נהנה כו'. ומה שהוצרך הר"ן וכן הט"ז לומר דבלא אדם חשוב אין הנאה ש"פ. היינו משום דגבי קידושין לא בעינן כלל מצד האיש שיהי' חסר הוא כלל. שהרי גם אם אחר נתן לה ואמר התקדשי לפלוני מקודשת ומשה"נ גבי חליפין דלא בעינן ש"פ לא בעינן אדם חשוב דגם בחליפין לא בעינן שיהי' הקונה חסר כלום שהרי גם אם אחר נתן סודרו להמקנה זוכה הקונה כדאי' בח"מ סי' קצ"ה ס"ג. ומשא"כ גבי רבית אם אחר נתן זוז להמלוה שילוה לזה מנה מותר כדאיתא כאן סי"ג לכן באומר ע"מ שתקבל ממני מתנה אם אינו אדם חשוב שרי דאעפ"י שברבית לא בעינן ש"פ. מ"מ איכא טעם הנ"ל שאין הלוה חסר כלום אעפ"י שהמלוה נהנה. (ולכן לא כתב הט"ז הטעם שאין ההנאה ש"פ. כ"א לעיל גבי קידושין ולא כאן גבי רבית. דכאן הוא מטעם אחר כו')

ומה שהשבת אתה. דלא כתב הט"ז הכי אלא גבי קידושין דלא חסרה ממונא לגמרי דגם אחר שקיבל הוא יהי' לה ג"כ שייכות בממון זה כיון שתהי' אשתו (וישלטו בנכסיהן כו') אבל גבי רבית כשנותן המלוה מתנה ללוה שהוא איש זר ויוצא הממון מרשותו לגמרי לא שייך לומר שנהנה ממה שהלוה מקבל ממנו אם אינו אדם חשוב כיון דקחסר ממונא לגמרי. לכן אעפ"י שברבית לא בעינן ש"פ שרי דלא הוי הנאה כלל. רק באדם חשוב כדאי למלוה לחסר ממונו בשביל הכבוד שיקבל ממנו אדם כזה. ודבריך ניתן להאמר. ומה שהוצרך הט"ז לומר כן גבי קידושין ולא השוה את מדותיו לומר דלעולם א הנאה לנותן כשהמקבל אינו אדם חשוב היינו מכח דברי הר"ן דלעיל שהוצרך לכך כדי לתרץ קושייתו מחליפין (וגם בחילפין לא קחסר ממונא. דסתם חליפין היינו ק"ס דהדר' סודרא למרי' כמבואר בר"ן שם). ועפ"ז הי' טוב לתרץ דברי הר"ן אשר לכאורה סותר א"ע מרישי' לסיפי'. שתחלה כתב דגבי חליפין שא"צ ש"פ לא בעינן אדם חשוב. ואח"כ בפירושו לדברי ר"ח אהא דאמרינן התם וכן לענין ממונא כתב דהיינו לענין הילך מנה כו' דבאדם חשוב הוי הנאה בין לדין חליפין ובין לדין דמים כו' משמע דגם בדין חליפין בעינן אדם חשוב דוקא וכן הקשה בס' שע"ד. ולפי הנ"ל י"ל דמ"ש תחי' דגם בלא אדם חשוב הוי הנאה כל דהו עכ"פ היינו רק בקידושין או בסתם חליפין דהדר סודרא ולא קחסר ממונא כנ"ל. אבל לבסוף קאי אחליפין דהילך מנה דמיירי בנתינה לחלוטין (לאיש זר). בזה לא הוי הנאה כלל בלא אדם חשוב כיון דקחסר ממונא כו'. אך עם היות שהסבר' שכתבת לחלק בין היכא דקחסר ממונא ללא חסר היא סברא אמיתית שכ"ה דעת המ"מ פ"ה מה"א הכ"א. והובא ג"כ באחרוני' להלכה באה"ע סי' כ"ט ס"ג. אבל מה שחשבת דגבי קידושין מה שהיא נותנת לו ה"ז לא חסר' ממונא כיון שתהי' אשתו כו'. אין כאן סברת המ"מ שבהדיא כ' להיפוך דבהך דהילך מנה מש"ה בעינן אדם חשוב משום דקחסר' ממונא. והגם שיש מקום לומר שהוא כ"כ לחלק בין זה לבין תן מנה לפלוני ואתקדש לו דלא בעינן אדם חשוב משום דלא חסר' ממונא וי"ל שדוקא לנגד תן מנה לפלוני שאין המנה שלה כלל אלא אחר נותן בשבילה. נגד זה נקרא הילך מנה דחסר' ממונא שעכ"פ היא נותנת מנה משלה. ואשר ע"כ בתן מנה חשיב' הנאה שיש בה ש"פ ומהני אפי' בקידושין. ומשא"כ בהילך מנה שהמנה משלה אין באותה הנאה ש"פ ולא מהני בקידושין דבעינן ש"פ אם לא באדם חשוב. ומ"מ לנגד רבית וכה"ג שנותן לאיש זר י"ל שגם הילך מנה דקידושין נקרא לא חסר' ממונא לגמרי כיון שתהי' אשתו. לענין זה דהוי הנאה כל דהו עכ"פ. ומשא"כ ברבית וכה"ג דקחסר ממונא לגמרי לא הוי הנאה כלל. זהו דוחק גדול. שלפ"ז יהי' ג' חילוקי' מענין ההנאה ממה שחבירו (שאינו אדם חשוב) עושה רצונו ומקבל מתנה. א' כשהממון אינו שלו כלל אלא אחר נותן על פיו אז הוי הנאה שיש בו ש"פ (והיינו ההיא דתן מנה). ב' כשנותן משלו לאיש זר בזה לא הוי הנאה כלל (והיינו הך דרבית). ג' באשה שנותנת משלה לאיש שרצונה להתקדש לו בזה הוי הנאה שאין בה ש"פ (והיינו הך דהילך מנה) וכמ"כ היכא שנותן משלו ע"מ להחזיר כההיא דחליפין. ומובן שקשה להמציא סברות וחילוקי' כאלה שלא נזכר בפוסקים. ולומר שהר"ן לא ס"ל כהמ"מ אלא ס"ל דלעולם אף בדלא תסר ממון כלל הוי רק הנאה כל דהו כדמשמע פשטות דברי הר"ן (ובההיא דתן מנה לפלוני יסבור כהרשב"א שבמ"מ שם). והיכא דקחסר ממונא ממש כרבית וכה"ג לא הוי הנאה כלל. ויהי' רק ב' חלוקים. לא הועלנו כלום מתירוץ דברי הט"ז שהט"ז באה"ע העתיק דברי המ"מ להלכה. ובשגם שגוף סברא זו שאמרת דאשה הנותנת לאיש לא חשיב' קחסר ממונא לגמרי משום שתהי' אשתו ויהי' לה שייכות בממון זה. היא סברא חיצונית וקשה לומר כן בלי ראי' (והגם שלכאור' קצת דוגמ' לזה מהא דאמרי' פ"ב דקידושין מ"ח) אשה סמכ' דעת' מימר אמרה לא שביק לדידי כו' ופרש"י כיון דאיתת' אנא כו' עי"ש. לאו ראי' היא כמובן. ושוב ראיתי קצת סמך לסברא זו בפ' החובל (דפ"ט) דאיכא רווח ביתא עי"ש בפרש"י דאפי' אם הבעל נוטלן נוח לאשה כו'. ועוד שם כל לגבי בעל ודאי מחלה כו' ופ' בח"מ סי' ס"ו סי"ב. עכ"פ מחוורתא בתירוץ דברי הט"ז הוא כדלעיל (בתירוץ ב'). אביך הדו"ש וחפץ הצלחתך נחמי' בירך

וזה שכתב הרה"ג מו"ה מאיר נ"י בערלין מ"ץ דק"ק מאהליב להשיב על המחבר ז"ל. וז"ל

על דבר מה שחידש הרב הגאון המפורסם מו"ה נחמי' סג"ל. לישב מה שהקשה המחבר שע"ד על הט"ז סי' ק"ס סק"ח מדברי הר"ן פ"ק דקדושין. גבי הילך ד' דינרין ואתקדש כו' שכתב דבחליפין דלא צריך ש"פ לא צריך אדם חשוב. וא"כ גבי רבית דקי"ל דאסור אף בפחות מש"פ א"כ אמאי מתיר הט"ז באינו חשוב. ומשיב הרב שי' דשאני גבי רבית דמה"ת מותר רבית בלא נשך ורבנן אסרו היכא דהוי פרהסיא. וא"כ כאן דלא חשיב פרהסיא מותר באינו חשוב כיון שאין הלוה מתחסר. ע"כ ת"ד. ותמוה בעיני. דהתוס' והרא"ש שמחלקין בין פרהסא