דברי נחמיה יורה דעה רלב

יסבור רש"י לפ"ז בכל הפרטי' הנ"ל כהר"א הן בענין דחלב מפעפע מחתי' לחתיכה בשוה כו' והן לענין פי' דניער מתחי' ועד סוף אם כדלעיל דהיינו שלא נבלע כלל באותה חתיכ' כו'. (וא"ש לשיטתו דמקצתה ברוטב לא מהני כלום) או כנ"ל בסמוך דבב' חתיכ' יש הפסק ועיכוב מעט. ומשא"כ בניער מתפשט מחל"ח בלי עיכוב כו'). וכ"ז לפ"מ דמשמע מתוס' ורא"ש דלפי קוש' הר"א. הדין נותן כנ"ל. אבל לפ"מ דמשמע במה"ב. דקוש' הר"א היינו דאם נאמר חנ"נ יהי' הכל אסור ולא מהני ס' דאף באלף לא בטל אף לרבנן דר"י. ולכאורה נראה דס"ל למה"ב דהר"א ס"ל דאין חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' כלל. אלא דס"ל דכיון דאמרי' דחנ"נ. ואפשר לסחוט אסור גם המוהל דהיתר עצמו בלי תערובות האיסור הבלוע ג"כ אוסר. ולכן אעפ"י דע"י מליחה (בלי רוטב) אפי' איסור שמן אינו יוצא מחתיכ' לחתיכה מ"מ כיון דאותה חנ"נ. ה"ז כנבילה ממש ואוסרת החתיכ' הסמוכה מחמת פליטת מוהל של עצמה. וכן אותה חתיכ' שני' לשלישי' וכן לעולם. וע"ז מקשה דבאמת אפי' בבב"ח לא אמרי' דחנ"נ לאסור ע"י פליטת המוהל של עצמה. אם לא ע"י תערובות פליטת האיסור הבלוע וכיון דהבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכ' אינו אוסר האחרות. אבל באמת כל דבריו ז"ל מחוסרי' הבנה. (מלבד שתחי' אומר שאפי' הן אלף כו' ואח"כ אומר היכא דליכא בכולהו לבטולי כו' עי"ש ולזה י"ל בדוחק דר"ל דבעי' בכל א' ס' נגד החתיכ' הנוגעת בה. ר"ל בשני' נגד הא' וכן בשלישי' נגד השני' כו' ודוחק. גם) דמשמע מדבריו דלדידי' ניח' דסגי בס' בכל החתיכ' נגד החלב לבד. ואמאי כיון דאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' כלל. וגם להר"א איך הוי ניח' ליה (אילולא קושייתו דלא אמרינן חנ"נ לענין פליטת עצמה). והרי אף אי לא אמרי' חנ"נ כלל בשאר איסורי'. אבל כיון שאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' איך שיערו בכל הסל. ולכאור' ע"כ לדחוק דחדא מן הקושיו' נקט. דבאמת לדידי' ע"כ דיקולא קלחת. כמ"ש בחידושי הרשב"א דאי סל לא ה"ל לשאר כלל בס' בכל הסל דאין שאר החתיכו' מצטרפי' כיון דאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' כלל. אלא דכלפי ד' הר"א דניחא לי' דיקולא סל (ולא דקדק כעת למה מצטרפי' כל החתיכ'). אלא רק לענין קושייתו וראייתו דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורי' דאל"כ הי' הכל אסור. בזה קא עסיק כעת דזה הוי ניח' אולי הוי אמרי' (בב"ח) דחנ"נ לאסור גם בפליטת מוהל של עצמה בלבד. אלא דגם זה אינו כדמסיק. אבל על האמת ס"ל לרשב"א דע"כ דיקולא קלחת. ולכן שיערו בס' נגד החלב. ואולי יש איזה ט"ס במה"ב באופן דמסקנתו ע"ד הנ"ל דע"כ דיקולא קלחת. שהרי סיים וכן מצאתי בסה"ת. וע"ש בסה"ת מסיק דלכך הוצרך רש"י לפרש דיקולא קלחת כו' ע"ש. הגה' המחבר ונ' דיש עוד ישוב לד' מה"ב לפ"מ דנזכ' במה"ב (דצ"ה רע"ב) ובחהרש"א דאם נמצא חלב נמלח עם חתי' מרובות ולא נודע באיזה מהן נודע בשעת מליחה כו' אם אין ששים בכולם נגד חתי' החלב. והרי דס"ל דה כ' דלא נודע כו' מצטרף הכל לבטל אע"ג דהיכ' דנודע לא היו מצטרפות כל החתי' מכיון שלא נודע וכולן בספק מצטרפות. וא"כ אפשר לומר דאם לא אמרי' חנ"נ (אף לר"א דבלועת היתר בעצמו אוסר) ניח' דשערו בס' בכל הדיקולא דאיירי שלא נודע באיזה חתי' נגע דכיון דלא נודע באיזה חתי' נפל אינה נ"נ וע' בש"ך סי' קי"א סקי"ז ונכנס הכל בספק מצטרפי' כל החתי' לבטל החלב וכן להמחבר דאף דחנ"נ אף בש"א מ"מ וכיון דאין בלוע ההיתר בעצמו אוסר ובליעת איסור אינו נפלט ע"כ) מצטרפי' כל החתיכו' לבטל החלב כו'. אבל להר"א (דס"ל דבלוע ההיתר עצמו אוסר) אי אמרי' דחנ"נ. א"כ אף דאינו יודע באיזה חתיכ' נגע מ"מ כיון דיודע דנגע בחתיכ' אחד א"כ אותה חתיכ' אוסר השאר שבסל. ואע"ג דלהמחבר אמרינן דהטעם דמשערינן בכל הסל היינו משום דכיון דלא נודע כו' היינו דוקא היכ' דרוצים אנו לידע דבר זה והיינו היכא שנ"מ לנו בידיעה הזה) ואינו יודע אז אמרי' דלא נ"נ אבל להר"א דאין נפקותא כלל בידיעה הזה דבאיזה חתיכה שיהי' נגע נאסרו כל החתיכו' (אי אמרי' חנ"נ) אף היכ' דלא נודע אמרי' דהחתי' שנגע נ"נ ואוסרת שאר חתיכו'. אבל לפה"נ הוא דוחק גדול לחלק בזה. ולהפי' א' דבחה"ר דמשום דאין בלוע יוצא מחתי' לחתי' בלא רוטב כו'. שמעינן דבמליחה בכה"ג נאסרה החתיכ' שנפל עלי' אם אין בה ס' כנגד החלב (ואע"ג דכשיצטרפו כל החתיכ' יהי' ס' נגד החלב אינו מועיל) ושאר החתיכ' מותרין. אע"ג דאף לכשתצטרף אותם ג"כ לא יהי' ס' נגד החלב מ"מ מותרות דלא נפלט החלב כלל מחל"ח (ואע"ג דפליטת חתיכה עצמה בלא החלב נבלע בחתי' השני כ"ק לכה"פ מ"מ כיון דהחלב אין מתפשט אינו אוסר פליטת ההיתר עצמו. והנה לפ"ז ק' לכאו' מד' תוה"א ד"ק שכ' ומ"מ כו' שאם החתי' בלוע מאיסור כו' כגון שבלעה מחלב שמן כו' שהיא אוסרת שאר החתיכ' כו' ע"ש]. ואיך שיהי' לפה"נ אין לעמוד על יסוד דברי מה"ב בזה. (דאין דבריו ז"ל מובנים וגם יש בהם ט"ס לפה"נ). גם דברי הבד"ה אינם מובנים (בכעין זה) דאיהו אזיל לשיטתו דס"ל דגם באיסור שמן אינו אוסר במליחה רק כ"ק כמ"ש ר"ד צ"ה. אבל איך ניחא לי' עד"ז ד' הר"א. דא"כ איך שיערו בס' בכל הסל. אם לא שנאמר דס"ל דלהר"א הא דשיערו בס' היינו באותה חתיכ' וכנגע בה החלב) נגד החלב. ועז"כ דאילו הוי אמרי' חנ"נ. הי' צריך ס' נגד הזית ונגד כ"ק כו'. אבל גם זה אינו נכון. שכבר הודה הרא"ה עצמו לעיל דצ"ז ב' דזו טענה לצלי שמותר בקליפ' ולא אמרי' דכל קליפ' תאסור קליפ' הסמוכה וכן לעולם כו' והיינו משום דאין הנאסר יכול לאסור כו'. וכ"כ לקמן דק"א ע"א דשיעור זה קצוב כו' וא"כ אף כאן אף אם חנ"נ בשאר איסורי' א"צ ס' נגד הקליפ' כיין דהבלוע אינו מתפשט ע"י מליחה יותר מכ"ק (גם בשמן לדידי')

ו אך גם דברי ת"ה עצמו אינו מובן שדחה ראייתו של הר"א משום דגם בבב"ח בכה"ג לא הייתה אוסרת שאר החתיכ' בלי רוטב. דמשמע דלא אסיק אדעתי' כלל (כאן) לומר דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכ' בלי רוטב. א"כ בפשטו' ה"ל להקשות (דע"כ דיקולא קלחת. דאי סל) איך מצטרפי' כל החתיכ' לס'. ולא עוד אלא שמשמעות דבריו (גם בת"ה) דבאמת ס"ל דדיקולא סל וניח' הכל לפ"מ דס"ל דאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' בלי רוטב ולא אמרי' בכה"ג חנ"נ. ואיך ולמה שיערו בכל הסל. לכן נלפע"ד דכאן אזיל לשיטתו בפי' הב' שבחידושי הרשב"א דהא דהוצרך רש"י לפרש קלחת היינו משום דאזיל לשיטתו שפ' כר"י. וא"כ לדידן דקי"ל כרבנן א"ש דיקולא סל וכמ"ש הר"ן. אלא דכבר נתבאר דהרשב"א שם התנה ומוקי לה בלא נודע. והיינו דבנודע ס"ל דאין שאר החתיכ' מצטרפי' לא לאסור ולא להתיר דאין מפעפע מחתיכ' לחתיכ'. רק בלא נודע ס"ל כיון שכולם בספק מצטרפי' ג"כ להתיר וכ"כ בהדיא במה"ב לעיל ד' צ"ה רע"ב וכן אם נמצא חלב מפעפע נמלח עם חתיכו' מרובות ולא נודע באיזו מהם נבע כו' ששים בין כולם כו' ע"ש. ונראה דכ"כ מכח הך דדיקולא. גם דומ' זה לכאו' לההיא דב' קדירות שנפל איסור לא' מהם ואינו יודע לאיזו כו' דלקמן ד' קי"ד א' וטוש"ע סי' קי"א ס"ז (ולפ"ז ב' קדירו' לאו דוקא דגם אי רובא דהתירא לא דמי ליבש ביבש. וכן משמע בהדיא ממש"ש ואפי' הן מאה עי"ש. אבל בשו"ע סי' ק"ה ס"ט דבכה"ג חד בתרי בטל. וצ"ע לחלק ויתבאר אי"ה). וא"כ נראה פשוט דכאן בת"ה ס"ל ג"כ דגם הר"א ס"ל דאין חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכה אלא דהא דדיקולא סל דמיירי בלא נודע. וכולן בספק לכן מצטרפי'. אלא דאילו אמרי' חנ"נ ס"ל להר"א דגם בכה"ג דלא נודע. הי' הדין נותן דאם ליכא בכל א' מהחחיכ' ס' נגד החלב. חנ"נ