דברי נחמיה יורה דעה רלא

אבל הרי שם פשיט' להו. אלא כוונתם דרק בחלב מספק' להו וכן משמע בהדיא בסמ"ג לאוין קמ"א ע"ש דל"ד ע"א שכ' אם נאמר דחלב כחלב כו'. אך בסה"ת מביא ראיה מחלב לחלב וכן במהר"מ שבמרדכי ספג"ה וע' תשו' מהר"מ בתשו' מיימו' לה' מ"א סי' י"ו דממ"נ כו' ועוד הרי הוכיח ר"י כו' משמע דממ"נ שבתוס' הוא רק דרך קוש' על הר"א אבל באמת ס"ל לר"י דחלב כחלב). ע"כ אין הפי' כפשוטו דבאמת מספקא להו גם אי פי' דיקולא סל. שהרי זה א"א דאם אינו מפעפע איך שיערו בס' (ודוחק לומר דלפ"ז יתפרש שרק באותו חתיכ' שיערו. דכל כה"ג ה"ל לפרש ולא מצינו פי' זה בשום פוסק גם א כ בפשיטות ה"ל לדחות ראיות הר"א דאף אי חתיכ' נעשה נבילה מ"מ שייך ס' באותה חתיכה נגד החלב. גם לכאור' א"כ גם בדיקולא אינו מפעפע כו' אלא דז"א לפמ"ש בחידושי הרשב"א דע"כ כלי שאני מהא דדגים שעלו בקערה כו') ונראה דצ"ל דלאו דרך ספיק' ממש כ"כ אלא שבאו לדחות ראיית הר"א דלא אמרינן חנ"נ כו'. וע"ז כ' דאין ראי' דאי אין מפעפע כו' ור"ל דא"כ לא תיקן הר"א כלום דגם אי אין חנ"נ ק' דאותה חתיכ' אסור' ולא מהני צירוף ס' בכל החתיכ'. ושאר חתיכ' מותרי' בלא ס'. ואם מפעפע כו' ר"ל כיון דע"כ לומר דמפעפע. א"כ אם מפעפע לאסור בדין הוא ג"כ שיצטרפו לבטל כו'. ומיהו מ"מ גם לפ"ז לא פשיט' להו דמפעפע מחתיכ' לחתיכ' כ"א מכח ההוכח' הנ"ל. והרי הוכח' זו אינה כ"א אחר ההנחה דדיקולא היינו סל. אבל אי קלחת לא מוכח עכ"פ מידי. והרי בגוף הפי' דדיקולא לא החליטו. אדרבה משמע שנוטים לפרש"י רק כתבו דרך את"ל דפי' סל ג"כ אין ראי'. וכן משמע בדצ"ח ד"ה דנפל. ומעין זה הוא לשון הרא"ש. וכעת לא ראיתי מי שהחליט דפי' דיקולא סל זולת הר"א שודאי החליט שדיקולא של וכמ"כ הר"ן (וכן משמע מסמ"ג): והנה להר"א צ"ע דאם נאמר דדעתו דחלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' גם לענין להצטרף לבטל. וה"ז כבישול גמור וניער כו'. א"כ איך הוכיח מזה דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורי' הרי גם בבשר בחלב דודאי חנ"נ מ"מ בניער מתחי' ועד סוף לכ"ע מצטרף הכל לבטל בס' החלב (ואף ר"י רק משום גזירה דילמא לא ניער יפה כו'). וגם התוס' למה לא דחו ראייתו מכח זה. ולמה להם לבוא ע"ז מכח הראי' מחתיכ' א' דלא אמרי' דחצי חתיכ' תיאסר תחילה ויהי' נ"נ כו' דע"ז יש דיחוי לפי' הרא"מ כו'. ולמה לא באו ע"ז מכח צירוף כל החתיכו' בניער כנ"ל. ונראה דצ"ל דס"ל להר"א וכמ"כ להתוס' דניער שאני. דע"י הניעור מיד שנופל הטיפ' אין הטיפ' נבלעת בתוך החתיכ' יותר מבכל הקדירה אבל כאן אעפ"י שמפעפע מחל"ח מ"מ תחילה נבלע בחתיכ' שעליו החלב. ואח"כ נפלט מאותה חתיכ' לאחרות. וא"כ שייך לומר שמיד שנבלע בה חנ"נ אף שאח"כ תפליט מחל"ח ויתפשט בכולם ויהי' חתיכ' זו שוה לכל החתיכ'. אשר ע"כ אי לא אמרי' חנ"נ הכל מצטרפי' לבטל מ"מ אי אמרי' חנ"נ יהי' אותה חתיכ' שהי' בה טעם מתחילה נעשה נבילה כו' ומשא"כ בניער מיד אין כאן תחילה וסוף דכולם בולעים מגוף הטיפ' בשוה ולא מחתיכ' לחתיכ' כו' ולכן הוצרכו התוס' להביא ראי' מהא דחצי חתיכ' דגם אם קיבל איזה מקום טעם תחי' אם אח"כ מתפשט מחתיכ' לחתיכ' (בשוה) לא אמרי' מתחילה מיד שקיבל הטעם חנ"נ. כיון דסופו להתפשט כו'. והנה לפ"ז לבד שנשמע מהר"א דס"ל חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ'. ומצטרף הכל לבטל כו'. נשמע ג"כ דס"ל (פי' חדש) בסוגי' דטיפת חלב דפי' ניער מתחילה. ר"ל בעוד שעדיין לא נבלע' הטיפה כלל באותה חתיכ'. ובזה א"ש הלשון דאמרי' שם (קט) דאי ניער מתחי' ועד סוף הא לא בלע כלל. ואם פי' ניער מתחילה היינו קודם שיתפשט הטיפ' בכל אותה חתיכ' (כדמשמע משאר פוסקים) מה הלשון לא בלע כלל. דודאי בלע אלא דמתפשט בכל הקדירה (בשוה). ולפי הנ"ל דבעי' ניער קודם שנבלעה הטיפה אלא עודה בעין כו'. א"ש. (וגם א"ש קצת מאי דהוי קש' לי כמה שיעור מיד ולמה לא נאסר תיכף כשנפלה כו'). ולכאורה הי' נראה דלפ"ז דהא דאמרי' מתחילה ועד סוף הכל קאי על הבליע' ר"ל תחילת הבליע' וסופה. ע' ביה"ג סק"י. וניער בסוף ולא בתחילה ג"כ על הבליעה קאי ור"ל דכל שמקצת הטיפ' נבלע' קודם שניער אף שמקצת' נבלע' לא מהני ניער דמיד אותו מקום שנבלע בו המקצת נ"נ. אך א"כ הא דאמרי' לא ניער לא בתחילה ולא בסוף יהי' הפי' שלא ניער עד שיגמר בליעת הטיפ' במקומ'. וזה לא יתכן דאיך א' מבלע בלע ולא פליט. ור"ל דלא נאסרו האחרות. והרי ודאי אם ינער אחר הבליע' ג"כ פליט. א"ו ע"כ האי בסוף ר"ל כל משך הבישול. (וגם אי הפי' ב חילה הוא קודם שיתפשט בכל אותה חתיכ' (כדמשמע משאר פוסקי') ג"כ האי בסוף אין ר"ל בסוף אותו ההתפשטו' דודאי אף אם לא ניער במשך ההתפשטות באותה חתיכ' עד סופ'. אם ניער אח"כ הרי יפליט. אע"כ לכל הפי' האי ניער או לא ניער בסוף ר"ל אח"כ. והיינו כל משך הבישול. וזהו שהקש' הטור שפיר דכל שניער בתחילה אף שלא ניער בסוף הבישול סגי ואינו מובן כ"כ מ"ש ביה"ג סק"י. אך י"ל דר"ל דבגמ' האי סוף ר"ל אח"כ ובאמת גבי ניער מתחילה ועד סוף בכדי נסב' אלא איידי דמעיקר' בלא ניער בתחילה הרי (גם להר"ן לפי הס"ד כו') שם יש נ"מ אי ניער אח"כ אי לאו נקט נמי בסיפ' ניער מתחילה ועד סוף אף דבניער מתחילה שוב אין נ"מ בניער דסוף אבל הרמב"ם ולפי פי' הא' דמ"מ דאף בלי ניער כלל מיירי בריש') לא הוי לי' להזכיר כלל ניער דסוף אלא דלישנ' דגמ' נקט כו'. והנה לכאור' קש' על פי' הנ"ל בניער מיד. דא"כ איך כ' התוס' דניער לאו דוקא. ובמקצת החתיכ' בתוך הרוטב סגי. וצ"ל שהתוס' בעצמם באמת לא ס"ל כפי' הנ"ל. אלא דכאן לשיטתו של הר"א הוצרכו לדחות ראייתו עפ"י דרכו. דמגמ' בניער אין ראי' דמקצתה ברוטב סגי וי"ל דבעי' ניכר בעוד שהטיפה עדיין בעין כו' גם מהר"ן אף דהסכים ג"כ דפי' דיקולא סל. אין ראי' ממנו רק לענין דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכ' ומצטרפי' כל החתיכו' לבטל החלב. אבל לענין פי' ניער לא משמע מכאן כלום איך דעתו (והא דלא אמרי' כאן חנ"נ יש בזה כמה צדדי' אי כמ"ש התוס' או בע"א ויתבאר אי"ה. ואפשר נמי משום דלשיטתו ס"פ כ"ה לא אמרי' חנ"נ גבי מליחה כו'. ועכ"פ לכאורה ליכא למשמע מיני' כאן לעניינו חנ"נ וניער כו')

ה ונמצא להר"א בדיקולא סל ע"י מליחה. אם נפל חלב על חתיכ' א'. מצטרף הכל לבטל דמפעפע מחל"ח בשוה כו' אך דוקא בשאר איסורי'. דס"ל דלא אמרי' כלל חנ"נ בשאר איסורי'. אבל בבב"ח כה"ג באיסור שמן וכגון חמאה כו') או לדידן דגם בשאר איסורי' חנ"נ. נשמע ממנו דס"ל דאם ליכ' ס' באותה חתיכ' שנפל עלי' חנ"נ ובעי' ס' בכל הסל נגד כל אותה החתיכ'. (דכיון שאותה חתיכ' בולעת תחילה נעשה נבילה אעפ"י דאח"כ מתפשט בכל הסל בשוה דאל"כ גם בשאר איסורי' דלא אמרי' חנ"נ האיך מצטרפי' הכל ולענין קוש' התוס' דא"כ גם בחתיכ' א' נימא דמקצתה במקום שנופל עליו החלב בולע תחילה ונעשה נבילה כו'. צ"ל דס"ל כהרא"ם כו'. או אפשר דס"ל מצד שיש הפסק מעט בין חתיכ' לחתיכ' כמשי"ת אי"ה. ולפי"ז אין הכרח לומר בהא דניער מתחי' ועד סוף דהיינו שאינו נבלע כלל באותה חתיכה יותר מבכל הקדירה כנ"ל. אלא אעפ"י שנבלע באותה חתיכה תחי' וממנה מתפשט בכל הקדירה מ"מ ע"י הניער מתפשט מחתיכה לחתיכה בלי שהיי' ועיכוב כלל כו'). והנה גם לפרש"י דיקולא קלחת אם נאמר דהיינו מצד קוש' הר"א כדמשמע מתוס' ורא"ש. א"כ יהי' הדין בין בבב"ח ובין בשאר איסורים. ג"כ כנ"ל. דאם ליכא ס' באותה חתיכה חנ"נ ובעינן ס' בכל הסל. (וא"כ