דברי נחמיה יורה דעה רכט

וריטב"א ורז"ה. אלא שברשב"א יש לפקפק כמשנתבאר לעיל) ומהתמי' על הפ"מ שראה דברי הפ"ח ועכ"ז עשה מחלוקת בין הר"ן כו' ונמשך אחריו המ"כ בהחלט, אבל העיקר נראה כנ"ל דכל הפוסקים הנ"ל הושוו בפירוש טעמו ולא ממשו (עכ"פ אם שיש מחלוקת ביניהם לענין הפסק דין)

(י) אך דא עקא שהתוס' בזבחים (ע"ט) והרא"ש פג"ה שביאו ג"כ לראי' שטעם כעיקר דאורייתא ודלא כרש"י מהא דעשה עיסה מן החטים ומן האורז. מזה משמע דס"ל דבכה"ג דעיסה נק' ג"כ טעם כעיקר ונהי שמהתוס' אין ראי' כ"כ דהם לא החליטו בדבר אלא כתבו שכן משמע כו' וי"ל דשפיר ידעו שי"ל דהתם בעיסה נק' טעמו וממשו (אלא ר"ל שעכ"פ בכה"ג שמעינן דהוי דאורייתא) והא ראי' שבפרק ג"ה ופ"ב דע"ז לא הביאו ראי' זו כלל. ובפרט בע"ז ששם כתב שפירש טעמו ולא ממשו היינו חלב נימוח שנבלע בבשר. י"ל דשפיר אסקי אדעתייהו שדוקא בכה"ג ולא בלח בלח ובכעין עיסה לכן לא הביאו שם הא דעיסת חטים ואורז (משא"כ בזבחים אפשר הוי ס"ד שי"ל שמ"ש רש"י חלב נימוח שנפל בקדירה היינו גם בהיתר לח כו'). ובסה"ת שהביא ג"כ בשם ר"ת להקשות על רש"י מהא דחטין ואורז סיים וא"ת זהו מפני ממשו של חטין כו' מ"מ קראי דפ' א"ע כו'. הרי שמסיק בהדיא דמהך דעיסה אין ראי' דזהו טעמו וממשו. גם הרשב"א כשהביא ראי' זו סיים וזו אינה קושי' דש"ה דממשו של חטין כו' (וגם מזה קשה אמ"ש הרשב"א בטיפת יין במים כו' דמ"ש) [ידענו שהי' לו ז"ל עוד אריכות דברים בזה. אמנם לא מצאנו כתוב יותר]

סימן

קה

(א) ס"ק ט' הא שהמציאו ר"י וסיעתו שאין מתפשט מחתיכה לחתיכה בלי רוטב. לכאורה היינו החילוק בין צלי למבושל. והרי גם באותה חתיכה אמרי' אינו מתפשט בכל החתיכה רק כ"ק (או נטילה) וכאן נאמר סברא הנ"ל רק לענין מחתיכה לחתיכה. אבל באותה חתיכה מתפשט בלי רוטב וגם מחתיכה לחתיכה רק בבלוע דוקא כו'. וה"ז כממיצע, ויש בזה ב' סברות א' פי' הרא"ה וריטב"א ור"ן דצלי הוא בלי קדירה ומים כלל. ואז רק כ"ק. ובישול היינו בתוך המים. ואז מתפשט בכל. ובקדירה למעלה מן הרוטב. הוא הממוצע הנ"ל. (אך לפמשי"ת אי"ה דלדידהו גם בלי ניעור כלל חתיכה נעשה נבילה כו' וי"ל ג"כ דהבלוע יוצא ג"כ א"כ לפ"ז אין כאן ממוצע כו' ויתבאר אי"ה) (ולכאורה גם בזה י"ל ב' סברות אם מצד שעכ"פ למטה יש מים. ומעלה הבל וליחות קצת. וכן משמע בר"ן וגם בבד"ה דצ"ט סע"א. או מצד שמוגבל ומסובב בדופני הקדירה כו' (וכ"מ בבד"ה ד' ק' ע"ב) וכ"מ (קצת) בריטב"א ק"ח במתני' שלא הזכיר אלא מטעם קדירה). והחילוק מובן בצלי קדר דסתם צלי היינו צלי אש בלי קדירה כלל והב' פי' הרשב"א (במה"ב דקי"א סע"א) וסה"ת (הובא שם) והג"א דלמעלה מרוטב הוא צלי אש ממש אלא דחלב הוי איסור המפעפע שדינו גם בצלי מתפשט וגם בזה יש ב' אופנים. א' דחלב הוא כשומן ממש. והכל בצלי מתפשט רק באותה חתיכה שנגע בה. אבל מחתיכה לחתיכה אינו מתפשט בלי רוטב (דהיינו בישול) וכן משמע במה"ב שם. אלא דלפ"ז קשה מדברי תה"א ד"ק ע"א שכ' בהדיא דאיסור מפעפע מתפשט מחתיכה לחתיכה גם בלי רוטב. אלא צ"ל דחלב אינו ממש כאיסור המפעפע אלא ממוצע. ר"ל דמתפשט באותה חתיכה ולא מחתיכה לחתיכה (אלא שלפ"ז מלבד דלא משמע כן מדברי מה"ב שם ובד' צ"ה סע"א גם צ"ע מנלי' להרשב"א (בד"ק) להוציא דין חדש מדעתו ולומר דאיסור שמן מפעפע גם מחתיכה לחתיכה בלי רוטב מאחר שגם חלב ע"כ מפעפע מדאוסר כל החתיכה ומ"מ אינו הולך מחתיכה לחתיכה. מנלן לחלק במפעפעין גופייהו. אלא שי"ל דחלב לאו מצד דחשיבא דבר שמן מפעפע אלא מצד שהוא דבר לח (ונמצא ה"ז כעין בישול בחתיכה זו) אלא דלפי שהוא דבר מועט ואין הבשר מכוסה בו ע"כ אינו מתפשט מחתיכה לחתיכה (וכמעט ה"ז כמקצתו בתוך הרוטב שיש דיעות כו') והחילוק לדינא ממילא מובן כמו במים אסורים וכה"ג שודאי אינו מפעפע מצד שמנוני'. אבל אי מצד לח כו'. גם יש לעיין דבריטב"א דקי"ח א' ד"ה כיון משמע דלפי' ר"י דכ"ק מיהו אוסר בחתיכה הב'. והט"ז בשם רש"ל החליט סי' ק"ה סקי"ד דגם כ"ק אינו אוסר ואולי תלוי בסברות הנ"ל בטעם הממוצע ויתבאר אי"ה)

ב הר"ן פג"ה (רצ"ד א') גבי גדי שצלאו בחלבו. הביא בשם הרא"ה דצלי שמן גם ס' לא מהני. וכ' דלפ"ז ה"ה במליחה ובשם רמב"ן כ' (בסמוך) דבמליחה שמן ככחוש ודי בקליפה. ובפ' כ"ה (ש"ב ב') גבי דג טמא כו' כתב להיפוך בשם הרמב"ן דגבי מליחה (גם בכחוש) אסור בכולי' ומשמע שגם ס' לא מהני. ובשם הרא"ה כ' דסגי בנטילת מקום עכ"פ. אמנם מ"ש בשם רמב"ן ראיתי גם במה"ב (צ"ב ב') שהביא סתירה זו. וס"ל שחזרה היא ע"ש. אך בד' צ"ה סע"א משמע שעל האמת ס"ל לרמב"ן כהרשב"א א"כ ע"כ מ"ש רמב"ן פ' כ"ה שבר"ן דכולי' אסור ר"ל עד ס' (ובב"י סי' ע' מפורש שרמב"ן כהרמב"ם פט"ו דלא מהני ס' וצ"ע). ומ"ש המה"ב ד' צ"ב הנ"ל דלא ראה לא' מהראשונים שא' כן ע"כ היינו משום שמדברי רמב"ן משמע דגם בכחוש הדין כן (ובאמת צ"ע א"כ ה"ז כרבינא גבי אטמהתא) שוב ראיתי דעיקר דברי רמב"ן נאמר רק לענין דלא אמרי' במליחה תתא' גבר וכשרק העליון מלוח יהי' סגי בקליפה כמו בחם לתוך צונן. וע"ז כ' דבמליחה הוי כשניהם חמין וא"כ נראה ודאי דבס' סגי עכ"פ. ומ"ש במה"ב שלא ראה מא' מהראשונים כו' נראה דהיינו לענין הסברא דליהוי כשניהם חמין. אבל לענין למה לא סגי בקליפה כדין מליחה לא איירי רמב"ן. וס"ל לרשב"א דגם רמב"ן מודה כאן דמיירי בשמן וחזר בו כו' (והרא"ה אפשר דס"ל דרמב"ן ר"ל דלא סגי בקליפה כחם לתוך צונן אבל בנטילת מקום סגי. ואולי הא דבעינן נטילת מקום כאן דוקא הוא משום הציר ע' ר"ן). ויש לעיין במה"ב ד' ע"ב וד' ע"א רע"ב שנרא' כמסכים לרמב"ן ומתמי' על רא"ה דסגי בקליפ' ולא הזכיר שם במה"ב דאייר בשמן כו'. אך הסתירה שבדברי הר"ן בשם הרא"ה. לפ"מ שנראה מד' בד"ה אין כאן סתירה. דגבי צלי ס"ל דלא מהני ס' בשמן כמ"ש דקי"א ב' אבל גבי מליחה ס"ל דסגי בקליפה גם בשמן כמש"ש ע"א. דאין דין מפעפע במליחה רק בצלי ור"ל דהכל בקליפ' וכמבואר מד' ד' צ"ח סע"א. דשם איירי בכזית דתרבא דהוי איסור שמן וכ' קליפ'. ומ"ש בכמה דוכתי מהם ד' צ"ה סע"א וסע"ב דאין דין ס' בצלי ומליחה ע"כ אעפ"י שכללם יחד אין הכוונה ע"ד א'. אלא דהא כדאיתא והא כדאיתא דבצלי אין דין ס' ר"ל דלא מהני במפעפע כו': ובמליחה אין דין ס' ר"ל דגם במפעפע די בקליפ'. וכן צ"ל בד' קי"א ע"ב שכ' ג"כ אבל בצלי ומליחה אין בו דין ס' ר"ל כנ"ל. ומה דסיים שם דכל דאיכא פיעפוע הכל אסור ע"כ קאי רק אצלי ומשום דעיקרו קאי התם גבי בישול. וכתב להפריש בע"י האור גופ' בין בישול לצלי. אלא שדרך אגב כשכתב שאין דין ס' כלל גם במליחה לפי שכן הוא האמת לפי דעתו שגם במליחה לא שייך ס' ור"ל דלענין זה דלא שייך ס' שניהם שוין (כיון שאין מתפשט בשוה כ"א ע"י רוטב) אלא דזה אסור לגמרי וזה בקליפה סגי. וכן מבואר בדבריו בכמה דוכתי שמחלק בין צלי למליחה במפעפע עי' ד' צ"ה רע"א דלא נאמרו הדברים (דשמן מפעפע) אלא ע"י האור (והיינו ע"כ בצלי דבבשול אין חילוק בין כחוש לשמן) ולא במליחה. ודברי הר"ן דפג"ה שסיים אחר ד' הרא"ה בצלי. דלפ"ז ה"ה במליחה וכן כתב שם גבי הנהו אטמהתא דלדברי מי שאומר דלצלי ומליחה לא משערי' בס' כו' וכוונתו