דברי נחמיה אורח חיים צא

באו"ה כלל נ"ח ס"מ דאפי' אם נאסר רק ע"י יס"ב בעינן הגעלה במעלה רתיחות דוקא וא"כ ע"כ אינו משום כבולע כ"פ. אלא צ"ל לכאורה שהוא מטעם שטבע פעולת הגעלה הוא דוקא במעלה רתיחה כנ"ל וצ"ע דלא קיי"ל הכי כנ"ל. גם א"כ למה בנאסר ע"י עירוי וכה"ג די בהגעלה ביס"ב כמ"ש מוח"ז רבינו ז"ל בתנ"ב ס"ג ומשמע לפענ"ד אפי' אי נאסר בעירוי שמעלה רתיחות די בהגעלה יס"ב. וכלפי לייא וצ"ע בשרשי כ"ז וא"פ). גם יש לעיין בדין הגעלה במקצת כלי שיש מהאחרונים דל"א בכה"ג: כבולע כן פולט וא"כ נראה דגם לענין הזיעה לא אמרינן כבולע כן פולט. והפר"ח ביוד ד קכ"א סקס"ו קאי לפ"ד רמ"א דאמרי' בכה"ג כבולע כ"פ. ובכלל אינו מתקבל לכאורה הגעלה ע"י זיעה כלל וצ"ע בדיני' אלו וע' ס' ח"ד סי' צ"ב סס"ק כו'. דס"ל דע"י הזיעה נאסר כל הגוף ומ"מ ל"ב ס' נגד כולה שבולע ולא פליט כלל ע"י זיעה (וא"כ כ"ש לענין הגעלה דבעי שיפלוט הכל ולא ישאיר אפי' מעט כו' ובזה י"ל דגם הכו"פ שהביא שם רסי' צ"ד יודה בזה דלא מהני ודלא כפר"ח וצ"ע בכ"ז

כללו של דבר לכאורה הי' נוטה דעתי להחמיר וכמ"ש כ"ק שי'. מצד חסרון ההגעלה מכמה פנים ואיך יועיל זה בבית שאור שי"א דלא מהני כלל הגעלה אמנם למעשה בהפ"מ עדיין צ"ע רב והעיקר שעולה ע"ד לכאורה אולי יש לצדד להקל הוא מצד ביטול בס' קודם הפסח. די"ל דבהגעלה כ"פ עכ"פ הוקלש ונתמעט הבלוע ושוב יש ס' (ובהצטרף כל היי"ש כו' וצ"ע) ויש לעיין במ"ש מוח"ז רבינו ז"ל סי' תנ"ב ססכ"ב (ובתוס' חולין ד"ק ע"ב) והעיקר לי' לכאורה כעת למה פשוט לי' לכ"ק דלגבי הבלוע לא מהני הסיד כלל לעשותו נוטל"פ (קודם הפסח כו') ומ"ש ממ"ש הרב"י בשו"ע יו"ד סי' צ"ה ס"ד דע"י אפר הוי נוטל"פ ויש מאחרונים דס"ל לגמרי כן להלכה. (אפינו לכתחילה עפ"ת). ועכ"פ בהפס"מ נראה דרוב האחרונים מקילים עיין פר"ח וש"א. וכ"ז בלי עיון הראוי כלל. ואם יעיין כ"ק שי' בקשתי שימחול להודיעני גם כן מה שיעלה בידו בפרט בענין הסיד למה לא נתקבל כל כך דברי הר"א דץ. (וגם איהו חזר בו כו') וכעת לכאו' א"י מאי פשיטא כ"כ וכנ"ל

בענין בעי' אשר וודאי נשאר לפ"מ ששמעתי מר"ז עצמו לכאורה אם הי' חשש שמא נשאר פירור ובתוך היי"ש של פסח וודאי הי' חומרא גדולה מזה שיאסר בתוך הפסח אבל שמעתי מר"ז שמסננין כו' ובענין ביטול איסור לא עיינתי כעת כלל

ח"ד ידידו דו"ש נחמיה בירך מדובראוונע

סימן לא (לסימן תס"ז

) בדין אם לדמות רחיצה דידן ללתיתה. (שבט"ז סי' תנ"ב סק"ג)

הנה לכאורה נ"ד יפרד והיה לארבעה ראשים שתים שהן ד'). א' לענין הרחוצים בעצמם בעינייהו מה דינם ב' תערובתם. ג' סתם חיטים שיש ספק שמא הם בעצמם רחוצים (כולם). ד' אלו המסופקים שנתערבו בכשרים וודאי (ובכלל זה לכאורה כשעכ"פ עתה ידוע שיש רוב כשרים בתוך הכרי אף שלא היו נודעים הכשרים לבדם בפ"ע מעולם. וית' אי"ה) והנה לענין הרחוצים בעינייהו לכאורה הי' נראה דראוי לעמוד על החקירה אופן הרחיצה. דנראה דזה משתנה ותלוי לפי הזמן והמקום (וכוונת הרחיצה) דהנה הט"ז סי' תנ"ג סק"ג התיר בשה"ד לקנות קמח מהשוק אפי' במקומות שלתתו החיטים ומשמע לכאורה דאף בידוע דלתתו מיירי. וכמ"ש הח"י דבשה"ד העמידו על דינא דגמרא דלתיתה שרי ודלא כמו שהי' נראה לכאורה להפ"מ ע"ש). והמ"א בשם כמה גדולים החמיר במקומות שרוחצים לאסור אף בשעת הדחק והדין עמהם מראי' מוכרחת שהביאו מארבא שטבעה בחישתא שבגמרא ופוסקים רס"י תס"ז ונראה דלא פליגי אנא מר כי אתרי' כו' דהמ"א כתב שרגילין לרחוץ ושוהין במים פי' בלי עסק כעין שרי' כו' לכן וודאי דומה לטביעה דמינח נייחא והט"ז כתב במקומות שנוהגין ללתות כו' ע"כ כוונתו שיש מקומות שמנהג הרחיצה שלהם הוא כעין לתיתה שבגמ' שעוסקין בהם תמיד וא"כ שתלוי ומשתנה לפי הזמן והמקום יש לחקור בכ"מ ובכ"ז על אופן הרחיצה. ואף אם נאמר דהט"ז ומ"א פליגי אהדדי מ"מ לכאורה הדין הי' ראוי להיות כנ"ל לחנק בין רחיצה בשוהין לאין שוהין דבשוהין כגוונא דמיירי המ"א ודאי הדין לאסור שכן הסכמת כל גדולי האחרונים ומסתבר טעמייהו ובאין שוהין כעין לתיתה לכאורה הי' נראה להקל שהרי ראי' המחמירים לא שייך כאן דל"ד לטביעה בחישתא דמינח נייחא כו' כמבואר בסי' תס"ז בשם ר"א לחלק בהכי א"כ אי פליגי ממילא הי' ראוי לפסוק בט"ז בזה וכדמשמע לכאורה מכמה גדולי הפוסקים שהביא הח"י והא"ר שכתב בשה"ד לוקחים גם סלתות מהשוק וכ"ש לפ"מ שכתב הח"י ראי' ממשנה שסתם קמח לתותה. א"כ מוכח מכל הפוסקים שהתירו בשה"ד קמח מהשוק. דס"ל ע"כ כהט"ז דגם לתותה ודאית אינה אסורה בשה"ד. וכמ"ש הח"י דאינה אלא גזירת הגאונים ובשה"ד לא גזרו

ולפי"ז עכ"פ הכל תלוי באופן הרחיצה כנ"ל היינו אם המנהג להיות שוהין במים בלי עסק בידים רק כעין שריי' אם לאו. ואעפ"י שכבר העיד המ"א שבמדינתנו רגילים לרחוץ ושוהין כו' (ולפי הנ"ל דהט"ז פליג אדינא אין ראי' ממנו שבמקומות אין שוהין) ואף אם כבר היינו עומדים על המחקר שגם בעירנו הנהוג כך וכן אולי הט"ז לא חקר ולא ידע המנהג בעת הטחינה לפה"נ יש לחלק בין רחיצה שרוחצים המוכרי קמח קודם הטחינה דבהכי מיירי כל הפוסקים שמלבד שמהדרים לרחוץ היטב ליפות הקמח שיהי' מחיטים אלו משא"כ העובדי כוכבים הרוחצים מעט רק ליפות החיטים מבחוץ למראית עין כו' עוד זאת דנראה שיש בפעולת הרחיצה גם לרכך החיטים שיהי' נקל להסיר הסובין (עיין רמב"ם פ"ה ה"ז לבלול כו' כדי להסיר סובין. ורש"י דל"ו ד"ה לתיתה כו' לשורו כו' להסיר מורסנן) ובזה אולי טוב השריי' ושהיי' במים (אלא שמ"מ בזמן הגמ' (ורמב"ם) לא היו נוהגים לשרות או שבאמת לא התירו כ"א בישראל הזהיר כו' (וכמשי"ת אי"ה). משא"כ רחיצת העובדי כוכבים דנד"ד דאין הכוונה כ"א ליפות מעע למראית העין לא נצרך השהיי' ושריי'. (אלא רק החשש שבלא דקדוק כו'. ויתבאר אי"ה אבל עכ"פ אינו דומה לגוונא דמיירי הפוסקים בקונין קמח שאופן הרחיצה נצרך לשריי' ושהיי'): **(ע' פי' המשניות לרמב"ם ספ"ז דשבת דסובין הוא הקמח הבינוני כו'. ולפירוש רש"י שם זהו מורסן. וא"כ כאן לכאורה שניהם לדבר א' נתכוונו שכוונת הלתיתה שיהיה נקל להסיר הפסולת הדק קמח הבינוני ושישאר סולת וכן משמע בגמרא כאן דמשמע סברת רבא הי' דא"א לנקי' הנק' סולת בלי לתיתה

)** אמנם כ"ז הוא לפי מה שנתבאר מדברי הח"י (ושארי אחרונים) דאי סתם מנהג הרחיצה הוא בלי שהיי' בלי עסק (כשיעור כו'). כעין לתיתה שבגמרא אז אפי' אם נעשית בידי עובד כוכבים אין בזה כ"א גזירת הגאונים אבל מדינא דגמרא שרי אבל לפע"ד הדבר צריך תלמוד זו מנין ולפי הנראה כל הסוגיא דלתיתה בפ' כ"ש דמשמע מיירי הכל בישראל הלותת לשם פסח וזהיר מלהחמיץ.