דברי נחמיה אורח חיים פח

ראי' דטעמא דאי בעי כו' לענין תוכו איתמר עכ"פ יהי' מאיזה טעם שיהי') ואף אם תמצי לומר דשם לענין ע"ג מיירי ג"כ אין סתירה עכ"פ לתוספות דכוורת דהתם גבי גידוד דומה לבור כנ"ל ומשא"כ בכוורת ככל הנ"ל וממילא לענין דינא נראה עיקר דבמחיצות חזקות מצטרפין גם לתוכן כיון שכן דברי רמב"ן ורשב"א וכן דברי התוס' לפי הנ"ל: והרא"ש וריטב"א ובאינן חזקות כמחצלת נראה דגם ע"ג לאו רה"י שכן נראה דעת הפוסקים הנ"ל שאין חילוק בין תוכו לעל גבו וגם התוס' יש לומר דמודה בהא כנ"ל. ובכוורת נראה דתוכו לאו רה"י כיון שר"ח ורי"ף ורמב"ן ורשב"א ודאי הכי ס"ל עכ"פ ובע"ג דאין ראי' מדבריהם כ"כ והתוספות ורא"ש בזה ודאי ס"ל דהוי רה"י כו'

סימן כז (לסי' ת"כ

) עיין סי' תקמ"ז סי' ז' ח' ט' שיש שינויים בחול המועד מבחול בענין הקריעה וחליצה והבראה. והן ממתניתין דפ' ואלו מגלחין (כ"ד ב'). וברייתות שם. וכן בהלכות ראש חודש וכן בהלכות חנוכה. ופורים לא נזכר דבר מזה. רק בב"י כאן הביא בשם סמ"ג דבר"ח וחנוכה משמע דלדברי הכל מברין. וכן כתב בססי' תר"ע. ובשו"ע סי' תרצ"ו ס"ד כתב דכל דברי אבילות נוהגין בחנוכה ופורים. מכל זה משמע דבאלו הכל בלי שינוי מבחול אך ביו"ד סימן ת"א אחר שכתב דבחוה"מ אין חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת. סיים והוא הדין לחנוכה ופורים וראש חודש ואחר כך כתב וכשמברין אין מברין אנא על מטות זקופות ואין הכרע אם זה קאי רק אחול המועד או גם אר"ח וחנוכה ופורים. ובכה"ג שם אמ"ש בשו"ע וה"ה כו' כתב מדחילק בסיפא דמתניתין (כ"ח ב') בין חוה"מ לר"ח וחנוכה ופורים ולא חילק ברישא כו' משמע דסבירא לי' דגם הא דמטות זקופות קאי גם אר"ח וחנוכה ופורים. ובב"י שם אין מקור מוצא לכ"ז רק הביא גם שם הא דסמ"ג הנ"ל (דמזה משמע פשטא בלי שינוי מבחול כנ"ל) וגם בבה"ג סיים ואינו מוכרח (ובאמת ממה שכתב הראב"ד בראש שם (סי' ק"ה). בטעם דמטות זקופות שאין כפיית המטה נוהגת ברגל משמע דס"ל דמתניתין רק אמועד קאי שהרי בר"ח וחנוכה ופורים נוהג אבילות). אך באמת כללות דינים אלו אין בהם שינוי כ"כ למעשה מדרך חול ואין עיקרם כ"א לאסור במועד שלא לעשות יותר מן החיוב לכבוד המת בעלמא וע' ריטב"א וטוש"ע שם ס"ב. ובדברי רמב"ן שבב"י סי' ש"מ ובא"ח תקמ"ז). זולת בהא דמטות זקופות יש בזה שינוי מבחול להקל באבילות (עי' ריטב"א כו'). וא"כ לכאורה בפשיטות י"ל כיון שהסמ"ג וסמ"ק וש"פ שבב"י שם ובסי' תקמ"ז ס"ל דמתניתין איירי בחול אעפ"י דלא קיי"ל כמותם היינו במה שלדעתם בחוה"מ אין מברין כלל שיש בזה קולא בדבר שלהראב"ד וסייעתו יש בו חיוב אבל למה לא ניחוש לדעתם בדבר שלדידהו יש איסור ולהחולקים רשות אלא דא"כ גם בחול נימא שאסור לעשות יותר מן החיוב מהאי טעמא ולא משמע כן מדעת השו"ע גופא מדכתב כד' גבי חוה"מ (וה"ה לר"ח כו') מכלל דבחול שרי (ובפירוש המשניות להרמב"ם כתב בהדיא דהרוצה כו'). ומה שכתב רמ"א שם סי' ת"ב ס"ד אסור להחמיר ולקרוע י"ל דלא קאי כ"א אשמועה רחוקה דוקא) והיינו משום דגם לסמ"ג ולסמ"ק י"ל כיון דלדידהו קאי מתניתין בחול אין הפירוש אין קורעין כו' לאסור מלהוסיף. אלא גוף הדין אתי לאשמעינן ואין חייבים קאמר וכמ"ש הב"ח בסי' ש"מ ס"ל בתי' ב' ע"ש וא"כ גם ר"ח וחנוכה ופורים מנלן לאסור מלהוסיף. אך באמת מ"ש סמ"ג דבר"ח וחנוכה לד"ה מברין צע"ג דהא האומרים דבחוה"מ אין מברין כלל יסודם מעובדא דירושלמי שילהי מועד קטן דאמר דלאו מדעתו דר' אמי הברוהו והרי התם איתא כמו"כ עובדות בר"ח וחנוכה וכן משמע באמת דעת מהר"מ מארץ האי שברא"ש דגם אר"ח וחנוכה קאי (כיון שהביא כל העובדות הנ"ל ע' הגרסא בב"י תקמ"ז) וכן הוא בריטב"א (וכתב שכן פי' נ"כ רבינו שמשון). וכן הוא בפסקי תוספות סי' צ"ד ובתשב"ץ קטן סי' תנ"ג ובש"ל סוף הלכות חנוכה ולפי"ז ודאי יש לאסור לעשות יותר מן החיוב בר"ח וחנוכה ופורים כיון דלפוסקים אלו אין מברין כלל ולהחולקים רשות כו' אבל בהא דמטות זקופות שיש בזה קולא בדין אבילות והרי קיי"ל כראב"ד ורא"ש וסייעתם וכנ"ל ולכן א"ש מ"ש בשו"ע הך דמטות זקופות אחר מ"ש וה"ה לחנוכה ופורים ור"ח דבזה ל"ד לחוה"מ. ועוד יש טעם בהך דמטות זקופות כיון שהטעם בזה הוא משום שאין כפיית המטה ברגל כמ"ש הראב"ד וכ"ה בשו"ע סי' תקמ"ז וזה לא שייך בר"ח וחנוכה ופורים תליא בפלוגתא דסי' תרצ"ו) והא הגם בחול באין לבו גס בו מברין על זקופות הרי פי' הראב"ד הטעם בזה משום כבוד המברה והיינו דבאין גס בו אין הדין נותן לחייב המברה לישב על כפויה וממילא שוב אין כבודו שלא ישב האבל עמו (כמו"כ להאומרים דמתניתין איירי בחול הרי ע"כ לדידהו מתניתין איירי באין גס בו דאל"כ ברייתא (כו') אמאן תרמיי' וכן הוא בהדיא בריטב"א שם. מלבד שאפשר אינהו ס"ל כר"י ורי"ץ גיאות שבטור וב"י סי' ע"ח ע"ש) אבל במועד ובלבו גס בו דבחול נם המברה על הכפויה הוצרך במועד לטעם דאין כפיית המטה ברגל וזה ודאי לא שייך כ"א בחוה"מ ולא בר"ח וחנוכה

ומעתה לא קשי' גם כן כל כך מה שלא הזכיר כלום כל זה כאן בהלכות ראש חודש ובהלכות חנוכה ופורים כיון שעיקר הנ"מ למעשה בחוה"מ מכל דינים אלו אינו כ"א בהא דמברין על מטות זקופות. ובזה באמת אין דין ר"ח וחניכה כחוה"מ. ומה שיש נ"מ מדינים אלו לענין איסור להוסיף על החיוב באמת למנהגנו א"צ כ"כ לזה. דבענין קריעה בלא"ה אין מוסיפין ואדרבה גורעין ומקילים עתה. כמ"ש רמ"א סי' ש"מ בכ"ד. ואעפ"י שבחוה"מ יש נוהגין קולות יותר כמו שאין קורעין כ"א על אביו ואמו וגם באביו ואמו אין קורעין בשמועה רחוקה. וכמ"ש רמ"א ואחרונים שם ובסי' תקמ"ז והיינו שסומכין במקצת על האומרים שאין לקרוע כלל בחוה"מ ולפי הנ"ל דבהבראה יש הרבה פוסקים שמדמין ר"ח וחנוכה ופורים לחוה"מ י"ל דה"ה בקריעה מ"מ כיון שזה אינו כ"א מצד המנהג ובר"ח וחנוכה ופורים לא אשכחן שנוהגין כן וודאי אין להקל וכמ"ש רמ"א שגם בחוה"מ במקום שאין מנהג אין להקל. וחליצת כתף אין נוהג אצלנו כלל כמ"ש רמ"א (וש"פ) שם סי' ש"מ סי"ז וגם הא דאין מברין אלא קרוביו של מת. היינו כי בחול הי' דרכם להברות גם כל בני המשפחה כמ"ש ריטב"א שם וכן הוא בטור ססי' שע"ח בשם רמב"ן אבל עתה לעולם אין מברין כ"א את האבנים ונראה דמשום הכי השמיטו בשו"ע שם הך דרמב"ן. וכ"ש לפ"מ דמשמע סי' תקמ"ז דקאי על הבראה שברחבה. וזה אין נוהג עתה כלל כמ"ש הטור סי' שע"ו וססי' שע"ח (בשם רמב"ן). (ועד"ז יש לומר דמשום הכי נמי השמיטו סי' שע"ח החילוק בין לבו גס בו אם לאו שבברייתא דמבואר באחרונים סי' שפ"ז דעתה המנחמין אין יושבין ע"ג קרקע דהאבל מוחל וא"כ ה"ה למברין בלבו גס בו מוחל האבל ובאין גס בו י"ל ג"כ שהמברה מוחל. מלבד שלדעת ר"י ורי"ץ גיאות לא קאי כ"א על המברה כו')

כללו של דבר שעתה אין דינים אלו הכרחיים לנו כ"כ. לכן לא חש להזכירם בה' ר"ח והלכות חנוכה ופורים רק בהלכות אבילות סי' ת"א. הזכירם דרך אגב בקצרה דהוא הדין כו'. ומ"מ גבי חוה"מ דמשנה שלימה היא נא רצה להשמיט (ומה גם שעכ"פ איצטריך לאפוקי מהאומרים דאין קורעין ומברין כלל). גם הא דמברין על מטות זקופות בחוה"מ עכ"פ וודאי איצטריך לי'. דאעפ"י שעתה אין נוהגין