דברי נחמיה אורח חיים פו

הפסק כו' והתוס' ס"ל דדיינינן לי' כלאחר שהניח מיד ולכן בעינן גובה יו"ד מבחוץ דוקא וגם לכן תוכו לאו רה"י דאז יהיה מפסיק כו' וא"כ אין לחלק להתוס' בין בור דליכא כל חוליות למטה לבין שאר מחיצות דאף גם בשאר מחיצות המגיעות עד קרקעית תוכו מ"מ כיון דס"ל לתוס' דאחר סופו דיינינן לי' והרי כשיהי' מונח עלי' מידי אין לדון תוכו רה"י מצד שרה"י עולה ויורד כו' כיון שיש מפסיק כו' לכן לכאורה אף אם הפי' הנ"ל אמת דהטעם דאי בעי כו' אינו לענין גוף דין הצירוף (שזה הלמ"מ). רק לענין שיהי' חזי לתשמיש על החוליא עכ"פ כנ"ל שכן מוכרח מהא דיתד כו' (שוב ראיתי בתו"ש סי' שס"א סק"ד נדחק הרבה להשוותו עם התוס' ול"נ כלל גם דברי מוח"ז רבינו ז"ל שם שכתב ובשאר צדדין כו' צ"ע דבבור ליכא כ"א צד אחד וע' רפ"ב דגיטין) וגם ד' הרשב"א א"ש טפי לפי"ז במאי דמשמע מדבריו שגם בצירוף לרוחב הוי ע"ג ג"כ רה"י אפי' אין החוליא גבוה יו"ד מבחוץ כנ"ל (והיינו משום הק"ו דלאחרים עושה מחיצה גם בזולת הסברא דאי בעי כו') וכ"מ לי גם מלשון המלחמות הנ"ל שכתב מחיצות דכוורת ממעטות הן כו' דמלשון זה משמע לא משום דליכא תשמיש מקום חשוב ד' ביחד דוקא אלא רק שהמחיצות לאו בר תשמיש כלל מש"ה ממעטות הן כמו יתד (אילולי הטעם דאפשר דתלוי כו'). מ"מ לפ"מ דמ' מדברי התוס' דפ' חלון דאחר סופו דיינינן ני' נראה דליכא טעם שיהי' תוכו רה"י גם בדוגמא דכוורת אך מ"מ לדינא כבר נתבאר דאף אי התוס' דפ' חלון ודפ"ק דשבת פליגי אהדדי (כדלעיל שמפ"ק דשבת ודאי משמע דס"ל גם לענין תוכו מצטרפות) יש לנו לפסוק כדבריו בפ"ק דשבת כיון שכ"ד רמב"ן ורשב"א (ורא"ש) במחיצות חזקות עכ"פ (וגם דעת הריטב"א כבר דיש לפרשו בענין דס"ל ג"כ דאחר שיש טעם דאי בעי כו' שוב הוי רה"י גם תוכו. רק שכוונתו שם דהק"ו לאחרים עושה מחיצה כו' אינו מספיק כו' אילולי הטעם דאי בעי כו' ושוב ראיתי כעת דאעפ"י שכתב שם בצירוף לרוחב בעינן גובה החוליא יו"ד מבחוץ כמ"ש התוס' מ"מ לבסוף דמסיק וזה יותר נכון מדפסיק ותני כו' ע"ש דע"כ יש שם ט"ס ור"ל דלא כתוס' בענין צירוף לגובה עכ"פ דס"ל דע"ג רה"י גם אי אין גבוה החוליא מבחוץ אפילו ג' כו' אפשר דחזר בו ג"כ בצירוף לרוחב דעל הכל שייך הא דקא פסיק ותני כו' דהא גם צירוף דרוחב שמעינן ממתני' ועל הכל ס"ל דלא בעינן שיהי' החוליא גבוה יו"ד מבחוץ דלא כתוס' אלא ס"ל לגמרי כהרשב"א והכי מסתברא דחסר שם ס' הרשב"א כו'). אך אחת היא דלא א"ש כ"כ לפ"ז היינו מה שכתבתי לעיל דמדהקשה בחה"ר מההיא דמחצלת משמע שתופס פי' התוס' דשם לענין תוכו וכתבתי אעפ"י דלכאורה י"ל בהיפוך דכדי לתרץ קושיית הרשב"א שהניח בתימא יש לנו לומר דבאמת כוונת התוס' שם רק לענין ע"ג ולק"מ ממחצלת וכתבתי דבלא"ה לא קשה מידי לפמ"ש התו"ש בפ' חלון דבעינן החוליא גבוה יו"ד מבחוץ כו'

עתה לפי הנ"ל דבאמת הא בהא תליא דאם דיינינן ע"ש סופו כדמשמע מתוס' דפ' חלון באמת תוכו לאו רה"י משום זה עצמו דאז כשיניח יהי' אותו דבר מפסיק כו' וא"כ אם התוס' דפ"ק דשבת ס"ל גם תוכו רה"י ע"כ לא דיינינן ע"ש סופו וא"כ קשה באמת ממחצלת דלפי"ז באמת לא בעינן גבוה יו"ד מבחוץ כו' וכדס"ל לרשב"א באמת והתוס' שם לא ס"ל חילוק הרשב"א בין מחיצות חזקות כו' דא"כ גם כוורת מיקלקלי כו' וצ"ל לכאורה דהתוס' שם ס"ל ג"כ חילוק הנ"ל אלא דרק במחצלת ס"ל דלא חזי למינח עניו ומשא"כ כוורת ס"ל דלא מיקלקלי כו' והוא דוחק דאין רמז לזה בתוס' ולא מצינו בפוסקים מחלקים בין כוורת למחצלת

אמנם בעיקר הדין לכאורה יש ראי' גדולה מתוס' דרפ"ב דגיטין ודסוכה ד"ד ב' דה"ט דאי בעי כו' גם לענין תוכו איתמר דמקשו שם גבי גידוד ה' ומחיצה ה' דיחשב רה"י (גם לר"ח) משום דאי בעי כו'. והרי התם ודאי לענין תוך המחיצות ע"ג התל מיירי ר"ח. (ואדרבה לענין ע"ג לכאורה באמת לכ"ע לאו רה"י לפמ"ש התוס' פ' הזורק (צ"ט) ד"ה לאחרים אם הפי' הוא כדלעיל לא ב') דמשום הכי לא שייך שם הק"ו משום דאין החוניא לבד מהני כו' כ"א בצירוף דופני הבור עצמו כו' וא"כ ה"ה גבי גידוד ה' כו' הרי אין המחיצה לבד עושה מחיצה להתל כ"א בצירוף הגידוד. אלא דלפי פי' א' דלעיל דהק"ו לא מהני כ"א בצירוף סברת הבעל איבעי' רה"י כמאן דמליא כו' גם בגידוד ה' שייך זה וכעת ראיתי בתו"ש סק"ו כן כתב כפי' הא' הנ"ל ותמיהני על התו"ש שהזכיר התוס' דגיטין וסוכה הנ"ל איך לא הרגיש דמהתם מוכח דס"ל להתוס' דה"ט דאי בעי כו' גם לענין תוכו איתמר ונמצא לפי"ז י"ל אף דפליגי התוס' אהדדי כמו הך דפ' חלון (ודפ' הזורק) מקמי הא דפ"ק דשבת ודגיטין וסוכה שהמה הרבים בפרט שכ"ד רמב"ן ורשב"א (ורא"ש וריטב"א) ובאמת החילוק בין תוכו לע"ג לא נמצא בשום ראשון זולת התוס' דפרק חלון (והזורק) וגם מד' הרמב"ם וטוש"ע זאת עכ"פ משמע דאין חילוק בין תוכו לע"ג ולא נמצא מקום שיהי' ע"ג כתליו רה"י ולא תוכו (בפרט ממ"ש ס"ג ס"ו כדלעיל)

שוב התבוננתי שמצד דברי התוס' דפ"ק דשבת שפיר י"ל עפ"י משנת"ל שאינו סותר לתוס' דפ' חנון והוא שגם התוס' נא ס"ל כלל שע"ש סופו דיינינן והא דס"ל דבעינן שהחוליות יהיו גבוהים יו"ד פשוט שכדי שיהי' ע"ג החוניא (מצ"ע) דין רה"י א"א בלא ה' דאל"כ הרי אין עליו מחיצה יו"ד כ"א מצד א' היינו לצד הבור (מצד גוד אסיק) וכמשנ"ת למעלה דין א' (ולהרשב"א צ"ל רק מצד הק"ו כדלעיל ולהתוס' כאן באין הבור רחב ד' ל"ש הק"ו כיון דס"ל דתוכו לאו רה"י ומלבד שהתוס' ס"ל דל"מ הק"ו לענין צירוף גובה גם בבור רחב ד' ופליגי בזה עם הרשב"א וריטב"א כדלעיל). והא דתוך הבור נחו רה"י ג"כ פשוט כדלעיל משום דבתחתיתו ליכא צירוף מחיצות חוליות אלא דהרשב"א ס"ל בהא כיון דע"ג רה"י והיינו גם החלל שבפיה למעלה שהרי יש שם רוחב ד' ע"י צירוף וראוי לתשמיש ע"י אי בעי כו' שוב רה"י יורד כו' (שהרי עתה אין מפסיק כו') כנ"ל והתוס' דלא ס"ל הכי לאו משום דדיינינן אחר סופו שיניח מידי ויפסיק כו' אלא) היינו משום דסברתם הוא להיפוך שגם החלל דלמעלה בפיה חין ליתן עליו דין רה"י כיון שלמטה לאו רה"י ואין דבר מפסיק אין רה"י באויר כו' ולענין זה ס"נ לתוס' דנ"מ הסברא דאי בעי כו' (והרשב"א ע"כ ס"ל דגם לזה מהני הסברא דאי בעי כו' ובאמת לפענ"ד סברת התוס' נכונה יותר חדא דכבר נתבאר דלפה"נ הטעם דאי בעי כו' אינו מספיק כ"א לענין לשיהי' נקרא חזי לתשמיש בלבד אבל לכל חסרון תנאי רה"י לא מבעי כלל וכמו בדוגמא זו נימא נמי גבי בית שאין תוכו יו"ד כו' דודאי ה"ה בכלי וכה"ג שיש לה כיסוי ואין תוכה יו"ד והכיסוי משלים ליו"ד הכי נאמר שחללה למעלה יהיה רה"י גם כשאין הכיסוי עליו משום דאי בעי יניח הכיסוי או שנא' להיפוך שגם כשהכיסוי עליו אין רה"י ע"ג משום שיכול להסיר הכיסוי או כשמחיצותיו גבוהים יו"ד ויותר והכיסוי נכנס בתוכה עד שלא נשאר בתוכה תחת הכיסוי יו"ד הכי נאמר דלהוי בתוכה רה"י משום דאי בעי יסיר הכיסוי כ"ז נראה דלא אמרינן רק אזלינן כאשר הוא עתה. ועוד הכא שנאמר שתוך הבור למטה רה"י יהי' משום דרה"י יורד לא מסתברא ביותר דזה אינו לא כפי שהוא עתה ולא כפי שיהי' אחר שיניח. דעתה כיון שלמטה לאו רה"י א"א שיהיה למעלה רה"י באויר ואם יניח מידי הרי יהיה הפסק כו' אשר ע"כ סברת התוס' וודאי נכונה ולא עוד אלא שיש לתמוה על סברת הרשב"א בזה ולכאורה עלה ע"ד די"ל דהרשב"א ס"ל שכיון שע"ג המחיצות עכ"פ רה"י. יש לדון על הבור דין חורי רה"י (וכמו להיפוך ע"ג כותל של רה"י שאינו רחב ד' היה