דברי נחמיה אורח חיים פה

משום דמנח מידי כו'. והרי לכאורה אין זה מספיק כ"א דליהוי ע"ג רה"י ונא בתוכו דשם לא חזי כלל נמצא מידי כו' וכדלעיל שזה נראה עיקר טעמה חומי התו"ש ואהע"ו שתפסו בפשיטות מדברי התוס' דפ"ק דשבת דאיירי רק לענין ע"ג מדכתב הטעם דמנח מידי כו' והנה לכאורה הי' נראה שהטעם פשוט משום דרה"י עונה כו. וכמו"כ יורד עד התהום כו' כדלעיל ואף דכבר נתבאר דהתו"ש ואהע"ו ס"ל דז"א כיון שמה שלמעלה רה"י אינו אלא משום דמנח מידי והרי אז יהיה דומה לבית שאין תוכו יו"ד כו' דאעפ"י שע"ג רה"י לא מהני לתוכו משום שהתקרה מפסקת כו' וכמו"כ הכא אותו דבר מפסיק כו' אמנם באמת י"ל דזה אינו כיון שודאי גם עתה שנח הניח מידי עדיין ג"כ רה"י ע"ג עכ"פ (דאעפ"י שלשון הגמרא דמנח מידי כו' ודאי ר"ל דאי בעי מנח כו' כמ"ש התם שם בהדיא וכן בפ"ק דשבת כתבו דחזי כו' וכן הרשב"א בעה"ק כתב שאם רצה לכסותו כו' וכעין זה כותב בחי' פ"ק דשבת ומוכרח הוא בגמ' דפ' חלון בפרט ממש"א שם גבי יתד אפשר דתלי' בי' מידי מכ"ז משמע ודחי דכיון דאפשר ואי בעי מנח כו' הוי רה"י גם עתה שלא הניח עדיין) והיינו גם ע"ג החלל למעלה. וא"כ הרי אז לא מפסיק מידי ובכה"ג ודאי רה"י עולה כו' ויורד כו' ול"ד לבית שאין תוכו יו"ד כו' אך א"כ יהי' נופל היסוד משנ"ת דמהתוס' דפ' חלון שכתבו דתוכו לאו רה"י אין ראי' כל משום דהתם למטה בתוך הבור ממש אין שם חוליות כלל כו' כנ"ל ואם איתא דהא דאי בעי מנח מידי מהני גם לתוך המחיצות מטעמא דרה"י עולה ויורד כו' ח"כ אף לתוך הבור דליכא שם צירוף מחיצות כלל ג"כ ראוי להועיל מה שלמעלה (ע"ג החלל) רה"י ויורד כו' (וכמו בור העומד ברה"י דאפי' עמוק ק' אמה הוי רה"י כמ"ש בעה"ק די"א ב' וכן מבואר מדברי ב"י ורמ"א סוף הסי' ומוח"ז רבינו ז"ל ססכ"ה)

אמנם כן נלפענ"ד דיש לפרש הטעם דאי בעי מנח כו' בע"א דבאמת צריך להבין למה מהני כאן אי בעי כו' היינו שיכול לתקן שיהי' כאן רוחב ד' ע"י הנחת דף וכה"ג הרי עתה עדיין לא הניח וחסר מתנאי רה"י שבעינן רוחב ד' מה בכך שאפשר לתקן ע"י הוספת דף וכה"ג ואי' איפוא מצינו כה"ג וא"ה נימא נמי דיכול להרחיב המחיצות עד שיהי' רוחב ד' ביניהם וגם לענין הגובה נימא דאף שאין כאן גובה יו"ד הרי יכול להוסיף על המחיצות עד יו"ד כו' וכה"ג בכל התנאים נוכל לומר דאפשר לתקן. אלא ודאי דזה אין סברא כלל וכל היכא שחסר מתנאי רה"י לא מהני כלום מה שאפשר לו להוסיף דבר ולתקן. אלא דהכא לא חשבינן כלל כחסר מתנאי רה"י גם בלא התיקון והוא דמ"ש מוח"ז רז"ל בטעם דבעינן רוחב ד' דהיינו לפי שזהו שיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו ונרשם במ"מ עירובין ע"ח צע"ג לפענ"ד דמשמע דמפרש הא דאמר והא לא משתמש לי' ר"ל דבעינן שהד"ט יהי' בהם כדי תשמיש ביחד דוקא ומשא"כ הכא התשמיש דע"ג מחיצות עם התשמיש דתוכו הם מחולקים ולא משתמשי לי' ביחד (וכ"מ קצת מפרש"י שפי' הא לא חזי ד' דידי' כו' מפני החלל כו' דמזה משמע דאעפ"י שע"ג המחיצות ראוי לאיזו תשמיש בפ"ע מ"מ ליכא תשמיש מקום ד' כו'). ומזה למד דטעמא דבעינן ד' הוא משום דכל תשמיש דפחות מד"ט לא חשיבא תשמיש כלל ולכן א"א שיצטרף מחיצות עם החלל דלא משתמשי ביחד ואנן בעינן דהנך ארבעה יהיו חזו לתשמיש אחד ביחד דוקא אבל לפענ"ד אאל"כ דא"כ קשה טובא הא דאסיק רב אשי גבי יתד דאפי' גבוה ג' אינו ממעט משום דאפשר דתלי' בי' מידי. והרי תני' זו ודאי נראה דהיינו תשמיש דיתד לבדו בפ"ע וכל העמוד תשמישתי' בפ"ע. ועכ"ז מהני אלא ודאי ע"כ לא בעינן כלל דהנך ד' יהיו חזו לתשמיש א' דוקא וטעמא דבעינן רוחב ד' אינו כלל משום תשמיש דמקום חשוב כו' אלא הוא הלכה למשה מסיני (וכמו גובה יו"ד כו') ולכן כאן גבי צירוף כיון שהדין נותן דמצטרפין (אולי מהלמ"מ) הרי יש כאן רוחב ד' ונא חסר כלל מעיקרי דתנאי רה"י. אלא הא דא' הא נא משתמש לי' ר"ל דע"ג החוליא לא חזי כלל לתשמיש והיינו משום דמקום גבוה שאינו רחב ד' עפ"י רוב נופל מה שיניח עליו וכדפירש"י דצ"ח ב' ד"ה אי דלית בי' ד' (ע"ש שכתב דהוי כמאן דכדי להדיא לר"ה). ומעין זה כתבו התוס' פ' הזורק (צ"ט) ד"ה ומוקף כו' דלא ניחא תשמישתי' כו' ע"ש (אלא דהתוס' גם בההיא דעירובין (צ"ח) לא ס"ל כרש"י שם דהוי כמאן דשדי להדיא כו' ע"ש בתוס') וע"ז שפיר אמרינן דמניח עליו מידי כו' ר"ל דלכן גם ע"ג החוליא חזי לתשמיש ואינו ממעט ולענין חזי לתשמיש שפיר מהני מה שראוי ע"י תיקון כיון דלא חסר כלום מעיקרי תנאי רה"י דבלא"ה חשוב רחב ד' ע"י צירוף ועיקר החילוק דלענין ראוי לתשמיש הרי לא בעינן שישמש דוקא כ"א שיהי' ראוי לכך לכן גם אם אינו ראוי כ"א ע"י שיניח מידי הכל נקרא ראוי אבל בכל התנאים דבעינן שיהי' כך. לא מהני מה שראוי לכך ע"י תיקון כו' ופירוש זה מוכרח לפמ"ש הרשב"א בעה"ק שם ד"י ע"ב דאחר שכתב דמצטרפין החוליות לבור לגובה וכן לרוחב (בבריאה כו') כתב חוליא זו שאמרנו אפי' אינה גבוה מע"ג רה"ר ג' כו' ומשמע ודאי דקאי גם אצירוף דרוחב. שוב ראיתי שסיים שם מצטרפת לעשרה א"כ (משמע) דקאי רק אצירוף דגובה. וגם מדסתם משמע דגם לענין ע"ג מיירי הכל וכן משמע ממ"ש שם ע"א למה הדבר דומה לבור ברה"ר עמוק ז' וחוליא ג' משלימתו שהחוליא נידונית משום רה"י כו' וע"ש דמיירי לענין ע"ג (שהרי רשב"א מדמה צירוף הגובה עם צירוף הרוחב וברוחב ודאי ע"ג רה"י כ"ש לפ"ד התו"ש כו' גם לא ראה ריטב"א) וא"כ גם שם ע"ב ע"כ מיירי גם לענין ע"ג בצירוף הגובה עכ"פ ואם איתא דבצירוף לרוחב ס"ל דלענין ע"ג בעינן גבוה יו"ד מבחוץ (כדמשמע דעת ריטב"א) ודאי כל כה"ג הוי לי' לפרש ולחלק ומדסתם משמע דצירוף דרוחב ודגובה שוה והכל אפי' אינה גבוה מבחוץ הוי רה"י גם ע"ג. ולכאורה אמאי כיון דבצירוף לרוחב בעינן הטעם דאי בעי מנח כו' ומאי מהני זה הרי אז לא יהיה (גם) ע"ג רה"י כיון שאין גובה יו"ד מבחוץ וגם ליכא לבוא ע"ז מכח הק"ו לאחרים עושה מחיצה כו' אם גם הא דעושה מחיצה להבור שאין בו ד' הוא רק משום דאי בעי כו' והרי אז כשיניח מידי לא יהי' רה"י לא תוכו ולא ע"ג. אלא ע"כ דס"ל להרשב"א דלהא דמצטרפין החוליות לבור גם לענין הרוחב הוא מהלמ"מ ואין צריך לזה הטעם דאי בעי כו' אלא דמ"מ בעינן שיהיה ראוי להשתמש ע"ג החוליא עכ"פ ועז"א בעי כו' ומיקרי חזי לתשמיש עי"ז ולכן (אף) עתה שלא הניח הוי רה"י תוכו עכ"פ משום דיש כאן רוחב ד' ע"י צירוף (ונקרא חזי לתשמיש ע"י אי בעי כו') ושוב ממילא גם ע"ג חוליות רה"י משום הק"ו כבכל רה"י דגם כאן הרי לאחרים דהיינו לבור עושה מחיצה (מעיקר הדין והטעם דאי בעי כו' אינו כ"א להחשיבו ראוי לתשמיש כו')

שוב ראיתי דכ"ז לכאורה טעות וכל הטורח הזה בחנם כל עצמי לא באתי כ"א לחזק הסברא הנ"ל דגבי בור דתוכה ממש ליכא חוליות וא"א שיהי' רה"י שם. והרי הרשב"א משמע ודאי דלא ס"ל הכי אלא דגם גבי בור הוי רה"י ע"י צירוף בין לגובה בין לרוחב בין תוכה בין ע"ג וכנ"ל אלא דלדידי' באמת בפשיטות י"ל דה"ט משום דרה"י עולה כו' ויורד כו' וכיון דלמעלה רה"י (משום דאי בעי כו') ממילא גם למטה בתוכה רה"י אפי' בבור דליכא למטה חוליות כלל וכללו של דבר לפי הנראה יסוד הפלוגתא בין התוס' והרשב"א דלהרשב"א דיינינן לי' לפ"מ שהוא עתה לכן גם בשאין החוליות גבוה יוד ד מבחוץ ס"ל דהוי רה"י כיון דעתה יש בו רוחב ד' ע"י צירוף (ועמוקה יו"ד מבפנים) וממילא גם ע"ג רה"י משום הק"ו כנ"ל וגם מש"ה גם שאין למטה בבור חוליות כלל הוי רה"י משום דיורד כו' ועתה אין כאן