דברי נחמיה אורח חיים פד

להקרקע שסביביו ואין כאן כעמוד כו' והרשב"א שהקשה זה אפשר משום דלא ס"ל כהתוס' דפ' חלון הנ"ל. ע' עה"ק ד"י ע"ב ויתבאר אי"ה (כאן או במק"א) והנה גם דעת הרשב"א עצמו מובן ממילא דס"ל ג"כ דהכתלים (כשהן חזקים) מצטרפים אף גם לענין תוכו שהרי לא חלק על התוס' אלא מצד הקושי' הנ"ל והוכיח מזה דע"כ יש חילוק בין כוורת ומחצלת לבין כתלים חזקים (וכדעת רמב"ן הנ"ל). וכיון דקושייתו על התוס' ע"כ אינו כ"א לענין תוכו ממילא בכתלים חזקים גס הוא מודה דמצטרפין גם לענין תוכו וכ"מ ג"כ מסתימת דבריו בספרו עה"ק שם וע"ש שכתב ג"כ לשון שרוחב הכתלים משלימו כו'. מצטרפין לחללו כו' שלשון זה משמע הכל לענין תוך החלל ועוד משמע שם שדומה צירוף הרוחב לצירוף הגובה ובצירוף הגובה ודאי היינו שיהי' תוכו רה"י

גם מדברי הרא"ש יש לדייק מעין כל הנ"ל דהכי ס"ל. הן מצד דסתם ולא פי' דרק ע"ג רה"י (כ"ש איהו לא הזכיר כלל הטעם דמנח מידי כו' אשר כבר נתבאר דלפה"נ עיקר פשיטות התו"ש ואהע"ו בדברי התוס' דכוונתם רק לענין ע"ג הי' מדכתב טעם זה כו'). אבל בדברי הרא"ש אין שום רמז לזה וגם אין שום ראי' לזה מדבריו במק"א כדרך שהביאו ראי' על התוספות ממ"ש בפ' חלון וודאי לא נראה כלל להוציא דבריו מסתימתן ופשיטותן). והן מצד הלשון שכתב והדפנות מצטרפות עם החלל כו' דמשמע דע"י הדפנות נעשה החלל רה"י לא להיפוך והן מצד מ"ש כי היכי דמצטרפות השוליים נגובה יו"ד משמע שדומין זל"ז כו' והן מצד שגם הוא ס"ל בטעם הפטור משום דהוי כזורק מרה"י לרה"י אשר כבר נתבאר דלפי"ז לא מסתברא כלל שיהי' מהני לזה מה שע"ג לבד רה"י. (היכא שהשוליים למטה מונחים בארץ כו'). ומעתה לפי"ז כיון שרמב"ן ורשב"א ורא"ש ס"ל דמצטרפות גם לענין תוכו. וכדברי התוס' דפ"ק דשבת עכ"פ ולא נמצא בראשונים שום חולק בהדיא היכא שהכתלים חזקים עכ"פ דלפמ"ש הרמב"ן גם הרי"ף מודה בכה"ג וכמ"כ הר"ח כמובן מד' חה"ר דקאי לחזק דברי הר"ח שבתוס' ורש"י ורמב"ם וטוש"ע לא דיברו בזה בפירוש כלל ועל משמעות הלשון (דרך אגב) קשה לבנות יסוד לעשות פלוגתא ויותר טוב לפרש לשונם כמ"ש הט"ז גם י"ל דאינהו מיירי במחיצות חלושים כעין מחצלת וכוורת וס"ל כרמב"ן ורשב"א וכ"כ הא"ר סק"ג ע"ש שהוכיח כן מלשון הרשב"א (אלא שמש"ש שעפי"ז יש לתרץ ג"כ קושית הט"ז מפרק הזורק אין נראה לפענ"ד דסתם כותל שבש"ס הוא מאבנים או עצים וית' אי"ה. משא"כ לשון מחיצות שברמב"ם וטוש"ע יש לדחוק כן וע"ש בא"ר שכתב בפשיטות שכן פסק הרשב"א בעה"ק כהט"ז). ומה גם שאף אם נפרש דברי הרמב"ם וטוש"ע כמ"ש התו"ש ואהע"ו ג"כ לא א"ש מה שלא ביארו דעכ"פ לענין ע"ג מצטרפין (כ"ש לפי הנ"ל שזה כמבואר בהדיא בגמ' דפ' חלון). ולא עוד אלא דממ"ש דכתלים המקיפים רה"י על גביהן רה"י ודאי יש לטעות מזה דכל שאין תוכו רה"י גם ע"ג אינו רה"י (ואינו מובן מ"ש האהע"ו (וכן התו"ש) דהרמב"ם וטור לא איירי לענין ע"ג כלל). ולכן אין לבנות יסוד על משמעות דבריהם לומר דפליג על רמב"ן ורשב"א ורא"ש ותוס' דפ"ק דשבת ולא נשאר כ"א התוס' דפ' חלון (דפרק הזורק). והריטב"א שם. הנה אף אם נאמר דפליגי וס"ל דאין רוחב המחיצות מצטרפות לענין תוכו כדמבואר בדבריהם להדיא לכאורה (והיינו אפילו במחיצות חזקות כחוניא דשם). הי' ראוי לפסוק כרמב"ן ורשב"א ורא"ש דרבים נינהו. וגם התוס' דפ"ק דשבת עמהם אמנם (כדי להשוות דברי התוספות ודפ' חלון שזה יותר טוב כנ"ל בשם כללי כנה"ג) באמת נלפענ"ד דאין מדברי התוס' וריטב"א דפ' חלון ראי' כלל. דמש"ש (בפשיטות גדול דרך אגב) דתוכו לאו רה"י אינו משום דס"ל דהצירוף אינו מועיל כ"א לענין ע"ג (דלזה מהני הסברא דאי בעי מנח כו'). ולא לענין תוכו חלא דהתם שאני דתוך הבור ממש הרי ליכא כלל מחיצות אלא קרקע עולם הן דפנותי' (ואף אם יש שם ג"כ דפנות מבנין הרי הם ג"כ דבוקי' לקרקע ולא שייך כלל צירוף מחיצות שם. וממילא גם בחלל שכנגד מחיצות החוליות אעפ"י דשם שייך צירוף א"א שיהיה למעלה באויר רה"י ולמטה לאו רה"י ואי' מצינו כה"ג (ול"ד לבית שאין תוכו יו"ד וקירויו משלימו כו' שהתקרה מפסקת והיא קרקע להגג. ומשא"כ שיהי' למטה לאו רה"י ולמעלה באויר רה"י זה וודאי לפה"נ א"א כלל. ומלבד שהיה אפשר לומר ג"כ שמ"ש תוכו לאו רה"י אתוך הבור ממש קחי אלא שא"צ לזה אלא כנ"ל). ואולי ז"ש הריטב"א כ' וז"נ דבור עצמו ל"ח רה"י דהא בעינן חוליות הבור להשלים לד"ט עכ"ל ולכאורה אין הבנה למ"ש דהא בעינן כו' מה טעם יש בזה אלא דר"ל. דהא עכ"פ בעינן צירוף החוליות והרי למטה בבור ממש. (וז"ש דבור עצמו) ליכא חוליות (וממילא גם למעלה באויר לאו רה"י כלל). ועוד יש לומר בפי' דברי ריטב"א באופן אחר יותר מרווח דאיהו קאי התם לתרץ מה שהקשה מפרק הזורק דאמרינן ק"ו לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. ור"ל דא"כ גם כאן למה לי לטעמא דמנח מידי נימא ג"כ הק"ו הנ"ל (ושם יש ט"ס וצריך להגיה עד"ז ע"ש). וע"ז תירץ דהכא הבור עצמו ר"ל מצד עצמו (ואפשר חסר תיבת מצד) לא חשיב רה"י דהא בעינן חוליות הבור להשלים ר"ל דעתה ע"י צירוף החוליות באמת הוי רה"י גם תוך הבור (וטעמו של דבר ית' אי"ה). אלא כיון דלאו מצ"ע הוא אלא ע"י צירוף החוליא הרי עכ"פ בעינן טעמא למה מצטרף החוליא וע"ז הוצרך לטעמא דמנח מידי (וממילא טעם זה מפסיק בין על תוכו ובין ע"ג) אבל בלשון התוס' ודאי קשה להעמיס ולומר שכוונתם ג"כ עד"ז ומה גם שא"צ לזה כי הסברא מצ"ע נלפענ"ד יותר אמיתית דכאן גבי בור לא שייך צירוף לענין תוכו. (וית' עוד בסמוך אי"ה). אשר ע"כ גם בדברי ריטב"א נלפענ"ד יותר לפרשו ע"ד הנ"ל. וס"ל ג"כ דכאן בבור באמת תוכו לאו רה"י וכ"ד התוס' ואיך שיהיה עכ"פ אין ראי' מדברי תוספות דפ' חלון (ודפ' הזורק) וריטב"א שם לומר דפליגי אהא דמשמע ודאי בפשיטות מתוס' דפ"ק דשבת ורמב"ן ורשב"א ורא"ש דהצירוף מהני גם לענין תוכו היכא דהמחיצות מגיעות עד קרקעו דתוכו ככוורת וכמקום המוקף מחיצות וכה"ג (והן אמת דלפי"ז אינו מדוקדק כ"כ מ"ש בתוס' דפ"ק דשבת דהא עובי חוליות הבור מצטרף כו' כיון דגבי בור ליכא צירוף לענין תוכו אבל אין זה דיוק כ"כ דודאי הל"ל עובי דופני הכוורת דחוליות הבור מאן דכר שמי' התם אלא לפי שבאו לטעון על ר"ח מהסוגיא דפ' חלון דאיירי בחוליות הבור נקטו הכי ולא הקפידו מה שהתם ע"כ רק לענין ע"ג איתמר כיון שאין זה מצד חסרון דין הצירוף ולא אסקי אדעתייהו כלל שיהיה חילוק בדין הצירוף בין תוכו לע"ג אלא דהתם לענין תוכו ליכא מה נצרף כו')

ולפי"ז ודאי ממילא התוס' ורא"ש דפ"ק דשבת שכתבו מפורש שרוחב המחיצות מצטרפין סתמא דמילתא ודאי היינו גם לענין תוכו ככל רה"י כיון דלא מצינו כלל בפוסקים מי שיחלק בין תוכו לע"ג היכא דשייך צירוף גם בתוכו כו' וכמו"כ ד' רמב"ן ורשב"א דס"ל ג"כ במחיצות חזקות (לכ"ע) מצטרפים היינו ג"כ גם לענין תוכו וממילא דכן יש לפסוק (בחזקים עכ"פ) כיון די"ל דגם רי"ף ור"ח מודים בכה"ג כדמשמע בהדיא מרמב"ן ורשב"א כנ"ל

אך אכתי נשאר לעיין בטעמו של דבר כיון שזה כמבואר בהדיא בגמ' דפרק חלון שטעם הצירוף לרוחב הוא