דברי נחמיה אורח חיים פג

שכתב הטעם דאי בעי כו' ע"כ ר"ל רק לענין ע"ג)

ונמצא לפי"ז כל הראשונים הושוו דל"מ צירוף הכתלים לענין תוכו עכ"פ וכמ"ש התו"ש דכ"ע מודו בהא וכ"ד המ"א וכל האחרונים זולת הט"ז שהוא יחיד בדבר וא"כ להלכה וודאי דאין לחוש לדבריו. (בפרט שהפ"מ רוצה להעמיס גם בכוונת הט"ז דקאי רק לענין ע"ג) ושפיר החליט מוח"ז רבינו ז"ל דבעינן חללו ד"ט. אמנם מה שהחליט בט"ז לענין ע"ג הכתלים דהוי רה"י ע"י צירוף לכאורה צ"ע דהגם דהתוס' וודאי הכי ס"ל וכ"ד הרא"ש פ"ק דשבת והריטב"א פ' חלון. אבל הרי הרי"ף ור"ח לכאורה ודאי ס"ל דגם על גביו לא מהני צירוף דאל"כ הוי פטור גבי כוורת כיון דהו' רשות בפ"ע ע"ג עכ"פ וכמ"ש התוס' שם פ"ק דשבת ד"ה כפאה על פיה כו' וכ"מ מסתימת הרמב"ם וטוש"ע (ומ"א וט"א) לפי הנ"ל דלענין תוכו עכ"פ ס"ל דל"מ צירוף ובס"ג פרטו כתלים המקיפים רה"י על גביהם רה"י כו' (וכעין זה לשון הרמב"ם פי"ד ה"ג וכתב ג"כ הק"ו כו' עפ"מ). משמע דוקא כשהתוך רה"י אז גם הכתלים רה"י אף דלית בהם ד' ומשא"כ כשאין תוכן רה"י כו' וצ"ע דס"ל לרבינו ז"ל כיון דלפירש"י ותוס' פ' חלון מבואר בהדיא בגמ' דמהני צירוף לענין ע"ג עכ"פ. ופירושם נראה מוכרח (דאגובה יו"ד לא שייך כלל לא הק"ו הא נא מישתמש לי' ולא התירוץ כיון דאי בעי כו'. כמ"ש התוס') ולא מצינו פירוש אחר בשום פוסק (ואף הרמב"ם שיש לו גירסא ופי' אחר בעיקר דין היחידות דשם הוא כמ"ש שם פי"ד ה"ט מ"מ הא דאמר בסוף הסוגיא לא שמיעא לך הא דאר"י כו'. ר"ל שמפרש ג"כ כפירש"י ותוס' בשגם שכבר כתב המ"מ שם שכל הראשונים והאחרונים לא ס"ל כהרמב"ם). א"כ יש לנו לומר דכ"ע מודים בהא והיינו שגם הרי"ף ור"ח ע"כ לא קאי כ"א על תוך הכוורת וס"ל דכל שאין תוכם רה"י אעפ"י שע"ג רה"י לא חשיב כזורק רשות וחייב ורק בזה פליגי על סברת התוס' ד"ה כפאה על פיה הנ"ל כ"ז הי' נראה לכאורה אך באמת לפענ"ד (גם) מה שהחליט לענין תוכו דמצטרפין צ"ע. דלפענ"ד אין הכרע בדבר וראשונה אומר שמה שעיקר היסוד הי' אצלו שעכ"פ רי"ף ור"ח ס"ל בהדיא הכי (לענין תוכו עכ"פ). עתה ראיתי בדברי הרמב"ן במלחמות שם שכתב בטעמא דרי"ף לפי שכוורת לא מנח עליו מידי משום דמיקלקלי כו' ע"ש א"כ הרי אדרבה לכאורה לפי"ז משמע דאלו במחיצות חזקים פשיטא לי' לרמב"ן דלכ"ע מצטרפי' אלא שעדיין יש להסתפק אם גם בתוכו ס"ל דלכ"ע מצטרפי' או י"ל דרק לענין ע"ג פשיטא לי' הכי וס"ל דגם אי רק ע"ג רה"י פטור הזורק (כדעת התוס' דלעיל) ולהכי הוצרך לסבר' דכוורת מתקלקל כו' אבל זאת מובן דאין ראי' עכ"פ דהרי"ף ס"ל דאין מצטרפין (במחיצות חזקים) אף גם לענין רחבו. וממילא ה"ה דאין ראי' מהר"ח. די"ל ג"כ דס"ל כמ"ש הרמב"ן דכוורת מקלקלי'. ולכאו' עלה על דעתי דשפיר מוכח מדברי רמב"ן דע"כ ס"ל דגם לענין תוכו לכ"ע מצטרפי' (בחזקי') דאם רק ע"ג הי' נראה דאין סברא כלל לומר שיהיה פטור הזורק משום דע"ג בלבד לרה"י לפ"מ שכתב הרי"ף בטעם הפטור דהוי כזורק מרה"י לרה"י (וכ"כ הרמב"ם). דלפה"נ לא שייך זה אלא כשגם כל תוכו רה"י אבל אם כל תוכיות עד השוליים (ועד בכלל) אינו רה"י אף אם ע"ג רה"י לא הוי דומה כלל כזורק מרה"י לרה"י אלא שלכאורה א"א לומר כן שהרי התוס' ס"ל ג"כ כטעמא דהרי"ף כמש"ש בד"ה רחבה (ה"ב). ואעפי"כ כתבו בד"ה כפאה ע"פ דכל שע"ג רה"י פטור הזורק ומיהו אין ראי' כ"כ מדברי התוס' דהם איירי התם בכפאה על פיה. ובזה שפיר י"ל דאעפ"י שאין תוכם רה"י (היינו רק אוירא) כיון שעל הקרקע אינו מונח כ"א שפת מחיצותי' בלבד ומאחר שעל גביהן רה"י הרי אינו מונח על הארץ כ"א דבר שהוא רה"י ושייך (קצת) לומר שה"ז כמרה"י לרה"י אבל כשהשוליים למטה אם אין תוכה רה"י הרי מונח על הארץ דבר שאינו רה"י דהיינו השוליים לא מסתברא כלל שיהי' זה כמרה"י לרה"י אף אם ע"ג המחיצות רה"י ועי' תו"ש שכתב בטעם שכל ע"ג רה"י פטור הזורק משום שאינו חפץ אלא רשות ונראה שכיון להטעם שברש"י דלהכי פטור כשזורק רה"י דאינו דומה לדגלי מדבר שהיו זורקין מחטיהן ולא רשויות כו' ולפי"ז באמת יש (קצת) סברא לומר דגם כשרק ע"ג רה"י ג"כ ה"ז כאלו זורק רשות ואינו דומה לדגלי מדבר אבל א"כ תמוה הרי הוא קאי אליבא דהתוס' והם לא ס"ל כטעם רש"י אלא כהרי"ף כנ"ל. ולפי"ז לפי הנראה אין סברא כלל לומר דהוי כזורק מרה"י לרה"י אם רק ע"ג הוי רה"י ולא תוכם (היכא דהשוליים למטה) וכנ"ל

ונמצא לפי"ז שפיר מוכח מדברי רמב"ן דס"ל דלכ"ע מצטרפים הכתלים גם לענין דליהוי תוכו רה"י היכא דהמחיצות חזקות והנה לפי"ז ממילא מובן שגם התוספות גבי כוורת שכתבו שהכתלים מצטרפין ע"כ ר"ל גם לענין תוכם דאל"כ ל"מ כלום לפטור הזורק (בשוליים למטה) ובאמת בלאה"נ דוחק גדול לומר שכוונתם רק לענין ע"ג. חדא דא"כ ה"ל לפרש כן בהדיא כדרך שפירשו לקמן בד"ה כפאה על פיה כו' ע"ש. גם ה"ל לפרש בהדיא עכ"פ דכשע"ג רה"י פטור הזורק כדרך שפירשו זה גבי כפאה על פיה. (וכ"ש הכא בשוליים למטה דוודאי אינו דבר פשוט עכ"פ ביותר וכנ"ל. וה"ל לפרש עכ"פ ולא לכתוב בסתימות ופשיטות כ"כ). ועוד דלשון שהכתלים מצטרפים להחלל אינו סובל כלל לענין ע"ג (הכתלים) דא"כ הל"ל להיפוך החלל מצטרף להכתלים כו' ועוד דלכאורה לענין ע"ג ע"כ גם ר"ח מודה דהוי רה"י (להתוס' דלא אסקי אדעתייהו דכוורת שאני כמ"ש רמב"ן) כיון שכ"נ מפורש בגמ' דפ' חלון אלא דס"ל דאעפי"כ אין זה כזורק מרה"י לרה"י כיון שאין תוכה רה"י וכדלעיל וא"כ התוס' שחולקים עליו היינו לענין תוכו ועוד דראיתי בחה"ר הקשה על התוס' מהא דאביי בזורק מחצלת לבור רחבה ח' וחילקה דחשבינן זה לסילוק מחיצות ופטור ואם איתא דהכתלים מצטרפי' ליכא סילוק מחיצות כלל כו' ע"ש שהניח זה בתימא ואם איתא שכוונת התוס' רק לענין ע"ג נראה דאין בזה ריח קושי' כלל. דאף אם ע"ג המחצלת והבור רה"י כיון שכל תוכה לאו רה"י ודאי חשיבא סילוק מחיצות (לענין חיוב הנחת המחצלת בתוך הבור ושפיר פטור). והגם שלכאורה אדרבא היא הנותנת כיון שהרשב"א הניח זה בתימא על התוס'. א"כ כדי לתרץ התוס' יש לנו לומר שבאמת אין כוונתם כ"א לענין ע"ג ולק"מ כנ"ל אבל עכ"פ חזינן שהרשב"א תפס דברי התוס' כפשוטן דגם לענין תוכו אמרו ואי מצד הק"ו הנה באמת לפענ"ד לא קשי' מידי לפמ"ש התוס' פ' חלון שם דהסברא דאמרינן אי בעי מנח מידי כו' ל"מ אלא כשהחולי' גבוה יו"ד מבחוץ. ונראה דהיינו הנהה משום דבעי' כשיניח מידי **( שוב ראיתי דז"א כמשי"ת לקמן דלא דיינינן ע"ש סופו אלא דהתם בבור רק ע"ג רה"י ולענין ע"ג גם עתה אין מחיצה יו"ד כ"א מצד א' כמשי"ת לקמן ונכתב ג"כ לעיל. עכ"ה:)** ויכסנה יהי' הדין נותן להיות ע"ג רה"י דהיינו שיהי' אז כעמוד בר"ה גבוה יו"ד ורחב ד' דאמרינן גוד אסיק והוי כמוקף מחיצות). וא"כ גבי מחצלת החולקת בתוך הבור אם יניח מידי ויכסנה הרי לא יהי' ע"ג רה"י דאף שמצד החיצון דמחצלת יש גובה יו"ד (וי"ל גוד אסיק) מאי מהני כיון שהג' צדדי הבור אין שם גובה כלל שהן שוין