דברי נחמיה אורח חיים פב

התוס' ורא"ש גבי כוורת כבר כתב התו"ש דכיון דהתוס' פ' חנון (ע"ח.) כתבו בפשיטות (דרך אגב). דתוכו נחו רה"י רק ע"ג הוי רה"י. משום דאי בעי כו' וכן הוא בריטב"א שם. וכן משמע בהדיא בתוס' דפ' הזורק (דצ"ט סע"ח). ע"כ גם דברי התוס' (ורא"ש) דפ"ק דשבת יתפרשו רק נענין דהוי ע"ג רה"י אבל תוכו לא. וגם הפ"מ הסכים להתו"ש וכתב דיפה כתב וכן כתב ג"כ בס' אהע"ו. (ומ"מ מה שכתבו על הב"ח וט"ז שדבריהם תימה ושגגה הם לכאורה אינו מובן דוודאי פשטות דברי התוס' דפ"ק דשבת משמע גם נענין תוכו חמרו ואי משום דפ' חנון נא כתבו כן כבר נודע דהתוס' נחו מרועה א' ניתנו ולפעמים פליגי אהדדי ואעפ"י דכל שנוכל לומר דל"פ ודאי טפי עדיף וכמ"ש בכללי כנה"ג סי"ט מ"מ לא שייך ע"ז לומר דבריהם תימה ושגגה על שהב"ח וט"ז תפסו דברי התוס' דשבת כפשוטן וסברי דפליגי על התוס' דפ' חלון ומ"ש האהע"ו מלשון המשנה ר"פ הזורק (צ"ט) חוליות הבור הנותן ע"ג כו' נראה ג"כ דנח מכרעת כלל דהא עיקרא מילתא דר' יוחנן אגובה אתמר. ויליף נה ממתניתין הנ"ל (וכדפירש"י ותוס' פ' חנון שם). והרי בצירוף לגובה ס"נ להתוס' דל"מ כ"א למהוי תוכו רה"י ולא ע"ג כמבואר בדבריהם שם (ושם). וא"כ ע"כ על גבן שבמתניתין נחו דוקא (ונקט הכי משום סלע דתני נמי התם) ואף לפי דברי התוס' דפ' הזורק דמשמע דר"ל דיתורא דמתניתין איירי רק בצירוף הרוחב דאלו לענין הגובה לא הוי אתי שפיר לשון על גבן כו' ע"ש י"נ דהיינו רק משום דלענין הגובה ס"נ דלא הוי רה"י כ"ח תוכו ולא ע"ג אבל ברוחב אף אם נאמר דגם רחבו יהוי רה"י לא קשה מידי לשון ע"ג שבמשנה כיון דעכ"פ גם ע"ג ודאי הוי רה"י (ובזה בפשיטות י"ל דנקט הכא משום איידי דסלע. אלא שבגובה ס"נ לתוס' דשם דנ"ש לומר דנקט דרך איידי דבר שאינו אמת. גבי חוניא שע"ג אינו חייב והתוס' דפ' חלון ע"כ ס"ל דגם בכה"ג שייך למיתני דרך איידי וטעמייהו נראה דהגם דזה ודאי דוחק גדול מ"מ לא ניחא להו כמ"ש בפ' הזורק דנא קאי כ"א ארוחב דבאמת ג"כ דוחק גדול (ביותר). ונגד פשטות דברי הגמ' דאמרינן מסייע ני' נר"י כו'. מצטרפין לעשרה והיינו בגובה. ובאמת שלפ"ד התוס' דפשיטא להו דבצירוף נגובה ל"מ לענין ע"ג ודאי נא ימלט מתני' וגמרא הנ"ל מדוחק גדול כנ"ל ולכן באמת נראה יותר כדעת ריטב"א שם דס"ל באמת דגם בצירוף נגובה מהני ג"כ לענין ע"ג ע"ש שכתב ע"ז כדקתני בהדיא דהנותן ע"ג חייב ור"ל דזה עכ"פ ההכרח שהדין המפורש במתניתין יהי' אמת גם נענין צירוף בור וחולייתו. ואז אין קפידא אם אינו בדיוק מה דתני ע"ג דוקא והרי בצירוף לגובה ודאי עכ"פ גם תוכו הוי רה"י (לכ"ע) והיינו דבזה י"נ דנקט הכי דרך איידי דסלע כנ"ל ואי קשיא למה באמת יהי' מועיל הצירוף בגובה לענין ע"ג דבזה ודאי נא מצינו הסברא דאי בעי כו' דגם אם יניח מידי מאי מהני מאחר שאין החוליא גבוה י' מבחוץ. וכמ"ש התוס' בריש דבריהם שם בפ' חלון ולכאורה הי' נראה דזה דומה לגידוד חמשה ומחיצה חמשה דקיי"ל דמצטרפין לפי' התוס' דפ"ק דשבת כם דהיינו נענין תל בר"ה גבוה ה' ועשה עניה מחיצה ה' (וכ"כ בסוכה ד"ד ב' ובגיטין דט"ו ב') וא"כ הרי תוך המחיצות אין שם גובה יו"ד. ומ"מ הוי רה"י ע"י צירוף הגידוד שיש גובה יו"ד מבחוץ. וא"כ ה"ה כאן י"ל לכאורה להיפוך דאף שמצד חוץ אין החוליא גבוה יו"ד מ"מ הוי ע"ג רה"י ע"י צירוף הגידוד דהיינו תוך הבור למטה. והרי יש שם גובה יו"ד בצירוף הגידוד (דלמטה בבור) עם המחיצה שלמעלה אך באמת זה אינו דלא דמי כלל דבשלמא התם בעשה מחיצה ה' סביבת התל כיון שמבחוץ יש גובה יו"ד בכל הסביבה כשנאמר גוד אסיק ר"ל חוד החיצון כיש שם גובה יו"ד הרי נמצא גם תוך התל מוקף מחיצה יו"ד בכל צדדיו משא"כ כאן אף אם נאמר גוד אסיק ר"ל חוד הפנימי דשם יש גובה יו"ד הרי מ"מ לא יהי' ע"ג החוניא היקף מחיצות מכל סביביו רק מצד הפנימי בלבד ועיקר החוליא נשאר מבחוץ כו' אמנם באמת נראה דלא קשה מידי להריטב"א א דהטעם בזה פשוט משום הק"ו שבגמרא דפ' הזורק שם ע"ב לענין ע"ג הכותל שאין בו ד' דמ"מ הוי רה"י משום דלאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. וה"ה והוא הטעם כאן באין גבוה יו"ד מבחוץ מ"מ כיון דלאחרים עושה מחיצה דהיינו לתוך הבור שע"י חוליא זו נשלם מחיצתה לגובה יו"ד (והיא רחבה ד' לעצמה לא כ"ש והן אמת שהתוס' שם ד"ה לאחרים כתבו דבזה ל"ש הק"ו כיון שאין החוליא עצמה גבוה יו"ד אבל אין דבריהם מובנים לפענ"ד כלל מה טעם יש בזה מה בין חין גבוה יו"ד נבין אין רחב ד' שניהם הם מתנאי רה"י בשוה. וכי היכי דבחסר תנאי הרוחב ד' אמרינן דמהני הק"ו לעשותו רה"י כן י"ל להיכי שחסר תנאי הגובה יו"ד דמ"מ מהני הק"ו לשויי רה"י ונראה דצריך נדחוק דהתוס' ס"נ דהק"ו לבד לא הי' מועיל כ"א בצירוף הסברא שהזכיר בעל האיבעי' שם דרה"י כמאן דמליא דמי כו' ע"ש. וזה נ"ש נענין הגובה א"נ ס"ל להתוס' דלא אמרינן הק"ו אנא היכא שהכותל לבדו עושה מחיצה לאחרים ומשא"כ גבי חוליא שאינו עושה מחיצה לאחרים כ"א ע"י צירוף כותלי הבור דלמטה (ואולי לזה כיוונו התוס' במ"ש שאין החוליא עצמו גבוה יו"ד ר"ל א"כ אין הוא עצמו מספיק גם לאחרים דהיינו להבור כ"א ע"י צירוף כותלי עצם הבור כו' וכ"ז דוחק ואיך שיהיה עכ"פ הריטב"א וודאי נראה די"ל דס"ל דשוין הן וגם בזה מצד הק"ו נעשה רה"י גם ע"ג החוניא. שוב ראיתי בסוף דברי ריטב"א שהקשה ממתניתין דבור ברה"ר כו' וז"ל וז"נ אעפ"י שהחוליא חשיבא רה"י (ע"ש ט"ס תיבת לא) כו' כיון שעושה מחיצה לבור כו' ולכאורה אין הבנה למ"ש כיון שעושה כו' מה טעם יש בזה אבל נראה פשוט שכוונתו להק"ו דפ' הזורק כנ"ל וכמדומה שבתחילת דבריו שם שבלא"ה יש שם ט"ס כנראה למעיין שם שחסר הרבה אפשר שהי' כתוב שם בפירוש סברא זו בטעם הדבר וא"כ קיצר לבסוף כו' הארכתי בזה חוץ לענינו ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דהראי' שהביא אהע"ו מלשון על גבן דמתניתין דפ' הזורק לא מכרעא כלל לדחות דברי הב"ח וט"ז וכ"ש שאינו מספיק לומר עפי"ז לשון שגגה יצא מהשליטים כו' ונראה דצ"ל דעיקר טעמם של התו"ש ואה"ע דפשיטא להו כ"כ שהתוס' פ"ק דשבת לא קאי כ"א לענין ע"ג הוא משום דכיון דהתוס' לא באו ע"ז כ"א מטעמם דאי בעי למינח עלי' מידי ס"ל לתו"ש ואהע"ו דהאי טעמא לא שייך כלל כ"א לשיהי' ע"ג רה"י ולא לענין תוכם כלל שהרי רק ע"ג חזי למינח מידי ולא בתוכו (שאינו רחב ד'). והגם דלכאורה י"ל דכיון דע"ג הוי רה"י (והיינו ע"פ כל הרוחב ר"ל גם כנגד החלל). והרי קיי"ל שרה"י עולה עד לרקיע וכמו"כ יורד עד התהום (כמ"ש בע"ג די"א ב'). וממילא גם למטה הוי רה"י אף שאין שם תנאי הרה"י. ס"ל לתו"ש ואה"ע (ותלמוד ערוך הוא בעירובין (דל"ד ב') דזה אינו כיון שגם למעלה אינו רה"י כ"א מצד דאי בעי כו': והרי אז כשיניח מידי יהי' אותו דבר מפסיק ויהי' דומה לבית שאין תוכו יו"ד וקירויו משלימו ליו"ד דאעפ"י שע"ג רה"י ל"מ לשויי' לתוכו רה"י מצד שרה"י עולה כו' ויורד כו' והיינו ע"כ משום שהתקרה מפסיק כו' וה"נ דכוותה. (ובאמת שכ"מ לכאורה סברת התוס' דפ' חלון שכתב תוכו לאו רה"י וע"ג רה"י משום דאי בעי כו' הרי ס"ל בפשיטות דהאי טעמא לא שייך כ"א לע"ג ולא לתוכו). וא"כ גם התוספות דפ"ק דשבת