דברי נחמיה אורח חיים פא

כתוס' ומ"א שם) אלא שמ"מ סברתו לחלק בין לחי דבעינן דוקא בצירוף מחיצות לבין ה"פ כו' ואין לזה כתי' כלל מהא דטעמא דלחי שהרחיקו משום דהוי מחיצה שהגדיים כו' דה"ט היינו הך דבעינן סמוך (בש ובשימור ג"ט שהגדיי' מבטלי' לבוד כדפי' רש"י דף ט"ז א' (אלא שצ"ע קצת שלכאורה הרי גם בקורה וכה"ג דלא שייך גדיים מ"מ שיעור לבוד בנ"ט והוא הלמ"מ ואולי היינו הפלוגתא דלרשב"ג דוקא למטה דשייך גדיים אבל למעלה בד"ט מקום חשוב ורבנן אפשר מדמין ולמדין למעלה מלמטה כו' ואיך שיהי' הרי בברייתא ורש"י נז' גדיים ללבוד ואין שייך לנד"ד) שוב ראיתי בשבת דצ"ז א' מנא הא דא' פחות מג"ט לבוד גבי המשלשל דפנות כו' ובעי למימר משום דה"ל מחיצה שגדיים בוקעי' ופריך תינח למטה למעלה (בקורה) מא"ל ומסיק אלא כו' הלכתא גמירי הרי דלרבנן דס"ל גם למעלה בג"ט באמת א"ל לטעמא דגדיים אלא הלכה למ"מ (וכדא' פ"ק דסוכה דף ו' ב' ועירובין ד"ד ב' כי אתא הלכתא לגוד וללבוד כו') אלא דכאן גבי הפלינו או הגביהו הלחי ג"ט קאמר רבא דגם רשב"ג דס"ל לבוד בד"ט (הלח"מ) מ"מ כאן מודה מטעמא דגדיים כו' ומשא"כ לרבנן א"צ לה"ט כו' וגם בדף עי"ז הא דהזכירו בברייתא (וכן ברש"י) כדי שלא יזדקר הגדי הרי למסקנא דרבא הכל אליבא דרשב"ג הוא ע"כ הגהה

סימן כה (לסי'

שמ"ה

) (חשובה זו כתב בימי ילדותו

) בדבר אשר נשאו תינוק למול בבהכנ"ס בשבת יוכ"פ העבר רע עלי המעשה מאד מאד שנתחלל שבת ויו"כ בפרסום גדול כ"כ. כי הגם אם נאמר שאין רה"ר גמור בזה"ז (כהסכמת אחרונים) מ"מ הלא פשוט בגמרא שבת ק"ל ע"ב דלחכמים דהלכתא כמותם אף דרך גגות וחצרות דאיכא איסורא דרבנן אין מביאין האיזמל והיינו אף אם א"א בענין אחר בהיתר יודחה המצוה לגמרי למחר אף שהוא מ"ע שיש בו כרת מ"מ העמידו דבריהם בזה במקום כרת וכמ"ש רש"י שם וכ"ה בהדיא בגמ' בפסחים דצ"ב וכן פשוט זה בכל הפוסקים. ראשונים ואחרונים וגם זה אין לחלק בין הבאת האיזמל להבאת התינוק דא"כ למה זה יודחה מ"ע של תורה יביאו התינוק למקום האיזמל אלא וודאי אין חילוק בזה כלל וכלל וכ"ה בהדיא בב"י ובשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל סי' של"ט ופשוט הוא ועי' א"ר שם: וכדקיי"ל בקטן כ"כ לא אמרי' חי נושא א"ע דהוי ככפות דמודה ר' נתן כי כן דעת רוב הפוסקים וכ"ה הסכמת האחרונים סי' ש"ח סמ"א ולהחולקים בזה צ"ל כמ"ש התו' שם במשנה דאחר המילה צריך להחזירו לאמו ואז הוא חולה ולכ"ע הוי ככפות כו' ומה שהוצרכו התוס' עוד תירוץ ב' היינו שעל ר"א אין זה מספיק כ"כ דמ"מ כ"ז שאפשר בלא חילול דאורייתא כ"א דרבנן אינו ראוי לחלל מטעם שיצטרך אח"כ לחלל כו' וכמ"ש הרשב"א שם אבל לחכמים וודאי נכון שמטעם זה יודחה המילה כו' ובלא"ה משמע קצת מד' התוס' שלחכמים ניחא להו דאף שאין בזה כ"א איסור דרבנן ואף גם בכרמלית דהוי שבות דשבות מ"מ אפשר דהעמידו דבריהם גם בזה במקום כרת דאל"כ יותר היה להם להקשות בברייתא דלקמן כשם שאין מביאין כו' וע"ז לא היה שייך תירוץ ב' ועכ"פ איך שיהי' הטעם. אבל הדין דין אמת לכ"ע מדינא דגמ' דאסור לישא התינוק אף דרך כרמלית והחמירו מאד והעמידו בזה דבריהם במקום כרת כנ"ל וע' ר"ן רפ"ד דר"ה דשקיל וטרי למה לא גזרו שלא למול בשבת כלל משום גזירה שמא ישא התינוק ד"א כו' ע"ש (אך ע' תוי"ט דפ"ד דסוכה מ"ב דר"ל שמא ישא אחר המילה דהוי ככפות כד' התוס' הנ"ל)

ומה שמוציאים דבה על עם קדוש ישראל לומר שנהגו כך כו' ח"ו לא היה כזאת בישראל לנהוג היתר בדבר שמוסכם בגמרא וכל הפוסקים לאיסור ולא עוד אלא שהעמידו דבריהם בזה לדחות מ"ע של תורה כנ"ל אם א"א לעשות בהיתר ואיך מוציא לעז על ישראל הקדושים לומר שנהגו להתיר האיסור אף במקום שאפשר למול בזמנו בהיתר כגון שהאיזמל במקום התינוק או אפשר להביא ע"י כותי דרך כרמלית וכה"ג הס מלהזכיר ומלבד זה אף אם הי' בזה מנהג פשוט להיתר ח"ו. לא היינו משגיחי' בזה וה"ל ב"ד מצווין למחות ולהודיע האיסור מאחר שאין למנהג זה (השקר) שום סמך ויסוד כלל וכלל והרי הוא מנהג בטעות שאין לילך אחריו רק אם היו יודעי' שלא ישמעו להם אז הי' אפשר לומר מוטב שיהיו שוגגין וכו' מאחר דהסכימו אחרונים שאין בזה"ז ר"ה גמורה אך ת"ל מנוקים ישראל מעון זה שמעולם לא נשמע מנהג הרע הזה ומוציא דבה כו' וגם בנד"ד הרי אבי הבן בא לשאול איך לעשות וכו' והנה כל השערורי' הנמצא בזה בדברי האחרונים הנ"ל הוא לענין אם יש היתר לישא ע"י כותי דרך כרמלית או ע"י ישראל פחות פחות מד"א ואיך להתנהג ביציאתו מבית לחוץ והכנסתו לבה"כ אם ע"י כותי או ע"י הושטה כו' עיין סימן רס"ו בט"ז ובאה"ט שם בשם עבודת הגרשוני וכ"כ הט"ז סי' שמ"ט וגם עפ"י אופנים אלו יש אוסרים שהרי המ"א סי' של"א אוסר ע"י עובד כוכבים אם לא כשא"א בענין אחר ע"ש. והבה"ט כתב בת' רס"ו שם הביא בשם יד אהרן ומ"א שאוסר ע"י הושטה וכו' ע"ש וכ"ה דעת אדמו"ר בסי' שמ"ז ע"ש (רק שטורח שם הרבה למצוא היתר באופן אחר ע"ש) א"כ נראה שאם האיזמל הוא במקום התינוק ודאי יותר נכון למול בבית כדי להוציא נפשי' מפלוגתא אם לא היכא שנהגו איזה אופן מאופנים הנ"ל אין למחות בזה מאחר שיש להם על מה שיסמכו בזה וכמ"ש הא"ר שם סי' של"א סק"ו אבל לישא התינוק ע"י ישראל מבית לבהכנ"ס להדיא אין פוצה פה ומצפצף בזה שהוא איסור גמור מדינא דגמרא אפי' אם א"א בענין אחר אלא יודחה המילה לגמרי למחר כי העמידו דבריהם בזה כנ"ל וכל מי שחולק ע"ז כחולק על הגמ' וכל הפוסקים וכ"ש מי שיעשה כן בשחט בנפש בלי שום סיבה במקום שהי' אפשר למול בהיתר בזמנו הרי הוא חילול שבת ויוכ"פ בפרהסיא (ושגגת תלמוד עולה זדון וכש"כ מה שהורה כן לאחריו) וצריך לקבל תשובה ע"ז ויתענה מ' יום כו' כדרך המבואר בשו"ע בסי' של"ו בהגהה ומ"א שם ויותר מזה וכו' וה' יכפר בעדו ונסלח לו על אשר כו'

ומה שנשתרבב המנהג בנשים לישא תינוק בשבת שלא לצורך מילה כלל אולי יש ללמד זכות עפ"י מ"ש המאור רפכ"א הביאו המ"א סי' ש"ח סקע"א דהטעם דהאשה מדדה את בנה בר"ה ולא גזרו בזה כמו בבהמה היינו דמשום צער התינוק לא גזרו כו' א"כ כשיכול לילך דלכ"ע הוי דרבנן הרי כשנושאו בכרמלית הוי שבות דשבות במקום צער. וע' סי' שכ"ח סל"ה ובמ"א ובשו"ע שם אך שם משמע דמשום צערא מתירים אף שבות גמור וצ"ע שהרי לא מתירין משום צער כ"א שבות ע"י שינוי ע"ש בסי' הנ"ל בכמה מקומות ובסי' ש"ז. וגם כשנוטל א' ומניח א' רוב הפוסקים מסכימי' דאינו אוסר לישא אותו כ"א מדרבנן דלא כהמאור בזה וע' שו"ע אדמו"ר סי' ש"ח. וגם בקטן גמור בן ח' הרי יש מי שאומר עכ"פ שהוא מדרבנן עיין א"ר ופ"מ שם. א"כ יש לומר שנשתרבב עפי"ז. ועכ"ז רבים נזהרין בזה בפרט בקטן גמור כידוע אך לישא תינוק למול אף דרך כרמלית אסור לכולי עלמא מדינא דגמרא כנ"ל והיינו ע"כ מטעם הנ"ל בשם התוס' כו' ואין לדמות בשבותין כו'

סימן כו (לסימן שמ"ה

) בענין הפלוגתא בין הט"ז להמ"א אם עובי הכתלים מצטרפין להחלל לרוחב ד'. הנה לכאורה פשוט כיון דר"ח ורי"ף גבי כוורת (פ"ק דשבת ד"ח א') ס"ל בהדיא דאין מצטרפין וכן משמע ודאי מפשט דברי רש"י שבב"י שכתב וחללו ד'. וכן משמע ודאי מלשון הרמב"ם שכתב וביניהם כו' וכן הוא ג"כ לשון הטוש"ע סי"ט. (ולשונם כאן שכתב ויש בו ד' מתפרש שפיר דקאי על מקום המוקף דרישא כמ"ש אהע"ו). ומ"ש הט"ז מד'