דברי נחמיה אורח חיים פ

דמותרים כבסי' שכ"א וכן בזיתים וענבים שנתרסקו מע"ש כו' בסי' ש"כ ס"ב). מ"מ לרפואה יש לומר דאסור דבזה גזירת השחיקה קרובה ושייכא יותר. ובאמת מלשון הרי"ף כ' בזה"ל דאין אדם בהול כ"כ כו' דליתי סממנים משמע אבל אי מייתי סממנים באמת אסור אלא שהרא"ש כ' בזה"ל דאין אדם בהול כו' דניחוש לשחיקת סממנים לפי"ז יש לומר דגם ע"י סממנים ל"ג לשחיקה כו' והב"י העתיק לשון זה בשם רי"ף ורא"ש (שלא נחית לדקדק זה) ואחריו נמשכו הט"ז ומ"א בלשונם (ולכן נ' הפ"מ דמשמע להקל וג"כ לא נחית לדקדק בחילוף לשונות הנ"ל) ומ"מ כיון דלשון הרי"ף מוכרע כנ"ל יש לומר שגם הרא"ש כוונתו עד"ז כו' ומה שרמז לעיין ברש"י נראה דהיינו לחומרא דמדכתב רש"י דל"ג שאר רפואות אטו שח"ס. אפשר שר"ל שרק שאר רפואות (שלא בסממנים) ל"ג כו'. אבל ע"י סממנים גופא גזרינן לשחיקה כו' (אלא שלענין הפלוגתא דסה"ת הנ"ל יש לדייק מרש"י לקולא מדכתב בלשון כולל שאר רפואות משמע דל"ד במריצה. (וכה"ג דוקא) שאינו ניכר כו'. אלא כל שאר (שזולת סממנים כו') ל"ג כו'

ונמצא מכל הנ"ל מובן שברפואות הבהמה יש צדדים וחומרות כמה מדרגות. זה למעלה מזה. א' לחוש לסה"ת וסיעתו כיון דלא חולקים בהדיא זולת בהעמדה במים כו' וזולת זה י"ל דהכל אסור (לכ"ע) ב' ע"י סממנים. [הגהה. ופרט זה לכאורה ל"ש לנד"ד. אך אפשר שפיגענאר שוחקים בו סממנים גם זעגעחץ אפשר נעשה ע"י שחיקה או שאר איסור כו' דאם יש בעשיית הזעגעחץ וכה"ג שום איסור לכאורה ה"ז כסממנים כו' דמ"ש ואף שאין דרך בה"ב לעשות הרי גם מיקסטור וכה"ג אין עושין כ"א באפטייק ואפ"ה נראה דחשיב סממנים דגם באין דרך לעשות ע"י סממנים אחרים לא נכלל בדין דסי' שכ"ח סמ"ג הנ"ל. גם י"ל לפי מ"ש הרי"ף דנ"ח דליתי סממנים כנ"ל היכא דחזינן עכ"פ מייתי (נד"ד) יש לחוש שיביא אחרים ג"כ כו' וצ"ע]. ג' ביש ספק מיתה (זולת בהקזה ע"י עובד כוכבים לבהמה שאחזה דם כו'). ד' ברפוא' שיש בה איזה איסור מצד עצמו (והיינו שאם במשיח' בזעגעחץ וכה"ג במה שמושחין לפעמים יש מירוח אז גם בדבר שאין בו מירוח נראה דאסור המשיחה מדרבנן אטו אותה משיחה כו'. וגם מצד מוקצה כו')

סימן כג (לסימן שמ"ה

) לכ"ק אהו' בד"ז מורינו חרב הגאון המפורסם חסידא ופרישא כ"ש ת"ה מ"מ נ"י

הנני שולח לכ"ק העתקה מתשובת מוח"ז רבינו הגאון ז"ל. והסברא לחלק בין לחי לצוה"פ כמדומה שראיתי ג"כ בתשובת מעכ"ת. וכמדומה שהביא ראי' לדוגמא מב' מחיצות דעירובין דעדיפי גבי סוכה מעשוי' כמבוי כו': אך הרי גבי שבת גופא כנראה שמצינו להיפוך דהא דקיי"ל דהזורק לב' מחיצות ולחי חייב כמדומה דהיינו דוקא בב"מ עשויין כמבוי ולא כמין גאם (עיין ר"ן סוכה ד"ו) ולענין המחמירים לחוש לדעת האומר שגם בזמן הזה יש ר"ה דאורייתא נ"ל דהא דאמרינן דלחי וכ"ש צוה"פ הוי כמחיצה היינו היכא דבלא"ה יצא מתורת ר"ה כגון שהחלל שבין ב' מחיצות אינם רחבים י"ו אמה או בקעה כו'. אז מהני הלחי וכן הצוה"פ לשויי' רה"י גמור מדאורייתא. אבל שיצא מתורת רה"ר להיות רה"י מחמת היקף המחיצות בלבד בעי' דלתותיו ננעלות בלילה (או ראויות כו') וכר' יוחנן דאז אינו דומה לדגלי מדבר כו' כדפירש"י דק"א. וכמ"ש מוח"ז רז"ל במ"מ שבסי' שס"ד ס"ד בהגהה דלמסקנא רב י"ל דכאן וכנ"ל. ומש"ש בפנים בהגהה דזה מד"ס צ"ע. (ולדעתי אין זה דבריו ז"ל) דר"י חייבין קאמר מדאורייתא והגהה זו סותרת למ"ש שם סי' שמ"ה סי"א דמכוון משער לשער אם אין הדלתות ננעלות הוי רה"ר גמור (מדאורייתא) ופשיטא דצוה"פ לא עדיף מפתח ושער ממש עם דלתות ונעוץ ד' קונדסין כו' לכאורה רק בבקעה (או בחצר ומבוי) מיירי כו' וכעין פסי ביראות בר"ה דהוי רה"י אולי מפני שאין ביניהם י"ו אמה יצאו מתורת ר"ה (ול"ד לבין העמודים שהן טפלים כו') לכן אהני המחיצות להיות רה"י כו' אך למ"כ בגמרא ד"כ דא"כ מאי פריך פשיטא וצ"ע ועיין שבת ד"ו מהו דתימא כו' אבל לזרוק מודו קמ"ל ע"ש ולכאורה הרי קיי"ל הזורק לב' מחיצות ולחי חייב אלא ע"כ לחלק כנ"ל וצ"ע בכל זה ואני כתבתי בלי עיון רק לעורר העיון כו' וכן צ"ע במ"ש מוח"ז רבינו ז"ל בהגהה סי' שמ"ה סי"א שהרי פסי ביראות צ"ל מדאורייתא ביניהם רק י"ג אמה ושליש כמש"ש ס"ד אך גם זה צ"ע מנ"ל שיעור זה מדאורייתא גם רוחב הפסק אמה צ"ע מנ"ל מדאורייתא

סימן כד (לסי' שמ"ה

) תשובה זו היא מרבינו ז"ל וכבר באה בדפוס

בשו"ע הנדפסי' מחדש בזיטאמיר סי' ג' בשינוי לשון ובחסרון מעט. כאשר יראה הרואה ע"כ הדפסנו אותה עוד הפעם וגם למען להביא ההגהה שמצאנו מהגאון המחבר ז"ל על תשובה זו וז"ל

המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בעמידת הקנים של צוה"פ שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג"ט ולית דחש לה למ"ש הבכור שור וטעמם ונימוקם אתם שכל המחמיר בד"ס עליו להביא ראי' כדתנן בפ"ד דידים וראייתו מלחי נפלאה ממני כי מובן מדבריו שהבין דהא דאמרינן בגמרא דהוי לי' מחיצה שגדיים כו' קאי גם אהפליגו מן הכותל ג' טפחים ושגגה היא **( דהא לכאורה צע"ג מדף ט"ז ע"ב ע"ש. דהתם קאי אמחיצת קנים כפירש"י (ופר"מ בהדי' בברייתא דתני בין זל"ז כו'. כנגד העומד כו'. כנגד הפרוץ כו') ובדף ע' י"ל שאין הגדי מזדקר בבת ראש שהכותל מעכב כו'. ובדף פ"ז ע"ב דאמר רשב"ג לטעמי י"ל ג"כ דש"ה במים דבקיעת דגיס לא שייך בקיעה כדאיתא בשבת (ק"א) ועוד דהא דהפליגו והגביהו (י"ד ב') רבא אמרה ואיהו עכ"פ הוא דאמר (דף ט"ז ב') גם בכה"ג דהפליגו דמודה רשב"ג גם מה שהביא ראי' מפרצת מבוי מראשו אינו מובן כ"כ מה בכך מ"מ הלחי וודאי בעינן סמוך כדמסיק ובאמת א"י מה צריך מוח"ז רז"ל לכ"ז ומאי נ"מ דסברתו שמחלק בין לחי לצוה"פ נכונה וראויה אליו. ג"כ הא דבעינן בלחי סמוך פחות ב' פסחים (דוקא) הוא משום דהוי מחיצה שהגדיים כו'. וה"ט הוא שיעור דלבוד (כדפירש"י דט"ז) ומ"מ י"ל דצוה"פ לא בעי כלל סמוך כו' והבכ"ש לא הוצרך לזה אלא לאפוקי ממ"ש הפ"א בשם הרר"י דטעמא דלחי שהרחיקו הוא משום אוירא דהאי גיסא כו' (ושלכן בלחי רחב כשר כו') דלפי"ז י"ל דבצוה"פ לא שייך אתי אוירא כו' כמש"ש וע"ז הביא ראי' מגמ' דה"ט דלחי משום דהוי מחיצה שהגדיים כו'. והיינו דבעינן סמוך לכותל דווקא בשיעור לבוד ואף רחב לא מהני דלפי"ז ס"ל דה"ה בצוה"פ בעינן סמוך ולבוד אבל מוח"ז רבינו נ' מודה בלחי דבעינן לבוד דוקא ולא משום אתי אוירא כו'. ול"מ רחב (וכדפסק בשו"ע סי' שס"ג ס"מ כהתוס' וכ"מ ממש"ש ס"ח בין להלאה כו' ע"ש וכה"ג לא אתי אוירא נפ"מ שפ' מוח"ז רז"ל סי' שס"ב סי"א)** רשב"ג לא מודה בכה"ג כדאיתא בדף ט' באנו למחלוקת כו' אלא בלמטה דוקא מודה משום שהגדיים כו'. אבל בהפליגו מן הכותל לא איכפת לן בגדיים בוקעים שהרי פרצת מבוי בעשר מראשו כמ"ש התוס' ד"ו ד"ה אחד זה וכמ"ש המ"א ריש שס"ה אלא האי טעמא משום דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות שתים לפחות אבל בלא צירוף מחיצות גמורות לא מהני כלל אלא בכעין פסי ביראות הלכך לא מהני אלא בסמוך למחיצה גמורה ולא במופלג ממנה שאינו מצטרף עמה משא"כ בצוה"פ שא"צ לצירוף מחיצות כלל שהרי נעץ ד' קונדסין כו'. וע' סי' תר"ל: