דברי נחמיה אורח חיים עו

ז"ל. לא א"ש כלל מה שהגיה רמ"א ע"ז וכ"ש קדירה שיש בו רוטב כו' דמאי כ"ש הרי בזה ודאי יש בו משום בישול ביס"ב לדידן וכמ"ש המ"א סקמ"א וצ"ל דהאי כ"ש לאו דוקא וכמ"ש הפ"מ והוא דוחק גדול מכ"ז נראה דהאמת יורה דרכו שדברי הלבוש (או הט"ז) נכונים. ובפרט שכן הסכים הא"ר וכדברי רבינו ז"ל בסידור

(ד) ומעתה אשוב למ"ש המ"א ז"ל שכ"מ בגמ' ורש"י דקמ"ה ע"ב אשר ראי' זו (לבדה) חוזרת על עיקר הסברא להוכיח מכאן שכל דבר יבש גם אחר שנימוח עדיין יש לו דין דבר יבש (ורז"ל בשו"ע נראה שעיקרו סמך אראי' זו כדמשמע מדבריו ז"ל שם סי"א). אמנם לפע"ד גם ראי' זו אינה מוכרחת כלל חדא שהרי התם יש פירושים אחרים כמו פי' הרי"ף כו' אשר לפ"ז אין משם ראי' כלל. ועוד שגם רש"י ז"נ הרי פי' התם בתרנגולתא דר' אבא ששורה אותה ימים רבים כו' (והוא פשוט שהחוש מעיד שביום א' לא תתמחה תרנגולת). וא"כ י"ל דהא דתנן שורין היינו לפי שבשבת בתחילת הנחתה בחמין עדיין אינו מתמחה (מגופה) כלום מסתמא ושפיר נק' דבר יבש אבל אין ראי' מזה שיהי' שומן גם אחר שנימוח נקרא יבש מצד שהי' פ"א יבש כו'. ועוד דל"ד כלל נימוח דשומן וכה"ג שגופו וממשו ממש חוזר ונימוח ונימס והי' כמים ממש. לנימוח דתרנגולת שגם אם ישרה ימים רבים במים חמין רחוק שיומם גופה להיות כמים כ"א שתתרכך ותתמעך ותתערב עם המים להיות כגוף א' וכעין דייסא וא"כ אף את"ל דמשמע מדברי רש"י הנ"ל דגם אחר הנימוח דתרנגולת יש נה דין דבר יבש עדיין אין ראי' מזה לשומן וכה"ג הנימח ונימס. וי"ל בזה ב' אופני סברות אחד דמאכל שנתמעך בכעין דייסא י"ל שיש לו דין דבר יבש גם אחר שנתמעך ונתערב עם המים וכמו שמצינו שנקרא מזון ומאכל ונא משקה לענין ברכה שהרי לעולם מברכין על דייסא וחביצא וכה"ג במ"מ עכ"פ (בפ' כ"מ ל"ז ב'). ואפי' בנימוח לגמרי כמבואר בדברי המרדכי כבב"י ומ"א סי' קס"ח סקכ"ח: ואפי' בטרימא שי"א שבנימוח לגמרי (עכ"פ) מברכין שהכל בסי' ר"ב ס"ז בהגהה ע"ש במ"א ובסי' ר"ד סקכ"ב. היינו רק בדבר שאין דרכו בכך ומשום דנשתנה לגריעותא כמבואר בדברי מהרי"ק ות"ה שם (וגם בזה י"ח ע' שו"ע מוח"ז רז"ל בסי' ר"ב ביאר הכל). אבל מ"מ נקרא אוכל ולא משקה. וביותר מבואר כן בדרז"ל סי' קנ"ח ס"ח לענין טבולו במשקה. דאדרבה הדבש יצא מתורת משקה ונעשה אוכל אפי' בנימוח לגמרי. (כההיא שבמהרי"ט. וגם מהרי"ט לא פליג אלא דס"ל שגם הדבש לא יצא מתורת משקה אבל וודאי גם המאכל לא יצא מתורת אוכל דא"כ הרי במשקה ל"ב נט"י כו') לכן גם לענין בישול, אחר בישול דשבת י"ל שיש למאכל כזה דין דבר יבש: ולא דין דבר לח (ולפי"ז גם אם הי' נימוח בכה"ג גם בבישול ראשון ג"כ דינא הכי) ועם היות שוודאי ישנו במציאות שיתמחה לגמרי ביותר עד שדרך לגומעה כו'. ואז נעשה משקה ממש לענין ברכה. כדאיתא בגמרא שם בשתיתא הרכה ובטוש"ע סי' ר"ח ס"ו וכן לענין טבולו במשקה כדאיתא בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל סי' קנ"ח שם. אבל וודאי רחוק מציאות כזה ומי מכריחנו לומר דרש"י ז"ל גבי תרנגולתא דר' אבא כיון לכה"ג ולהוציא דין חדש לענין שומן). הא חזינן דגם נימוח לגמרי שבלשון הפוסקים מיירי בענין שעדיין לא נפיק מתורת אוכל כ"ש שי"ל שנימוח סתם שברש"י הוא בכה"ג (ועיין בשו"ת מוח"ז רבינו ז"ל בתשובה לבארדיטשוב שעם שהרבה להשיב ולחלק בין לשון ניתוק ומיעוך ללשון נימוח עכ"ז כתב בהגהה שם דלדידן ס"ל דגם ניתוק בכלל נימוח שבמהרי"ל כו' כ"ש בנד"ד ודאי נתמעך בכעין דייסא וכה"ג נק' נימוח בלשון הפוסקים כנ"ל ועיין ג"כ בלשון רש"י ז"ל בפ' כ"מ שם ד"ה מיבעי' וכשנימוח מי גרע מדייסא עכ"ל) ואופן הסברא הב' היינו אף אם נאמר דמאכל כעין דייסא לא נקרא דבר יבש לענין בישול דשבת ואלו הי' כן גם בבישול ראשון הי' בו משום בישול אחר בישול בבישול זה השני מ"מ י"ל דהיינו רק מצד לחלוחית המים שבו אבל מצד ממשות פירורי המאכל שנתמעך ונתערב בתוך מים הללו לעולם אימא לך שיש עליהם דין דבר יבש כ"מ שהם. לכן בגוונא דאיירי רש"י גבי תרנגולתא דר' אבא שמצד המים וודאי אין בו משום בישול (וכגון שהוחמו מע"ש כו') רק שבאנו לחוש עלי' מצד בישול אחר בישול דתרנגולת שנימוח ונתמעך עתה בתוך המים הללו ולפי"ז אפי' אם נרצה להתעקש ולומר דנימוח סתם שברש"י כולל כל גווני נימוח היינו אפי' נימוח ביותר ובכעין שתיתא הרכה שדרך לגומעה דחשיבא משקה גם לענין ברכה וכה"ג. עכ"ז עדיין י"ל דגם בכה"ג מה שנקרא משקה לכ"ד הוא רק מצד תגבורת רוב המים שבו אבל מ"מ עצם הדבר יבש עם שנימוח עדיין יש בו ממשות כ"מ שהוא כו' (וכעין מ"ש הפוסקים דיבש בלח אין לו ביטול לעולם כו') אבל אין מכ"ז ראי' לנימוח דשומן וכה"ג שגוף אותו הדבר שהי' יבש מתחילה חוזר גופו וממשו להיות נימח ונימס והי' למים ממש. מה שגבי תרנגולת לכאורה א"א כלל לבוא לידי מציאות כזה אלא שממ"ש הטוש"ע יו"ד סי' ק"ד מבואר שאפשר שהעכבר יהי' נימוח ונימס לגמרי וישוב להיות כולו משקה עד שתערובת גוף העכבר בהשכר ה"ז כלח בלח ממש ע"ש בט"ז (ולפמ"ש מוח"ז רז"ל בשו"ת שבדף האחרון היינו שלא ניכר כלל אפי' במשמוש היד כו'). ומ"מ יש לחלק דהתם העיקר הוא ההכרה ויכול להיות שאינו ניכר כלל ממיעוטו ודקותו בהפירורים הדקים כו' אבל שלא ישאר בו בעצמו וממשו שום דבר מה כ"א הכל יהי' נימס ע"ד שומן וכה"ג לכאורה רחוק גם אולי יש לחלק בין עכבר לש"ד דאולי בשר העכבר רך ושמן כשומן כו'. וע' פסחים (דכ"ח א') עו"ג דלא ממיסה. חמץ דממיס. וע"ש דמסיק לחלק ג"כ בין חיטי לנהמא כו'. (אך ברא"ש וש"פ הגי' דמאיס כו') ובחולין (דק"כ א') גבי חמץ המחהו וגמעו כו' היינו במים כדפירש רש"י בפסחים (דל"ה). אבל מש"ש גבי נבלת עוף טהור המחהו באור כו' בחמה כו'. משמע שלא ע"י מים וי"ל דר"ל שומן העוף כו' וכ"ה ברש"י ותוס' נזיר (נ"א) ואין להאריך דאיך שיהי' עכ"פ אין הכרח דנימוח שברש"י הנ"ל מיירי במציאות רחוק כזה אלא דעכ"פ נשאר איזה ממשות מהתרנגולת. ושפיר י"ל דעל אותו הממשות יש דין דבר יבש כ"מ שהוא לענין בישול אחר בישול דשבת או דמיירי בכעין דייסא וחביצא ושתיתא עבה דחשיבא מאכל לענין ברכה וכה"ג גם אחר שנתערב עם המים והי' לגוף א'. (וכנ"ל דגם בכה"ג נקרא בלשון הפוסקים נימוח לגמרי כו') אבל אין להוכיח מכאן לשומן וכה"ג הנימוח ונימס גופן וממשן וחזר להיות לח כמים ממש לומר שעדיין יש לו דין דבר יבש מצד שקודם לכן היו קרושים פ"א מה שהוא נגד הסברא והשכל ולא נמצא כזאת בראשונים ז"ל והן אמת שגם זולת דברי רש"י ז"ל לכאורה יש מקום קצת לומר שההיא דתרנגולתא דר' אבא מסייע קצת לסברת המ"א שהרי לפה"נ סתם תרנגולת יש בה קצת שמנונית ולחלוחית כו' וכמ"כ סתם בשר צלי שלמדו משם הפוסקים. וראי' זו נזכר בדברי המ"כ ע"ש ויתבאר אי"ה אך המ"א נראה ודאי שלא נתכוין לזה כ"א שבא מכח דברי רש"י שגם גוף התרנגולת נמחית ע"י שריה ימים רבים כו' ומזה נראה שאין ראי' כלל וככל הנ"ל

(ה) והנה מעין סברת המ"א דכאן כבר הביא המ"א מעין זה לענין טיבולו במשקה בסי' קנ"ח ססק"ז