דברי נחמיה אורח חיים עא

עצמות וקליפין בדברים שהוקצו מדעת האדם כו' כנ"ל) ואולי לכן הקדים מוח"ז רבינו ז"ל דין המיגו במוקצה מחמת איסור שלא ה"ל להביא כאן דלא שייך כאן ולא נזכר כלל בשו"ע כאן ולא עוד אלא שהקדימו וגם הפסיק בין הפרקים דבתחילה ובסוף איירי הכל בגו"צ אלא משום דס"ל שדין זה נלמד גבי מוקצה דל"ח מדין מוקצה מחמת איסור כו' אלא שאכתי קשה שכבר נתבאר דמסוגיא דמוקצה לח"ש משמע בהדיא דגבי גו"צ וכה"ג דל"ח אמרי' המיגו גם בלא דיחוי בידים וכמו גשמי' כו' וכן לידת הבכור כו' וככל הנ"ל אך צ"ל דס"ל לרבינו ז"ל דכל אותה הסוגי' ע"כ אתי' אליבא דר"י והוא דבאמת לפי מה שנת"ל דהא דאין מוקצה לר"ש אלא גו"צ לא איירי כלל בדין המיגו. י"ל ג"כ לאידך גיסא (בהיפוך מהנ"ל) דבזה יקיל ר"ש לגמרי דאף בגו"צ דדחיי' בידים כשנתייבשו בשבת מותרים ולא ס"ל כלל בכה"ג המיגו כו' וכן בדין דבאמת לפה"נ אין זה דומה לכוס וקערה שהרי עומדים הם להתייבש וי"ל הסברא דיושב ומצפה כו' ולא גרע עכ"פ מסוכה רעועה דפ' המביא דגם שם עכ"פ לא ברור שתפול בשבת וכמו נר כו') ועכ"ז אמרי' לר"ש דיושב ומצפה כו' ה"ה הכא וא"כ ע"כ האיבעי' דמוקצה לח"ש וכל הסוגיא דשם הנ"ל אליבא דר"י וזהו שפירש"י שם ד"ה ואי דלא אחזו כו' ומאן דאית לי' מוקצה הכנה מבעו"י בעי כו' ולכאורה הרי כאן איירינן בגו"צ שמבואר בכ"ד דגם ר"ש אית לי' ולפי הנ"ל א"ש שדין המיגו לית לי' לר"ש כלל גם בגו"צ. (ואש"נ מאי דמבואר בכ"ד מסתימות ובכלל דר"ש לית לי' מיגו דאיתקצאי וע' תוס' שבת מ"ג א' ד"ה בעודן וכ"ד). אלא שלפי"ז באמת צ"ע מנלן דלא נפסוק בזה כר"ש דהא כללא כיילינן דבכל השבת ה' כר"ש בר ממוקצה מח"א כו' משמע דרק במחמת איסור אבל במחמת דלא חזי משמע דהלכה כר"ש (וכ"ש נמי הוא מהא דחזינן דלא פסקי' כר"י גם במחמת איסור כ"א בדחיי' בידים והיינו דאמרי' אין בכלל אלא מה שבפרט שפרט נר שהדליקו כו' כ"ש במוקצה דלא חזי שאין לכוללו בהא דאמרי' בר ממוקצה מחמת איסור כו') וצ"ל שמ"מ ס"ל לרבינו ז"ל דענין מוקצה מחמת איסור דפסקי' כר"י היינו הך דינא שנאמר מיגו דאיתקצאי (דלכאורה באמת ענין מוקצה מחמת איסור וענין מינו דאיתקצאי ענין א' הוא כו' ויתבאר אי"ה) ולכן אף שעיקר סוגי' דמוקצה לח"ש אליבא דר"י איתמר ואיהו ס"ל דגם היכא דליכא דיחוי בידים אמרי' מיגו (למסקנא דפ"ק דחולין לכ"ע עי' מלחמות שם) ולכן שייך למיבעי במוקצה לח"ש דאידחי ע"י גשמי' דממילא כו' ולכן נמי בעי למיפשט מבכור דאידחי ממילא כו' מ"מ אנן לדידן אף דבהא לא קיי"ל כר"י מ"מ עיקר דין זה דמוקצה לח"ש וכן באיתקצאי לבה"ש מחמת דלא חזי נוהג הכל לדידן לענין היכא דדחיי' בידים (וכמו במחמת איסור ולפי שהכל נלמד ממחמת איסור הקדימו מוח"ז רבינו ז"ל וכנ"ל. (ובגוף דין זה אי הכל מודים לרבינו ז"ל או שבמוקצה דלא חזי לא אמרי' כלל המיגו שלא נכלל בהא דאמרינן בר ממוקצה מחמת איסור דהלכה כר"י כו' וכנ"ל או להיפוך דבזה אף אי לא דחי בידים אמרינן המיגו כו' כנ"ל יש לעיין במקומות אחרים בכ"ד ואכמ"ל בזה (וי"ל ע' בירושלמי ביצה ר"פ המביא)

(כ) ולכאורה היה משמע דס"ל דהא דאין מוקצה לר"ש אלא בגרוגרות וצמוקין כולל ב' הענינים היינו אחזו ולא אחזו לענין חלות המוקצה מתחילה וגם בדלא חזי כלל ולענין המיגו והיינו שבשניהם בעי' דוקא דחיי' בידים (ודלא כנ"ל). ולתקן עיקר הקו' החזקה מה שבסוגי' דמוקצה לח"ש לכאורה משמע בהדי' בגמרא שגם בדחיי' בידי שמים כמו גשמים ולידת בכור נוהג דין המיגו (ולענין בה"ש עכ"פ) י"ל דגבי גרוגרות וצמוקים כיון שמתחילה הרי דחאם בידים אף שנתייבשו כשחזר ונפל עליהם גשמים חוזר וניעור הדיחוי בידים דמעיקרא ומה דבעי לפשוט מברייתא דושוין דגבי בכור י"ל דכיון דהא דושוין היינו גם אליבא דר"י ולדידי' באמת אף בלא דחיי' בידים נוהג דין המיגו (למסקנא דרב בפ"ק דחולין לכ"ע ע' מלחמות שם) וממילא אלו היה נוהג דין המיגו גם בח"ש הי' שייך זה לר"י גם בלא דחיי' בידים וא"כ איך שוין שזה מן המוכן. הרי לר"י עכ"פ ראוי לאסור אך מהיות כ"ז דוחק (מה גם דההיא דושוין קאי אפלוגתא דר"ש ור"י הנשיא דברייתא לא אר"י ור"ש דמתני' ור"י הנשיא היינו רבי יש ס' בפ' כירה ובסוף ביצה דס"ל כר"ש) וגם עדיין יהיה נשאר לפי"ז שארי הדקדוקי' שנת"ל לכן נ"ל יותר דגם לרבינו ז"ל לא איירי הא דאין מוקצה לר"ש אלא בגו"צ כ"א בדאחזו ולא אחזו וכנ"ל אך לא כנ"ל שלענין המיגו בדל"ח כלל ל"ב דיחוי בידים אלא להיפוך דדין המיגו לית לי' לר"ש כלל אף בגו"צ דדחיי' בידים והטעם י"ל דזה ל"ד לכוס וקערה אלא לנר דיושב ומצפה כו' וגם כאן הרי עומדים הם להתייבש וממילא ודאי לא היה ברור עכ"פ שלא יתייבשו בשבת. (ובפרט כדחזינן שבאמת נתייבשו כו') ולא גרע מסוכה רעועה דפ' המביא דגם שם וודאי לא היה ברור שתפול בשבת (כמו בנר כו') ומ"מ אמרי' לר"ש דיושב ומצפה כו' וה"ה הכא (מלבד שעדיין לא בריר' כ"כ אם מודה ר"ש במוקצה דל"ח לענין המיגו גם היכא דאינו יושב ומצפה. וגם בדחיי' בידים דאולי דוקא בכוס וקערה דדחיי' וההקצאה היתה חזקה ביותר מכח איסור ממש (בשעה שדולקת) משא"כ מצד דל"ח עכ"פ אין איסור כו' ולא מצינו בהדי' עכ"פ דמודה בהא וצ"ע בזה אבל עכ"פ בגו"צ נראה סברא טובה לומר דבזה שייך יושב ומצפה ודומה עכ"פ לסוכה רעועה דלית לי' לר"ש המיגו בכה"ג וכנ"ל) ולפי"ז ממילא ע"כ בעי' דמוקצה לח"ש וכל הסוגי' שם קאי הכל אליבא דר"י וזהו שפרש"י שם ד"ה ואי דלא אחזו כו' ומאן דאית לי' מוקצה הכנה מבעו"י בעי כו' ולכאורה הרי כאן דאיירינן בגו"צ גם ר"ש אית לי' אלא דבאמת לענין המיגו לית לי' לר"ש גם בגו"צ והתם, ע"כ הכל אליבא דר"י (ואש"נ מה שנזכר בכ"ד בסתימות ובכללי' דר"ש לית לי' מיגו דאיתקצאי ע' תוס' שבת דמ"ג וכ"ד) ולכן ממילא א"ש מאי דמשמע התם דאין חילוק בזה אי דחיי' בידים או לא דלר"י וודאי דאין חילוק (למסקנא דחולין וכנ"ל)

(כא) ומ"מ אנן לדידן עם שקיי"ל כר"י בדין מיגו דאיתקצאי ואשר ע"כ שייכא כל הסוגיא הנ"ל גם להלכה לדידן ולכן הובא כ"ז בב"י ושו"ע. עכ"ז ס"ל לרז"ל דכיון דזה קיי"ל בהא כר"י הרי נלקח מהא דפ' מש"ה דבכל השבת קיי"ל כר"ש בר ממוקצה מחמת איסור כו' ומאי ניהו נר שהדליקו כו'. והרי התם קיי"ל כהפוסקים דס"ל דהאי דנקט התם ומאי ניהו נר שהדליקו כו' הוא בדוקא בכעין זה דדחיי' בידים ממילא גם כאן אין לנו לתפוס דינים אלו דפ' א"צ להלכה כ"א היכא שדחיי' בידים. ולכן הפסיק מוח"ז רז"ל בין הפרקים והביא (באמצע) דין המיגו דגבי מוקצה מחמת איסור. דלא שייך הכא ולא הובא בשו"ע כאן אלא שבכיון הקדים זה לדין המיגו דגבי גרוגרות וצמוקים שנזכר כאן בשו"ע ס"ג. לפי שמזה מוכח שגם כאן בעי' דחיי' בידים דוקא (עם דלמ"כ קצת מסתימות לשון השו"ע כנ"ל וכדמשמע שתופס בעל ח"א כלל ס"ה ד"ו ע"ש דכללא נקט ואתי וכייל כלל ג' כל דבר שהי' מוקצה בה"ש כו' אלא שזה סותר ד"ע בסס"ג שם שמבואר שתופס הא דמוקצה דגו"צ דדחיי' בידים לענין המיגו) ולכן נמי בס"ז גבי מוקצה לח"ש כ' מוח"ז רז"ל בין שנתקלקל מאליו ובין שנדחה ביד"א כו' כוונתו שעם שבגמ' ורש"י איתמר זה בנתקלקל ע"י גשמים וזה נק' מאליו כו' (דלא כנ"ל) עכ"ז לדידן שייך זה לענין היכא דדחיי' ביד"א (ואלו הי' ע"י גשמים נק' ביד"א מטעם שנת"ל וודאי לא הי' עוזב מוח"ז רז"ל להסביר לנו ענין זה ע"ד פירש"י והרא"ש שנחתו לפרש זה משום