דברי נחמיה אורח חיים ע

כולי האי ואיכא דלא אכלי לא חל עליהם שם מוקצה מפני זה וזוהי עיקר ענין תשו' רבי אין מוקצה לר"ש אלא בגו"צ פי' דר"ש לית לי' מוקצה בגווני דפצעילי תמרי דאחזו ולא אחזו דאיכא דאכלי כו' כ"א רק בגו"צ דדיחוי בידים מודה דחשיבא מוקצה בכה"ג וע' פירש"י ושט"מ שלהי ביצה (מבואר כנ"ל) (ומכאן ראי' למה שנתבאר לעיל דבדבר דלא שכיח למיכל תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש ונת' לעיל ראי' לזה מפירש"י פרק נוטל (דקמ"ב סע"ב) ולפי הנ"ל כאן מוכח זה דמדקא מיבעי פצעילי תמרי לר"ש מהו משמע ודאי דלר"י פשיטא לי' דאסירי ומיהו להחולקי' שם פ' נוטל על רש"י (עיין רשב"א שם). צ"ל דהכא שאני דמדכנסן לסלים מוכח שאין דעתו לאוכלם כך משא כ אומצא וכה"ג אך לפי"ז לא א"ש כ"כ מה דמשמע דזה לא נק' דחי' אך למ"ש בסמוך ע"ש). ולפי"ז מה שפירשו רש"י והפוסקים דבגרוגרות וצמוקים איכא תרתי דחיי' בידים ול"ח. פי' ל"ח כולי האי ואיכא דלא אכלי ואתי לאפוקי חטים שזרען דחזו לגמרי. (וה"ה נמי שאר פירות שהעלן לייבשן דמשמע ג"כ דחזו לגמרי וצ"ע במ"ש התו' ויתבאר אי"ה בסמוך) ובדחיי' בידים אתי לאפוקי פצעילי תמרי כנ"ל (וי"ל ג"כ דפי' לא חזו היינו ל"ח כלל וקאי על בנתיים כו' כנ"ל והתרתי היינו דחיי' בידים. פי' מעשה ההעלאה לגג. ול"ח פי' בנתיים והכוונה לאפוקי בזה שאר פירות לפ"מ דמשמע מהתו' שכתב שאינם מתקלקלים כ"כ. דמשמע דקצת מתקלקלים וא"כ לכאורה גם בהם איכא הני תרתי אלא ההוספה בגו"צ הוא מה דל"ח בנתיים כלל וע"כ מסיח דעתו לגמרי כו' כנ"ל אלא דלפי"ז אינו מובן למה לי' כלל הא דדחי' בידים דבזה לבד מה דל"ח בנתיים נתמעט ג"כ פצעילי תמרי וכש"כ חטים שזרעם וגם שאר פירות ולפי הלשון שברש"י סוף ביצה משמע דהכל א' דכ"ז נכלל בענין דיחוי בידים שמדחה ומגרע אותם בידים שמתחילה היו ראוי' וכשהעלן מסריחי' לגמרי ע"כ מסיח דעת עד שיהיו ראוים לגמרי דוקא כו' ומ"מ אין העיקר מצד שקודם לכן היו ראוים לגמרי דגם בשאר פירות מסתמא כן הוא דלא מצינו שחילקו ביניהם בזה אלא העיקר מה שמסריחים בנתיים כו' לגמרי. משא"כ שאר פירות אינם מתקלקלים כ"כ כמ"ש התו' ואולי יש להעמיס גם בכוונת רש"י בפרק כירה בכעין זה דהדיחוי בידים היינו מה שנגרעו מהקודם ול"ח היינו דלא חזי כלל בנתיים כו' והיינו דהא דל"ח מוסיף כח הדיחוי והכל א' כו' ולפי"ז מצינו בלשון זה דחיי' בידים ג' גווני א' גבי חיטים שזרען הכוונה מעשה ידיו. ב' כאן בגו"צ הכוונה הדיחוי והגרעון מכמו שהי' ג' דפ"ק דחולין הנ"ל שכוונה גרמא דאדם וכנ"ל וכמדומה שעפי"ז נוכל לתרץ קצת דברי המ"א בססי' תקצ"ה דמשמע דחשיבא לי' אוצר בדחיי' בידים והוא תמוה לכאורה ממ"ש רש"י ותוס' כאן (דמ"ה סע"א) כדמתמי' מוח"ז רז"ל שם וי"ל דאקציי' בידים שבתו' דביצה שם הכוונה מצד מעשה דווקא דלכן בעי' מעשה להכנה ג"כ ומה גם באוצר איכא שהרי בידי' הכניסן. משא"כ ברש"י ותוס' דהכא הכוונה בכעין דיחוי דגבי גו"צ הנ"ל. וזה ליכא באוצר שלא יגרעו כלל ורבינו ז"ל הרגיש בזה דזש"ש ואין לחלק כו' ע"ש אלא דק"ל דא"כ גם שאר פירות שהעלן לגג אין לקרותם דחיי' בידים אבל לפי הנ"ל דשאר פירות ג"כ מתקלקלים קצת עכ"פ עדיין יש לקיים חילוק הנ"ל) ועיין תוס' ביצה שם ודל"ד ב' ד"ה איפכא

(יח) ועוד ראי' דסתם דין מוקצה דגו"צ איירי בדאחזו ולא אחזו וממילא היינו בענין עיקר חלות שם מוקצה ממתנית' דעומד אדם על המוקצה וביצה ל"ד) דפירש רש"י שם דגו"צ הם סתם מוקצה. והתם ע"כ בדאחזו ולא אחזו מדמהני הזמנה וכדפירש רש"י שם. (אך לפי"ז קשה טובא מאי דפירש"י שם בפ"ק שם (ד"ד ע"א) דממשנה זו שמעי' דר"א אית לי' מוקצה כר"י וכן מצאתי בשעה"מ פ"ב מהל' יו"ט הוכיח מזה דס"ל לרש"י דהא דר"ש מודה בגו"צ היינו בדל"ח כלל בלבד. ועפ"ז הי' מתיישב קצת מה שלא הביאו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הא דאחזו ולא אחזו בפ' א"צ די"ל דס"ל ג"כ דזה אליבא דר"י אלא שמ"מ צ"ע הרי הם פסקו גבי יו"ט כר"י ועכ"פ השו"ע שהביא זה גבי שבת ע"כ לא ס"ל כן אלא כנ"ל ולענין קו' הנ"ל עי' בס' חי' היו"ט למוהר"י ז"ל תירוץ אחר ואף לדברי השעה"מ משמע די"ל דאיירי בעת דל"ח ולא לענין המיגו וי"ל דאתי לאשמעינן איסור טלטול אז אף שעומדי' להתייבש כו'). והנה לפי הנ"ל הי' אפשר לומר לכאורה דכיון דבדין המיגו לא איירי כלל במוקצה דגו"צ (כ"א בענין הנ"ל) א"כ נאמר דבאמת לענין המיגו לא בעינן כלל דחיי' בידים כו' (לכ"ע) היכא דההקצאה היא מצד דל"ח וממילא אין חילוק בין גו"צ לשאר מוקצה לענין זה והי' נראה דמשום זה סתם השו"ע שם סי' ש"י בס"ג ולא פרט גו"צ כדרך שהזכיר בס"ב וס"ה. דהתם בשניהם מיירי באחזו ולא אחזו וזה לא חשיב מוקצה כ"א בגו"צ דוקא כמשנת"ל (ומה שחזר ושנה דין זה בס"ה הוא רק להשמיענו דין דהזמנה). משא"כ בס"ג לענין המיגו סתם כלל דרך כלל דדבר שהוקצה בה"ש כו' והיינו דכל שהוקצה בה"ש מאיזה טעם שיהי' (וכולל בזה בין אחזו ולא אחזו דגו"צ דדחיי' בידים ובין דבר דלא אחזו כלל בה"ש גם אי לא דחיי' בידים) נאסר כל היום וכמה שנת"ל דכן מוכח לכאורה מסוגיא דמוקצה לא חשיב כו'

יט) אך מוח"ז רבינו ז"ל כתב בהדיא דגם במוקצה מצד דלא חזי בעי' דוקא בכעין גו"צ דחיי' בידים אף לענין דין המיגו. ומ"מ הרי גם איהו ז"ל ס"ל דהא דאין מוקצה לר"ש אלא בגרוגרות וצמוקים איירי עכ"פ גם בדין דאחזו ולא אחזו ולענין חלות שם מוקצה מתחי' כמבואר מריש דבריו ז"ל ולא עוד אלא שנ"ל דגם לדידי' לא איירינן כ"א בדין הנ"ל ולא בדין המיגו והיינו שגם איהו ז"ל ס"ל דענין הדיחוי בידים הנזכר בגו"צ דוקא עם ענין דיחוי בידים שהזכירו הפוסקים גבי דין המיגו במוקצה מחמת איסור שני ענינים הם ע"ד שנת"ל. שכן מתבאר מדבריו ז"ל דבס"ב גבי אחזו ולא אחזו ענין הדיחוי בידים הוא מה שנדחו ונגרעו ממה שהיו ומסריחות בנתיים כו', משא"כ בס"ד וה' לענין המיגו משמע מדבריו ז"ל שכוונת הדיחוי בידים הוא מה שהוא ע"י גרמת האדם וכמשנת"ל שמקור דין זה הוא מדיחוי בידים הנז' בפ"ק דחולין וששם עיקר המכוון בזה משום דבלא זה אין כאן הקצאת הדעת כלל ולכן נמי בס"ב משמע מדבריו ז"ל דאין דין זה נוהג כ"א בגו"צ לבד משא"כ בס"ה משמע עכ"פ דלאו דוקא בגו"צ אלא כללא כייל בתחילה. רק כשהתנה תנאי שיהי' ע"י גרמת האדם כ' כגון גו"צ כו'. ועם שפרט גו"צ (דאיירי בי' קודם לכן) היינו לפי שעכ"פ גם בהם יש גם ענין הדיחוי הנ"ל שהוא גרמת האדם אבל אין הכוונה שיהיה דווקא ענין הדיחוי באופן שהזכיר בס"ב שהוא נוהג רק בגו"צ וממילא עיקר ד' הגמ' דאין מוקצה לר"ש אלא בגו"צ דמשמע רק בגו"צ דוקא אינו מדבר כ"א בדין אחזו ולא אחזו הנ"ל. אלא שא"כ יש לעיין מנ"ל דבדין המיגו ליבעי דיחוי בידים כלל במוקצה דלא חזי מאחר דבהא דאין מוקצה לר"ש אלא בגו"צ לא איירי בהא כלל ובזה אפשר לומר דס"ל שזה נלמד ממוקצה מחמת איסור דקיי"ל כהפוסקי' דבעי' דיחוי בידים שמקורו בפ"ק דחולין ולא ס"ל החילוק דהתם בל"ז נק' מוכן ממש רק ארי' דאיסורא דרביעא עלי' כו' משא"כ במוקצה דלא חשיבי כו' אלא ס"ל דגם במוקצה מצד דל"ח אילולי דאיהו גרם לה אין ראי' שהקצה ד"ז מדעתו כלל עם שודאי אינו נותן דעתו ע"ז אבל ג"כ לא נתן דעתו להקצותו כו' ולכן כשהדר ואחזי בשבת לא אמרינן בזה מיגו דאתקצאי בה"ש כו' כ"א דווקא היכא דאיהו גרם הוא דל"ח אז אמרי' שהקצה לד"ז בה"ש כו' (אלא דלמ"כ בחה"ר בחולין דחשיב