דברי נחמיה אורח חיים סב

ואף עם ב' דיוקר הנ"ל לכאורה יש להסתפק וכנ"ל ויותר היה נראה מסתימת הגמרא להקל בכ"ז וככל הנ"ל וכן היה נראה מדברי רי"ף ורא"ש וש"פ שהביאו הא דכרכי דזוזי ופירשו היינו שעומדים לסחורה ופסקו כשמואל כו' וכו' וגם הטור וב"י בשו"ע עם שלא הביאו הא דכרכי דזוזי ולקולא מ"מ גם לחומרא אין זכר בדבריהם (ומסתמא ל"פ על רי"ף ורא"ש והיה א"ל דסמכו על הא דתמרי דעיסקא שהביאו בסי' ש"י וכעין שכתב המ"מ פכ"ו שכלים נלמד בק"ו מאוכלים כו')

(ד) ומעתה נבוא לדברי הרמב"ם שכתב בהדי' פכ"ה מה"ש בכלל מומח"כ כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר כו' ומדכתב כלים משמע וודאי דבכלים גמורים איירי לא בתורת כלי לבד ולכאורה מדסתם משמע גם במלאכתם להיתר וא"כ יפלא מאד דלכאורה במוקצים לסחורה ה"ז כרב גבי כרכי דזוזי (וכנראה בעין משפט שציין באמת אהא דרב ברמב"ם הנ"ל עי"ש). והוא תמוה דוודאי ה' כשמואל וכדמסקינן בפ' מ"ש ד"ה כר"ש כו' וכמבואר ברי"ף ורא"ש ספ"ק וכל הפוסקים וגם בכלים היקרים עכ"פ צ"ע מנ"ל. וכל נושאי כליו לא הראו מקור דינים אלו כלל ואדרבא המ"מ פכ"ו כו' כתב בפשיטות גבי תמרי דעיסקא דכ"ש כלים המוכנים לסחורה כו' ולא זכר כלום מד' הרמב"ם דפכ"ה הנ"ל אשר לכאורה מפורש להיפוך וכבר עמד בזה הב"י אמנם בתירוצו יש לעיין ולהתיישב ותחילה או' דמדלא תי' דהרמב"ם איירי רק במלאכתם לאיסור ואז ממילא לא תקשה מהא דכרכי דזוזי שהם מלאכתם להיתר וכמו"כ הא דהמ"מ הנ"ל היה א"ל דאיירי במלאכתם להיתר שכן משמע מאחר שבא ללמוד ק"ו מאוכלים. והא וודאי דבקל יוכל לחלק ביניהם וע"ד הנת"ל מכלל דלא ניחא לי' להב"י לפרש סתימת לשון הרמב"ם דנקט כל כלי כו' לומר דאיירי רק במלאכתם להיתר אלא בכל כלים איירי וא"כ ממילא מובן דגם בהא דכלים היקרים שברמב"ם מסתמא ס"ל ג"כ להב"י דבכל כלים איירי (ואדרבה לכאורה שנא' דרישא דמוקצים לסחורה איירי בכל כלים. וסיפא דיקרים איירי רק במלאכתם לאיסור זה יותר דוחק מאלו היינו או' שהכל איירי במלאכתם לאיסור בלבד כו' דמאן פליג להו כו' ובפרט דאי הוי אמרינן דכולה מילתא במלאכתם לאיסור היינו מרויחים עכ"פ לתרץ דבריו קצת כנ"ל אלא וודאי ס"ל להב"י דכל דבריו ע"כ בכל הכלים איירי) וא"כ לפ"ז אף אם יהיה תירוצו נכון ומספיק לתרץ דלא תקשה על הרמב"ם מגמרא ערוכה דכרכי דזוזי. (וכן שלא יהיה סתירה מדברי הרמב"ם לדברי המ"מ דפכ"ו) אבל עדיין יהיה קשה מאד מאין הוציא הרמב"ם חידושי דינים כאלו שהרי בגמרא אין זכר עכ"פ לשיהיה דין מומח"כ נוהג בכלים שמלאכתם להיתר כו' שכל הכלים הנזכרים בזה בגמרא הכל מלאכתם לאיסור וכן הרמב"ם גופא כשבא לפרש ולפרט מיני הכלים אין בהם כ"א אותן שבגמרא שהכל מלאכתם לאיסור והא וודאי דהסברא פשיטא היא לחלק ביניהם כו' כנ"ל ועוד שביקרים ביותר שברמב"ם (דמ' וודאי דבהם אף שאינם מוקצים לסחורה) לכאורה רחוק מאד המציאות שיחול הקפידא מצד זה מלהשתמש בהם גם בעיקר תשמישם (של היתר) אשר בשבילם נעשה מתחילה ואף אי מחמת יוקרם יהי' חס עליהם מלהשתמש בתמידות כ"כ זה וודאי פשוט לכאורה דאין סברא שמחמת זה יאסרו בטלטול ועכ"פ וודאי דאין ללמוד זה מאותן הנז' בגמ') ואף אי משכחת לה שיחול הקפידא שלא להשתמש בהם עתה כלל כ"א אח"ז רחיק (כמו ליו"ט או אף כעין כלי פסח לכה"ג). עכ"פ ל"ד וודאי למלאכתם לאיסור שבגמרא וככל הנ"ל ועוד דכל כה"ג הו"ל לפרש עכ"פ ואיך שייך ע"ז הדמיון שהזכיר הרמב"ם ע"ז כגון המסר הגדול כו' והנה גם עיקר תי' הב"י שכ' דמ"ש הרמב"ם שמקפיד עליהם קאי גם אכלים שמוקצים לסחורה דמשמע דהיינו כעין תנאי שגם במוקצים לסחורה או היקרים אינם אסורים כ"א כשיקפיד עליהם. ושבזה יתורץ הא דכרכי דזוזי היינו לומר דהתם מיירי כשאינו מקפיד וכמו"כ דברי המ"מ דפכ"ו מיתוקמא ג"כ כשאינו מקפיד וצ"ע דאם הכל תלוי (בשנדע) אם מקפיד א"כ מאי נ"מ במאי שמוקצים לסחורה או יקרים ממ"נ אם ידוע שמקפיד אף אם אינם לסחורה ואף שאינם יקרים ביותר מ"מ מאחר שזה מקפיד (מאיזה טעם שיהיה) נאסר עליו לפי הנ"ל ואם אינו מקפיד הרי גם במוקצים לסחורה או יקרים לא נאסר כנ"ל ואין לומר דאורחא דמילתא נקט שבאלו דרך להקפיד דא"כ למה לא יאסר מסתמא וכדרך שכל הכלים הנזכר בגמרא בזה הרי מסתמא אמרינן דמקפיד ואסורים ואיה איפוא מצינו כזה בגמרא שיהי' תלוי ונמסר תורת כ"א בידו אם יודע שמקפיד א"ל. ועוד אם נאמר דאורחא דמוקצים לסחורה להקפיד עליהם א"כ איך סתמו בגמרא בכרכי דזוזי דשרי לשמואל עכ"פ ה"ל לפרש דדו בשאינו מקפיד (ועוד דא"כ איך מביאי' ראי' בפ' מש"ה מהא דרב אסר בכרכי דזוזי דס"ל כר"י דלמא רק משום הקפדה אסור דהוי מומח"כ לפי הנ"ל וצ"ל לפ"ז דגמרא הוי ידוע להם מבחוץ דרב אסר אף בידוע שאינו מקפיד והוא דוחק גדול) ועוד דאם נאמר דענין הקפדה תלוי בדעת כל אדם איך מביאים ראי' בפ' ב"ט מהא דר' ישמעאל בר"י דא' דאבא שלחא הוי כו' (לפירש"י דאיירי בחול) מה ראי' מדר"י לא הי' מקפיד לומר דכולי עלמא אין מקפידים ושיהיה מותר לכולם: ועוד דבאמת לשון הרמב"ם במ"ש כגון המוקצים לסחורה וכלים יקרים ביותר שמקפיד כו' אינו סובל כלל לומר דהאי שמקפיד יהי' כעין תנאי אם מקפיד כו'. ואין להאריך בזה

(ה) והנה לתרץ קושיות אלו היה נראה דבאמת אין כוונת הב"י לומר דהאי שמקפיד שברמב"ם הוא תנאי ממש לומר שתלוי בדעת כל אדם אם הוא מקפיד כו'. אלא הכוונה שתלוי באותו כלי אם דרך להקפיד בכיוצא בה והן אמת דלכאורה ל"ש זה כ"א על היקרים דבזה נוכל לומר דפי' שמקפיד הכוונה כשערך יוקר הכלי הוא בכדי שדרך להקפיד בה כו' דנמצא תיבת שמקפיד הוא כעין תנאי ופירוש להיוקר וכלומר שהן יקרים כ"כ עד שדרך להקפיד כו' אבל במוקצים לסחורה שברמב"ם לכאורה ל"ש לפרש האי שמקפיד בגוונא הנ"ל וכמובן מ"מ לפה"נ ע"כ לדחוק לפ"ד הב"י דגם כאן הכוונה מעין הנ"ל והיינו לומר שמטיל תנאי באותן הכלים המוקצים לסחורה כשהן מאותן כלים שדרך להקפיד עליהם כשהם מוקצים לסחורה דוודאי לא כל הכלים שוים (ותלוי ג"כ בערך יוקרם וכה"ג. אלא שאז אף שאין יקרים ביותר כו') והכוונה שתלוי במה שדרך רוב העולם להקפיד דאז מסתמא נאסר על כולם כו' ולפ"ז נא' דהא דכרכי דזוזי היינו מין שאין דרך רוב בני אדם להקפיד עליהם. (והא דגיזי צמר דאמרינן בשל הפתק שנו היינו דבאלו סתמא דרך רוב העולם להקפיד (ובאמת נראה דגם בדברי המ"א סי' רנ"ט סק"ד צריך לדחוק דכוונתו ג"כ במ"ש ודוקא כשמקפיד כו' כלומר דדוקא בכיוצא באנו דגיזי צמר שדרך להקפיד כו' וידעתי שזה דוחק גדול בפרט בדברי המ"א המדייק בלישנא מאד עכ"ז לכאורה ההכרח לדחוק כן. דאיך סברא דכרכי דזוזי שבספ"ק והפתק דפ' ב"ט דשניהם נאמרו בגמרא בסתמא זה לאיסור וזה להיתר דזה מיירי באדם המקפיד וזה באדם שאינו מקפיד כו' מלבד כמה דקדוקים שנת"ל. ובזה יתורץ (רוב) הדקדוקים הנ"ל גם הא דמביאים ראיה מר' ישמעאל בר"י דאמר אבא שלחא הוי כו' כנ"ל אשר לכאו' גם לפי הנ"ל עדיין מאי ראי' מאדם א' על רוב העולם י"ל דאף דהכל תלוי ברוב בנ"א דוקא היינו דאי ידעינן דהרוב מקפידים אז אסור מסתמא לכל אדם: ואפי' נמי גם למי שידוע שהוא איננו מקפיד (וגם שהכלי היא שלו) דבטלה דעתו כו' וצ"ע עדיין אם שייך זה