דברי נחמיה אורח חיים נז

למיכל באפוקי שבתא אוכלים בשבתא משמע עכ"פ דחיוב זמן ס"ג במנחה דוקא חמירא כ"כ עד שראוי לבטל סעודת מ"ש לגמרי כדי לקיים ס"ג בזמנה ולא לחלק סעודת הבוקר וכ"ז במסקנא כדפרכינן על התוס' הנ"ל לימא רבנן היא ולא רבי חידקא כו' ומסיק אלא הא מני רבי עקיבא היא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות דפשטא דמילתא משמע וודאי דהיינו דפטור לגמרי מס"ג (וס"ד לר"ח) וכדפסקינן באמת באחרונים דסי' רמ"ב ע"ש אלא שלהרמב"ם בפה"מ דפיאה צריך לאכול סעודת מ"ש בשבת דס"ל דמסקנא הנ"ל אינו אלא לר"ח ולרבנן נשאר התירוץ דמעיקרא הנ"ל ולמשמעות רש"י והר"ש והתוס' דב"ב (ד"ט.) דבמסקנא חזר מתירוץ הראשון אלא לכ"ע ר"ע היא ג"ז אינו צריך אלא פטור לגמרי מס"ג (ע' מ"א ופ"מ ברמ"ב. ולפענ"ד זה אינו מוכרח ובתוס' דפ' כ"כ שם משמע ג"כ דזה נשאר לדינא במי שיש לו ד"ס אוכל סעודת מ"ש בשבת. והפלוגתא בין הרמב"ם לתוס' היא במי שנוטל הכל מצדקה דלהרמב"ם גם בזה הג"ס היינו שאוכל של מ"ש בשבת. ולהתוס' לזה מוסיפים לו סעודה כו' וכמ"ש הב"ה ביו"ד סי' רנ"ה והסכים על ידו מוח"ז רבינו ז"ל בקו"א הנ"ל ואכמ"ל) ומי שאין לו אלא ב' סעודות לשבת לכ"ע לא יטול לס"ג כמ"ש המ"א שם והיינו שבטל לגמרי מסעודה ג' אבל לחלק סעודת שחרית מאן דכר שמי' וכ"מ יותר בסי' רס"ג סק"ה וכ"ד מוח"ז רבינו ז"ל שם (דא"כ לא היו צריכים לחלק בין סעודת הלילה לס"ג כו' וכן מבואר ממ"ש המ"א רסי' רצ"א דמהא דעשה שבתך חול משמע כמ"ש הס"ח דמי שיש לו ב"ס לא יחלק כו' ומש"ש דמ"מ נראה לי דאם נמשכה סעודתו כו' יחלקנה כו' והיינו דיעבד ודברי עצמו הן ולא קאי על הגמרא כו' וזה כוונתו במ"ש אבל לכתחילה אין להמשיך כו' פי' שזה התירוץ למה שבגמרא משמע שבטל לגמרי הס"ג כו' ולמה לא נחייבנו להמשיך סעודת הבוקר ולחלקה כו'

והנה לפ"ז הרי מבואר נגלה מכאן דס"ג שעשאה קודם חצות אין בזה שום מצוה כלל עד שאף אם ח"א בע"א פטור ממנה לגמרי וא"כ יהיה מכאן תמי' קיימת על דעת הרא"מ ז"ל ולכאורה עלה ע"ד ליישב זה בדוחק בשנאמר דס"ל להרא"ה כהרמב"ם הנ"ל דהמסקנא דר"ע היא אינו אלא לר"ח כו' ונאמר דלפ"ז לרבנן דקיי"ל כוותייהו אין להוכיח מסוגיא זו כ"א שקביעת זמן ס"ג במנחה דוקא חמירא מביטול סעודת מ"ש לגמרי כנ"ל אבל היכא דא"א כלל בע"א עושאה בבוקר. אבל זה אינו דמנלן לעשות פלוגתא בין ר"ח לרבנן ולמה להו כלל למימר לר"ח הא מני ר"ע היא כו' בפשיטות ה"ל למימר דלר"ח יחלק ג"כ סעודת שחרית (וצ"ע סעודה רביעית דר"ח מתי הגבלת זמנה כו' ודוק) ומ"ש הפ"מ בט"ז דסי' רמ"ב דאי לא הדר לרבנן משינויא דמעיקרא אין ראי' דלרבנן ה' כר"ע כו' היינו רק לענין זה דלרבנן י"ל דמי שיש לו ב' סעודות לשבת יטול סעודה ג' מצדקה ודלא כר"ע ולאפוקי ממ"ש המ"א שם (וגם המ"א הא דפשיטא לי' כן אינו מסוגיא זו לבד אלא שבעלמא משמע דקיי"ל כר"ע כמו בפ' ע"פ (קי"ב קי"ג) וכאן עכ"פ מוכח דלר"ע כן הדין דלא יטול ס"ג אלא דלרבנן אין ראי' הכא דהלכה כר"ע כו') אבל לומר דמי שאין לו כ"א ב"ס מחלק סעודה דשחרית וודאי משמע מהכא דזה אינו וליכא פלוגתא בזה בין רבנן לר"ח לכ"ע ואף גם זה א"ל דכיון דלרבנן מי שאין לו כ"א ב' סעודות י"ל דנוטל סעודה ג' מצדקה (ולפמ"ש הפ"מ הנ"ל) ממילא אין ראי' מכאן להיכא דא"א בע"א כלל (כמו בשבת ע"פ). דמ"מ מדר"ח נשמע לרבנן דכיון דלר"ח דס"ל כר"ע חזינן דבטל לגמרי הסעודה ד' ול"א דיחלק כו' כן לרבנן גם היכא דלא אפשר כלל בע"א דמנלן לחדש פלוגתא בזה כו' וככל הנ"ל. ולכאורה מדוחק ע"כ צ"ל להרא"ם דהא דא' במסקנא הא מני ר"ע דאמר עשה שבתך חול כו' הכוונה שיחלק הסעודה וקוראה חול לפי שאינו מוסיף מזון יותר מבחול ויש לתקן קצת הענין והלשון בהמשך הסוגיא לפ"ז בשנאמר דגם בתחילה כשהקשה לרבנן חמסרי הוויין הא דפשיטא לי' דלא סגי בחילוק סעודת שחרית הי' ג"כ משום דס"ל דמסתמא הא דצריך לאכול ג"ס היינו ג' שביעיות (דאל"כ מה מעלה יש בזה אם לא יוסיף מזון ממש על של חול) ושע"כ מזה הטעם גופא צריך זמנים מחולקים לכל סעודה (כדי שיאכל גם ההוספה לתאבון כו' לכן הוי סלקא דעתין דגם מהצדקה היה ראוי (אף להתחיל) לקבל התוספת סעודה זו וע"ז מסיק לבסוף הא מני ר"ע היא כו' פי' דאף דוודאי כן הוא שעיקר החיוב בג' שביעיות ממש (וממילא בזמנים מחולקים) מ"מ כדי שלא יצטרך לבריות (בהתחלה) מוטב שיעשה שבתו חול פי' שיקיים הג' סעודות דשבת (שנלמד מג' היום) מאותן הב' סעודות דחול (שהן ב' שביעיות בלי הוספה) והיינו שיחלק סעודת שחרית כו' והגם דודאי כ"ז דוחק גדול ואין רמז כלל לחילוק סעודה בכל הסוגיא ועיקר חסר מהספר מ"מ להרא"מ לפה"נ ע"כ לסבול דוחק זה וזהו שהמ"א ברסי' רצ"א בתחילה כתב על ד' הס"ח (דס"ל דאין לחלק הסעודה) שכ"מ בגמרא מהאי דעשה שבתך חול ולבסוף מסיק ומיהו לפמ"ש רסי' תמ"ד אף קודם חצות יחלק דהא י"א דיוצא בזה ור"ל דוודאי פשטא דמלתא בהא דעשה שבתך חול משמע דהיינו דיאכל ב' סעודות לבד ממש בלי חילוק סעודה כלל (ע' מה"ש) אלא שלהרא"מ ע"כ להוציא (קצת) ממשמעותא ולפרש כנ"ל וס"ל דלחומרא ראוי לחוש לדבריו (אבל א"ל דמ"ש בתחילה שכ"מ בגמרא כו' היינו רק שלא לחלקם בזמנים מחולקים שלא ישבע בכל פעם (כמ"ש הפ"ח) דאין לזה רמז בהא דעשה שבתך כו' ואין להאריך)

היוצא מכל הנ"ל מובן דש"מ תרתי א' דלפי משמעות פשט הסוגיא בפ' כ"כ מוכח מכאן דחומר זמן הס"ג במנחה דוקא הוא לעיכובא לגמרי אפילו היכא דא"א בע"א כלל ותתבטל לגמרי דאין שום מצוה כלל בעשותה קודם זמנה (והכי קיי"ל באחרונים דסי' רמ"ב). והוא עולה בקנה א' עם היוצא מפירש"י ורוב הפוסקים בההיא דמשיירין מזון ב' סעודות בי"ד שחל בשבת כמשנ"ת למעלה וע"כ פסקו כן הטוש"ע בסי' רצ"א (ותמ"ד). והב' דאף אם נוציא הסוגיא דפ' כ"כ מפשטא ונפרש כנ"ל לדעת הרא"מ דהא דמסיק עשה שבתך חול היינו שיחלק סעודת שחרית מ"מ מדחזינן דמעיקרא הוי פשיטא לי' לבעל הש"ס דזה ל"מ כלום. ושעכ"פ זה גרע יותר מביטול סעודת מ"ש לגמרי. וגם במסקנא הרי עכ"פ נקרא זה עושה שבתו חול אלא שכדי שלא יצטרך לבריות (בהתחלה) ס"ל לר"ע דמוטב שיעשה שבתו חול כו' מכ"ז מוכח עכ"פ דהיכא דאפשר יש חיוב גמור לעשות ס"ג בזמנה דוקא רק היכא דלא אפשר בע"א יחלק סעודת שחרית. ול"א דה"ז כלא קיים כלל שום מצוה בזה וחידש התרצן דר"ע היא דלדידי' כדי שלא יצטרך לבריות ה"ז כא"א בענין אחר כו' וה"ז כההיא דמשיירין לפי' הרא"מ דסגי בב' שביעיות משום דלא אפשר בע"א כו' (ואף לפמ"ש האחרונים דלשיטת התוס' חזר בו במסקנא דפ' כ"כ ממה דמשני מעיקרא לרבנן שיאכל סעודת מ"ש בשבת וא"כ לפי הנ"ל דלהרא"מ הא דעשה שבתך חול היינו שיחלק סעודת הבוקר א"כ הרי הקדמת זמן ס"ג קיל מביטול סעודת מ"ש אין זה מצד קול' דזמן ס"ג אלא מצד חומר סעודת מ"ש דבמסקנא ל"צ למה דהוי מוכרח לומר מעיקרא דההיא דלעולם יסדר כו' אינו חיוב כ"כ אלא הוא חיוב גמור וממילא צד לענין הקדמת ס"ג מיקרי בכה"ג דא"א בע"א כו' או שנאמ' דלמסקנא יש חילוק ממילא בין ס"ג לס' מ"ש דס' מ"ש לא גריעא מסעודת הערב דכל יום דמקבל מצדקה אף בהתחלה משא"כ בס"ג כו' וכאשר כ"ז מוכרח לומר אם לפי משמעות פשט הסוגיא דלמסקנא פטור לגמרי מס"ג ואף לא צריך לאכול סעודת מ"ש בשבת להתוס' כו' כנ"ל דודאי ביטול סעודה