דברי נחמיה אורח חיים נו

לחלק סעודת שחרית אף דהעיקר כהחולקים על בה"ג כו' מ"מ היינו אם רק העיקר כהחולקים אבל מ"מ לא נדחה דעת בה"ג מ"ה לגמרי אבל אם נחליט בהחלט לגמרי כהחולקים אין לעשות כן בחנם שהרי עכ"פ יש לחוש ג"כ לסברת התוס' דאיכא בכה"ג משום בשא"צ. ותדע שהרי גבי שבת ערב יו"ט כתב המ"א סי' רצ"א סק"ח דאין לחלק סעודת הבוקר אף שנמשכה עד מ"ג כו' אם יודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית כו' ולכאורה למה שהרי יש מי שאומר שאסור לאכול בעיו"ט ממ"נ ולמעלה כמ"ש המ"א סי' תקכ"ט סק"ב או כיון דלא קיי"ל הכי כלל יותר יש לחוש לסברת התוס' דס"ל דיש חשש בשא"צ (אף דאם נתכוין לש"ש אם אין כן הלכה כו'). וא"כ ה"ה בשבת ע"פ אם נתפוס בהחלט כדעת ר"ת הנ"ל לגמרי אין לחלק סעודת הבוקר בחנם כו' ומ"מ גבי מי שאין לו כ"א מזון ב' סעודות העתיק מוח"ז רבינו ז"ל בסי' רצ"א ס"ה ד' המ"א שם (בהגהות עכ"פ) כי אולי הא דהחליט הר"פ כסברת ר"ת הנ"ל הוא דווקא בההיא דמשיירין דעכ"פ אפשר בפירות וכאשר הצריך באמת הר"פ לעשותה אז בפירות דאז יש לצרף עכ"פ ג"כ דעת הסוברים דגם בפירות יוצאים בס"ג אבל כאן מיירי במי שאין לו יותר ממזון ב' סעודות כלל אף לא פירות כו' ומ"מ מדכתב מוח"ז רבינו זה בב' חצאי עגולה משמע שגם זה לא ברירא לי' וכדמשמע נמי מדלא סיים בסי' תמ"ד דאם אין לו גם פירות עכ"פ יחלק אז סעודת שחרית והיינו די"ל ג"כ דבהחלט גמור קיי"ל דאין שום מצוה כלל בס"ג קודם זמנה אף אם לא אפשר בע"א כלל אף בפירות וכמשמעות לשון הטוש"ע דסי' רצ"א לא קיים המצוה כו' (דה"ז כל' לא קיימת מצות סוכה מימיך בפ"ב דסוכה) (כ"ח.) דילפינן מזה פ"ק דברכות (י"א) דעשה כב"ש לא עשה ולא כלום וע' תוס' שם ובריש סוכה (ג') דיליף זה משום דמלשון זה משמע דאפילו מדאוריית' לא קיים כלל כו' ומשמע דלפי"ז אף אם אי אפשר בענין אחר א"צ כלל לעשות עד"ז כיון דליכא בכה"ג שום מצוה עפ"מ בפתיחה ובכ"ד ואף הר"ן דלא פסק כן בפ"ב דסוכה ובפ' ע"פ הרי הוצרך לומר דלאו דוקא כו' הרי משמע דמשמעות לשון זה הוא דאין שום מעלה בקיומו אז וכאלו לא עשה ולא כלום כו' אשר ע"כ ממילא אינו נכון לעשות כן בחנם משום חשש ברכה שא"צ לפ"ד התוס' עכ"פ והא דהצריך הר"פ פירות בשבת ע"פ היינו רק להחמיר לחוש לדעת האומרים דיוצאים בזה משום ס"ג. אבל מעיקר הדין גם בל"ז א"צ לחלק סעודת הבוקר כי אין שום מצוה בזה אלא תדחה אז סעודה זו לגמרי מאחר דא"א לקיימה וע' לשון הזוהר פ' אמור (ר"ד צ"ה) אתדחי' סעודתא כו' והא נהמא לא אשתכח מו' שעות ומעלה כו' משמע שנדחה לגמרי משום דמו' ולמעלה א"א ובבוקר לא זימנא הוא אלא שמ"מ נראה שמוח"ז רבינו ז"ל נסתפק בזה וכו' אבל היכא דאיכא נמי פירות בזמן ס"ג כי וודאי דבכוונה השמיט בסי' תמ"ד ד' המ"א שהצריך לחלק סעודת הבוקר וס"ל כהמשמעות בהדיא מדברי רמ"א וטוש"ע שלא הזכירו זה כלל והוא עפ"י הר"פ דבתראה הוא כו' וממילא יש בזה חשש בשא"צ חנם וכנ"ל וכן בס' ח"א השמיט ג"כ הא דהמ"א וע' א"ר סי' רצ"א ס"ק ב' חולק ע"ז בהדיא והנה ממוצא דבר נשמע ג"כ שגם מ"ש כת"ר דגם אם לא נזוז מלשון הטוש"ע דגם בדיעבד לא יצא מ"מ במקצת אונס וודאי יכול לדחותה מזמנה כו'. ג"ז דבר בטל דהא חזינן דגם באונס גמור כשבת ע"פ דא"א כלל לקיים בזמנו בפת כדינו אין זה אלא דעת הרא"מ דאז יעשנה בבוקר ויי"ח. אבל אנן לא קיי"ל הכי אלא דלא יצא י"ח כלל בזה ואף המ"א לא כתב אלא דמ"מ יעשה כן לחוש לחומרא בלבד לדעת הרא"מ אבל להלכה לא יצא י"ח כלל בזה כ"ש לדעת הטוש"ע ורמ"א והסכמת מוח רבינו ז"ל לפי הנ"ל דאף לחוש לחומרא לא בעינן כלל שיעשנה בבוקר כי אין שום מצוה בזה כו' וכנ"ל וכן נמי במי שאין לו כ"א ב"ם דודאי אין לך אונס גדול מזה ג"כ מעיקר ב"ס לא אמרינן דיחלק סעודת הבוקר ויי"ח בזה. אלא דגם בזה הצריכו המ"א לעשות כן כדי לחוש לדעת הרא"מ ומוח"ז רבינו נראה שנסתפק גם בזה ככל הנ"ל וע"ש לשון מוח"ז רבינו ז"ל שכ' טוב נו כו' ואף שהעיקר כו' מ"מ כיון שאין לו בזה לקיימה בזמנה טוב שיקיימנה לסברא זו ממה שלא יקיימנה כלל מבואר שמעיקר הדין אין זה קיום כלל ואם הי' איזה אפשריות לקיימה ודאי לא פקע חיובא ממנו כלל ואף גם עתה שאין לו אין עליו חיוב כלל לעשותה בבוקר כיון שאין נ"מ בזה כלל כנ"ל אלא שמ"מ ע"ד מהיות טוב כו' יקיימנה לסברא זו כו' ואיך נאמר דגם במקצת אונס יוכל לכתחילה לעשותה בבוקר ולצאת י"ח אתמהה. וי"ל דבזה גם הרא"מ יודה דלא יצא י"ח לפמ"ש הב"ח סי' תמ"ד דס"ל להרא"מ דההיא דפ' כ"כ היינו לכתחילה היכא דאפשר אבל בע"פ דלא אפשר ליכא ראי' דלא יצא בדיעבד כו' משמע דוקא היכא דלא אפשר כלל כו'

והן אמת דלכאורה צ"ע מנ"ל להב"ח זה ולמה לא נאמר דס"ל להרא"ם כמ"ש הפוסקים לדעת בה"ג דההיא דפ' כ"כ אורחא דמלתא נקט אמנם גם בלא"ה יש לדקדק מה שלא זיווגו הפוסקים דעם הרא"מ עם דעת בה"ג שכעת נא ראיתי מי שיביאם יחד ויכתוב על ד' הבה"ג שכן ד' הרא"מ ב"כ א"ל אף היכא דלא אפשר עכ"פ אלא מי שהביא זה לא הביא זה וכאלו הם ב' ענינים נפרדים ומר אמר חדא כו' ואינם שייכים זה לזה ועוד שלכאורה דברי הר"ן שבפ' הביא דברי בה"ג בלי חולק ובספ"ק דפסחים העתיק בפשיטות כפירש"י משום דכל סעודות שבת הם ערבית שחרית ומנחה כו' הרי נראים כסותרים זא"ז (ואף שי"ל שבפ' כ"כ עם שהביא דברי בה"ג ני' לא סבירא לי'. או שבפ"ק דפסחים כן דרכו להעתיק ד' רש"י אף דלי' לא ס"ל. עכ"ז הוא דוחק גדול דעכ"פ איך לא דיבר בזה כלל ונא ביאר דעת עצמו איהו בשום מקום איהו כמאן ס"ל) אך באמת אם נאמ' שד' בה"ג וד' הרא"מ הם שפה אחת ודברים אחדים ושכוונת שניהם להתיר לכתחילה לחלק סעודת שחרית דקודם חצות ויוצא י"ח כו'. קשה להלום הסוגיא דפ' כ"כ. דבשלמא הא דאמרינן במנחה מצילין כו' וכן הא דאמר דמדיחין קערות בצהרים לאכול בהם במנחה. שייך לומר ע"ז דאורחא דמלתא נקט פי' שעם היות שעפ"י הדין יכול לאכול ס"ג בבוקר מ"מ דרך בנ"א לאכול אותה במנחה ע"כ מותר להדיח הקערות ולהציל מזון סעודה אחת אם עדיין הוא לא אכל ס"ג. אבל הא דאמר בליל שבת מצילין מזון ג' סעודות לכאורה קשה מאחר דאין שום חיוב לאכול ס"ג בזמן המנחה דוקא אלא די בחילוק סעודת שחרית למה נתיר לו לכתחילה להציל מזון לג' סעודות (מחולקים) ולא נחייבנו להציל רק מזון ב' סעודות (היינו ב' שביעיות) ולחלק סעודת שחרית כו' וכן קשה במתניתין דפיאה שהובא שם דלעני ששבת נותנין לו מזון ג' סעודות ואמאי לא די במזון ב' סעודות (ב' שביעיות) ולחלק סעודת שחרית כיון שיכול לעשות כן לכתחילה (לבה"ג) ואף שנרצה ליישב זה בשנאמר דכיון דאורחא דמלתא עכ"פ לאכול ס"ג במנחה ראוי ליתן לעני כל צרכו לפי מנהגו. אף שאין בזה שום חיוב ומצוה (עיין חה"ר שם וית' אי"ה) וכן נמי מש"ה התירו להציל מזון ג"ס כו' או אף נאמר דלכתחילה עצהיו"ט באמת ראוי לאכול ס"ג במנחה כו' (שלא כמשמעות דבה"ג) עכ"ז אכתי קשה בבבא דסיפא דמתניתין דפיאה דמי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה דפרכינן מינה בפ' כ"כ דלרבנן חמסרי הוויין ולר"ח כו' והרי בבבא זו שעדיין לא התחיל ליטול מהצדקה וודאי אין נותנים לו כ"א מה דלא סגי בלא"ה ולא כל צרכו כמ"ש התוס' שם ד"ה והא דתנן וכדמוכח בגמרא דאפי' סעודת מוצאי שבת דאמרינן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת כו' ג"כ אין נותנים לזה שעדיין לא התחיל ליטול א"כ מאי פריך חמסרי הוויין דלמא בכה"ג מחלק סעודת הבוקר ויוצא י"ח אלא פשוט לי' דזה לא מהני וגם לפ"מ דמשני דאמרינן לי' מאי דבעית