דברי נחמיה אורח חיים נה

מוח"ז רבינו ז"ל דיצא וא"צ לחזור ולאכול כו' מכלל דאם עשה כן קודם מנחה גדולה לא יצא וצריך לחזור ולאכול כו' וכן מהא דכתב המ"א סק"ג דאם התחיל קודם חצות ואכל עד חצות יצא והיינו רק בדיעבד וכדסיים אבל אם יודע שתמשוך סעודתו כו' וכמ"ש מוח"ז רבינו ז"ל דלכתחילה גם ההתחלה צ"ל אחר מנחה גדולה מכלל דאם גמר קודם חצות גם בדיעבד לא יצא. וכן מדכתב הב"ח סי' תמ"ד דלהרא"ם הא דמשמע בפ' כ"כ דזמנה במנחה היינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא אם עשאה קודם. מכלל דלדעת רוב הפוסקים שהזכיר קודם גם בדיעבד לא יצא וכן מבואר מדברי המ"א שם שכתב שמ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו דהא י"א שיוצא בזה ופשיטא דכוונתו דעכ"פ לא יסמוך ע"ז לבד ויקיים ס"ג בזמנו ג"כ במצה עשירה מעיקר הדין או בבשר ודגים או פירות לדידן שהרי קאי אשו"ע. (וכדמשמע נמי מלשונו שכתב מ"מ גם בשחרית כו') וכמ"ש ג"כ הב"ח בהדיא בססי' רצ"א דמנהגנו בע"פ לאכול פת קודם שעה ד' ועוד יאכל בשר ודג לאחר שש כו'. וכ"ה בש"ג פ' כ"כ. הרי שגם בדיעבד לא יצא במה שאכל בבוקר אפי' פת וצריך לחזור ולקיים ס"ג בזמנה. והיינו משום דהעיקר שלא כהי"א אלו אלא כרוב הפוסקים ולדידהו גם בדיעבד לא יצא) וכיון שמדברי הטוש"ע והאחרונים מבואר בפשיטות דס"ג שעשאה קודם זמנה גם בדיעבד לא יצא אינו נכון כלל מה שנ' כמפקפק לדחות ולזוז מזה מכח הוכחה ודקדוק מתוך דברי המ"א ורבינו ז"ל דסי' רע"ד בענין אחר. ומתאמץ להחליש כח הטוש"ע במ"ש שבאמת מלשון התוס' ורא"ש אין ראי' (או למ"כ) ולא נמצא לשון זה כ"א במרדכי פ' כ"כ. ולשיטתו אזיל כו' אבל אנן לדידן כו' אין מקום לומר דבדיעבד לא יצא עכ"ל הנה גם אם הי' הטור הממציא הראשון דין זה דזמן ס"ג אחר שהסכימו כן השו"ע וכל האחרוני' אין בנו כח לפקפק ע"ז למעשה מכח שנדמה מילתא למילתא למ"ש המ"א בסעודת הערב ממשמעות הרא"ש) ובפרט שגם מדברי המ"א ומוח"ז רבינו ז"ל עצמם מבואר ומפורש בדוכתא גבי ס"ג שבדיעבד לא יצא וכנ"ל ואף אם הי' הדמיון פשוט אפשר הי' לנו לפקפק על הדין דמ"א דסי' רע"ד הנ"ל אבל לא ניזל בתר איפכא ולפקפק עי"ז על הקבוע בטוש"ע וכל האחרונים והמ"א גופא כו') אמנם באמת מ"ש שלא נמצא לשון זה כ"א במרדכי פ' כ"כ. זה אינו ונראה דראש המדברים בזה הוא ר"ת ז"ל כמובא בהגמי"י פ"ל מה"ש אות ח') שמצא בשם ר"ת שמי שאכל ג"ס קודם מנחה לא קיים מצותן כו' וכיוצא בזה עי"ש אות ו' שמצא בתשובה דהמפסיק על שולחנו כו' לא יצא וכ"ה בש"ג דפ' כ"כ ע"ש מהרמ"ם שהי' אוכל בחל י"ד בשבת ס"ג בבוקר וגם לערב אכל פירות משום שמא לא יצא במה שאכל בבוקר לפר"ת כו' (ונראה דספיקו הי' כדי לצאת סברת החולקים על ר"ת כעין מ"ש המ"א הנ"ל. אבל אליבא דר"ת וודאי לא יצא כמ"ש בהגמי"י) ודברי הש"ג אלו לקוח מס' התשב"ץ סימן כ"ג (וע"ש דשם הלשון יותר מתוקן). ושם מבואר הגהת הר"פ ע"ז דנהג העולם לעשות ס"ג במנחה בי"ד בניסן בפירות ואינו יוצא באותו של שחרית כו' ע"ש דנראה כוונתו להכריע דהעיקר כר"ת ושא"צ כלל לאותו של שחרית וכ"מ מדבריו בהגהת הסמ"ק סי' צ"ח שכתב שהס"ג יעשה מפירות ולא הזכיר כלל לחלק סעודת שחרית) וכן בכל בו הלכות פסח (דל"ז ל"ח) הובא ג"כ דברי מהר"ם והר"פ אלו בכעין זה (ונזכר סברא זו ג"כ במרדכי והג"א ספ"ק דפסחים ובחי' מהר"מ טיקטין פ' כ"כ כתב וה"ר ישראל כתב בתוספות דהמפסיקי' על שלחנם כו' טעות הוא ולא יצאו וכ"ה בהגהות שנתוספו במרדכי בסוף המסכת שם. והנה דרך כלל נראה דהכל תלוי בההיא ברייתא די"ד שחל בשבת דמשיירין מזון ב' סעודות (פ"ק דפסחים די"ג) דאם לא נפרש הך ב' סעודות ב' שביעיות כדפי' הרא"מ אלא כפשוטו דלפי דזמן סעודה ג' הוא אחר מנחה ובע"פ א"א אז בפת ע"כ א"צ ב"ס הרי תלמוד ערוך הוא דזמן ס"ג לעיכובא אף שא"א בענין אחר ותתבטל לגמרי אין שום מצוה כלל אם יקדימנה. (ומזה נמשך הלשון שבהגמי"י בשם ר"ת וכן בטוש"ע לא קיים המצוה כו' ויתבאר אי"ה) דבשלמא מההוכחה דפ' כ"כ שנזכר שם במנחה מצילין מזון סעודה אחת. וכן מדיחין קערות בצהרים לאכול בהם במנחה כו'. יש מקום לומר דהוא רק משום דלכתחילה זהו זמנה (או אורחא דמלתא נקט כו'). משא"כ בההיא דמשיירין ב' סעודות וודאי ליכא למימר הכי (והא דמ"מ מזכירין הפוסקים גם הראי' דפ' כ"כ. י"ל היינו לגלויי גבול זמנה שהיא במנחה משא"כ בההיא דמשיירין לא מוכח כ"א דא"ת קודם ד' כו') וא"כ לפי"ז גם רש"י שפי' בההיא דמשיירין משום דס"ג היא במנחה כו' ממילא ע"כ ס"ל ג"כ דזה זמנה לעיכובא כו' וכדמשמע מדברי הב"ח סי' תמ"ד ע"ש וכמו"כ כל מי שהזכיר ראי' זו כמו רי"ו ני"ב חי"א וש"ל סי' כ"א בשם יש מהגאונים ע"כ ס"ל ג"כ לעיכובא: ומעתה גם התוס' והרא"ש כיון שגם הם הביאו ראי' זו יש לנו לומר שגם כוונתם הי' לעיכובא ואף שדחו ראי' זו ע"ד שפי' הר"מ הנ"ל מ"מ משמע דלדינא לא חזרו בהם. ועוד דבתשובת הרא"ש כלל כ"ב אף שבסי' דו' ד' שם דחה ג"כ ראי' זו. הרי בסי' י"ג שם חזר והזכירה בפשיטות ובהחלט. עכ"פ דברי הטור יכריעו דאיהו בקי בדעת אביו הרא"ש ז"ל טפי מינן וכיון דאיהו וודאי ס"ל לעיכובא כנ"ל אם איתא שאין כן דעת הרא"ש ודאי הי' מביאו עכ"פ (ולכן אף אם נאמר דהב' תשובות הנ"ל דסי' ד' וסי' י"נ פליגי אהדדי מסתמא ידע הטור דההיא די"נ היא האחרונה) וכן גם הרי ידוע שכל דבריו הוא עפ"י הרא"ש והביא ראיה הנ"ל בהחלט כנ"ל

והנה עפ"ז גם מד' הטוש"ע דסי' תמ"ד שהזכירו ג"כ בטעם דמשיירין ב"ס משום דס"ג זמנה אחר מנחה מבואר נגלה גם משם שדעתם בזמן זה לעיכובא ואף שכתב שם לעשותה במצה עשירה מ"מ משמע שם דאף אם לא הי' אפשר בכך מ"מ לא היו עושין אותה בשחרית ע' לשון הטור שכתב וטוב לעשותה בפירות ור"ת היה נוהג לעשותה במצה עשירה כו' משמע דזה אינו כ"א ע"ד מהיות טוב אבל עכ"פ גם בל"ז בשחרית א"א כלל לעיכובא וכן מבואר מדברי רמ"א שם דבמדינות אלו יקיימו בפירות כו' וזה וודאי אין בו כדי סמיכה דלדעת רוה"פ ל"מ כלל ולמה לא כתבו שיעשנה בבוקר אלא ע"כ משום דמעיקר הדין אין שום מצוה כלל אם יעשנה בבוקר אף אם בל"ז תתבטל לגמרי ולא עוד אלא שלא הזכירו כלל לחלק ג"כ סעודת שחרית לחומרא עכ"פ לצאת לדעת הרא"מ כו' ע"ד שכתב המ"א. אלא וודאי משמע דס"ל דהלכתא לגמרי כרוה"פ ולדידהו אין שום מצוה כלל אם יעשנה אז וראיתי בדברי מוח"ז רבינו ז"ל שם לא הזכיר ג"כ מ"ש המ"א לחלק ג"כ סעודת שחרית (אולי הוא משום דד' המ"א הם ע"ד מנהג הר"מ שבתשב"ץ וש"ג הנ"ל וד' רמ"א הן עפ"י הגהות הר"פ דמשמע שתופס בהחלט כר"ת כו' כנ"ל וכדמשמע ג"כ מרי"ו שם שאחר שכתב דאותם המחלקים סעודת שחרית טועים ומהראי' דמשיירין ב' סעודות הנ"ל סיים וכן כתב הר"פ. וא"כ יש לנו לילך אחר הר"פ דבתראה הוא כו' גם א"ל למה לא נעשה כן ע"ד מהיות טוב כו' ומה היזק יש בדבר. ז"א דבחנם וודאי אין לעשות כן שהרי לדעת התוס' איכא בזה חשש ברכה שא"צ כמ"ש המ"א סימן רצ"א סק"ח ואף שדקדק מוח"ז רבינו ז"ל בקו"א דסי' רמ"ט דלדעת הרא"ש דקיי"ל כוותי' אין חשש בשא"צ כל שמתכוין לש"ש כו' ושע"כ כתב המ"א בסי' תמ"ד