דברי נחמיה אורח חיים נג

בב' הסעודות הוא חייב בפת וצ"ע מסי' רפ"ח סעי' ג' וצריך לחלק דשם הוא ג"כ גדר למעלה מזה שיש חשש שיזיק לו. והנה אם סעודת הערב יכול לדחותה בקצת אונס (כמ"ש המ"א) מכ"ש שיכול נדחות ס"ג מזמנה ומלתא דפשיטא בניעור כל הלילה ואכל בסוף הלילה לתאבון יצא בזה ס"ג ואף ביכול ג"כ ע"פ הדוחק לקיימה ביום והא דכ' הפו' דבאוכל קודם מנחה גדולה שלא יצא היינו באין שום אונס לקיימה אח"כ אבל במקצת אונס מ"ש מסעודת הערב. ונראה לומר אף כשאכל ג"ס כולה בלילה יצא ורק מפני כבוד יום קודם לכבוד לילה וחכמים חלקו זמני הסעודות בערב ובשחר ובמנחה לפי רוב ב"א. ובהכי יש ליישב לשון הרמב"ם שבטור חם מתענה א"צ לקיים ג"ס והיינו שאין חיוב עניו להיות נוער בלילה ולקיימה הנה עפ"י מ"ש (התוס') ורא"ש בע"פ גבי הא דילמא מתעקרא לכו שרגא ולא תירצו לאוכלה בלא נר. וכתבו דעל מה שלא היו אוכלים סעודת הערב לא הי מקפיד רבה דיוכלו לקיימה למחר משמע אף שהחכמים קבעו גם זמן אכילת הג"ס ערבית שחרית מנחה (דלא גריעא ודאי ממה שהוכיחו התוס' ורא"ש בפ' כ"כ מזה דזמן ס"ג הוא במנחה) ואף להבה"ג הובא בר"ן שם החולק על זמן ס"ג דהש"ס אורחא דמלתא נקט. נראה ודאי דסעודת ערבית זימנא קביעא לי') מ"מ בטענה כל דהו מדחי מדתלי שלא ירצו לאכול בלא נר מכלל דברצו תליא מלתא והיינו משום דהוא נגד הרגילות לאכול בלא נר. ע' ברכות משעה שהעני נכנס לאכול פתו ואף למ"ש המ"א דיש להחמיר כ"א בקצת אונס אבל מ"מ נראה שאם בקצת אונס רשאי לכתחילה לדחות הסעודה מזמנה אף אם בלא טענה כ"ד לא קיים אותה בזמנה בדיעבד יצא וא"צ לתקן הדבר אף אם בידו לתקן. ודן מינה בס"ג אף אם נאמר כדעת הסוברים דלא כבה"ג דאורחא דמלתא נקט אלא דזמנה קביעא לה עכ"פ לא עדיפא מסעודת הערב דבטענה כ"ד שרי לכתחילה ומינה אפי' בדיעבד אף באפשר לתקן ולפי"ז יש לדקדק על לשון הטור שכ' על אותן שמחלקי' סעודת שחרית לב' בלא הגיע זמן המנחה אינם מקיימים מצות ג"ס וכיוצא בזה הוא להשו"ע אם עשאה קודם לכן לא קיים מצות ס"ג ומשמע לכאורה דחייב לקיימה אח"ז ומ"ש מסעודת הערב דרשאי לכתחילה לדחותה מזמנה במקצת אונס עכ"פ. ובאמת לשון התוס' בזה דלא כאותן שמחלקין סעודת שחרית. וכן לשון הרא"ש בזה לאו שפיר עבדי וי"ל באמת בכוונתן דלכתחילה לא אריך למעבד כן אבל בדיעבד יצא ולא נמצא לשון זה כ"א במרדכי פ' כל כתבי והמרדכי לשיטתי' אזיל בפסחים דילמא מתעקרא לכו שרגא כי צריך נר לקידוש אבל יאכלו בלי נר ולשיטתו אפ"ל דאם עשה א' מהג"ס שלא בזמנם אף בדיעבד לא יצא אבל אנן לדידן דפסקינן כהתוס' והרא"ש בפ' ע"פ כמו שהובא במ"א וקבע רבינו נ"ע בשולחנו נראה דאין מקום לומר דאם עשה ס"ג שלא בזמנה אפי' בדיעבד לא יצא ועכ"פ אף לא נזוז מלשון השו"ע ונחלק כיון דהסעודות וזמני הסעודות הם מדרבנן הם אמרו והם אמרו. ע"ד שכתב הש"ך בי"ד סימן י"ט. אבל עכ"פ במקצת אונס רשאי לדחותה לכתחילה מזמנה. ומאי שנא לאקדומי מלאחורי. אדרבה נראה דעדיף טפי ע' מל"מ בה' מגילה על מ"ש הר"ן וא"כ אחר שמבואר נגלה בכ"מ באחרונים דמצות עונג שבת הוא יותר עיקר בנידון דידן שידוע שישראל אדוקים במצות עונג שבת ומרבים בכבוד היום קשה לאכול מיני תרגמיא היותר טוב לצאת ס"ג במיני תרגימא שלאחר קידוש ולא מצאתי שום הבדל בחיוב שתהי' סעודה הא' ביום דוקא עיקרית ולא איפכא ועכ"פ במאחר סעודת שחרית לאחר מנחה גדולה בחורף בימים הקצרים דאין בזה אלא שינוי והנה מה שהביא זה המג"א ס"ס רע"ב בשם הרא"ש ולא כתב כן גם בשם התוס' היינו דהתוס' תי' עוד תירוץ אחר או דהתוס' כתב בשבת כ"ה. וא"כ מהתוס' לא מוכח דיכול לדחותה מזמנה בטענה כ"ד. וא"כ אם באנו לדייק מלשון התוס' בכ"כ דבדיעבד יצא בעושה ס"ג קודם זמנה מכ"ש אנן לדידן דפסקינן כהמ"א יש לנו לפסוק כן ולפי"ז אפשר לדון כדעת השו"ע דאף בדיעבד לא יצא דאף שהכריע שיכול לאכול בלא נר היינו מטעם דהנרות לעונג ניתנו אבל במצטער אין לו לאכול בחושך ולא מוכח מההיא דמתעקרא לכו שרגא דבטענה כ"ד מבטלים זמנה ואפשר לומר דאף בדיעבד לא יצא כשעשאה שלא בזמנה אבל עכ"פ אף לא נתפוס לעיקר כדעת השו"ע שאף בדיעבד לא יצא אבל אם בענין זו הוי יותר עונג שבת אפשר רשאי לעשות כן. וכ"ז בגומר אכילת סעודת שחרית קודם מנחה גדולה אבל אם נמשכה אח"ז יש לדון דאין בזה קפידא

והנה לא מצאתי רק כבוד יום קודם לכבוד לילה אבל ביום גופא חילוק בין הסעודות. והא דכתבו הפוסקי' להקל בס"ג היינו וודאי אורחא דמלתא. ואין לתלות זה בקידוש דא"כ הוי לן להחמיר בכבוד הלילה יותר דהקידוש דידה יש לו עיקר מן התורה ולתשובתו אצפה

ידידו שלמה בר"י ז"ל

סימן יז (לסימן רפ"ט

) מענין הנ"ל

ד' כת"ר מהיותם אינם מסודרים ע"כ אינם מובנים לי כ"כ. אם רצונו לחזור ולסדר ולבאר יותר אחזיר הראשונות ובכלל לא אבין איך יפרש לשיטתו ד' התוס' ורא"ש כמ"ש אז. (ואף אם נסבול דוחק בלשונם ואף אם בשינוי לשונם לגמרי כמו גם אלו היו כותבין לחלק בין סעודה א' לבין כל הג' סעודות עדיין אינו מובן מה בכך כלום חסר שמחמת חשש ספק אונס א' להם רבה טעימו מידי פי' מ"ת כפשוטו ויצאו י"ח סעודה אחת (שהיא השלישית לשיטת כת"ר) ולמחר יקיימו השתים כהלכתם בלחם. ואף אם נרצה לדחוק עוד דמ"מ סוף סוף טוב בלחם כו' א"כ גם אם הי' הדין של כל הג"ס (יחדו כדין סעודה שלישית (להמקילים) ג"כ עדיין י"ל כן כו' ואין להאריך שלפענ"ד אם יתרגם לי כת"ר ד' תוס' ורא"ש אלו לשיטתן כהוגן ושיהי' מובן גם לי מובילנא לי' מאני' כו') גם מענין ד' הא"ז ור"ק דסי' רמ"ט ג"כ ל"מ כשיטת כת"ר ע"ש בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל ולפי מ"ש כת"ר דגם אם הכל קודם ס"ג יוצאין במ"ת (בקצת אונס) א"כ לכאורה וודאי קשה ג"כ מסי' תמ"ד. גם עיקר החילוק בין הסעודות (שכבר צווחו קמאי דמנלן לחלק כו') ע"כ לכאורה הסוברים כן נתלים בלשון אם השלים במ"ת כו' דמשמע רק השלמת מנין וחשבון בלבד (ע' תוס' סוכה שם ד"ה חזר בו ר"א) ולשון זה משמע נמי רק השלמה וסיום לבסוף (דומה ללשון אם השלים בתורה (או בנביא) שבמשנה וגמרא פ"ד דר"ה גבי פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ושם משמע וודאי דוקא לבסוף ואם סיים בכתובים משמע דלא יצא אף אם אמר מקודם ד' פסוקים מתורה כו'. ע"ש בגמרא ופוסקי' (ובפרט בד' ראב"י שבטור וש"פ שם בנידון השלמת י"פ דזכרונות ושופרות בפסוקים שנוהגין עתה ע"ש). ובאמת לא אדע מי מכריחנו לכנוס בדחוקים ג' ולהמציא חדשות כו' ומ"ש שלא מצא שום הבדל שתהי' סעודה הא' דיום יותר עיקרית לפע"ד הוא מצוי מפורש בטוש"ע ותוס' ורא"ש הנ"ל (ע"ד הפשוט) שמחלקים בהדיא בין שלישית לבין ערבית ושחרית שהם עיקר כו' (וכ"ש בתר"י דברכות) וביתר הדברי' אם יכתוב כת"ר באריכות כראוי אעיין ג"כ אי"ה בל"נ: