דברי נחמיה אורח חיים נב

כל הזמן שמפלה"מ ולמעלה ולענין דיעבד דמהני קבלתו כדאיתא בפ' ת"ה דאמר ר' אין בדילנא כו' א"כ ודאי לדעת הרא"ם וסייעתו נאמר זה על שעה ורביע קודם השקיעה בין לענין בדיעבד דמהני קבלתו ובין לענין לכתחילה למדקדקין ומדת חסידות (כמשמעות לשון המ"א הנ"ל דהא בהא תליא). וע"כ כ' המ"א כאן ס"ק י' שעפ"י ס' הב"ח שיש לחוש לדעת הרא"ם ושכן עיקר לדעתו) ע"כ יש להחמיר בדיעבד אם קבל כו' וכוונתו משעה ורביע קודם השקיעה כמ"ש מוח"ז רבינו ז"ל וכנראה בעליל ממ"ש המ"א ססי' קפ"ח ודלא כמשמעות הפ"מ וכ"כ בס' מחצית השקל בהדיא בפי' המ"א כאן דכוונתו רק על ב' שעות כו' דליתא כנ"ל) וע"כ א"ש נמי מ"ש מוח"ז רבינו ז"ל שיש לאנשי מעשה המדקדקים לחוש גם לכתחילה לס' זו לפרוש ממלאכה שעה ורביע קודם השקיעה דהא בהא תניא (וכמשמעות לשון המ"א בקפ"ח כנ"ל). אבל לענין הדלקה ותפלה הכריע מוח"ז אדמו"ר ז"ל שאין למהר כו' והיינו כיון שלדעת החולקים (שכן עיקר) יש איסור בדבר כו' אבל נענין פרישות מלאכה שודאי לא שייך בזה איסור להחולקים כ' שאנשי מעשה חוששין לס' הרא"ם (ומ"ש מע"ל שאין ראוי כו' וכבר אמרו ובלבד כו' הוא כשגגה היוצא מלפני השליט שאגב חורפי' וטרדתו בענין אחר לא עיין בד' מוח"ז רבינו ז"ל נ"ע). והנה אף שלדידי ניחא שזה יהי' הכרעת מוח"ז רבינו ז"ל בעצמו עכ"ז יותר טוב למצוא מקום בדברי אחרונים ז"ל שנמצא אנשי מעשה שחששו לפלה"מ דרא"ם לענין תוס' שבת (וגם למה השמיט מוח"ז רבינו ז"ל לגמרי מלהזכיר אותן ב' שעות שהזכיר הד"מ והב"ח ומה"ה והובא במ"א. ומה גם שלכאו' מאחר שהב"ח הזכיר ב' שעות לאנשי מעשה ממילא שמעינן שאין מי שיחוש יותר וגם לענין ההדלקה והתפלה שהכריע אף בדיעבד לחזור כו' מנלן דלא סמכינן בזה על הרא"ם ובפרט בתפלה לחזור ולהתפלל (ומ"ש במ"מ ע"ז מ"א ליתא כאן) והרי לדעת הב"ח בהעובדא דת"ה בימי הקדמונים כו' היו מתפללים כו' וב' שעות דהב"ח מסתמא הם יותר מפלה"מ דהחולקים על רא"ם). אך הנה בת"ה סי' א' משמע שהמנהג הנ"ל הי' ג' או ד' שעות קודם הלילה וחת"ה יישב מנהגם מחמת חלישות כו'. והב"ח כ' שאין ספק שעשו כן לפי שתופסין עיקר דעת רא"ם בשיעור בה"ש ועוד צריך להוסיף מחול כו' ע"ש לפ"ד משמע שעשו כן הרב וכל טובי הקהל כו' משום מצוה להוסיף כו' והקדימו ג' או ד' שעות לפי ששעה ורביע זמניות קודם השקיעה יעלה ערך הנ"ל בקיץ וע' מ"א סי' רל"ה אות ג' כ"כ בהדיא (ומשמע שם שתופס עיקר כהב"ח בטעם אותן שהיו נוהגין כן עכ"פ דלא כת"ה ע"ש). וא"כ הרי נמצא עכ"פ גדולים שהיו חוששין להוסיף מפלה"מ דרא"ם. ולהם נתכוין מוח"ז רבינו ז"ל (ומ"ש במ"מ ב"ח היינו עפ"י משפ"י הב"ח טעם הגדולים שבת"ה) אבל לענין תפלה לא פ' כמותם שהן פו' כרא"ם עיקר ואנן לא קיי"ל הכי אלא כמ"ש המ"א בהדיא שם דאף בדיעבד חוזר כו' ע"ש ולכן כשהעתיק מ"א כאן דברי הב"ח שינה לשונו וכתב שפירשו ממלאכה כו' (ואפשר מה שציין כאן מוח"ז רבינו אות ז' מ"א הכוונה על מ"ש המ"א בסי' רל"ה). ואילולי דמסתפינא הייתי אומר (דרך פשעטיל) דלכאורה צ"ע למה שינה המ"א לשון הב"ח בג' דברים. א' דהב"ח כתב מלבד הזקנים כו' הרבה בע"ב כו' והמ"א העתיק הזקנים ואנשי מעשה בלבד. ב' דהב"ח כ' נזהרו לקבל שבת כו' וכן בכל הענין שם כ' הכל לשון קב"ש ובפרט בהעובדא דת"ה שהקדימו להתפלל כו' והמ"א כ' פירשו ממלאכה ג' דהמ"א ב' שעות כ' קודם שבת. והב"ח כ' סוף כ"ב שעות ומקודם לכן כתב ב' שעות קודם צ"ה כו' לזה אומר דבאמת צ"ע בדעת הב"ח דאם כוונתו רק שחשש לדעת הרא"ם לא שכן עיקר א"כ לא הוי לי' לסתום שצריך לקב"ש ב' שעות כו' דודאי לשון זה משמע בתפלה וכמו שמביא ראי' מת"ה שהתפללו כו' וזה ודאי אינו נכון מספק כו' ואם ס"ל כהרא"ם לגמרי וכמשמעות סיום לשונו שכ' וכ"נ לפע"ד שדעת הרא"ם עיקר א"כ למה לא החמיר באמת מפלה"מ דרא"ם וכמו אותן הגדולים שבת"ה לדעתו כנ"ל. לזאת נראה שבאמת הסכמתו עיקר כדעת הרא"ם. ומ"ש ב' שעות כו' היינו שיש לכל אדם להחמיר כן. כי כן עונה החשבון עם התוס' השוה לכל נפש שהוא מ"ע כו' אבל באמת עפ"י מדת חסידות שנכון להחמיר כל מה דאפשר משום חיבוב לבד התוס' כנ"ל ס"ל באמת שנכון להקדים מפלה"מ דרא"ם כנ"ל לדעת הרא"ם עצמו ויכולין להתפלל ג"כ אז כאותן הגדולים שבת"ה. וזהו המשך לשונו שכ' וצריך להקדים הרבה כו' מקמי התחלת השקיעה וכ"מ מש"ש מהרא"י בת"ה כו' ע"ש וסיים וכ"נ לפע"ד כו' וכן ראיתי לא לבד מחכמים ואנשי מעשה כו' אלא גם מהרבה בע"ב כו' עכ"פ כו' ואין ספק שנהגו כך אבותינו עפ"י הוראת הרא"ם עכ"ל והכוונה שמאנשי מעשה לא היה ראיה כ"כ שהעיקר כהרא"ם אלא שהיו חוששין לצאת לכל הדעות לחומרא כו' לז"א גם הרבה מבע"ב כו' וע"כ כ' שאין ספק שהוא עפ"י הוראת הרא"ם לגמרי שלדידי' החיוב על כל אדם להוסיף ערך ב' שעות ולא מדרך חסידות ומדקדקים וע"כ כ' עכ"פ מסוף שעה כ"ב כו' פי' לכל הפחות הקדימו הבע"ב מזמן הנ"ל אבל החכמים ואנשי מעשה אפשר הקדימו יותר מצד מדת חסידות שהוא שעה ורביע קודם השקיעה לדידי' כו' אבל המ"א תופס עיקר כדעת החולקים כמ"ש בסי' רל"ה. לזה שינה לשון הב"ח כאן כנ"ל ור"ל שאנשי מעש' בלבד להיותם רוצים לצאת לכל הדעות לחומרא חוששין לדעת הרא"ם וע"כ ודאי שאין להתפלל אז מספק לזה אמר פירשו ממלאכה כו' ומהיות שמיירי בהמדקדקים ואנשי מעשה בלבד ולהם מאחר שחששו לדעת רא"ם ראוי להחמיר מפלהמ"נ כנ"ל לדעת הרא"ם לז"א ב' שעות קודם שבת וכוונתו שעות השוות קודם השקיעה כו' וע' ברל"ה כ' ג"כ במנהג דת"ה הנ"ל ב' שעות קודם הלילה וכוונתו ג"כ כנ"ל והנה אהובי ידעתי שי"ל שאין זה דרך אמת עכ"ז לא מנעתי לכתוב דברים של מה בכך ואתה תחבר. וראיתי שכ' אא"ז בס' עטרת ראש בפי' דברי הרמב"ן והשו"ע רצה כו' שכוונתם שקודם פלה"מ אין הקבלה מועלת כו' והקשה דברי השו"ע דכאן ודסי' רס"ז אהדדי כו' ולע"ד א"נ כן ולתשובתו אצפה

סימן טז (לסימן רפ"ט

) מהרב הגדול המפורסם כ"ש מוהר"ר שלמה נ"י מ"ץ דדובראוונע שרצה לפסוק שיכולים לי"ח סעודה שלישית במיני תרגימא שאוכלים אחר הקידוש בבוקר קודם סעודת שחרית

הנה בד' המקילים בס"ג במיני תרגימא יצא להם זה מההיא דסוכה אם השלים במיני תרגימא יצא נראה לומר דהיינו דוקא שקשה עליו במקצת לאכול פת וכדמשמע לישנא דברייתא אם השלים במ"ת יצא ואין לומר דש"ה שמשלים למחר וליומי אוחרי דהא אמרינן התם בברייתא שאל אפוטרופוס אגריפס המלך כגון אני שאיני רגיל כו' וא"כ משלים באותו היום ואין לנו אלא כיוצא בו וצריך לדחוק בלשון השו"ע וי"א שיכול לעשותה שהוא ל"ד והכוונה דוקא בכיוצא בזה שכתבנו לעיל והכרעת השו"ע דוקא כשהוא שבע ביותר דייק ביותר דהגיע לגדר צער לאכול פת ע' שו"ע רבינו ז"ל והמקילים מקילים אף בגדר פחות מזה אבל עכ"פ הוא להם נגד רגילותם. ולהכרעת השו"ע צ"ל דבב' הסעודות ערבית ושחרית. אף שהגיע לגדר שמקיל עליו השו"ע בסעודה הג' מ"מ