דברי נחמיה אורח חיים נא

כי נראה לע"ד דשיעור פלג המנחה למדת חסידות עכ"פ מוכרח הוא לכ"ע למר כדאית לי' וכו' והיינו מ"ש הטור והשו"ע בסי' רס"ז סתמא ומקדמינן כו' ולא פי' כמה. וא"ל דהיינו מדין חיוב תוס' שבת ומזמן שקיעה דה"ל לפרש ועוד דזה כבר נתבאר בסי' רס"א וכאן מדת חסידות שנו וכמו שמביא הטור מההיא דרבי יוסי יהי חלקי כו' דלאו דוקא קאמר וכו' והוא לבד התוס' (שמא שהוא מ"ע) אלא הוא קודם רק לא למעלה מפלג המנחה כמש"ש שא"א להקדים כ"כ התפלה וגם ההדלקה כו' (גם אם יקבל אינו מועיל עפ"י דעת מהרי"ו שהביאו האחרונים) אבל עד פלג המנחה ודאי נכון להקדים כי כל מה דאפשר להקדים מקדמינן כלשון מוח"ז רבינו בשולחנו ר"ס רס"ז והוא כעין לשון הגמרא דפסחים שמזה הוציא הטור דין זה שם. ושם אמרו כל כמה דמקדמינן עדיף ומחבבינן לי' שמלשון זה מוכח שנכון עכ"פ ומשום חיבוב מצוה) להקדים כל מה דאפשר והיינו עד פלהמ"נ שמקודם לכן א"א כנ"ל והיינו ג"כ ההיא דרב צלי של שבת בע"ש ופירשו שהוא מפלהמ"נ וכדמוכח בגמר והי' כוונתו למצוה לקבל שבת מבעוד יום כמ"ש הרר"י והרא"ש שם (והיינו שהוא לבד הי' מחמיר ומתכוין למצוה מן המובחר כר"י נא שהיה מחוייב כו' מדין תוס' שהוא מ"ע כו' שזה היה יוצא בזמן מועט). ומה שדרש אהו' סמוכים מהא דצלי של מ"ש בשבת איני מבין דא"כ אף אנו נאמר הרי שם פי' ז"ל שהי' מחמת אונס דוקא וא"כ גם של שבת בע"ש נאמר כן כו' א"ו אדרבה ממקום שבאתי הרי שם הוצרכו לומר שהיה מחמת אונס מצוה כמ"ש התוס' והרר"י והרא"ש וש"פ והיינו לפי דאל"כ לא היה ראוי להתפלל ערבית בהקדם כ"כ מאחר שכבר נהגו להתפלל אז מנחה כמ"ש הרר"י שם בשם ר"ה גאון. א"כ גם בע"ש ודאי לא הי' ראוי להקדים כ"כ אף בלא אונס אם לא משום דהוי מצוה וזהו כוונת המ"א סי' רס"ז במ"ש אך בתר"י משמע דבע"ש כו' ע"ש ומה שמסיים וצ"ע שהוא נגד הגמ' כבר מתורץ זה במ"ש בסוף ועוד דהמרדכי כתב דרשאי כו' בע"ש יש לסמוך עליו כו' ע"ש שזהו ג"כ כעין מ"ש הרר"י כנ"ל וכ"כ מוח"ז אדמו"ר ז"ל בהדיא ומה שדקדק מע"ל מלשון השו"ע רצה כו' באמת לשון זה קשה להבין על בוריו אך תמה על עצמך אם הכוונה שהוא רשות א"כ מה זה שהגביל הזמן משקיעת החמה האם נאמר שקודם לכן אסור להוסיף (או אסור להתפלל או אם קבל אינו מועיל כו') הלא כל הפוסקים כתבו שמפלג המנחה יכול עכ"פ לקבל ולהתפלל וקבלתו מועלת עכ"פ בדיעבד והיינו ממש ההיא דרב וכמ"ש ג"כ רמ"א כאן והשו"ע סי' רס"ג ס"ד ורי"ז בהדיא וש"פ הראשונים אלא ע"כ ההכרח לדחוק בלשון רצה שאינו רשות גמור לומר שאינו עושה שום מצוה במה שפורש מזמן השקיעה והרי הוא כאלו לא הי' פורש כלל אלא ודאי מצוה קא עביד בעת הזו שפורש והוא בכלל התוס' ממש שהוא מ"ע לכמ' פוסקים (וכעין שכ' הרר"י לענין שמהני קבלתו ע"ש) אלא שעכ"ז אינו מחוייב בדבר לומר דלא סגי בלא"ה ואם לא פירש עבר על מ"ע כו' כמו בתוס' משהו דלא סגי בלא"ה אלא הוא תלוי ברצונו לענין זה דאף אם אינו פורש כ"כ אינו עובר על מ"ע אכן אם פורש מן השקיעה מקיים מצות תוס' תומ"י באותה שעה אף קודם שיגיע אותה משהו כו' רק לפי שאם אינו פורש כ"כ אינו עובר כו' כנ"ל ע"כ כתבו רצו לעשותו כולו כו' (וכלשון הרוצה לקבל עול מ"ש שלמה כו') והוא כעין החילוק בין מצות שהן חובה למצות סתם וכעין כל הדברים שאין להם שיעור דריש פיאה וכעין ענין מצות צדקה מן מעשר עד חומש או אפי' יותר מחומש לפי ששמעתי בשם מוח"ז אדמו"ר ז"ל וכן כמדומה אני לדעתי כשתרצה תוכל למצוא כה"ג בבקיאותך שאמרו לשון רצה כו' ופירושו ע"ד הנ"ל. וכעין מ"ש התוס' במנחות על הא דמלאכא א' לרב קטינא כו' וכעין כהן שיוצא מבה"כ כשקוראין אינו עובר וכשאינו יוצא ועולה מקיים מ"ע כו' וממילא ודאי אין לאדם מישראל למנוע א"ע ממצוה שבידו לקיימה בשעה זו (ולא לדחותה) וע' ס' מ"כ פי"ד ממ"א שכ' ואעפ"י שא"צ להוסיף כל הזמן שמן השקיעה כו' וכמ"ש הרמב"ן מ"מ ב"ה נא רצו לחלק בזה דכיון שהוא זמן תוס' ראוי להוסיף כולו כו' ולכן אסרו לעשות מלאכה מן השקיעה כו' ע"כ. וע"כ כוונתו כנ"ל שאין חובה כו' מ"מ ראוי למצוה כו' מטעם הנ"ל (והוא ק"ו ממשארז"ל זריזין מקדימין כו' וכן מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה). משא"כ קודם השקיעה אין במה שפורש מצוה גמורה. רק מדת חסידות מפלה"מ כו' כנ"ל. והשתא א"ש נמי מה שהביאו הפוסקים ראי' שאא"ל שמצות התוס' בעוד החמה זורחת מהא דב"ה מתירין עם השמש כו' ואם נאמר דגם אחר השקיעה תלוי ברצונו לגמרי ואין בזה מצוה כו' א"כ גם קודם השקיעה נוכל לומר כן ואין ראי' מדברי ב"ה כלל כו' וא"ש נמי מ"ש הר"ן בסיום דברי הרמב"ן וא"ת תינח תוס' בתחילתו אבל תוס' ביציאתו כו' ועוד איזה זמן יהי' מוסיף כו' ואם גם בתחילתו אין מצות תוס' כ"א משהו לא הוי מקשה מידי כו' א"ו כוונתם כנ"ל: ומ"ש רמ"א ואם רוצה להקדים כו' הרשות בידו ע"כ כוונתו לענין שיכול לקבל בתפלה והדלקה מפלה"מ. (וניחא דמשמע דקודם לכן אין הרשות בידו כו') והוא מדברי התוס' והרא"ש פ' ת"ה. וכמו שציין כאן בהגהה והראה לסי' רס"ז דגם שם הביאו הטוש"ע דברי התוס' והרא"ש הללו לענין תפלה והדלקה. וקמ"ל דכיון שמקבל עליו שבת אז לא אמרינן ע"ז ובלבד שלא יקדים כו' כמש"ש לזה שייך שפיר לשון הרשות בידו שבא להשמיענו שאינו חסור עכ"פ כו' כנ"ל (וממילא יש ג"כ מצוה ומדת חסידות להקדים כל מה דאפשר כדלקמן סי' רס"ז וכנ"ל). כללו ש"ד עפ"י הנ"ל שיש חילוקי זמנים דמשהו קודם בה"ש החיוב להוסיף וא"ל עובר על מ"ע. מתחילת השקיעה עד המשהו הנ"ל תלוי ברצון האדם לענין שאף אם אינו מקדים כ"כ אינו עובר עדיין על מ"ע אבל מ"מ הוא נכלל בזמן התוספ' לענין שאם מקדים להוסיף כל הזמן ההוא הוא מקיים מ"ע כל שעה זו. וממילא כל אדם מצווה ועומד לזרז א"ע בקיום מצוה הבאה לידו (ואף שזה דוחק קצת מנין לנו מה' חילוקים הללו אך בהכרח לומר כן לדעת הרמב"ן כנ"ל) ומפלה"מ עד השקיעה אינו נכלל במצות התוס' שמעיקר הדין רק מ"מ הוא מדת חסידות כההיא דר"י יהי חלקי כו' וכרב כו' וכלשון הגמרא דפסחים כל כמה דמקדמינן ומחבבי כו' וכ"ה לשון מוח"ז רבינו ז"ל רסי' רס"ז וכנ"ל וע"כ כ' הטוש"ע שם ומקדמינן להתפלל כו' אבל קודם פלה"מ לא שייך כלל במצות התוס' דאף אם קבל אינו נאסר וממילא ל"ש אף מדת חסידות להוסיף כו' משא"כ אחר פלג המנחה דאם קבל נאסר א"כ מישך שייך קצת במצות תוס' עכ"פ לענין שנכון להקדים ממדת חסידות כו' וכן משמע בהדיא מדברי קדשו של המ"א ססי', קפ"ח גבי בהמ"ז במ"ש בדחייתו ד' הע"ת שכ' ששעה ורביעית תוך הלילה הוי תוס' שבת. וכ' עליו דלא דק דדוקא בע"ש אמרינן כן כיון דלר"י כו' משא"כ במ"ש כו' וסיים לכן פשוט דאם הי' מצוה בתוס' (במ"ש) היו המדקדקין נזהרין בדבר כמו בע"ש ע"כ הרי בהדיא דבע"ש עכ"פ המדקדקים נזהרין מפלה"מ ופשיטא לי' זאת ממקומות הנ"ל וגם פשיטא לי' דכל זמן ששייך במצות תוס' שבת (אף לענין דמהני קבלתו) נכון ליזהר וכ"מ ג"כ בגמרא פ' ת"ה שם דפרכינן אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוי מצלי כו' ע"ש וע"כ היינו דאי כר"י טפי עדיף להקדים מפלה"מ. ע' ס' צל"ח שם. והנה אחר הדברים הנ"ל שעפ"י גמרא ופוסקים יש מקום לפלג המנחה לענין תוס' שבת שעכ"פ מדת חסידות לחבב ולהוסיף