דברי נחמיה אורח חיים נ

ברכות אלו הם בלי שו"מ אבל עיקר הברכה חיובא כו' וכ"ז אינו שוה לי ורחוק שנתכוין הט"ז לכך דלא ה"ל לסתום כ"כ ולכתוב דלענין ב' על הנס פסק בסי' רי"ח דלא יברך כו' וגם בסי' רי"ח לא ה"ל לכתוב בסתימות ובפשיטות כ"כ דהא דאינו חייב פי' על הנס אבל הגומל חייב כמ"ש ססי' רי"ט כאלו הדברים מפורשים בשו"ע לפסק גמור (וגם משמע ברכה גמורה ממש כו') ומה גם בססי' רי"ח שציין על אינו חייב שבדעה א' כתב פי' כו' דמשמע מזה דר"ל שגם אותה דעה עצמה מודה דהגומל מברך וזה מנלן. ומהיות הכל דוחק נלפע"ד שי"ל ג"כ כוונת הט"ז בע"א והוא דבסי' רי"ט לענין ב' הגומל לא הובא פלוגתא כ"א אי הני ארבעה דוקא או לאו דוקא אבל מצד עצם הנסים משמע דלכ"ע לא מחלקי' בין נס כדרך שמחלקים לענין ב' הנס בסי' רי"ח לדעה א' וע"כ ציין בסי' רי"ח אאינו חייב שבדעה א' וכ' פי' כו' ר"ל שגם אותה דעה לא חילק בין נס לנס כ"א לענין ב' הנס אבל הגומל כו' והמעיין בב"י יראה דהי"א שבסי' רי"ט הוא רק ד' הא"ח דס"ל דכיון שבגמרא נזכר מספר ד' הוא בדוקא (ובפרט שכ"ה בקרא וכעין גזה"כ) אבל מה שהביא ד' הרד"א בשם ר"ג בר"ש שהנעשה לו נס אינו מברך הגומל י"ל דדוקא בשנעשה נו נס (בענין שצריך לברך שעשה לי נס כו') קאמר דלא יברך הגומל והוא מטעם שנפטר בב' הנס שיברך אח"כ כו' (וכהסברא ששלל הריב"ש) אבל כשאינו נק' נס לענין ב' שעשה לי נס (וכעין גנבי כו') י"ל דס"ל דמברך הגומל דהני ד' שבגמרא ל"ד אלא כל כיוצא כו' (וגם הני ד' הרי לאו נסי' הן לענין ב' שעל"נ כו') וז"ש הט"ז על דעה א' שבסי' רי"ח (שהוא ד' הרד"א) פי' כו' ר"ל דגם הרד"א עצמו הכי ס"ל (ולפי"ז י"ל קצת דגם המ"א הכי ס"ל כהט"ז וע"ד שפי' הפ"מ. ומאי דמשמע מדבריו שהריב"ש לא חידש כ"א בשנעשה לו נס כו' כנ"ל היינו משום דבגנבי וכה"ג גם הרד"א מודה דמברך הגומל כו' והנה לפ"ז אין נ"מ מדברי הט"ז הללו לדינא כלום דסוף סוף הרי יש פלוגתא בזה דלדעת הא"ח ס"ל דהני ד' דוקא אין מברכים הגומל בכל הני דססי' רי"ט (בין אותן דחשיבי נס לענין ב' על הנס כארי' וכה"ג ובין אותן דל"ח נס כגנבי כו') ומחמת זה הכריע השו"ע לברך בלא שו"מ וכמו"כ אם הפי' בט"ז כדלעיל עפ"י ד' הפ"מ הגם דלפי"ז תופס השו"ע לענין ב' הגומל עיקר כדעה א' מ"מ הרי הכריע שטוב עכ"פ שלא להזכיר שו"מ ומעתה אין לנו לבוא ע"ז כ"א מכח המנהג שכ' הט"ז בסק"ז וכבר נתבאר שלפע"ד קשה קצת לסמוך ע"ז בחומר ברכה לבטלה נגד הכרעת בעלי השו"ע (ובפרט בברכות אלו שיש לצרף דעת הראב"ד כו' כנ"ל) בשגם באמת לפה"נ אין המנהג כן כגנבי וכנ"ל (וי"ל ג"כ שגם הט"ז לא קאי כ"א אארי' ואינך שבשו"ע שם דחשיבי נס כו' ולא אגנבי. אם לא שנאמ' דהט"ז ס"ל דגנבי שבשו"ע בססי' רי"ח הכל מיירי בגוונא שהיה בו ס"נ בדרך הטבע וזש"ש ובא לידי סכנה כו' אלא שאופן ההצלה לא יצא ממנהג העולם וס"ל דב' על הנס לדעה א' דשם אינו אלא בדומה לקי"ס ואינך שבגמרא ומשא"כ כל אותן שבססי' רי"ט כולם ל"ח נס לענין ב' על הנס לדעה א' שבסי' רי"ח. וכ"מ מדבריו בסי' רי"ט דאכולהו קאי וזש"ש דב' על הנס בדבר שחוץ לטבע לגמרי והכ"מ שאצבע אלהים היא ר"ל כעין קי"ס וכה"ג ולפ"ז שפיר יש מקום קצת לדברי כת"ר דגם הפלוגתא שברדב"ז י"ל שהוא מכעין זה וזש"ש די"א שא"צ לברך (על הנס) אלא בנס חדש כו' במקום שנעשו בו נסים לאבותינו ר"ל שאופן ההצלה דרך נס גלוי כעין קי"ס כו'. וגם א"ש קצת לפ"ז המנהג שכ' הט"ז וש"א דר"ל דאף אם ההצלה לא היה בכעין קי"ס כל שבדרך הטבע היה ס"נ בדבר כו' ובזה אפשר שהמנהג כן עכ"פ אלא שעדיין צ"ע קצת אם יש לסמוך ע"ז למעשה בחשש ברכה לבטלה נגד הכרעת השו"ע כנ"ל) אמנם בר מכל דין בנפל אבן סמוך לראשו ואינך שברדב"ז בשם הראב"ד אין נלפע"ד כלל לסמוך לברך הגומל בשו"מ דהא חזינן דרדב"ז עם היות שראה בתשו' הראב"ד דפליגא בזה לענין ב' הנס מ"מ פשיטא לי' דהגומל אינו מברך לכ"ע (ואפשר ג"כ שראה איזה משמעות לזה בראב"ד ואין אומ' למה שלא ראה כו') והיינו אפי' בלא שו"מ ומה דסתם וכ' ורואה אני בכיוצא בזה לברך בלא שו"מ נראה פשוט דקאי אברכת הנס ומחמת הפלוגתא שבראב"ד (ודלא כמ"ש בס' עיקרי דינים בש"מ סי' י' אות כ"ב ע"ש) אבל לענין ב' הגומל הרי לא הביא שום פלוגתא דרק בנדון דידי' בנפל מן הסולם והי' חושש כו' כ' בתחילה דיש פלוגתא מצד המיחוש (אף בזה החליט שלא יברך הגומל) משא"כ בנפל מסולם שבראב"ד דאיירי בהדיא שלא אירע שום מיחוש פשיטא לי' דלכ"ע א"צ לברך הגומל כלל ולכן כדי שלא תהא סברתו הפוכה מס' הט"ז וסייעתו נלפע"ד די"ל דהנך דהתם הם ע"א לגמרי ולא מצד גרעון הנס אלא דס"ל דל"ש לברך הגומל אא"כ הי' עומד בסכנה בתחי' ואח"כ יצא מזה וככל אותן הד' שבקרא וגמ' דעיקר הברכה הוא על שיצא מהצרה שהי' בה וכלשון הכתוב ויצעקו כו' בצר כו' יוציאם כו' ואולי מש"ה נוסח הברכה הגומל לחייבים כו' שזה כמצדיק הדין על הצרה שהי' לו שמסתמא נתחייב כן שאין יסורים בלי עון כו' (ולכן י"א שגם בחבוש על עסקי ממון מברך הגומל והיינו משום שעכ"פ יצא מצרה שהיה בה ע' בר"י ב' תשוב' ר"י ן' מיגש) משא"כ בהנך שבראב"ד הרי לא עמדו בצרה רק שהנס הי' מה שלא באו לצרה כו' ואפשר דגם הפלוגתא לענין ב' הנס דשם הוא ג"כ מטעם זה ומש"ש די"א שאין לברך אלא על נס חדש כו' ר"ל שנתחדש דבר ממה שהי' כו' ואף אי הפלוגתא הוא מצד שאין הנס גלוי כעין קי"ס כנ"ל אבל מאי דפשיטא לי' לרדב"ז דהגומל א"מ י"ל דהיינו מטעם הנ"ל (ומה דסיים שם בהגהה אעפ"י שלא כ"כ הריב"ש כו' נראה שז"א מד' הרדב"ז כו') וא"כ אין ראי' מדברי הט"ז וש"א לסתור זה. וידעתי שי"ל ג"כ דהא דפשיטא לי' לרדב"ז דהגומל א"מ הוא משום דס"ל כהא"ח דהני ד' שבגמרא דוקא כו' אבל כיון דאף אם לו יהא כן הרי נתוסף לנו גם דעתו שלא לברך ובפרט שהוכיח כן מהראב"ד והאחרונים שלנו נראה שלא ראו בדבריהם מדלא הביאום ובלא"ה דבריהם בזה מגומגמי' ומסופקים כנ"ל וגם מצד המנהג קשה קצת נגד השו"ע כנ"ל (וגם בדבר שאינו מצוי ל"ש מנהג) וא"כ בהנך שברדב"ז עכ"פ שי"ל שהם מטעם אחר וכנ"ל ויש כאן ברכה לבטלה נראה ודאי שאין לזוז בכה"ג מהכרעת השו"ע עכ"פ אמנם בעצם בגרון דנד"ד שי"ל דכה"ג חשיב שהי' בצרה ויצא ממנה צ"ע למעשה

ידידו נחמיה בירך

סימן טו (לסי'

רס"א

) (מ"ש המחבר בימי ילדותו

) אהובי ידיד נפשי הרב וכו' ר' שלמה נ"י

הנה תחילה התחלתי לעיין בעניני בה"ש הרחבה מני ים אך אח"כ שבתי וראיתי במכתבך שאין זה שייך כ"כ לענין עיקר קושייתך לזאת נחמתי להניח עסק זה בפרטי הענינים עד שיזכני ה' להגיע לשם דרך למודי אך לענין עיקר קושייתך על שקבע מוח"ז רבינו נ"ע פלג המנחה דרא"ם לאנשי מעשה שזה ודאי עכ"פ יותר מב' שעות שהזכיר הב"ח (רק מ"ש מע"ל דהא בהא תליא כו' וברור דלרא"ם חשבי' יום י"ב שעות מהנץ כו' גם לו הי' נראה כן אך צ"ע הרי הב"ח תפס כאן עיקר דעת הרא"ם. והוא מהפוסקים דחשבינן שעות היום מע"ה עד צ"ה כמ"ש בסי' תל"א בפשיטות כאלו אין שום חילוק וכן בהיפוך הלבוש פוסק כאן כדעת ר"ת וסייעתם והוא מהפוסקים דחשבינן מהנץ כו' וצ"ע בשרשי הדברים ואין זה נוגע לנד"ד כי עכ"פ הוא ודאי יותר מב' שעות לד"ה) אך עכ"ז לדעתי נכון הדבר שהכריע כן לאנשי מעשה (עם היות שעדיין לא מצאתי כן מפורש בשום פוסק אלא אפשר זהו הכרעתו)