דברי נחמיה אורח חיים מו

שבב"י ומ"א, סי' ר"ו צריך לחזור ולברך ואף דלא קיי"ל כן אלא כהבד"א אולי הוא ג"כ רק משום ספק ברכות להקל כו' וכנ"ל ועיין קו"א מוח"ז רבינו ז"ל סי' ח'. והחשש הד' הפסק מעשה לכאורה לכ"ע חשוב הפסק גמור גם בדיעבד כו' (צ"ע מט"ז סי' ח' סקי"א ע"ש וע' סי' צ"ג ס"ד ובפמ"ג שם ולבוש שם וסי' ס"ו ס"ב וס"ח ובאחרונים) ולכאורה יש לדחות חששות הנ"ל דש"ה דהוי התחלת המצוה דתש"ר כו'. מאחר שמוכרח להניח תש"י קודם מספק כו' ודומה לכריכת מצה ומרור שבסי' תע"ה ע"ש בגמרא ותו' בע"פ דקי"ט ודק"כ גבי ב' טיבולים וב' כזית דמצה כו' וע' סי' קס"ז ס"ז ובט"ז סי' תקצ"ב ובת"ש סי' ר"ט בי"ד סי"ב. אך צ"ע בי"ד בכרו"פ סק"ו (וצ"ע על הת"ש שאינו מזכיר לדמות לנפל הפרי) עוד יש לעיין במ"א סי' רע"א סקי"ב ושו"ע מוח"ז רבינו ז"ל שם וצ"ע גם בדין תפילין דרש"י ור"ת יש לעיין במרדכי ובסה"ת ה' תפילין היכא מחשש ברכה לבטלה דיניח שניהם כו' אך התם א"א בע"א וכן בכריכת מצה ומרור הנ"ל והכא צ"ע

סימן יג (לסי' יד

) בהשקפה בעלמא לבאר קצת דיני קטניות ופירות בענין שינוים ע"י בישול שנתמעך או ע"י טחינה כו' הנה המקומות שנזכר לפעמים דמשמע שאין השינוי פועל ירידה בברכה הם. א' טרימ' שבגמרא (דל"ח א') וטוש"ע (סי' ר"ב ס"ז). ב' הימלתא שבגמרא (דל"ו ב'). וטוש"ע ר"ג ס' ו' ז' ג' גרגלידי דליפת' שבגמרא (דל"ט א') וטוש"ע ססי' ר"ה. ד' אגוז המטוגן בדבש שבתוס' וש"פ (דל"ח ב') וטוש"ע סי' ר"ב סי"ג. ה' מורבא (והוא ג"כ פירות מטוגנים) שבטוש"ע סי' ר"ד סי"א. והמקומות דמשמע לפעמים שיש שינוי וירידה בברכה ע"י השינוי בכמות הם. א' קמחא דחיטי שבגמרא (דל"ו) וטוש"ע סי' ר"ח ס"ה. ב' פת דוחן שבגמרא (דל"ז) (ולפ"מ דקיי"ל דלא כרב ושמואל בהא) וטוש"ע שם ס"ח. והנה מהרי"ק שמ"ג ותה"ד סי' כ"ט (שהובא ב"י ססי' ר"ד) כמעט שניהם לדבר אחד נתכוונו לפסוק למעשה (מספק עכ"פ) במיני פירות מרוקחים (הנקרא פאוידלע או מורבא או קונפאטקי') לברך שנ"ב. אלא שלא בחנו דבריהם כ"כ ליישב כל המקומות הנ"ל וגם אין שניהם מתנבאי' בסגנון אחד כ"כ. דמהרי"ק לא הביא כ"א ההיא דקמחא דחיטי והך דאגוז ודמורבא הנ"ל. ההיא דקמחא הביא לראי' לדבריו וההיא דאגוז תירץ דש"ה דהאגוז ניכר במהותו ותוארו כו' וההיא דמורבא שבטור תירץ דמיירי רק במינים שטובים יותר מבושלין מחיין כו'. ותה"ד לא הביא כ"א דטרימא ודהימלתא הנ"ל. ההיא דטרימ' הביא לראי' עפ"י פירש"י שפי' כתוש מעט כו' דמזה משמע דבמרוסק לגמרי מברכים שנ"ב וההיא דהימלתא תירץ דזה דוקא במיני בשמים דאורחייהו בהכי תדיר לכתוש ולשחוק כו' והנה דברי מהרי"ק אההיא דאגוז עם ד' תה"ד בההיא דטרימא יש לומר לכאור' שקרובים דבריהם להיות א'. שמחלקי' בין מרוסק לגמרי עד שאין תוארו ניכר דבכה"ג הוא הנידון שלהם וס"ל לברך שנ"ב לבין היכא שאינו מרוסק כ"כ דבכה"ג קיי"ל דבמלתייהו קיימי ובזה מתורץ בין ההיא דטרימא ובין ההיא דאגוז אבל דברי מהרי"ק אההיא דמורבא עם דברי תה"ד אההיא דהימלתא נראה ודאי שאינם ענין א' שהרי התה"ד תלי העיקר כשיהי' אורחייהו תדיר לכתוש כו' אבל בלא זה אעפ"י שיותר טובים מבושלים מחיין י"ל דמברכי' שנ"ב לדידי' משא"כ למהרי"ק בכה"ג בפ"ה. וכן להיפוך נראה דמשכחת לה שיהי' אורחייהו בשחיק' ומ"מ נאכלין חיין וכמו בשמים שחוקי' בצוקער שבסי' ר"נ ס"ז. (ומה גם בהימלת' שבגמ' גופ' הרי ע"כ מיירי בשנאכל חי מדשרי' משום בש"ע וכדפרש"י ביומא (פ"א ב') אלא שי"ל דמ"מ יותר טובים מרוקחים מחיין ועיין ביו"ד סי' קי"ג סי"ב בנאכל חי עפ"י הדחק איכא פלוגתא כו') ובכה"ג סברת התה"ד איכא וסברת מהרי"ק ליכא אלא די"ל דמאי דמהני למהרי"ק מה שטובים יותר מבושלים נראה דע"כ הוא משום כיון דאורחייהו בבישול אורחייהו ג"כ להיות מרוסקי' הרבה (לפעמי') שכן דרך הבישול כו' א"כ י"ל דממילא ה"ה (או כ"ש) כשאורחייהו תדיר להאכל מרוסקי' (אף בלא בישול כלל) אבל להיפוך דברים שטובים יותר מבושלים ולאו אורחייהו בשחיקה נראה ודאי דליכא בהו סברת התה"ד דעכ"פ לאו אורחייהו תדיר כו'). ובאמת גם בענין החילוק בין מרוסק מעט למרוסק לגמרי ג"כ לכאור' ע"כ אינן שוין מהרי"ק ותה"ד שהרי מהרי"ק כתב שגם רב יהודה דס"ל גבי קמחא דחיטי בפה"א יודה בנד"ד דקמח' שאני שעדיין ניכר הפרי לפמ"ש התוס' (ורא"ש) דמיירי בשלא נטחן דק דק כו' וא"כ לדידן דקיי"ל כר"נ גבי קמחא הרי גם כשהפרי ניכר אישתני לברכה ולפ"ז גבי אגוז לכאור' ע"כ מיירי בשלם ממש. ומה שנז' שם למ"ד דעל אגוז מברך שנ"ב הוא משום דאישתני כו' הכוונה שע"י רוב הדבש אישתני כו' אבל בעצמו וכמותו אין שינוי כו' ומ"ש דהאגוז ניכר במהותו ותוארו כו' לאו דוקא (ואף שהב"י בסי' ר"ד כ' שאין דרך האגוז לטגנו שלם ממש כבר כ' הפרישה שם דז"א שהרי עינינו רואות כו'). נמצא לפ"ז למהרי"ק אין חילוק במרוסקי' בין מעט להרבה כ"א עיקר הוא החילוק בין מיני' שטובים יותר מבושלין מחיין. למיני' שנאכלים חיים. דבאותן שטובים יותר מבושלי' אפי' שאין דרכם בשחיק' לא נשתנה ברכתם אפי' אם נתרסקו הרבה (שכ"מ מדהקשה לעצמו ממורבא שבטור וכמ"ש הד"מ בר"ד ע"ש) ובנאכלין חיין כל שנתרסק בריקוח אפי' מעט מברך שנ"ב ולהתה"ד יש ב' חילוקי' היינו כל שדרכו תדיר בשחיקה כבשמי' אפי' מרוסק הרבה במילתי' קאי ובשאר מיני' (אפילו באותן שטובי' יותר מבושלי') יש חילוק בין מרוסק הרבה למעט. ולפ"ז לדינא מין שדרכו תדיר בשחיקה לכ"ע לא נשתנה בברכה אפי' בשחיקה מרובה (כנ"ל שגם ממהרי"ק משמע כן מדהקשה ממורבא. ואפי' בנאכל חי כיון שדרכו בשחיקה. שזה נלמד (בדרך ק"ו) מדברים, שטובים יותר מבושלים כנ"ל) ובשאין דרכו בשחיקה. אלא שטוב יותר מבושל למהרי"ק דינו ג"כ כנ"ל. ולתה"ד יש בו חילוק באיכות הריסוק בין רב למעט. ואם גם נאכל חי למהרי"ק מברך שנ"ב אפילו במעט ריסוק ולתה"ד גם בזה יש חילוק באיכות הריסוק כנ"ל. ולפ"ז הך דהימלתא א"ש לכ"ע. אפי' בשחוק הרבה. וההיא דאגוז למהרי"ק מתוקמא בשלם דוקא. ולתה"ד אף במרוסק מעט אבל לא הרבה. והא דמורבא למהרי"ק מתוקמא במינין שטובים יותר מבושלים ואפי' במרוסקי' הרבה. ולתה"ד בריסוק מועט ואפי' בכל המינין וגרגלידי דליפתא למהרי"ק א"ש בפשיטו' שהרי הם מדברים שטובים יותר מבושלים (לפ"מ דקיי"ל סי' ר"ה). ולתה"ד לכאור' צ"ל דגם פירמא זוטא עדיין ניכר הפרי (כל חתי' וחתי' בפ"ע) אלא שהם חתי' קטנות כו' א"נ י"ל דלפ"מ דמסקינן בגמר' שם דהאי דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמי' א"כ אורחייהו בהכי כיון שיותר טובים בענין זה (ולכאור' אדרבה מכאן קשה על הנ"ל למהרי"ק שהרי קודם שמסקינן דהאי דפרמינהו כו' כנ"ל הוי כנ"ל לחלק בין פירמא רבא לפירמא זוטא. וה"ז ממש כסברת התה"ד לחלק בין ריסוק רב למעט ואפי' בדברים שיותר טובים מבושלים אלא שבאמת לפמ"ש בחה"ר (דמ"ו) ד"ה א' רנב"י. מעיקר' הוי קס"ד שע"י שפרמינהו טפי נפגמו והוי דומיא דתומי וכרתי כו' א"כ