דברי נחמיה אורח חיים מד

שע"י פעולת גופו יהי' נעשה המצוה ומקומו על הקיבורת כמו לקיחת לולב בידו דאין ר"ל שיהי' הקיבורת מכוסה כמו בגדי כהונה אלא דקיום המצוה שמקום הנחתן יהי' על הקיבורת כמו לולב בידו ועיקר המצוה היא חוץ מגופו) וע"כ לא מעכב מיעוט חציצה שלגבי הנפעל הוי כאלו כל התפילין על בשר הקיבורת. וכן נמי יתורץ בזה מה שראיתי בס' כפות תמרים בה' לולב (בד' ל"ז שם) שתמה על הרמ"א באה"ע סי' ק' סקי"ד שכ' בגט שתסיר הטבעת שבידה וסותר א"ע למ"ש בה' לולב דאין להסיר הטבעת כנ"ל. ויש לומר דה"נ הטעם דבגט כל העיקר מוטל רק על גופ' בלבד דבקבלת הגט בגופ' דוקא ממש נעשה מגורשת ונפטרת ממנו ודומה ממש כמו טהרת ונקיות הגוף ע"י מי מקוה כנ"ל ולא שע"י פעולת המעשה של גופ' בגט תהי' מגורשת וכיון שכל ענין הגט מוטל רק על גופ' בלבד ע"כ מעכב חציצה אפי' במיעוט וכנ"ל. אמנם לפי הנרא' מהאחרוני' דס"ל דגם בכה"ג יש חציצה וצ"ע לפענ"ד

סימן יא (לסי' כ"ה

) בענין באחד שנולד בלי פסת יד הימנית. ועושה כל צרכיו בשמאל באיזה יד יניח תפילין לאדמו"ר הרב הגאון מוהרמ"מ ז"ל. שכתב' בילדותו

הנה מה שנתווכח דודנו הרב עם מ"א. לא נפניתי כעת לדבר בזה כי אינו נוגע כ"כ לנד"ד ומה גם שלדעתי הם אריכות דברים שאינם מתובלים שתוקע א"ע לחזק ולתפוס הה"א של המ"א (דאדרבא שיסמכו התוס' דלא קיי"ל כספרי) ולא המסקנא בלי ראי' מוכרחת ומה גם שבאמת לפי גי' שלנו בספרי וכן בילקוט ידך לרבות כו' וכ"ה בגמ' בברייתא א'. א"כ א"ש גם הא דרב אשי ידכה כהה כו'. עיין אחרונים ובאמת גי' זו נראה עיקר מאד בהמשך לשון ספרי וילקוט ע"ש וע' א"ר. (גם איך סברא שילמוד מידכה ליתן בימין). גם הרי הספרי קאי בפ' שמע וכן הילקוט בפ' קדש. ובהם ידך כתי' רק בפ' והי' כי יביאך כתיב ידכה: ואין להאריך בזה שאין נוגע לנד"ד. וגם מה שטרח להמליץ בעד רמ"א יהי' שכמ"ה אבל הוא דחוק ורחוק כמובן ומה גם לגירסא שלנו שהיא גי' התוס' וודאי פטור בימין קאמר שהרי אין לו שמאל אמנם בענין מ"ש דנד"ד דינו שוה כמו גידם בשמאל דכיון שאין לו פסת יד שלימה אף שהיא שמאלו נחשב ימין אצלו כו'. (וא"כ מניח בלא ברכה בזרוע ימין. (או בשמאל כו') ובאין לו גם זרוע פטור לגמרי הנה לכאורה היא סברא נכונה מצד עצמו ומצאתי לו חבר גם הפ"מ בסי' תרנ"א סק"י ע"ש שהניח בצ"ע. אך באמת זהו לפי פירושו במ"א שם דגידם בימין נוטל הלולב בשמאל ואתרוג בזרוע ימינו (וכ"כ א"ר שם) הרי שממילא נותני' לו דין איטר כו' אבל לפי מה שקבע לנו מוח"ז רבינו ז"ל בשולחנו שם דנוטל הלולב בזרוע ומניח הרי משם ראי' להיפוך דלא נעשה כאיטר מפני זה א"כ גבי תפילין הרי השלימה היא שמאלו ומניח עלי' בברכה ככל אדם (וא"ש ג"כ דקתני סתמ' אין לו זרוע דסתמו כפירושו דקאי על שמאלי' לבד שהיא היא מקום תפילין. אבל אם היא שלמה מה לנו בימינו כו' ולכן כל הפוסקים שמפרשי' דבריהם יותר. כתבו כולם גידם בשמאל וכמו פרש"י ולא משתמיט חד לאשמעינן רבותא בגידם ימין כו'. ואדרבה מתשובת רמ"א שם משמע בהדיא דדוקא כשאין לו שמאל כו' ע"ש שכתב ומאחר דיד ימין נשארה כו'. הלא פטורה ועומדת כו' ע"ש) אמנם באמת לכאורה צ"ע בדברי מוח"ז רבינו ז"ל אם הוא מפרש שם גם דברי המ"א כן. או הוא כחולק עליו ומאיזו טעם נטה מדרכו דרך הקדש לפסוק כמ"א. ולכאורה יש לזה ראיה גדולה מחליצה דקיי"ל בפ' מצות חליצה וטוש"ע סי' קס"ט סל"ה בנקטעה רגלו ימני' מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה לכ"ע וכן ברגלו הפוכה והיינו דאינו חולץ לגמרי אף אם שמאלית שלימה (וכ"ה ברמב"ם שם בהדי') ואמאי להוי כאיטר דס"ל להטור שם דחולץ בשמאל שהוא ימינו ואף דקיי"ל שם סעי' כ"ה דאיטר חולץ בשתיהם מספק וגם להרמב"ן אין לו תקנה מ"מ עכ"פ הי' להם להביא ראי' ברורה מכאן לדבריהם ועוד הרי לדעת רש"י ור"ח ורא"ש וש"פ דמתני' מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה מיירי בנקטעה רגלו כפשוטו והיינו וודאי דחולץ באותה רגל (וכן בקב הקיטע כו') ואמאי הרי האיטר אינו חולץ בימין כ"א לבד עכ"פ לרוב הפוסקי' אנא וודאי במה שנחתך רגלו אין ראי' שניטל ממנה כח הימין ויכול להיות שיש בהם כח יותר מהשמאלית. (וכפי ששמעתי מכת"ר בנד"ד) ואולי מכאן היה טעם מוח"ז רבינו ז"ל גבי לולב כו' (אולם בנחתך כל היד הימני' לגמרי אין ראי' כ"כ מהתם. גם לכאורה הי' נראה לחלק בין נחתך לנולד כך כבנד"ד דהתם בחליצה מיירי בנחתך אח"כ ע' רש"י ביבמות ק"ג גבי הא דאמימר וכן ברגלו הפוכה י"ל שנעשה כן אח"כ אך בב"ש שם סקל"ד משמע דאין נחלק בזה) אך באמת לפ"מ דקיי"ל בתפילין כהד"מ בשם המרדכי דאם הרגיל א"ע נעשות איטר דינו כאיטר א"כ איך סברא שזה שאין הימני' שלימה לא ירגיל א"ע לעשות השמאלי' עיקר (וכ"ש כשאין לו כל הימנית כו'). לכן נ"ל דע"כ יש לחלק בין תפילין לחליצה בכעין מה שחילק הרשב"א והר"ן רפ"ז דחולין בעיקר דין האיטר. (וזהו שרמז עליו דודנו הרב) והיינו דבתפילין לא תלוי בקריאת שם ימין ושמאל כ"א ביד כהה תלה הכתוב אשר ע"כ בתר דידי' אזלינן ולכן ג"כ בין כשהוא איטר בתולדה או מחמת ההרגל סוף סוף הרי הימין יד כהה אצלו. וא"כ כשאין הימין שלימה כבנד"ד (וכ"ש כשאין הימין כלל) ג"כ וודאי דינו כאיטר (רק בנחתך אח"כ אין ראי' די"ל דוקא שהרגיל מעולם אבל נחתך ימינו אחר שכבר הוא מניח תפילין בשמאלו אין סברא לכאורה שיפטור) אבל בחליצה תלוי בשם ימין אין לו דין איטר כ"א כשהוא בתולדה כן דאז דוקא נכנס תחת האיבעי' דחולין שם אי בתר ימינו אזלי' או בתר ימין דידי' אמנם מלבד זאת שאני תפילין דקיי"ל כהאומר דהכל תלוי בכתיבה וכדר"נ א"כ וודאי יש לנד"ד דין איטר אך מ"מ אם נדמה נד"ד להרגיל א"ע וכנ"ל א"כ אם עושה שאר מעשיו בימין כבר כתב המ"א לסמוך בכה"ג על הב"ח דאינו איטר וכ"פ מוח"ז רבינו ז"ל ולפי"ז הי' נראה להניח התפילין בשמאל ולברך ככל אדם. אך באמת קרוב הדבר שעושה רוב מעשיו בשמאל וגם אולי אינו דומה להרגיל א"ע וא"כ מחמת הכתיבה בלבד נעשה איטר לכן נראה דאין לכנוס לספק ברכות (הגם דלכאורה יש לצרף לזה ג"כ דעת התוס' דגם בגידם ביד שמאל מניח בברכה על היד השלימה לפי' המ"א כו' וצ"ע בזה אך כבר מצינו שהשבו"י לא רצה לכנוס בדיני' אלו בספק ברכות אפי' ספק כ"ש והעיקר מטעם דכשיברך על של ראש ויכוין על שתיהם י"ח ושפיר דמי וכן לדידן כשיברך על של ראש אחת כו' כמ"ש כת"ר. אבל לענין מקום הנחתן וודאי פשיטא דבכה"ג צריך להניח על השמאל ככל אדם ולסמוך על המ"א בפי' התוס' בצירוף הסברות הנ"ל דאינו איטר מחמת זה ואף אם עושה כל מעשיו ג"כ בשמאל מ"מ אם זה דומה להרגיל א"ע יש לצרף דעת החולקים במרדכי (ע"ש במרדכי שנראה כמסיק שתלוי בעיקר הכח הנ"ל) וע"ד שסמך המ"א על הב"ח בהרגיל בכתיבה לבד (אף לענין הברכה כו'):