דברי נחמיה אורח חיים מג

וע"כ הטעם דכיון דאינו יכול להסיר ולכן בטל והוי כבשרו וכתב שם וכן נשים שדרכן לצבוע ידן לנוי כו' ומדמדמי נשים לצובע משמע דבנשים לאו משום דלנוי אינה מקפדת אלא דג"כ הטעם משום שאינן יכולין להסירן בטולי בטלי' ובטבילת נשים הא איכא קרא ועוד בר"ש פ"ט דמקוואו' מ"ה הביא מהתוספת' שאמרו חוצצין ולא חוצצין כו' חוץ מקרום שע"ג המכה ואגד שע"ג המכה כו' ופי' הר"ש דחוץ אדלעיל קאי ומשירים ואילך דין חציצה עי"ש הרי דבקרום ואגד ליכא חציצה (והב"י שכתב דגם לפי' הר"ש חוצץ באמת צע"ג זו מנין לי'). וצ"ל דנמי הטעם הוא משום דבעל לבשרו. דברטי' שעל המכה שם מ"ב מיירי במכה שיש לה רפוא' ויכול להסיר' ובתוספת' מיירי באגד ע"ג מכה שאין לה רפוא' ואינו יכול להסיר ולכן יש לומר דגם הב"ח בסי' קס"א ובמ"א שם ובט"ז סי' קס"ב שחילקו מצד סברא זו דלפי"ז לאו דוקא בנט"י דליכא קרא כתבו כן אלא גם בטבילה שייך זה כיון דחזינן מהתוספות דגם בטבילה היכי דאינו יכול להסיר בטל וליכא חציצה (והא דאינו יכול להסיר לאו לעולם בתמידות דוקא מיירי אלא ר"ל על אותו זמן שצריך לבשרו אינו יכול להסיר כדמוכח מרגל חבירו ביומא (נ"ח.) הנ"ל דפרש"י אינו מבטל ליה עד שיגמור עבודתו משמע דבביטול עד שיגמור עבודתו לבד הי' די בזה ולא צריך שלא יסיר לעולם). ועוד ראי' גדולה לכאור' מחציצת המזבח שבין הקרבן דג"כ איכא קרא (דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח) ואמרו בחולין (פ"ג:) ולבטלי' קא מוסיף על הבנין כו' לא לבטלי' הוי חציצה הרי להדי' דביטול מהני שלא יהיה חציצה אפי' היכא דאיכא קרא ממש. ולפי"ז גם הראב"ד דפי' בכרך גמי בזבחים שם. יש לומר כפשוטו דאף דגם בעבודה איכא קרא ממש (וכמו שהוכיח גם אאמ"ו הגזצ"ל מהריטב"א שבכ"מ שם) עכ"ז ס"ל דליכא חציצה שהוא מטעם הנ"ל דבצריך בעל וליכא חציצה אפי' באיכא קרא ולכן יש לומר דגם הר"ן כ"כ רק גבי לולב דמיירי בלא צריך ובכה"ג כוונתו גם בתפילין אבל בצריך גם בתפילין דאיכא קרא ליכא חציצה וכנ"ל. ואולי אאמ"ו הגזצ"ל הנהו הולך בזה עפ"י דרכו תמיד לקיים כל דברי האחרוני' אף בגוונא דחיק'. ואינו זז מדבריה' כמלא נימא ובפרט להמ"א הי' חושש לדבריו מאד

והנני אוסיף לומר דגם מה דדחי לו מ"ש לצדד בנד"ד שהחציצה במיעוט מהני גם לדעת הי"א שבמ"א. וכתב דהיכי דאיכא קרא גם נימא אחת חוצצת דמזה למד המ"א לכינה ושער בתפילין ולפענ"ד יש לי עיון בזה דלכאור' מדקדק לשון הגמרא בבכורות (ט') דפריך לרבנן לימא קסברי מקצת רחם מקדיש כו' דמשמע דהקושי' רק אי סברי מקצת רחם. והיינו כיון דא"א לצמצם דוקא שיצאו שניהם כאחד ממש. וע"כ מסתמ' שיצא השני מיד אחריו. וממילא הוא שיצא רוב בחציצה. אבל אם היה יוצא אחד תחיל' ברוב רחם והשני אח"כ באמצע והוי חציצה במיעוט רחם משמע דאז לא היה מקשה כלל משום חציצה דפשיט' דאזלינן בתר רוב רחם שבלא חציצה כמו בכל איסורי תורה דאזלינן בתר רוב. והא הכא איכא קרא דכתיב פטר כל רחם כפרש"י שם ועוד דהרי לפי שהוכיח בעצמו מהריטב"א דגם בעבודה דאיכא קרא ממש כמו בבגדי כהונה והרי להראב"ד עכ"פ בעבודה ליכא חציצה במיעוט (בפחות מגע"ג) תקשה לדידי' עכ"פ מ"ש מבגדי כהונה דאפי' נימא א' חוצצת. דלדידי' בשניהם איכא קרא: ובאמת מצד זה דחה הריטב"א שבכ"מ שם פי' הראב"ד וחולק עליו. אבל הראב"ד דס"ל כן יהיה הקושי' חזקה עליו במה איפה ס"ל לחלק בין מקום בגדים ובין שלא במקום בגדים לגבי עבודה בין יד לכלי ועולה ע"ד לומר דטעמ' רבה איכא במה לחלק והוא דמצוה התלוי בחובת הגוף יש שני אופנים בזה בין שחומר המצוה ועיקר' מוטלת רק על הגוף בלבד. ובין שעיקר המצוה הוא על דבר שחוץ מגופו רק שפעולת המצוה היא חובת הגוף שיעשה מצוה זו בגופו. וזהו דבבגדי כהונה התורה צותה שיהי' כל בשרו מכוסה בבגדים (אלו). דאין הבגדים ממש מצוה אלא שההלבשה היא המצוה שחומר ועיקר המצוה מוטלת רק על גופו שיהיה כולו מכוסה. דכל הבגדים באים לכפר' ולטהרת הגוף מיוחד על כל אבר המלובש כמבואר בגמ' זבחים (פ"ח:) וכמו טבילה שהיא רק טהר הגוף ע"י מי מקוה דאין המקוה מצוה אלא טבילת הגוף מצוה וה"נ דכוותי' בבגדי כהונה דאין הבגדים מצוה אלא ההלבשה וכיסוי גופו מצוה ולכן כמו שאין סברא לומר דחציצה במיעוט תעלה הטבילה דבכה"ג בעינן כל גופו וה"נ בבגדי כהונה שכל עיקר המצוה מוטל על הגוף בלבד ע"כ בעינן כל גופו ואפי' חציצה במיעוט מעכב. משא"כ בעבודה שעיקר המצוה הוא הקרבן. והוא דבר שחוץ מגופו רק שהחיוב שהמצוה יהי' נעשה ע"י פעולת הגוף א"כ אף דכל עבודות בעינן ע"י פעולת גופו. עכ"ז שייך לילך בתר רוב וחציצה במיעוט גופו אינו מעכב וכמו מצות סוכה דאעפ"י שזהו חובת הגוף. אבל עכ"פ עיקר המצוה היא הסוכה כדכתיב למען ידעו כי בסכות גו' וכדאמרו מצוה קלה יש לי וסוכה שמה הרי שהמצוה היא הסוכה עצמ' חוץ מגופו. רק שהמצוה מתקיים ע"י ישיבת גופו בסוכה ולא שהמצוה רק על גופו בלבד. ולכן די בראשו ורובו בסוכה והדמיון והראי' לזה. ממה שהקשו התוס' בבכורו' כ"ג (ד"ה נבלה) מאי טעמ' דבטומאת משא לא אזלינן בתר רוב מכל איסורי תורה דאזלינן בתר רוב (דמחלק שם הגמ' משא ממגע). והמ"ל פ"א מה' משכב ומושב הי"ד אסבר' לה דבמשא לא שייך ביטול דטומא' כמאן דאית' ונושא (הכל גם התערובות) בבת אחת. וכ' דה"ה והה"ט באיסור שנתערב בבגד. (כמו גיזת בכור בע"מ ושער נזיר) דאוסר בכ"ש. שהוא מטעם דנושא הכל בבת אחת עי"ש ומובן טעם החילוק דבשאר איסורי' החשש על עצם התערובו' מצד עצמו חוץ מגופו אם לאכול או לאו וע"כ שייך לומר דדנין שהתערובות בטל ברוב. אבל בטומא' דמשא וכה"ג בבגד שנתערב בו איסור שאין אנו חוששי' על עצם התערובו' שחוץ מגופו. רק שהחשש על גוף האדם שנשא התערובו' וכיון שנשא בבת אחת גם האיסור ונטמא לא מהני לענין גופו לילך בתר רוב דבעינן כל גופו וא"כ ה"נ ממש דכוותי' בבגדי כהונה דעיקר הבגדים הוא לטהרת גופו כנ"ל לכן אם יש חציצה ונימא א' תערובות והרי נושא זה בבת אחת חיישי' לכ"ש כמו דחיישי' ממש בבגד שנתערב בו איסור כיון שנושא בבת אחת דלא אזלינן בזה בתר רוב כנ"ל משא"כ בעבודה שהיא מצוה שחוץ מגופו וליכא בזה כטעם הנ"ל בנושא בבת אחת אזלינן בזה בתר רוב כמו בכל התור' וזהו טעמו של הראב"ד לחלק בגדי כהונה מבין עבודה והכ"מ שם שכ' דכולה עבודה בגופו של כהן בעינן לפי הנ"ל אין בזה לדחות דבאמת כולה עבודה בעינן ע"י פעולת גופו אבל לא כל גופו (דוקא) בעינן לכולה עבודה דכיון שהעבוד' היא מצוה שחוץ מגופו חשבינן לגבי הנפעל שנעשה ע"י כל גופו דבכה"ג אזלינן בתר רוב. ומעתה י"ל דגם לשאר הפוסקי' אין ליקח ראי' מבגדי כהונה לשארי חציצית מטעם הנ"ל ועפ"ז יהי' מתוקמ' דינו של הרמ"א בסי' תרנ"א שכ' בלולב דאין צריך להסיר הטבעת הואיל ואין כל היד מכוסה ובסי' קס"א גבי נט"י הסכים נמי דצריך להסיר הטבעת ומדלא הגי' שם על הב"י כלום ועפ"י הנ"ל ניח' דבנט"י החיוב מוטל רק על היד ממש ע"כ גם מיעוט מעכב מלטהר. דבכה"ג בעינן כל היד כמו בטבילה הנ"ל. משא"כ בלולב שהיא מצוה שחוץ מידו רק שחיוב הלקיח' יהי' בידו ולגבי הנפעל בטל חציצה במיעוט שיהי' נחשב ככל ידו וה"נ בנד"ד דתפילין ג"כ יש לדמות ללקיחת לולב ולעבודה. דמצות תפילין היא מצוה בפ"ע חוץ מגופו רק