דברי נחמיה אורח חיים מב

דוקא או תר"ת הרי תשר"ת שתקע הוי הפסק בין הברכה להתקיעה. א"ו כיון שהוא מוכרח מצד הספק לא חשיב' הפסק ומצאתי בשמ"ח סי' י"ט סי"ב ות"ש שם סקכ"א שלמד מזה לכיסוי מספק דל"ח הפסק בין השחיט' כו' עי"ש וה"ה או כ"ש בנד"ד ועוד ראי' מב' זוגות תפילין דרש"י ודר"ת שבסי' ל"ד שיניח כדברי האחד ויסלקם ויניח האחרים על סמך הברכה דקודם ומ"ש בסה"ת (בסי' ר"ו) דלהאומרי' דתש"ר א"צ ברכה בפ"ע הוי ניח' לי' לגמרי כו' ע"ש וכן הסמ"ג ומרדכי לא הקפידו כ"א מצד שברכת על מצות שעל ש"ר יהי' הפסק כו' (אלא שמ"מ שרי ע' מ"א) הרי שמצד גוף עסק הנחת התפילין שכדברי האחד אין קפידא כלל אעפ"י שפסולין לדברי האחר (וע' עוד בתוס' פ' ע"פ ד' קט"ו רע"א וד' ק"כ רע"א ואין להאריך

אמנם למעשה אין לזוז מדברי המ"א דאף אם אין ללמוד ספק בתש"י ומ"ש רמ"א ספק בתש"ר כנ"ל מ"מ הרי גם גבי תש"י כתב רמ"א גבי גידם בסס"א דלא יברך מצד הספק. (ומה שצירף רמ"א בד"מ גבי תש"ר מה שלכמה פוסקים א"צ לברך על ש"ר בפ"ע בלא שח הוא רק לרווח' דמילתא). והטעם יש לומר דעם היות דזה אמת שאין בזה חשש ברכה לבטלה ממש דברכת להניח קאי נמי על ש"ר כנ"ל מ"מ לעומת זה אין כאן ג"כ חשש ביטול ברכה הצריכה לגמרי דכשיברך אח"כ על ש"ר (ברכת על מצות למנהג שלנו כהב"י ולמנהג רמ"א יברך על ש"ר שתים) יפטור בזה גם על תש"י (דכל מצוה שעשיית' קיימת יכול לברך גם אחר שהתחיל עשיית' כמ"ש הרמב"ם פי"א מה' ברכות ה' ה' וע' ש"ך יו"ד רסי' י"ט). ובלא"ה יש הרבה גדולים דס"ל דברכת על מצות חוזרת גם על התש"י וכמ"ש ר"י הלוי שבט"ז סי' כ"ה. ואף דאנן לא קיי"ל הכי אלא כמ"ש רמ"א מוח"ז רבינו ז"ל סי' כ"ה וסי' כ"ו דעל תש"י לבד א"צ כ"א ברכה א' היינו דאינה צריכה ב' ברכות כמו התש"ר דצריכה ב' ברכות למנהג רמ"א אבל בכה"ג דנ"ד שיש ספק וא"א ברך על תש"י מחשש הפסק כו' שפיר דמי לברך על ש"ר (שתים לרמ"א או על מצות לדידן ויכול לכוין להוציא גם התש"י. וכ"ה בהדיא בתשו' שבו"י סי' ג'. (וע"ש דמטעם זה לא רצה לכנוס בספק כל שהוא אעפ"י שבנדון דידיה דעתו נוטה דלכ"ע חייב בתש"י כו') ולכן לא דמי לההיא דתשר"ת כו' דא"א בע"א דכשיברך אח"כ הרי זה אחר גמר המצוה אם תשר"ת הוא העיקר וכמו"כ בב' זוגות תפילין הנ"ל אם יברך אחר שיסלק הראשונה כו' וכן בההיא דכיסוי שבת"ש משא"כ כאן כשיברך על ש"ר והרי עדיין התש"י מונחת ויוצא י"ח בברכה שיברך על ש"ר וזה יותר טוב ממה שיברך קודם התש"י דאעפ"י שקאי נמי על תש"ר מ"מ חשש הפסק בין ברכה לתחילת המצוה אם אין התש"י כדין יותר חמיר ממה שיש לחוש אולי התש"י כדין ואינו מברך עובר לעשייתה ממש. דחיוב עובר לעשייתה אינו כ"א לכתחילה במצוה שעשייתה קיימת כו' כנ"ל משא"כ חשש הפסק בין הברכה להמצוה מעכב בדיעבד (היכא דאפשר) וגם יש בזה עוד חסרונות שמדינא צריך לאחוז הדבר שמברכים עליו בימינו בשעת הברכה וזה יותר חמיר מדין עובר לעשייתה ע' תוס' (ורא"ש ור"ן) פ' לוה"ג (ל"ט:) ומה גם מה שאוחז התש"י בשעת הברכה אם אינה מצוה הוא גרוע טפי מאם לא היה אוחז כלל שניהם ע' סי' ר"ו בנפל הפרי ובססי' רע"א גבי נשפך הכוס או שנמצא שהוא מים

ובר מכל דין מה שהמ"א תופס גם בתש"י לספק פלוגת'. אינו מוסכם דמד' הב"ח וט"ז משמע בהדי' דס"ל דלא פליג הרשב"א כ"א בתש"ר אבל בתש"י מודה דמדכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות ילפי מזה פסול חציצה ממש. ובאמת שלכאורה הדבר מוכרע כדבריהם שהרי הר"ן בפ' הקורא עומד הביא דברי הרשב"א בלי חולק משמע דהכי ס"ל וכדמשמע מריב"ש שבב"י והרי בפ' לוה"ג מבואר בדבריו דבתפילין איכא קרא לפסול חציצה כדלעיל א"כ ע"כ דבתש"י עכ"פ הדרשא דלך לאות כו' היינו לפסול חציצה ויש לנו לומר שכ"ה דעת הרשב"א ג"כ (מלבד שגם גבי תש"ר לא כתב הרשב"א כ"א להלכה ולא למעשה)

כללו של דבר למעשה כבר הודעתיך ע"י ידידנו שב"ז הרב ר' לוי נ"י מבארדיטשוב. שראוי לעשות האאפטור במקום אחר (ולמעלה או לצד חוץ) שלא במקום הנחת התפילין ואם א"א אזי אין לברך על התש"י כלום ותברך על תש"ר ברכת על מצות ותכוין לפטור בברכה זו גם התש"י מספק ואפשר שלפ"ז נכון לברך על מצות בחולם תחת הוי"ו ולא מצות בפתח הוי"ו ע' פמ"ג סי' כ"ו בס"א סק"ט שכ' בשם המדקדק ר' זלמן הענא כהט"ז ולא כהמ"א. ואעפ"י דאנן קיי"ל כרמ"א סי' כ"ו דאין התש"י צריכה ב' ברכות וא"כ אין ברכת על מצות חוזרת על ש"י כ"א על ש"ר לחוד ולכן א"צ לשון רבים אבל בכה"ג דנד"ד כשיכוין על שניהם לכאורה דנכון לומר מצות בחולם תחת הוי"ו)

אביך החפץ שלומך דגופך ונהורא דנשמתך

נחמיה בירך

אמרתי אחכמה ורחוקה ממני נתיב לא ידעתי אנה הלך אאמ"ו הגאון ז"ל בתשובתו הנ"ל: ואף שלא זכיתי לבקש דרכו שיאיר דרך ספיקותי בחיים חיותו לא הסבותי לבי מנגד עיניו ועוד יהיה רוחי הדובר עם לבי כאלו אנכי המדבר והוא יענני בקול. והנה מה דדחי לי מד' הר"ן שכ' טעמ' דבלולב ליכא קרא כו' והוסיף לומר דלפ"ז יש לומר דגם התוס' לא כ"כ מתחי' כ"א גבי לולב דליכא קרא. לא זכיתי הבין. דלפענ"ד להתוס' לכאור' נרא' דס"ל דלקחתם לימוד גמור הוא על חציצה ממש. דפי' גבי יששכר דפרש"י משום חציצה דכתי' ולקח כו'. הרי דס"ל דולקח הוא לימוד גמור על חציצה ממש דאלת"ה הי' להתוס' לומר דרש"י לאו חציצה ממש קא'. א"ו דהתוס' ס"ל דלקחתם הוא לימוד גמור על חציצה ממש. ולכן היה קשה לי' למה א' רבה לקיח' ע"י ד"א ולא קא' חציצה ממש. אבל גם להר"ן שכ' בהדי' בלולב דליכא קרא לא שייך חציצה ממש הלא כוונתי מבואר דכיון דלמד המ"א טעמו של הר"ן משום דבטל לכן כתבתי דיש לומר דהר"ן מיירי בגוונא דצריך להיד ואז באמת בטל וליכא חציצה והתוס' מיירי על סוגי' דגמ' באינו צריך, ואף שנא' שהר"ן חולק על התוס' כמ"ש המ"א. וגם הר"ן מיירי כפי הסוגי' דגמרא באינו צריך (וס"ל דלרבא בלולב גם באינו צריך בטל וליכא חציצה ורבה ס"ל באינו צריך לא בטל והוי כעין חציצה) עכ"פ שפיר יש לומר דזהו טעמו של הר"ן דכתב בלולב משום דליכא קרא דהוצרך לזה רק התם דמיירי באינו צריך אבל היכי דצריך דודאי לכ"ע ליכא חציצה (דגם רבה לא פליג רק באינו צריך דממילא שמעינן דהיכא דצריך ויש ביטול דגם רבה מודה דליכא חציצה וכיון דבכה"ג לכ"ע ליכא חציצה) יש לומר דגם הר"ן מודה דאפי' היכי דאיכא קרא כטבילה וכתפילין בטל וליכא חציצה והא דכתב דבתפילין משמע בהדי' מהר"ן דפסול גם בכרך ידו. יש לומר כיון דקאי על סוגי' דגמ' דאינו צריך א"כ בכה"ג מיירי נמי בתפילין באינו צריך אבל בצריך בנד"ד מצד מכה ואינו יכול להסיר אף בתפילין דאיכא קרא גם הר"ן מודה דליכא חציצה בכה"ג. ולכאורה הא דאמרו גבי טבילה כל שאינו מקפיד אינו חוצץ דר"ל בטעם זה דכיון דאינו מקפיד הוי טפל ובטל גבי' והוי כבשרו. וגם ממ"ש הרשב"א הובא בב"י בה' נט"י סי' קס"א דבצבע שהי' על ידו ממשן של צבעים אינו חוצץ