דברי נחמיה אורח חיים מא

התוס'. משא"כ בטבעת שעל האצבע דמיירי על מקום מיעוט ביד ורק מקצת בחציצה זהו טעמו של האגודה דמתיר וכ"ז כתבתי בדעת קלה ושעה קלה בני עיון יען ידעתי כי עירום אנכי ואחבא. והנני עומד ואשמע מה יצוה אדוני איך לעשות למעשה

בנך המצפה להתכבד בתשובה שלמה משתחוה ויוצא

דובער ליב גינצבורג

תשובה. אהו' בני חביבי שי' מה שכתבת לפקפק על המ"א מדברי התוס' דפ' לוה"ג (ל"ז.). שכתבו בתחלת דבריה' דבדבר הכרוך ביד לא שייך חציצה הנה עם היות שיפה פלפלת ורואין הדברים כו' ומה גם שלדעת הב"ח בסי' תרנ"א שגם במסקנ' לא נדו התוס' מסברא זו מ"מ כיון שבתוס' דפסחים (נ"ז.) ויומא (נ"ח.) וזבחים (כ"ח.) החליטו להיפוך (וכ"כ המרדכי פ' לוה"ג בשם ר"י) ודאי מסתבר יותר כד' הט"ז שם שהתוס' דפ' לוה"ג לא כתבו כן מתחי' כ"א מתוך הדוחק אבל במסקנתם שתירצו דהתם מיירי בשעשה כמין בית יד כו' (שזהו כדבריהם במקומו' הנ"ל) א"צ שוב לדחוק בההיא דיששכר כרך ידו כו' אלא דבכה"ג פסול משום חציצה כפרש"י בפסחים שם וכד' התוס' שם ושם. וכן נראה שתפס הב"י שם בד' התוס' הנ"ל (שלכן לא הביא כלל ראש דבריהם). וכן המ"א שם (מדלא הביא בסקט"ז כ"א בשם הר"ן). ומה שכתבת מדברי הר"ן שבמ"א שם. ע' בר"ן שם דלא כ"כ כ"א דוקא גבי לולב דלית לן קרא לפסול חציצה אלא דהאיסור הוא רק משום דלא הוי לקיחה תמה. והוי כחציצה ולא משום חציצה ממש כו' ומסיק בהדי' דלא פסלינן משום חציצה (ממש) אלא היכא דאיכא קרא כטבילה כו' וכתפילין כו' משמע בהדי' דבתפילין פסול גם בכרך ידו (וכן ברטי' שעל המכה וכמו גבי טבילה דמשנה שלמה היא פ"ט דמקוואות מ"ב וטוש"ע יו"ד סי' קצ"ח ס"י. וממילא נ"ד לרטי' דנט"י דליכא קרא ולפי"ז גם מראש דברי התוס' דפ' לוה"ג ג"כ אין ראי' כלל לתפילין דיש לומר דלא כ"כ כ"א גבי לולב וכן גבי עבודה דג"כ ליכא קרא ממש רק מדכת' ולקח הכהן כדפרש"י במקומות הנ"ל (הרי זה כלולב) וכדברי הר"ן ובר מכל דין כיון שבשו"ע שם גבי לולב כתב בכרך על ידו י"א דלא יצא ולא הביא כלל דברי החולקי' אעפ"י שכ' בלשון י"א משמע דכן הלכה וכ"כ הפ"י שם. ונפלאתי עליך איך עלה ע"ד להחליט כהר"ן וראש דברי התוס' הנ"ל נגד פסק השו"ע ומ"ש עוד מגמ' דזבחי' (י"ט) תמהני הרי התם באמת פרכינן ותיפוק לי' משום חציצה ומשני בשמאל א"נ שלא במקום עבודה. הרי אדרבה משם מבואר בהדי' דבכה"ג הוי חציצה והא דאיתא שם ופליגא דרבא דא' רבא כו' שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצצת. פחות מכן אינה חוצצת דלכאור' משמע (מדא' לשון חציצה) דאיירי בימין ובמקום עבודה ואפ"ה בפחות מג' על ג' אין חוצצת כבר פרש"י דלשון חציצה לאו דוקא (והיינו משום דאיירי שלא במקום עבודה) אלא ר"ל משום יתור בגדים כו' וכן בלישנא אחרינ' שבגמ' שם שגם בדברי ר"י נזכר לשון חציצה פרש"י ג"כ דע"כ ר"ל משום יתור בגדים ושלא במקום עבודה דאי במקום עבודה אפי' נימא חייצא הן אמת שהרגשת דלפרש"י הוא בהיפוך ולכן מצא חן בעיניך להביא רק פי' הראב"ד בהשגות פ"י מה' כלי המקדש הי"ז דמפרש דלא כפרש"י אלא דלשון חציצה הוא כפשוטו וס"ל לרבא דגם במקום עבודה אין חוצץ פחות מג' על ג' וכמ"ש הכ"מ אמנם גם להראב"ד נראה דע"כ לומר דס"ל דהחילוק בין במקום בגדים דגם לרבא אפי' נימא חוצצת ובין שלא במקום בגדים דבפחות מגע"ג אין חוצצת לרבא היינו משום דפסול חציצה בין בגדים לבשרו ילפינן מקרא כדאי' שם בגמ' ולבשם על בשרו שלא יהיה דבר חוצץ כו' אבל גבי עבודה ליכא קרא ממש (ולא נזכר בגמ') אלא כדפרש"י מדכת' ולקח הכהן כו' והרי זה דומה ללולב דכת' ולקחתם כו' דכ' הר"ן דאין ללמוד מזה פסול חציצה ממש ולא דמי להיכא דאיכא קרא כמ"ש הר"ן שם גם הראב"ד יודה שדומה לבגדים דכהן שאפי' נימא חוצצת אך לפי"ז צ"ע קצת על הריטב"א שבכ"מ שם שהקשה על הראב"ד למה חילקו בין במקום בגדים לשלא במקום בגדים והרי הריטב"א עצמו בחי' לסוכה כתב כהר"ן לחלק בין לולב דליכא קרא כ"א מצד לקיח' תמה לבין היכא דאיכ' קרא וא"כ גם בין במקום בגדים לשלא במקום בגדים ג"כ יש לחלק כנ"ל. וצ"ל דס"ל דגם גבי עבודה דכת' ולקח הכהן שתהא בעצמו של כהן כדפרש"י חשיב' ג"כ לימוד גמור לחציצה ממש ולא דמי ללולב דכת' ולקחתם סתם והכי ס"ל ג"כ לריצב"א בתוס' דיומא שם עי"ש אמנם אף שלפי' הראב"ד יהיה יפה ראייתך. אבל אין נ"מ כ"כ בדעת הראב"ד דלדינא מסתמ' קיי"ל כרמב"ם ורש"י וכפי שהכריע הריטב"א שם שבכ"מ שם. ומעתה גם מ"ש עוד לצדד בנד"ד מצד שאין החציצה כ"א במיעוט התפילין ג"כ לא מהני שהרי היכא דאיכא קרא לפסול חציצה כמו גבי בגדי כהונה גם נימא א' פוסלת וכבר למד המ"א מהתם להכא דכנה ושער וכה"ג הוי חציצה (להרא"ש עכ"פ דודאי ס"ל דבתפילין חציצה פוסל מקרא דעל ידכה ובין עיניך) והא דבסי' תרנ"א הביא רמ"א בשם האגודה דמדינא אין לחוש בשאין כל היד מכוסה כבר כ' מ"א שם סקי"ח דמקצת היד ס"ל לאגודה כסברת הר"ן דבטל לגבי היד וכבר נתבאר דלא כ"כ הר"ן כ"א גבי לולב דליכא קרא כו'. וע"ש בט"ז דבטבילה ותפילין משמע דפשטי' לי' דגם במקצת חוצץ וכ"ה בביאורי הגר"א ז"ל שם בהדי' דלהפוסלין בלולב משום חציצה ממש אין חילוק דהא דאמרי' כו' דאפי' נימא חוצצת במקום בגדים כו' וא"כ ה"ה כאן (להרא"ש עכ"פ)

והנה לכאור' עלה ע"ד לפקפק בדברי המ"א מצד אחר והוא דלכאור' למד הא דלא יברך על תש"י מצד הספק (אי כהרא"ש אי כהרשב"א) ממ"ש רמ"א בספק דתש"ר ויש לומר דלא דמי חדא דהמעיין בד"מ יראה דצירוף לזה הא דלכמה פוסקי' בסי' כ"ה א"צ לברך כלל על של ראש בדלא שח עי"ש משא"כ כאן בתש"י ליכא צירוף כזה ועוד דבתש"ר אם נא' כהרא"ש והרי היא כאלו אינה אם יברך עלי' ברכת על מצות (למנהג רמ"א) הרי זה ברכה לבטלה ממש שהרי כבר בירך על תש"י להניח וסגי בהכי לתש"י לפ"ד רמ"א סי' כ"ו (דלא ס"ל כתשו' ר"י הלוי בט"ז סי' כ"ה סק"ו) משא"כ כשהספק הוא בתש"י אף אם נא' כהרא"ש וה"ה כאלו אינה אין ברכת להניח שיברך עלי' לבטלה ממש שהרי ברכה זו קאי נמי על תש"ר (לכ"ע דלמנהג רמ"א תש"ר צריכ' שתי ברכות ולמנהג שלנו כהב"י הרי אין מברכי' על ש"ר כלל רק יוצאי' בברכת להניח שיברך על תש"י) ואין כאן כ"א חשש הפסק בלבד להרא"ש ולא חמיר כולי האי ואעפ"י שהפסק בין ברכה לבין התחלת עשיית המצוה מעכב גם בדיעבד כדקיי"ל בכ"ד (וכדא' גם כאן שח מברך שתים כו') וא"כ לכאור' הרי עסק הנחת התש"י להרא"ש שאין בה מצוה הרי זה הפסק בין ברכת להניח לבין התש"ר והיה צריך לחזור ולברך על תש"ר וממילא ברכתו על תש"י הי' לבטלה ממש לפי"ז ז"א (חדא דהא דהפסק בין ברכה להמצוה מעכב בדיעבד אפשר דז"א כ"א בשהפסיק בדיבור דוקא וצ"ע בזה ועוד) דבכה"ג שההפסק הוא מענין המצוה (ובפרט) שהוא מוכרח בזה מצד הספק אולי הלכה כהרשב"א דאין בתפילין פסול חציצה דלפי"ז יש חיוב מ"ה להניח תש"י קודם תש"ר נרא' ודאי דלא חשיב הפסק (ממש) ויש להביא ראי' לזה מהא דאיתקין ר' אבהו בקסרי תשר"ת כו' פ' בתר' דר"ה (ל"ד) וע' ב"י סי' תק"צ דמד' הרמב"ם וסמ"ג משמע דספיקות אלו הן מעיקר הדין וא"כ לכאור' הרי אם מן הדין בעי' תש"ת