דברי נחמיה אורח חיים לז

סימן ז

מ"ש מכבר משנים קדמונים הרב הגאון מוהרדל ז"ל מביחעוו ישן לאסור טליתי' הנארגי' ע"י עובדי כוכבים אף בערי ישראל

אשר כתב לי הרב מוה' דובער נ"י הורוויץ מ"ץ מליבאוויץ בשם הרב הגאון מוה' נחמי' סג"ל מדובראוונע. הטעם שסומכי' על הבדיקה שאח"כ ע"י. ממונה לכך שמרגיש היטב אפי' בתערובות דקה מן הדקה לפיענ"ד נרא' שאין בו בנ"ט אחרי שבש"ס דנדה (ס"א) לא הוזכר בדיקה לגלימא דאיתאבד בי' חוטא דכיתנא כ"א ע"י צביע'. ובלא ידיעא אי נתקי' אי נא נתקי' ושהוא בספק הדבר גלוי שלא הי' לפני חכמי הש"ס בדיקה אחרת בזה (וכן משמע מדברי השואל בתשו' הרשב"א ח"א סי' רנ"ט וכן מדברי תשו' נו"ב מ"ת סי' קפ"ז ע"ש) א"כ אנן דלא בקיאין אף בבדיקות שהוזכרו בש"ס החמירו רבותינו הפוסקי' ז"ל לא לסמוך בימינו דבציר לבא איך ימלא לבבנו לחדש בדיקה נגד הש"ס מאן ספן ומאן רקיע ואף אם באנו לתלות בהא דתנן בכלאים נא ילבשם עד שיבדקם ויפרשוהו אם יש בהן תערובו' פשתן כלשון הר"ש ורע"ב שם (ונצרך לחלק דהא דלא סמכינן על בדיקה בסוגי' דנדה שם הוא בידוע שאבד בו כלאי' בודאי וכדתנן שם כל דבר שהוא בחזקת טומא' כו' עד שיוודע כו' ובדיקה זו גרועה היא ואינה כדאי להוציא מידי ודאי כלאי'. רק בספק כמו בהני דחשיב במתני' שם סמכי' עלי' וה"ה בנד"ד אך כל זה אין לו יסוד והרי הא דלא ידיע אי נתקי' אי לא נתקי' נמי ספק הוא ולא הוזכר בדיקה גם עיקר פי' במתני' דכלאים הוא פי' הרמב"ם שיבדקם אם נתפרו בפשתן וזה אפשר נבדוק ודאי להתיר התפירות ולראות אם הם פשתן או צמר וכן משמע ודאי לישנא דר' יוסי שם דהבאין ממד"ה א"צ בדיקה שחזקתן בקנבוס לשון חזקתן משמע שהדבר שידוע לנו שיש בו אנו מחזיקין שהוא קנבוס והיינו התפירה שוודאי הן תפורין ואנו מחזיקין שהוא קנבוס ולא פשתן אבל למ"ש לעיל לפי' הר"ש שעיקר התערובות ספק לא א"ש כ"כ לשון שחזקתן (שוב ראיתי בתשו' פ"י חי"ד סי' ח' נגע ג"כ בענין זה עי"ש). ואף אם נאמר ונלמד ממשנה זו שיש בדיקה לחוט ארוג בבגד במקום שהוא רק ספק כנ"ל וודאי אין לנו ללמוד אלא בחוטין שלמין בבגד אבל כאן שהחשש' שמא בעת הטווי' טרפו פשתן בצמר וודאי אין מקום אפשר לבדוק אלפי רבבות חוטין (והייתי עסקן בדברי' ולקחתי פשתן סרוק חתוך דק דק וטרפתי יחד עם צמר דק וטוו מהן חוטין באופן שלא אפשר להכיר כלל) דקין כמ"ש ברש"י בחולין (י"ג:) ד"ה לפרסומי כו'

גם על מה שאומרים העולם שקשה לטוות חוטי פשתן דקים יותר מן הצמר ולכן דמי בגדי פשתן הדקים יקרים ביותר (ונ"ל שז"ש בכתובות (ס"א:) באין כופה לטוות בפשתן וה"מ בכיתנא רומאה. שאין טווין אותו דק דק כדאי' בב"מ (נ"ט) לענין ישתמש בכלי פשתן ולכן נצרך לרככו הרבה ברוק בפה בעת הטווי' לעשותו כדק היטב לכן משרבט השפתים ומסריח הפה) ולנו לא חיישי' לחלופי וכמ"ש בתשו' הרשב"א סי' תשס"א והובא בשו"ע בנתינת חוטי קנבוס לתפור חיישי' לחלופי בפשתן אף שהוא יוקר יותר משום שהוא קל יותר לתפור הנה בלשון הרשב"א שם מבואר שבא לחשבון שיוצא הפסדו בשכרו שמרוויח יותר בקלות התפיר' ע"ש אבל כל שהריוח מרובה כמו בנד"ד שדמי הצמר הדק קרוב לעשרה בדמי הפשתן ודאי יצא טרחתו בשכרו וכל טצדקי דאפשר עבדי להחליף וע' בתשו' הרשב"ש סי' רצ"ז ובספ"ק דברכות (י"א:) מוכח דלת"ק דקיי"ל כוותי' ודאי חלפינהו ולא חשיב ספק כלל וע' רמב"ם וראב"ד (ומדפריך מינה. פ"ב דע"ג (לא) אמפקיד יינו דמיירי בחותם א' כמ"ש תוס' שם**( אגב שיעפי' כ"כ דהתוס' ר"ל רק גבי יין ולמסקנא אבל הא דדעתי ודאי בלי חותם מיירי. עכ"ה:)** מוכח דאפי' בחותם א' חיישינן לחלופי והא דאמרי' שם (ל"ט:) אי כי הדד נינהו כיון דאיכא חותם א' לא טרח. צל דהכא בחליף דדמאי לא הוי כהדדי לגמרי ומחליף רע בטוב ומ"מ לא מינכר כ"כ וכן צ"ל בלא"ה לפ"ד תוס' פ"ו דע"ג (י"ב.) דכי הדדי לא חיישי' כלל לחילף להכשיל אף בלא חותם וע' תשו' מהרי"ט ופר"ח סי' קי"ח ואכמ"ל בזה) (הגהה. מ"ש ע' מהרי"ט. הוא בח"א סי"ב וח"ג ס"ג וע' תשו' ח"ץ סי' ל"ט ומנ"י כל"ב ס"ב)

ולסמוך אהא דמירתת העו"ג שאפשר לבדוק החוטין באור להכיר בין צמר לפשתן כו' ואף לדברי המערערין על בדיק' באור בין קנבוס לפשתן וע' תשו' פ"י שם וס' הזכרונות י"ג ע"ב) מ"מ בין צמר לפשתן וודאי יש לסמוך כדאמרי' רפ"ב דשבת דצמר מכויץ כוויץ ולא נמשך אחר הפתילה אבל בפשתן מדליקין בו מ"מ אין ראי' להיכא שמעורב צמר ופשתן יחד וע"ש בסוגי' בכרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו ובפי' הרי"ף שם. וזה ודאי אין לקרות העושין במלאכת הטווי' בשם אומן לומר בהם אומן לא מרע נפשי'. לבד הא דאומן לא מרע נפשי' תלוי באשלי רברבי ואכמ"ל בזה

סימן ח

מה שהשיב הגאון המחבר ז"ל

מ"ש כיון דבש"ס דנדה (ס"א:) לא נזכר בדיקה כ"א ע"י צביע' כו' הדבר גלוי שלא הי' לפני חכמי הש"ס בדיקה אחרת בזה כו'. הנה שם אבגד שאבד בו כלאי' קאי ופי' שאבד היינו שידוע שנארג בו חוט פשתן וכבר בדק (בדיקה פשוטה) ולא מצא דבזה הוא דפשיט' להו דלא אישתרי בהכי דהחוט היכן אזיל והרי אפי' ע"י בדיקה דצביע' הקשה רבא מנא לי' להביא הא אלא דרפרם השיב שנלמד מרבנן דמתני' והיינו ע"י בדיקה ברורה דוקא דומי' דבודק עד שמגיע לסלע דמתני' אבל מ"מ אין ראי' מכאן להכחיש החוש שלנו דעכ"פ גם בלי צביע' אפשר להכיר ולא נפיק מכלל בדיקה (גרועה עכ"פ) להוציא מספיק' מחשש' בעלמ' וכבר הרגיש כת"ר בזה ולפענ"ד גם גבי גלים דמתני' הוזכר ב' בדיקות דהא דקתני בדקו אחת מהן הוא טהור כו' נרא' דהיינו אף שבדקו הגל בלבד ולא חפרו בקרקע כו' אלא כשבדקו (בדיקה כזו) שלשתן ע"ז אמרו רבנן בודק עד שמגיע לסלע כו' פי' דלא סגי בבדיקה (גרועה זו שכבר בדקו) להוציא מידי טומאה ודאית אלא בודק (עוד הפעם) בדיקה ברורה עד שמגיע לסלע כו' וביותר מבואר ומוכרח פי' זה (לפה"נ) מדברי הרמב"ם (פ"ט מה' ט"מ ה"י) ע"ש והגם ששם פ"ו גבי שכונת קברות דה"ז רק חשש' בעלמ' נזכר ג"כ בדיקה עד שמגיע לסלע כו' צ"ל דכאן גבי גל שאני דעיקר הטומאה הי' רק בגל ולא בקרקע כו'. ולפ"ז נשמע ממתני' שיש ב' בדיקות וכל זמן שלא בדקו שלשתן רק רוצים לטהר גל א' או ב' שאין כאן חזקת טומא' ודאית דאולי הטומא' בשלישית כו' לזה מועיל בדיקה קלה (כמו שהיא) להוציא מספק טומא' אעפ"י שהרי עכ"פ יש כאן חזקת טומא' בא' מג' גלים אלו כיון שבגל זה הוא רק ספק עכ"פ). וכשבדקו שלשתן (בדיקה קלה הנ"ל) ומצאו טהורין (דאז א"א כ"א או שנטהר כולם או שנטמא כולם אז כולן טמאי' (אף לרבנן) דאולי הטומא' טמונה בקרקע עד שיבדוק (עוד הפעם) בדיקה ברורה הנ"ל דבדיקה