דברי נחמיה אורח חיים לו

לבד מה שיש לומר שלפי קלות משקלן של המאטקעס ולפי זולות דמיהן מקום לחוש שיש בהן רוב או מחצה על מחצה צ"ג. אין הדבר ברור שבטל ברוב צמר רחלים וכבר העיר התשב"ץ בתשו' ח"ב סי' ד' להסתפק שמא דוקא נקט במתני' הטורף צמר גמלים ופשתן עם קנבוס דדמי אהדדי הוא דבטלי ברוב אבל איפכא לא וממילא נמי אבל שאר מינים לא שאף צמר גפן אף שאנו קורין לו צ"ג מ"מ לא דמי כלל לצמר רחלים כצמר גמלים דדמי לי' טפי (ויותר ראוי לדמות צ"ג לפשתן שגדולו מן הארץ כמותו. וע' תוס' שבת (כ"ז:) ד"ה כל כו') וכ"מ שיטפת לשון רבינו ישעי' הראשון ז"ל בס' המכריע ר"ס פ"ח דנקט טלית של ב' מינין כגון צ"ג ופשתן סתם לענין ציצית שם ולא חש כלל לבאר רוב ע"ש. ומקום הי' לומר שזה דעת מהר"ם בתשב"ץ הנ"ל סי' ד' שחשש בתערובו' חוט א' של צמר רחלים תוך הקאמליט לאסרו לתפרו תחת פשתן. דהקאמליט שבימיהם וכן בימינו אעפ"י שעיקר שמו תחלה נקרא על שם גמלים. מ"מ ידוע שהוא נעשה מנוצה של עזים ושארי מינים כי"ב והנעשה מצמר גמלים ממש יקר הערך והמציאות מאד במדינתנו (איירופיא שאין גמלים מצויים) בזמנינו וכ"ש בזמן מהר"ם. ולכן ס"ל שאינו בטל ברוב כ"א בצמר גמלים ממש כדתנן ולא בשארי מינין אבל זה דחוק ורחוק מהאמת בכוונתו ז"ל והעיקר שדעתו כדעת הסמ"ג שיתבאר אות וא"ו בס"ד. דדוקא טרפן בעודן צמר אבל חוטין לא) ואף לשון הרמב"ם בחיבורו שכתב שצורת הכל צורת צמר גמלים כו' יש לדייק כן. שדוקא באלו מפני שחוזרין להתערב יפה לחזור הכל כצורת הרוב ולכאור' הי' נרא' לומר שז"ש בתוספת' דנגעים פ"ה בגד ששתיו סורקין וערבו צמר שתיו צמר וערבו סורקין אינן מטמאין בנגעים ולכאור' שתיו וערבו הו"ל כמחצה על מחצה דתנן במתניתין שם רפי"א בערף צ"ג וקנבוס עם צמר רחלים ופשתן דמטמא בנגעים (ודוחק לומר דאתי' כר"ש דפליג בתוספת' שם ע"ז ע"ש) אנא טעמא משום דסורקין אין דינו כצמר גמלים וקנבוס שהן דוקא מתבטלין ברוב בצמר רחלים וקנבוס וממילא במחצה על מחצה מטמאין אבל סורקין ושאר מינים דאין מתבטלין ברוב וניכר תערובתן טובא לכן אף בשתי וערב מטהרין גם הצמר מלטמא בנגעים אלא שהרמב"ם בפי"ג מה' טומאת צרעת ה"ג אעפ"י שמפרש הא דסורקין משום שהוא משאר מינין. מ"מ סובר שלא לחלק בינו לצמר גמלים וקנבוס וכתב דין זה מהתוספת' בצ"ג וקנבוס וכן בנוצה של עזים ע' בכ"מ שם ובע"כ צ"ל דשתי וערב דוקא הוא דחלוק מלהבעל ומטהר אף במחצה על מחצה (והר"ש שם מפרש התוספת' דסורקין מענין רישא דשם דתני בצבועין הולכין אחר הנרא'. ותני בסורקין שלעולם נראה ובין בשתי ובין בערב אין מטמאין). ואין משם ראי' לכאן

(ו) נחזור לענין. שאם נבוא להקל בביטול ברוב תערובות הצ"ג אף לענין ציצית א"כ מעתה כל טורח זה של הפאבריקין שיגעו רבותיו הקדושים אשר בארץ ז"ל ליסד במדינתנו לריק יגעו ונלך ונקח בחנות בגדי צמר לבנים הנעשים בפאבריקין עובדי כוכבים ונעשה מהם טליתים של מצוה דזילי ושכחי. שאין שום הדור מצוה יותר בהנעשים בפאבריקין טליתים דפה מהמאטקעס מאסינע יותר מבנארגין בפאבריקין עובדי כוכבים ואין לומר שמ"מ יש להחמיר יותר בבגדים שנעשו בפאבריקין עובדי כוכבים. עפ"י דעת הסמ"ג שהביא התוספת' אהא דצ"ג וצמר רחלים כו' דתני בד"א בזמן שהביא פשתן וטרף ביניהן אבל הביא חוטי צמר רחלים וטרף בין חוטי צמר גמלים אסור וכתב הטעם דחוטין חשיבי ולא בטלי וא"כ בבגדים הנארגין ביד עו"ג יש לחוש לחוטי צ"ג דחשיבי ולא בטלי (אבל לחוטי פשתן אין לחוש מטעם שתולין במצוי וזול יותר כמש"ל אות ד'). דהנה מלבד שרוה"פ ז"ל חולקין ע"ד הסמ"ג בזה וגורסין בתוספת' בגי' שלנו שנא הוזכר דינו של הסמ"ג שם כלל וכן השמיטו דעתו ז"ל בשו"ע לגמרי (ואף שבכ"מ רצה לבאר דברי הרמב"ם כדעתו אינו מוכרח ולפי הנרא' חזר בו בב"י ולכן לא הזכירו כלל) אלא שאף לדברי הסמ"ג לפי מה שנרא' העיקר בכוונתו כמ"ש גם בנו"ב מ"ת חי"ד סי' קפ"ו לא משום חשיבות חוטין שלא להבטל הוא דלא נמצא בשום מקום דחוטין לא בטלי (ואדרבה מוכח בשלהי תמורה דפרכינן אצמר בכור וליבטל ברובא ומשני בציפרתא דאי לאו ציפרתא אף חוטין בטלי ברובא) אלא ר"ל שחשיבי לענין איסור כלאים שכבר חל עליהן שם כלאי' כשנעשו חוט ואף שבנו"ב שם חשבו לדחוק בלשון הסמ"ג הנה באמת מקור דברי הסמ"ג אלו הן מדברי ס' יראים לר"א מינץ (כדרך הסמ"ג תמיד להעתיק ממנו ז"ל כידוע) פי' ס"א כלשונו. ושם מסיים בה עוד וז"ל כדתני בתוספת' בחלוק שכולו צמר גמלים וארג בצד א' חוט של פשתן ובצד א' חוט של צמר דאסור עכ"ל א"כ משמע דלאו לענין חשיבות החוט דלא לבטל קאמר שהרי שם באין החוט מעורב כלל קאי ואין שייך ביטול שם. אלא ראייתו משם רק דחוט א' חשוב לענין כלאי' וחל שם כלאי' עליו לאסור בגד שלם. ומעתה ממילא מובן שאין דברי הסמ"ג אמורים רק לענין כלאי'. אבל לענין ביטול שאר מינין בצו"פ לענין חיוב ציצית אין לחלק בין חוטין לטרפן קודם טויה דמתני' וכמות שזה בטל כן זה בטל (וע' בפי' הרא"ש בנגעים רפי"א שהובא עלה מהא דכלאים ומשמע שגם לענין כלאי' ס"ל דחוטין לא בטלי והוא עפ"י דעת הסמ"ג הנ"ל. והלשון משובש וצ"ע וביותר שהרי הרא"ש לא חש להא דהסמ"ג וכמ"ש בנו"ב שם ע"ש) ואין שום עדיפות בטליתים הנעשין בפאבריקין דפה ממאטקעס מאסינע על בגדי צמר הנמכרין בחניות

ואחרי שנתייסד מימי קדם קדמתה. במדינתנו ע"פ רבותיו אבי זקנו הקדוש ז"ל פאבריקין מיוחדים לטליתים של מצוה נראה שחש לתערובו' צ"ג במיעוט. או משום קדושת טליתים של מצוה**(**(שלדידן שאנו מייחדין טליתים מיוחדין למצוה מינכר עלי' שם מצוה טפי וכמ"ש תר"י ז"ל רפ"ק דברכות שלכן אסור להלך בהן בבה"ק משום לועג לרש וזהו שאנו מהדרין לעשות טלית נאה של מצוה אעפ"י שלא הוזכר בשבת (קנ"ג:) כ"א ציצית נאה (ובפרט בב"ק (ט':) כ' טלית נאה ציצית נאה ובודאי טלית נאה ס"ס ומיותר בלשונו ז"ל) והרי מצות ציצית דומה בזה למזוזה ומעקה שאם אין לו טלית בת ד"כ פטור מציצית כמו אם אין לו בית אין חייב במזוזה ומעקה ואין סברא שיהי' הדור מצוה לעשות בית נאה בשביל מצות מזוזה ומעקה שבהן. ומ"ש בציצית שהחזיקו בהדור טלית נאה אלא הוא כמ"ש שמפני שאנו טליתים שלנו מיוחדין רק בשביל מצות ציצית ובשביל עיטופא דמצוה. וכמ"ש המג"א ססי' כ"ד מהע"א דגם קורא ק"ש בלא ציצית שייך מעיד עדות שקר בעצמו כמו בלא תפלין. לכן ראוי לדקדק בהן להיותו פטיר ועיטור מכל ערעורי וחששי שעטנז הרחוקים ויהיו חייבי' בציצית מה"ת לכ"ע כי היא כסותו לבדו לעורו. בפרט בעתים הללו ראוי לחוש מאד שיהי' נעשה ע"י ישראל מתחלתן ועד סופן ולהשומע יונעם ותעב"ט:)** חששו בהן ביותר אף לחששא רחוקה של שעטנז כדי שלא יעשה סניגורו קטיגורו כמ"ש לענין לולב הגזול אוי לו לזה שנעשה כו' א"כ ודאי הבא לשנות בזה ידו על התחתונה ופורץ גדרן של ראשוני' ז"ל ופרצה זו יצא ראשונה ממחזיקי טליתים עצמן בכדי להרבות שכרן וקורא אני עליהן נבהל להון וגו' ולא ידע כי חסר יבואנו כי סוף ודאי יפרצו יותר לקנות בגד צמר מחנות מפאבריקין. זה שכרן יהי' בעוה"ז לבד מעונשן בעוה"ב שע"י נפרצ' גדרן של ראשוני' ז"ל ר"ל מעונשי'. וכל מי שיש בידו למחות ולהחזיק גדרן של ראשוני' הקדושי' ז"ל הקולר תלוי בצוארו לעשות לה' ושכרו יהי' כפול בזה ובבא (ע' בסוף הספר הערת בן הגאון המחבר ז"ל):