דברי נחמיה אורח חיים לב

נשתנה גם בריטב"א דיבמות ראיתי שכ' שבימיהם היו סתם הבגדים שזורין רק גלימא לא היה שזור אלא בשפתו כו' ולפי"ז עתה כלאים דאורייתא לר"ת (שבפ"ו) וצ"ע בכ"ז ואכ"מ. דעכ"פ הוי יותר כלאים דאורייתא בחוטין דנד"ד מבחוט התפירה דמלבד ר"ת הרי גם לרש"י שם אינו דאורייתא והוי יוצא חומרא לנד"ד בק"ו מתפירה) וצ"ל דכוונתו כאן רק ללמד זכות על בגדי צמר כדמשמע בסוף דבריו לא כדמשמע ברישא שפתח במאטקעס אלו וסיים בבגדי צמר

(ה) גוף הדבר מ"ש דבחוט התפירה החשש כלאים הוי דאורייתא ובגוף הבגד דרבנן תמוה מאד. דבאמת גם בחוה"ת לאו דאורייתא הוא אליבא דר"ת (שהביא הוא) שהרי מסתמא אינו שזור כלל לא הבגד ולא החוה"ת ומה זה שכתב בחוה"ת דהא כ"א בפ"ע הוא שוע וטווי וכו' היינו וכו' ע"כ היינו נוז שלר"ת פי' שזור וליכא. (ונראה שבהגיעו לזה אסיק אדעתי' דליכא כאן נוז לפי' ר"ת ע"כ סתם וכתב תיבת וכו') ואם נרצה לדונו לכ"ז דע"כ כוונתו לדעת הר"ש שבב"י שפי' שוע וטווי כ"א בפ"ע ונוז ארוג יחד (ונשמט ממכתבו ע"י ט"ס המעתיק) עדיין קשה להיפוך דא"כ גם החשש שבגוף הבגד ג"כ דאורייתא ואינו מובן כלל מ"ש דוודאי לא יהי' התערובות שוע טווי ונוז ועוד כו' כשיהי' שוע וטווי ונוז יהי' ניכר יותר כ"ז אין לו הבנה כלל לסתימת שוע טווי ונוז שכ'. דלפי' ר"ת וודאי גם בחוט התפירה ליכא נוז ולפי' הר"ש גם כאן החשש תערובות הוא חוט שהוא שוע וטווי בפ"ע ונוז היינו מה שנארג בהבגד. ומה זה שכתב שלא יעשה שוע טווי ונוז כדי שלא יהי' ניכר הזיוף. על איזה פרט מהג' קאי הכי נאמר דר"ל שלא יהיו טוויים (או לא שועים) אלא פשתן סרוק וכה"ג. מי יעלה כזאת על הדעת הלא זה וודאי יותר ויותר ניכר וא"א לערבו כלל בבגד. וגם אם ממילא במקרה ג"כ אינו דרכו כלל בכה"ג. ואין לדבר בזה דפשוט דהחשש הוא לתערובות חוטי פשתן (בכוונה) וג"כ הוי דאוריי' להר"ש כו'

(ו) אף אלו היה מקום לומר דאליבא דר"ת (או אליבא דהר"ש כנ"ל) יהי' א"ש החילוק בין חוט התפירה לגוף הבגד איך יתכן לתרץ בזה המשנה כיון דעפ"י פרש"י (ופי' ר"ת לפי הנ"ל) אין מקום לזה כלל. הכי נחדש מחלוקתם גם בפי' המשנה ולמה לא הקשו ממשנה זו על רש"י כו' וכיון דלרש"י ע"כ גם בחששא דרבנן חששו והרי לא מצינו מי שחולק ע"ז כו' ואין להאריך

(ז) אף אם עולה התירוץ לטעם החילוק בין חוט התפירה לגוף הבגד עדיין הקושי' מהנך דפא"מ עומדת דשם החשש סתם יינם דרבנן הוא כו' והארכתי יותר מדאי יען שמהפליא' שגדול כמותו יהי' נוטה מדרך הפשוט כ"כ ומוכרחים לדונו לזכות ולהזהר בכבוד הזקן שחלישת כחו והעדר בריאותו גרמו לי' דין שכתב שלא בעיון במ"כ

רק זאת נתעוררתי מדבריו דבנד"ד יש עוד טעם. (נוסף על הג' טעמים שנזכר בשאלה) להחמיר יותר מבסתם בגדי צמר. דשם אליבא דרש"י וגם אליבא דר"ת ליכא חששא דאורייתא ומשא"כ כאן לכ"ע הוי חששא דאורייתא (דגם לר"ת הוי כאן כלאי' בציצי' כו' וכנ"ל מה שצ"ע בזה)

(ח) עוד הוסיף טעם להמקילים בבגדי צמר משום דאומן לא מרע אומנתי'. וג"כ תמוה שכבר כתבנו לו הרבה מזה ואיך שאינו מספק מכמה טעמים וקשי'. והוא לא השיב כלום לדחות רק מ"ש לדחות הסברא שכתבנו שם שי"ל כאן החשש תערובות אינו בדרך זיוף אלא למכור בזול כו' והוא כתב שאין נ"ל זה דכיון שהמקח מצמר הוא בכפלי כפליים מפשתן וודאי הכוונה לזיוף. וטעם זה אין בו טעם וריח כמובן. וכידוע ומפורסם שיש הרבה בגדים שנעשים מתערובות צמר עם צ"ג. וצ"ג יותר בזול אף מפשתן ואין זה לזיופא והכל יודעים כו' וממילא קפידא רק לישראל כו'

כ"ז מצאנו ועוד היה רשום מה שהתחיל לדחות הראי' שכתב מכתובות גדולה חזקה כו' רק שנטרפה השעה ושקעה השמש בצהרים ונתבקש לישיבה של מעלה וזי"ע. אולם לדעתי יספיק לדחות במ"ש לקמן להרב ר"ח ברלין מד' הפר"ח באו"ח סי' תצ"ו עי"ש

סימן ג

וזאת אשר השיב על דברי הגאון חו"ב מו"ה מאיר נ"י ברלין אב"ד דמאהליב ולבנו ה"ה הרה"ג החריף כו' מו"ה חיים נ"י ודבריהם לא הטרחנו להעתיקם יען שאין מענה ממנו על גוף פלפולם. כאשר יראה הרואה

אהובי בני שי'. התשובה של ידידנו הה"ג המ"ץ נ"י. ושל בנו הרב שי' הגיעני לנכון ודרך כלל לא ידעתי למה חושבי' למצוה לצדד לקולא כהתרת עגונות. (דלפה"נ אלו היו רוצים לצדד גם לחומרא היו מוצאים כהנה וכהנה בחריפותם ובקיאותם כי רב הוא) ומ"ש בנו הרב שי' כדי שלא נאמר ח"ו שנכשלים כו' וזהו ענין לעז. ולדעתי יותר יש מצוה להסיר מכשול להבא מלחוש להוצאת לעז נכשלים דעבר שהרי גם בענייני גיטין שנזכר בגמרא לחוש ללעז עכ"ז כתב בתה"ד והובא בשם סי' קכ"ה סק"י בקצרה. דזה דוקא בדבר הפשוט להתיר ואינו כ"א לחומרא בעלמא וזהירות יתירה אבל היכא דאיכא ספיקא וצדדים שמה"ד ראוי להחמיר מוטב יותר לעשות כתור' לגמרי ולחוש כו' (להבא) משניחוש ללעז כו' וכ"ש בשאר איסורין (עיין ג"פ בשם מהראנ"ח) וכפי שהאריך בזה הפר"ח במנה"א שבא"ח סי' תצ"ו אות יו"ד ולבסוף הביא תשו' רדב"ז כ' ריטב"א דאפילו במנהג להקל שנהגו עפ"י גדולי עולם אין חוששין לו כל שנראה בו צד איסור לחכם כו' וק"ו בק"ו במנהג שהותחל מקרוב שלא ע"ד הנכון ובלי שום שאלת חכם ומורה (ואדרבה להיפוך כו') וודאי הי' ראוי לגדולי הדור לעמוד בפרץ כל שיש בו חשש נדנוד איסור וכש"כ בהצטרף לזה ג"כ חשש ביטול מ"ע גדולה כזו ששקולה כנגד כה"מ וחשש ברכה לבטלה בכל יום לנו ולדורות ובגוף תשובתם יספר לו כבוד מחו' שי' שנתתי לר"ב נ"י להעתיק ועדיין לא הוחזר לי ובדרך כלל לפה"נ הלכו בדרך ישר ונכון לפקח ע"כ פרט בחריפות ובקיאות אך באחת ראיתי שלא דיברו כלל במ"ש למה לא יהא נצרך לעשות הציצית ג"כ ממין אותו התערובות שלכאורה צע"ג והמה בבקיאותם וודאי היו מוצאים דמיונות לזה בגמרא ופוסקים. וכעת עולה ע"ד דמיון לזה מענין תרומה וחלה אלו נתערבו ב' מינין ששניהם חיובים דלפה"נ לא שייך בזה ביטול ברוב דאפשר להפריש מיני' ובי' או ממק"א לפי חשבון מכל מין (אלא שכעת לא ראיתי דין זה מפורש) וא"כ הוא ה"נ דכוותי' גם בענין מצות אין מבטלות זא"ז ראיתי שהביאו ראיות דזהו רק במחצה ע"מ אבל ברוב בטל ובנו הרב שי' כתב שכ"ה בתשובת בי"ע בראיות ברורות ובעיני זהו חידוש גדול דלכאורה ההיפוך מבואר מגמ' זבחים (ע"ח ע"ט) דלר"ל איסורין מבטלין זא"ז ברובא ור"א פליג ומביא ראי' ממצות כו' וקו' הה"ג המ"ץ שי' מהא דעולין כו' הרי כבר הקשו התוס'