דברי נחמיה אורח חיים כז

הרא"ש בה' כלאים הלכך (האידנא) בגדים הנקחי' מעובד כוכבים צריך להתיר תפירתן ולתופרן בקנבוס דר"ל דלא מהני בזה שום בדיקה כו' ולפי"ז נסתר משנ"ת לעיל בריש התשו' להוכיח מדברי הרא"ש הללו שגם מש"ש בריש דבריו בפירוש הבדיקה דמתניתין שמא פשתן מעורב בהן קאי ג"כ אחוט התפירה דז"א דאדרבה א"כ גם בסופו הל"ל רק בדיקה (ומ"ש הגאון הנ"ל בזה אינו מובן לי כ"כ) אלא נרא' דצ"ל לפי"ז דבדיקה דמתניתין קאי אגוף הבגדים ולבסוף הוסיף חומרא בבגדים הנקחים תפורים דצריך להתיר ולהסיר לגמרי תפירתן משום דהתפירה לא היה דרך לתפור בזמנו בחוטי צמר ולא במשי כמש"ש אלא בחוטי פשתן או קנבוס אשר א"א להכיר ביניהם בשום בדיקה לפ"ד הגאון לכן צריך להסירם ולתפור בקנבוס (ברור ידוע מעת הטויי' כו'). ולפי"ז נופל כמעט כל היסוד שנת' לעיל למנהג ההיתר בבגדי צמר בלי שום בדיקה שהרי לפי"ז ה"ה וכש"כ שלשונות הר"ש והרע"ב בפי' בדיקה דמתניתין הנ"ל אגוף הבגדים קאי וכדמשמע באמת פשטות לשונות אלו כדלעיל וגם רמ"א הרי העתיק דברי הרא"ש (ולפי הנחה זו דלשונות אלו שברא"ש ור"ש ורע"ב בפירוש בדיקה דמתניתין קאי אגוף הבגדים יפול עוד ספק שמא לא מיירי כלל בעובד כוכבים אלא (אף) שגם גוף הבגד נעשה ע"י ישראל (וא"ש שלא נזכר עובד כוכבים במתניתין כנ"ל) והבדיקה היא שמא נתערב ממילא במקרה מעט פשתן (וכדחזינן עתה בטליתים). וכן משמע יותר פשטות הלשון שבר"ש ורא"ש ורע"ב ולפי"ז היה מקום לומר שאם גוף הבגד נעשה ע"י עובד כוכבים אף בדיקה לא מהני אלא שבדברי הרא"ש אאל"כ. שהרי גם בנקחים מעובד כוכבים לא אסר רק התפירה עכ"פ) אמנם לפענ"ד אין פי' הגאון הנ"ל בדברי הרא"ש מוכרח (עכ"פ) ותדע שהרי הטור כתב תחילה בהדיא רק בדיקה בתפירה ואח"כ הביא דברי הרא"ש וכמו"כ רמ"א על דברי הרמב"ם שבשו"ע הביא דברי הרא"ש. ולפי הנ"ל הל"ל וי"א אלא נרא' דמ"ש הרא"ש צריך להתיר תפירתן. ר"ל כדי לבודקן ואם ימצאם קנבוס יכול לחזור ולתפור בהם והרי זה ג"כ בכלל מ"ש ותופרן בקנבוס רק (אפשר) דאתי לאשמעינן שלא יבדוק בעודן תפורין אלא יתירן דאז הבדיקה יותר טובה (וזהו ג"כ כוונת רמ"א (וכן הטור) במה שהוסיף להביא מדברי הרא"ש כו') ושוב בלבוש שלפה"נ תופס ג"כ בפי' דברי הרא"ש מעין פי' הגאון הנ"ל אבל לא שבא לאסור חוט התפירה מעיקר הדין רק מדרך חומרא בעלמא שקשה לבדוק בכל המקומות ומובן שגם לפ"ד הלבוש הבדיקה דמתניתין קאי רק אתפירה. דמעיקר הדין סגי בבדיקה ומשא"כ בגוף הבגדים שאף בדיקה א"צ כדלעיל

עוד יש ללמוד מתשוב' הנ"ל תירוץ לעיקר הקושי' שנת' לעיל בענין היתר סתם בגדים דמאי שנא מכל הדברים של עובד כוכבים שבפא"מ כו' דבאמת זה קשה אף אם נניח שבדיקה בעינן דמ"מ קשה דמ"ש הכא דבדיקה עכ"פ מהני והתם אסרינן בהחלט אלא דלפ"מ שנזכר בתשוב' הנ"ל בענין הבדיקה דמתני' היינו הפשפוש כו' ואם מוצאין בהן חוטין מסופקים שמא הן פשתן הרי הן ג"כ בכלל פשתן ממילא מצד ספק דאורייתא כו' וא"כ יש לומר שזהו ההפרש בין בגדים לבין הנך דפא"מ. ושם מיירי הכל בדברים שאם נתערב בהן האיסור אין אפשר להכיר כלל ר"ל דאף שום שינוי במראה לא נעשה כלל עי"ז אלא מראיתו עומד בעינו כבתחילה ממש ולא שייך בזה שום בדיקה כלל לכן אסרוהו בהחלט משא"כ כאן חוטי פשתן בין חוטי צמר ודאי ניכרין הן. (ומה שמצינו בגמרא בגד שאבד בו כלאים היינו בדרך מקרה לפעמים חוט כל שהוא בבגד גדול וכיון שדבר זה לא שכיח לא חיישינן להכי בסתמא. ובשגם שעובד כוכבים לא חשיד שיכוין רק להכשיל כ"א שיעשה להנאתו ובכה"ג ליכא הנאה כו') ואף אם יטרוף צו"פ יחדו בסריקה וטוי' יש לומר דעכ"פ יהיה ניכר השינוי במראה ששוב לא יהיה דומה ממש כחוטי צמר לחוד ואף אם לא יוכר לעין שיש כאן פשתן בודאי עכ"פ יהיה ספק וממילא יהיה נאסר בספיקא כנ"ל. ולכן אם הבדיקה דמתניתין היינו ג"כ בגוף הבגדים ודאי א"ש ולק"מ למה כאן בדיקה עכ"פ סגי והתם אסורים בהחלט שזהו מטעם הנ"ל אלא אף אם נאמר שבגוף הבגדים אף בדיקה א"צ כנ"ל יש לומר שהטעם הוא ע"ד מ"ש לעיל שזה ניכר מיד בלי עסק בדיקה ועיון והיינו שזה עכ"פ ניכר מיד אם הוא צמר לחוד או שיש בו תערובות דאז ניכר מיד שיש איזה שינוי עכ"פ באופן שיולד ספק תערובות פשתן עכ"פ ולכן לק"מ מה שכתבתי שזהו נגד החוש שלנו שכבר ניסו פה כו' והיה קשה להכיר. דלהכיר שיש כאן פשתן זה היה קשה (אבל ודאי לפה"נ זה היה ניכר שיש שינוי מאותן שהן מצמר לבד וכן מה שכתבתי מד' ס' ח"א שרק עפ"י נסיון הכירו שהשתי פשתן כו' נרא' דג"כ היה ניכר גם מתחילה שיש שינוי (וכידוע באמת שגם הבגדים שהשתי צ"ג והערב צמר המצויין כעת ג"כ ניכר השינוי עכ"פ רק שלא היה אפשר להכיר שהשתי פשתן בודאי (ואולי צ"ג וכה"ג) ודבר זה הכירו רק עפ"י נסיון וכמשמעות פשטא דמילתא דלמה עשו הנסיון אלא שמסתמ' זהו מצד השינוי שראו בהם גם מתחילה כו'). ומעתה נאמר דהיתר הבגדי צמר (אף את"ל דא"צ בדיקה כלל היינו משום דכל שאין רואין בכלל הבגד שום שינוי מהנעשה מצמר לחוד ידעינן בודאי שהיא צמר בלי שום תערובות (אלא דלפ"ז לכאורה באותן שהן מתערובות צ"ג צ"ע קצת) ולחוש שמא מ"מ באידך חלק ממנו יש בו תערובות פשתן. יש לומר בזה וודאי אין דרכן בכך כלל (ומלבד שאפשר יש לומר ג"כ דכיון שבדרך כלל הוא צמר לחוד בבירור שוב שייך לומר דהרי הוא עומד בחזקת צמר ולא מחזקינן ריעותא כלל שמא עירב בו פשתן באיזה חלק כו') רק בענין התפירה שהוא דבר בפ"ע כו' חיישינן וצריך בדיקה (וגם אפשר דרך הוא לפעמים לתפור בכמה מיני פשתן). אמנם ממוצא דבר נשמע דמשא"כ במאטקעס דנד"ד דבאמת יש בהם שינויים ודאי אין להקל וכדלעיל

(ב) דלענין ציצית גם צ"ג שנתערב לא דבר רק הוא שיש לחוש לדעת מהר"ם שבב"י שם דבמחצה אין תקנה לדידיה כמ"ש הרדב"ז ומ"א סק"ד והנה בעיקר דעת מהר"ם ראיתי בא"ר באו"ח סי' ט' מתמיה על עיקר מה שכתבו הפוסקים בשמו דאינו פוטר בשאר מינים כ"א צו"פ יחדו. דבתשובת מהר"ם סי' תמ"ד משמע בהדיא דצמר בלחוד פוטר בכל המינים אך עיינתי שם בתשובה ולא יכולתי כלל להבין סגנון דבריו ז"ל מכמה טעמים והעיקר דמשמע דאתי עלה מדכתיב פתיל תכלת ואי ליכא תכלת יקח צמר שאינו צבוע כו' עי"ש והוא תמוה הכי כשהיה תכלת היה יכול לפטור בתכלת לחוד והא קרא כתיב על ציצית הכנף פתיל תכלת וכיון דכשהיה תכלת וודאי לכ"ע אינו יכול לפטור בתכלת לחוד איך כשאין תכלת יפטור בצמר לחוד שהוא במקום תכלת (ומלבד דהאי דאי ליכא תכלת יקח צמר שאינו צבוע כו' זהו פי' בעה"ט שכתב הרא"ש ע"ז שהוא פירוש זר כו'). ועוד שלדבריו יש ג' אופנים לפטור. א' צמר לחוד ב' צמר ופשתן ג' מין כנף. והרי גם מהא דרבא רמי כו' שתים זו שמענו שלש לא שמענו ולא נמצא כזאת לא בגמרא ולא בשום פוסק לפה"נ (גם במקרא אין לזה רמז כלל). ובאמת אני תמה ע"ע בראותי שהגאון הגדול א"ר נחה דעתו בזה ושמח במציאה זו עי"ש ואני איני יכול לעמוד על הכוונה כלל ולולי דבריו ז"ל היה נלפענ"ד דע"כ יש שם ט"ס (הרבה והעיקר) היינו דמ"ש שם אלא או מצמר כו' או ממינו כו' צ"ל אלא מצמר (כו') וממונו כו' וגם זה ע"כ אינו ממהר"ם דלדידיה ג"כ מינו עכ"פ סגי אלא צ"ל לפי"ז שכ"כ איזה פוסק עפ"י שיטת