דברי נחמיה אורח חיים כו

בכך לעולם מסתמא היינו משום שמקלקל (או שאינו מתקבל לפי טבעי בנ"א בזמן ומקום זה מאיזה טעם שיהיה) הרי יחוש להפסד סחורתו ויצא שכרו בהפסדו (ועיין רי"ו נט"ו הנז"ל במ"ש אפי' הוא בזול אם הוא דבר שמקלקל כו' סיים כי הסוחר אינו רוצה שיתקלקל סחורתו) ומעין אומן לא מרע נפשי') וגם אין לחוש נמי שמא יערב דבר שהוא בזול כדי למכור בזול כו' (וזהו לשון להגדיל המדה שבסה"ת סי' ק"ס גבי משקין וכ"ה בפסקי תוס' רק לשון התוס' להרויח כו' שמזדייף כו' למ"כ) משום כיון שכולם אין דרכן בכך כלל לעולם ואם זה יערב היינו דרך רמאות וזיוף. וזה לא חיישינן במוכרים (ואלו גם המרדכי ורמ"א ס"ה גבי אומן הנ"ל ר"ל עד"ז ומיירי כשאין דרכן כלל וזה דומה ליין רמונים כו' וצ"ע אי"ה) ועפי"ז א"ש נמי מה שהביא הב"י לענין מורייס הסברא שכתב הרשב"א לענין מפקיד ושליח אדמחליף ביין יחליף במים כו' ולכאורה גם ע"ז קשה ממשקין דגם שם נימא כן אלא דזה לא שייך כ"א היכא דהחשש הוא ענין זיוף אבל במוכרים הכל תלוי רק בדרכן ואין דרכן דכשדרכן חיישינן ולא שייך לומר אדמחליף כו'. שהרי מים אין אל ויחוש לקלקל כו' וכשאין דרכן בלא"ה לא חיישינן כלל כנ"ל (וזהו שגם הרשב"א לא הזכיר סברא זו לענין מוכרים כו') ועפי"ז נשמע ממילא דמה שיש לכאורה סברא להקל בענין בגדים דאדמערב פשתן יערב צמר גפן שהוא בזול יותר גם מפשתן זה אינו דבמוכרים ע"כ לא שייך זה כלל (דאולי פשתן טוב יותר) אלא הכל תלוי בדרכן ואין דרכן רק נצטרך לומר לפי"ז דהיתר הבגדים היינו לפי שכולם אין דרכן כלל לערב פשתן בצמר לעולם כו' אמנם אף לפי"ז צ"ע בזה"ז דכיון שהא דדרכן ואין דרכן משתנה מזמן לזמן אין ראי' מזמן הקדמונים לזה"ז כו' וכמו דחזינן במורייס שנשתנה מזמן הגמרא לזמן הזה מדרכן לאין דרכן כמ"ש הרשב"א ור"ן אולי כמו"כ בבגדים נשתנה להיפוך והיה ראוי לבדוק ולחקור ע"ז כמ"ש התוס' וטוש"ע שם ס"ו גבי שכר (ול"ד למ"ש רמ"א וש"ך סי' פ"ג ס"ה) אלא שי"ל דדוקא בדבר שבימי הגמרא היה דרכן לערב כמו בשכר אין להקל לומר שנשתנה בלי בדיקה וחקירה אבל כל שבימי הגמרא היה אין דרכן סמכי' מסתמא שכן הוא גם עתה. (אך כבר העיד בס' ח"א שבדק ע"פ נסיון ומצא כו' ורחוק לומר שזה היה דרך מקרה וגם ידוע שבסביבותינו עושים גיוואנט פשוט מתערובות צו"פ. וא"כ הרי חזינן שנשתנה וא"כ המהדרים להחמיר תע"ב)

(יב) וכ"ז מה שיש לדון בסתם בגדי צמר לפענ"ד. ובמאטקעס דנד"ד לפה"נ יש להחמיר יותר מג' טעמים. (א') מצד השינויים שנראה בהם דהרי זה ריעותא לפנינו ויש לחוש יותר בפשיטות כיון שחזותן מוכיח עליהן שיש בהם תערובות בעצם בכוונה רק שרבים אומרים שנוטה דעתם שהתערובו' היא מצמר גפן אבל כיון שעכ"פ וודאי יש תערובו' ממילא ודאי יש לחוש ג"כ אולי מערבין פשתן (ובפרט שניסו בביתי צו"פ ואינו ניכר) ואף שיש מאנשים שרוצים לתלות השינויים מצד שנעשים ע"י מאסינע. מ"מ מאן מפיס ומידי ספק לא נפיק ונרא' דעכ"פ בכה"ג הוי ספק דאורייתא דהנה כעת בא לידי תשו' פנ"י וראיתי בחי"ד סי' ח' בתשוב' שם בדין החוטין שלמראית עין מסופקים אם הן מקנבוס או מפשתן שכתב שהרי זה ספיקא דאורייתא ולחומרא וזה נרא' דבר פשוט (שהרי זה כחתיכת ספק שומן ספק חלב) ולא הוצרך להאריך שם אלא להוכיח שגם שום בדיקה באש וכה"ג אינו מועיל נרא' שיש חיזוק מזה להחמיר במאטקעס דנד"ד מצד השינויים שעי"ז הרי הם בספק גמור כו' והיינו אף אם יונח שטבע כלי המאסינע שאף מצמר נקי יוצאים ממנה החוטין בשינויים כאלו דלכאורה הרי לפי"ז אין כאן ריעותא כלל וכההיא דאמרינן גבי סכין שנמצאת פגומה כששיבר בה עצמות דהלכה כר"ח פ"ק דחולין (ד"י) דעצם ודאי פוגם כו' ופי' מוח"ז רבינו ז"ל סי' י"ח להרשב"א והר"ן) דהיינו טעמ' משום דאז אין הפגימה ריעותא כלל וכ"כ עוד סי' כ"ד ססק"מ מ"מ בנד"ד אינו מועיל כלום דדוקא בכעין התם דזולת ריעותא דפגימה הרי היתה עומדת בחזקת היתר משנשחטה רק ע"י הפגימה נולד ספק ע"כ כשידענו סיבת הפגימה והרי זה כליכא ריעותא ממילא בחזקתה עומדת אבל בנד"ד שבעצם וראשונה באו חוטין אלו לפנינו בספק למראית העין מה מועיל שנסלק הריעותא אין זה אלא דליכא הוכחה לאיסור אבל הרי גם להיתר ליכא הוכחה וממילא כיון שא"א להחליט בטביעת עין שהן מצמר לחוד אלא שלפי מראיתו נולד ספק שיש בהן תערובות פשתן הרי זה ספק דאורייתא וכמו בחוטין ספק קנבוס ספק פשתן הנ"ל דג"כ ליכא שום ריעותא והוכחה לפשתן יותר מלקנבוס. אלא כיון שלמראית עין א"א להחליט שהן מקנבוס הרי זה ספק דאורייתא כו' וה"ה בחוטין דנד"ד אלא שלכאורה יש לומר דכאן הרי זה כעין ס"ס ספק שהן מצמר לחוד ספק בתערובות ואף את"ל שיש בהם תערובות שמא צ"ג. אבל צ"ע אם יתקיים כאן כל תנאי הס"ס שנזכר בפוסקים (מתהפך כו' משם א' כו' וכה"ג). גם יש לומר שלעומת זה יש ג"כ כאן כעין ס"ס לחומרא (היינו כשיונח שיש תערובות) ספק פשתן ואף את"ל צ"ג שמא הלכה כמהר"מ דלענין ציצית אין תקנה לדידיה (במחצה עכ"פ) ומבואר בכללי ס"ס שבמנ"י מחודשי' אות יו"ד דבס"ס כנגד ס"ס אין להקל ואף דיש לומר דמיירי התם דווקא כשעי"ז הוי רחוק מהיתר כמו שרחוק מאיסורא בשוה (וכעין המציאות שבטור ססי' ש"ה שמשם למד המנ"י) ומשא"כ בנד"ד הס"ס לחומרא אינו אלא כשיונח שיש תערובות אבל אם יונח שאין תערובות כלל הרי זה היתר גמור וא"כ נרא' דבכה"ג חשיבא קרוב להיתר מלאיסור מ"מ נרא' שיש לדמותו עכ"פ למ"ש הפוסקים דכל ספק שאינו שקול אלא נוטה יותר לאיסור אין לצרפו (גם) לס"ס וא"כ גם כאן הך ספק הב' דאת"ל יש תערובות ספק פשתן צ"ג הרי נוטה יותר עכ"פ לאיסור מצד דאף בצ"ג שמא הלכתא כמהר"מ כו' הן אמת ראיתי בס' ס"ט סי' קפ"ז סקט"ו חולק על כלל זה (אף דאיתיה בריב"ש) משום שבתוס' דנדה (י"ח) מוכח דאמרינן בכה"ג סמיך מיעוטא דספק הב' לפלגא דספק הא' והוי רובא להיתרא (גם בס' משכנות יעקב חי"ד סי' ל"ד האריך בזה) מ"מ לפה"נ לכאור' גם בתוס' דנדה שם משמע דבעי' עכ"פ שהספק הא' מוכח בגמ' דהוי פלגא ופלגא כו' (ע"ש במ"ש דסתם שליא כו' מחצה כו' ומחצה כו' כדמוכח בפ"ק דב"ק כו') אבל בשאר ספיקות דעלמא לפה"נ שייך יותר סברת הריב"ש מאן לימא לן דהוי מחצה על מחצה ממש ודילמא אף ע"י צירוף המיעוטא דספק הב' לא יהיה רובא להיתרא כ"א פלגא ופלגא ועוד דבכה"ג דנד"ד שבהצד דתערובות יש ס"ס לחומרא דהיינו דגם אם התערובות הוא צ"ג יש ספק שמא הלכתא כמהר"מ נרא' דעדיף משאר ס"ס שיש בספק הב' רק הטייה יותר לחומרא ויש לומר דבזה לכ"ע לא חשבנין ס"ס לקולא ע' תוס' כתובות (ט':) ד"ה אי במ"ש וז"ל דלא חשבינן ס"ס כה"ג משום דהאי ספק שמא באונס היה לא חשבינן ספיקא גמורה כו' דאימר כו' ולפה"נ זהו ממש כעין נד"ד (ומה שיש לומר עוד לכאורה דכאן הרי צמר וודאי יש כאן עכ"פ והתערובות (בין פשתן ובין צ"ג הנ"ל) הוא רק ספק וא"כ אין כאן ספק מוציא מידי ודאי כעין הא דאיתא ביבמות (ל"ח) גבי ספק ויבם נרא' דז"א שהרי התוס' חולקים שם וס"ל דמה דהוי ודאי במקצת אינו מועיל כלום להמותר. גם נרא' דכאן שהספק דפשתן עושה גם הצמר לספק איסור לא שייך כלל הסברא הנ"ל). ומהיות עניני הספיקות וס"ס עמוקים ודאי רחוק להקל מכח הספיקות וס"ס. וידוע שהש"ך ודעמי' נעלו בפנינו מלחדש ס"ס כו'. ע"ב אניח מזה

ודרך אגב ראיתי עוד בתשו' הנ"ל שתופס בפשיטות במ"ש