דברי נחמיה אורח חיים כד

כן אלא על עיקר החילוק בין פ"א וב' לשלישי כו' מ"מ אי איתא (כיון) דאיהו ס"ל כהרשב"א שחילוק זה הוא דוקא בשיין בזול ולהטור הוא בשיין ביוקר דוקא הל"ל להב"י לפרש כו')

(ט) לכן נלפענ"ד שעיקר יסוד ד' השו"ע הם רק עפ"י ד' הר"ן וכדחזינן באמת שבב"י לא העתיק כ"א ד' הר"ן ומ"ש הוא בשם הרמב"ם והרשב"א אבל גוף ד' הרמב"ם והרשב"א לא הביא רק שלבסוף הביא משם הרשב"א בענין מפקיד כו' וגם ד' רש"י הנ"ל ראיתי שלא העתיק מפירש"י גבי אומן כ"א מ"ש דלא רמי ביה חמרא אבל מ"ש דמקלקל כו' לא הביא ונראה שכ"ז עשה הב"י בכוונה דבפירוש הסוגיא ס"ל לדבר פשוט כד' הטור שהוא כדפי' התוס'. דמ"ש רש"י דמקלקל ודאי דלא משמע כן לפי הגירסא שלפנינו בגמרא שהיא ג"כ גירסת הרי"ף ורא"ש וש"פ ולפי"ז ממילא ע"כ הפירוש בסוגיא ע"ד מ"ש התוס' וטור כמ"ש מהרמ"ל וד' הרשב"א (וגם ד' הרמב"ם) באמת המה מסופקים ולא ברורים כ"כ במקום זה דלפ"מ דמ' פשטות ד' הרשב"א שגם גירסתו בגמרא הוא כגירסא שלנו ושמפרשים כפשוטו דרק א"צ למירמי חמרא בפ"א וב' ולא שמקלקל כו' וכדמשמע בכל דבריו כנ"ל א"כ ודאי קשה טעמו של דבר לשיטתו למה יהא מותר בזה אפילו כשהיין בזול דוודאי הדין נותן לאסור בזה שמא עירב יין להרויח כנ"ל וכמו שכתבו כל הפוסקים בההיא דמשקין כהתוספות. וממילא לפי"ז ע"כ פי' הסוגיא במורייס. כמ"ש התוספות וטור כנ"ל. ובאמת אף את"ל שיש לדחוק בדבריו דס"ל כפירש"י הנ"ל מ"מ נהי דלפי"ז הא דפ"א וב' אפי' כשהיין בזול מותר א"ש אבל עדיין הא דלשיטתו אף בשלישי לא נאסר אלא כשהיין בזול לא א"ש דכיון דבשלישי לפה"נ דרך תיקונו ביין ראוי לחוש גם כשהיין ביוקר ממורייס. וכמ"ש או"ה שבש"ך ופר"ח גבי משקין כדלעיל וכ"ש לפמ"ש בתוה"ק דלא נאסר אלא כשהיין בזול יותר ממורייס. דמשמע דאף כשהן שוין בדמים לא נאסר דוודאי קשה למה כו' אם לא שנוסיף עוד לומר דלפ"מ שפירש"י דבפ"א וב' מקלקל כו' גם בשלישי (וכן דבעה"ב) אין היין בא לתקנו כלל רק שאז אינו מקלקל. ולכן תלוי בזול כו' וכן ראיתי במהרמ"ל שפי' באמת כן לפירש"י (לפה"נ ע"ש) אבל לפענ"ד א"א לומר כן דהא בגמ' (ל"ח) גבי כבשין לחזקי' דא' דבידוע (שמערבין) אסור בהנאה פרכינן ומ"ש ממורייס ופירש"י דרובא דעלמא שדי בי' חמרא ומשני התם לעבורי זוהמא כו'. (ובירושלמי שם ה"ו (ט') וברפי"א דתרומות משמע דפליגי תנאי אי אתי למתוקי טעמא או לעבורי זוהמא) מבואר דלכ"ע מורייס דרך תיקונו ביין (וחשיב כידוע כו') ולומר דזהו בשל בעה"ב דוקא ומשא"כ באומן אפי' בשלישי אינו בא לתקון. ולפי"ז יהיו ג' חלוקים כו' וזהו ודאי דוחק גדול ולא מצינו כלל מי שיחלק בין בעה"ב לאומן בשלישי (וגם המהרמ"ל לא חלק ביניהם ע"ש). כללו של דבר שדברי הרשב"א בכאן מסופקים בידינו והרמב"ם לא הזכיר כלל דין האומן והחילוק בין פ"א וב' לשלישי וממילא אין ללמוד ממנו כלום בפירוש הסוגיא וכמשי"ת אי"ה. (וגם לפ"מ דמשמע פשיטות דבריו יש בהם סתירה בדיוקים דרישא וסיפא כמ"ש הפר"ת). ע"כ שפיר עביד הרב"י שלא הביא מדבריהם וס"ל בפירוש הסוגיא בפשיטות כדברי התוס' והטור. רק שזה חידשו בדבריהם שיש חילוק בין דרכן לאין דרכן. ושעפי"ז יש סמך למה שנהגו להקל בזמה"ז לפי שאין רגילים עתה לערב כו' אשר רק זה הביא הר"ן בשמם. הביאו הב"י כי באמת זה אפשר להתקיים גם לפי' התוס' וטור בסוגיא: והוא כי מלת דרכן סובל ב' אופנים אם שלעולם דרכן בכך דוקא או שרק לפעמים דרכן בכך (וכעין החילוק בין את שדרכו לימנות לכל שדרכו כו' דריש ביצה (ב') ובכ"ד) וגם יש ב' פירושים בדרכן. אם שקאי על הדברים המדוברים ר"ל שאותן הדברים דרך עשייתן ותיקונן (או מכירתם) בכך. או שקאי על בני אדם העושים (או המוכרים) שהן דרכן ורגילים בכך באותו דבר כו' ולפ"מ דמ' לכאורה ברשב"א שבא ללמוד החילוק בין דרכן לאין דרכן מהחילוק שבגמרא בין פ"א וב' לשלישי כנז"ל היה משמע דלא נאסר אלא כשדרך תיקונו לעולם הוא עם היין וכמו בשלישי כו' אבל באמת ז"א דגם כשרק לפעמים דרכן של בנ"א לערב יין (יהיה מאיזה טעם שיהיה אם לתיקון או להרויח הזול כו') אסור וראי' מכבשין שדרכן דתנן (ל"ה) דאסור והיינו כשרק לפעמים דרכן כדאיתא בטור והוא מוכרח מהא דפרכינן אחזקיה דמחלק בין שדרכן לבין ידוע מ"ש ממורייס כו' (ל"ח) וכפרש"י דרובא דעלמא כו' והוי בידוע מכלל דשדרכן היינו אפילו מיעוטא כו' ולכן באמת גם בפ"א וב' אם היין בזול אסור להתוס' וטור רק כשאין דרכן של כל בנ"א כלל לערב בשום פעם יהיה מאיזה טעם שיהי' אז מותר (ואפילו כשיין בזול). ולאפוקי שלא נימא שחכמים השוו מדותיהן וגזירה חלוטה היא לעולם כמו בגבינה כו' וזה נלמד גם לשיטת התוס' וטור מהחילוק שבגמרא בין יוקר לזול בפ"א וב' לשיטה זו דכיון שעכ"פ בפעם א' וב' אם היין ביוקר מותר והיינו משום דאז ידעינן דאין מערבין יין נשמע דלאו גזירה חלוטה היא כאן כמו בגבינה (דאף דידעינן שאין מעמידים כלל בעור הקיבה אלא בעשבים כו' עסי' קט"ו ס"ב) וממילא ה"ה בזמן ומקום שידעינן המציאות הוא שבשום מורייס כולם אין דרכן לערב יין אפי' כשהוא בזול מאיזה טעם שיהיה הרי ידעינן שאין בו יין ומותר (עיין לשון תוה"ק שבמקומות שהדבר ידוע שאין מערבין כו') וזהו שהר"ן באמת לא אתי עלה מכח החילוק שבין פ"א וב' לשלישי (כ"נ מדברי הרשב"א כנ"ל) אלא שזה לשונו ומדאסרינן קיסטא דמורייסא בלומא כו' שמעינן כו' ושמעינן תו שלא השוו חכמים מדותיהן כו' הלכך מסתברא שלא נאסר אלא בזמן שרגילים כו'. אבל בזמן שאין רגילים כו' ונראה די"ל דגם הוא ס"ל כפי' התוס' וטור דההיא עובדא מיירי בפ"א וב' ומ"מ לא הותר אלא מצד היוקרץ (ומש"ש תחלה דפ"א וב' מקלקל כו' זהו לפי שדרכו לפעמים להעתיק פירש"י אף דלא ס"ל כן לדינא) ועכ"ז נלמד מזה עכ"פ דלא השוו מדותיהן לחלוטין כו' ושע"כ לא נאסר אלא בזמן שרגילים לפעמים עכ"פ כו' ומשא"כ כשכולם אין רגילים מאיזה טעם שיהיה כשיין בזול מותר כנ"ל (ומציאות זה שכולם אין רגילים הגם שאינו מקלקל ובזול. עם שלכאורה קשה דלמה לא יערבו להשתכר אבל הרי ע"כ כן הי' המציאות בימי הרשב"א (רק שבקיאי האומנים אמרו שפוגם כו') ואפשר שאעפ"י שבאמת אינו מקלקל מ"מ עריבת המטעמים משתנים לפי טבעי בנ"א (וכדמ' ממ"ש ביצחק כאשר אהבתי כו') ולפי הרגילות וכמדומה שגם עתה נמצא האהוב וערב במדינה זו שנאוי ומאוס במ"א וכמו"כ מזמן לזמן כו')

ונבוא לדברי הרמב"ם ושו"ע דמ"ש במקום שדרכן כו' אם נאמר הפי' שזהו דרך תיקונו כו' כדפי' הפר"ת והיינו כמו אומן בשלישי או דבעה"ב וכיון שע"ז הוא שכתב ואם היה היין יקר כו' א"כ ה"ז כפי' הרשב"א בסוגיא הנה מלבד שלפ"ז לא א"ש הסוגיא ויהי' קשה על הב"י ופר"ח כנ"ל גם דברי הרמב"ם עצמו לא א"ש במ"ש ע"ז וכזה מורין בכ"ד שחוששין כו' מערב הזול ביוקר כדי להשתכר עכ"ל והרי לפי הנ"ל לאו רישא סיפא דברישא מערב לתיקון ולא להשתכר הזול לחוד כו' לכן יותר י"ל דמ"ש שדרכן ר"ל שכן דרכן של בנ"א לפעמים כו' ולפי"ז יכול להיות דהיינו כמו פ"א וב' דאומן אלא שהיין בזול כו' וכפי' התוס' וטור בסוגיא ויהיה לפי"ז לכאורה מ"ש במקום שדרכן כו' ואם היה היין יקר כו' כמו דבר והיפוכו ר"ל דבמקום שדרכן היינו כשהיין בזול שאם דרכן בכך אסור ואם היה היין יקר כו' ר"ל דאז אין דרכן כו' וא"ש מ"ש ע"ז וכזה מורין בכ"ד כו' דרישא וסיפא בסגנון