דברי נחמיה אורח חיים כג

אז יש חילוק בין דרכן לערב לאין דרכן שנזכר בדבריהם וכן בדברי השו"ע ובהכי מיירי ג"כ הגמרא במה שחילקו בין אומן פ"א וב' שזהו אין דרכן לבין שלישי ודבעה"ב שזהו דרכן וכשהיין ביוקר יותר ממורייס אז הכל שרי וכשהוא בזול ממורייס הכל אסור והנה עם שהוא לא העיר כלל בענין הסתירה והקושי' מדין המשקין לכאן הנז"ל עכ"ז הרי עפ"י דבריו ז"ל ממילא יתורץ ולק"מ דגם לפ"מ שהעלה לדינא כאן כרמב"ם ורשב"א א"ש לדינא גבי משקין כהתוס' וסייעתם שם לאסור כשהיין בזול יותר מהמשקין אף שאין דרכן לערב שכן ג"כ הדין כנ"ל אבל לענין נד"ד גבי בגדים לא עלתה ארוכה לפי"ז דהרי כל שהפשתן בזול יותר מצמר היה ראוי להיות אסור לפי"ז אף אם אין דרכן לערב

אך לפענ"ד דבריו הקדושים ז"ל צ"ע דעיקר יסודו לפה"נ הוא ממ"ש הרשב"א בתוה"א ואף השלישי לא אסרו אלא במקום שהיין מצוי ודמיו קלים כדמי המורייס דמשמע דר"ל שדמי שניהם שוים ובכה"ג הוא שמחלקין בין פ"א וב' לשלישי וא"כ יש מקום (קצת) לומר דאם היין בזול יותר גם בפ"א וב' אסור אבל באמת מלבד דגם שם בתוה"א למ"כ דא"כ לא הוי לי' להחליט בסתימות כ"כ דבזמן שאין דרכן יותר כו' ושע"ז סמכו בדורות האלו כו' דמשמע וודאי אפילו כשהיין בזול מותר וכש"כ דמשמע כן ממ"ש אח"כ להסביר ההיתר בזה"ז להפקיד ביד עובד כוכבים ולא חיישינן שיחליף המורייס ביין דאדמחליף ביין יחליף במים כו' והרי לא שייך כלל חששא כ"א כשיין בזול יותר ממורייס. מלבד כ"ז הרי בתו"ה הקצר אחר שביאר החילוק בין שלישי לפ"א וב' כתב בזה"ל המורייס לא נאסר כו' אלא במקומות שהיין בהם בזול יותר מן המורייס כו' הרי בהדיא דבכה"ג שיין זול יותר מיירי החילוק בין שלישי לפ"א וב' כו' (ובאמת היה נלפענ"ד שטוב להגיה בתוה"א אות אחד דמ"ש כדמי ט"ס וצ"ל מדמי. ומשא"כ בתוה"ק קשה להגיה כמובן ובפרט שבלא"ה מ"כ כו' כנ"ל) וממילא גם הר"ן שכתב בסתימות אבל בזמן שאין רגילין כו' והביא מ"ש הרשב"א שע"ז סמכו עכשיו ליקח מורייס בכ"מ כו' משמע ג"כ אף במקום וזמן שהיין בזול ממורייס. ואף גם בד' הרמב"ם נלפענ"ד פי' הפר"ת ז"ל דוחק גדול שלפירושו הרישא והסיפא ב' ענינים מחולקי' הן ע"ש ומלשונו שכתב וכזה מורין בכל דבר כו' משמע שהכל ענין וסגנון א' (רק שהנושאים מחולקים) ובדברי השו"ע מ"ש הפר"ת שהם ד' הרמב"ם ממש מועתקים כו' זהו רק הרישא אבל מה דסיים בשו"ע ובמקום שאין דרכם כו' זהו לקוח מדברי רשב"א ור"ן וכבר נתבאר שמזה משמע דגם בשיין בזול יותר מותר כו' וגם פירושו בגמרא לשיטתו דוחק גדול לפענ"ד (ויותר לכאורה הל"ל לשיטתו דהא דאמרינן שם דילמא כו' דשוי חמרא מילתא דשוי מלשון שיווי ודמיון ור"ל שוי למורייס בדמים. ולפ"ז נשמע מההיא עובדא דאיירי בשלישי להרשב"א ב' דינים היינו כשהיין יקר יותר מותר אפי' בשדרכן. וכששניהם שוים אסור והדין הג' כשיין בזול יותר דאסור אפי' באין דרכם נשמע מההיא דיין תפוחים דלעיל כו') וכ"ז לבד מה שאינו ידוע למה החליט שהתוס' יחידאי וכל הפוסקים חולקים למה לא זכר שהטור ס"ל כהתוס' ומאחר שדברי הפר"ת לא זכיתי לקבלם בטוב. אלא נראה דלשיטה זו אף כשהיין בזול יותר מותר באין דרכן. א"כ הדרי קושיות הנ"ל למקומן

(ז) אך לכאורה יש דרך ישר ופשוט לתרץ הקושיות הנ"ל דבלא"ה גוף הדין לשיטה זו טעמא בעי דכשיין בזול למה לא ניחוש שעירב הכותי כדי להרויח אף שאין דרך התיקון בכך וכדחזינן במפקיד אצל הכותי דחוששין שמא החליף (שה"ז כגניבה) ויש דברים שאפילו חתום בחותם א' לא מועיל כדאיתא פ' א"מ שם (ל"ט) וטוש"ע רסי' קי"ח (ובפ"ק דבכורות (י"א:) איתא דלת"ק (דקיי"ל כוותי') וודאי חלפינהו ולא חשיב ספק כלל). וה"ה וכש"כ שיש לחוש לעירובא בשלו כשקונין ממנו (עי' מנ"י כל"ב סקמ"ה מ"ש בשם מהרי"ט) אלא נראה לכאורה דצ"ל דפלוגתא דהרשב"א עם התוס' גבי מורייס הנ"ל בהא תליא דהרשב"א ס"ל כפירש"י שפי' דאומן פ"א וב' דלא רמי חמרא היינו משום דמקלקל להו חמרא ולכן א"ש דאף כשיין בזול מותר. והתוס' ע"כ לא ס"ל כן אלא רק דאז א"צ לחמרא כפשטא דגמרא אבל לא מקלקל ג"כ וכמ"ש מהרש"א (ומהרמ"ל דמשמע לי' שהתוס' מפרשים כפירש"י הוצרך להגיה בתוס' ע"ד דעת הרשב"א ע"ש). וא"כ לא שייך הך פלוגתא כ"א גבי מורייס אבל בההיא דמשקין י"ל שהכל מודים להתוס' דשם אין היין מקלקל לכן כשהוא בזול חיישינן (ויש קצת סעד לזה בר"ן שלפה"נ מסכים להרשב"א (לדינא עכ"פ) במורייס כנ"ל ואיהו כתב בהדי' כפירש"י הנ"ל. דמקלקל כו' ועוד סעד לזה (יותר) ברי"ו שלפה"נ מדבריו נט"ו חכ"ו (דק"ח ע"ג) אזיל בשיטת הרשב"א גבי מורייס שאחר שכתב החילוק בין אומן פ"א וב' לשלישי סיים ואם היין ביוקר מהמורייס מותר משמע דקאי אשלישי וזהו כהרשב"א ואח"ז כתב וכמו"כ אפילו אם הוא בזול אם הוא דבר שאם יערב אותו שמקלקלו אין לחוש כו' ונראה שכ"כ מהא דפעם א' וב' דס"ל דמקלקלו כו'. ובני"ז סוף ח"ו גבי יין תפוחים ושאר משקין כתב אפי' הן יקרים מיין מן האוצר מותר ולא חיישינן שמא עירב בו יין מפני שמקלקלו אבל בחנות אסור ומשמע ג"כ שתלוי הכל אם מקלקלו אם לאו ובחנות דל"ח קלקול אסור כשהיין בזול נגדם והיינו כנ"ל להרשב"א ג"כ). ולפי"ז לכאורה אין סתירה בד' השו"ע ממ"ש ס"ד גבי משקין כהתוס' ובססי' גבי מורייס כהרשב"א וגם לענין נד"ד י"ל דא"ש דלא חיישינן לעירוב פשתן בבגדי צמר דאולי קים להו לרבנן דזהו קלקול כו'

(ח) אבל באמת אכתי אין הדברים מתוקני' (כ"כ) חדא דהרשב"א בתוה"א העתיק לשון הגמרא דאומן פ"א וב' לא צריך למירמי בי' חמרא ולא הזכיר כלל מענין קלקול לא משמע דס"ל כפירש"י (דלרש"י אפשר דה"ל גירסא אחרת בגמרא כמ"ש ח"צ סי' ל"ט) ועוד דעיקר החילוק נקט הרשב"א בלשונו בין זמן שדרכם לאין דרכם או בלשון זמן שרגילים ואינם רגילים ולא משמע דהך אין דרכם או אין רגילים יהיה מצד הקלקול דוקא ואיך יהיה תלוי זה בחילוף הזמנים וה"ה וכ"ש השו"ע שלא הזכיר כלל לענין אומן פ"א וב' כו'. רק כתב סתם החילוק בין מקום שדרכם לאין דרכם רחוק לומר דמקום שאין דרכם היינו דשם ה"ז קלקול כו' ועוד (והוא העיקר) דממ"ש הרשב"א וכ"ש המורייס שבקיאי האומנים אומרים שהיין פוגמם משמע דרק דרך כ"ש כתב כן אבל ע"ע מיירי הכל אף כשאינו פוגמו ומקלקלו רק שאין רגילים כו' (וכבר כ"כ הפר"ת ע"ש). וכ"מ עוד ממ"ש להסביר ההיתר להפקיד כו' דאמאי מסיק אדעתי' להחליף ביין דלאו אורחי' כו' יחליף במיא דלית לי' דמים. הרי לא כתב שמקלקל רק דלאו אורחי'. ובתוה"ק כתב שהרי לא ידע שהיין יפה למורייס כו'. משמע יותר דרק לא ידע שיפה כו' אבל לא שמקלקל כו' גם לכאורה טענה זו שייך ג"כ לענין היתר לקנות המשקין הנ"ל דאף כשיין בזול (ואינו) מקלקל. למה יערב יין כדי להרויח מה שהוא בזול יותר דעכ"פ יש לו דמים יערב מים כו' ותו דאכתי ד' הפר"ח שהוסיף דרך ביאור על השו"ע מדברי הטור קשה מאד כיון שהשו"ע לפי הנ"ל בשיטת הרשב"א (גבי מורייס עכ"פ) קאי והרי הוא חולק על הטור במורייס עכ"פ מהיפוך להיפוך כו' וגם אם דברי השו"ע עיקרו מהרמב"ם הרי אף הוא ממ"ש במקום שדרכן כו' דלפה"נ זהו מהא דאומן בשלישי שבגמרא (כמ"ש הפר"ת) וכתב ע"ז דאם היה היין יקר ממורייס מותר ה"ז כשיטת הרשב"א ולא כהטור כו' וכמו"כ ד' הב"י במ"ש על ד' הטור דפשוט הוא בגמרא תמוה כדלעיל (דאף אם נדחק לומר דלא כתב